איך משחקי תפקידים הפכו למגניבים בארצות הברית ומה בישראל

המפקד האלמוני אמר/ה:

אה, ואף "מדריך" לא יכול להתנשק עם השחקנית שלו. שה"מ בקבוצה ביתית כן.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מי אמר שאפשר להתנשק עם שחקנית? ואיך זה קשור לנושא?
---
בכל אופן, מהניסיון שלי עם חוגים, רוב הזמן זה בעיקר עונשי נק"פ, צעקות, איומים ופסיכולוגיה בשקל. לעומת זאת, בהרפתקה הראשונה שלי, היה ממש כיף, למרות היותה בחוג ועם כמות מוגזמת של ילדים. למי שתהה, שיחקתי לוחם אביר מאגי. אבל, מי שלא היה בחוג מו"ד בדרך כלל יחשוב ש"איזה משעמם זה כיתת מו"ד עם עונשי נק"פ, רעש, חוסר תיאום וחוסר רציני במשחק דמות! בחיים לא אלך לשם/אשלח את הילד שלי לשם!". אני(ואני חושב שיש כמה שיסכימו איתי) חושב שזו דרך טובה לפתוח ילדים לתחביב, אמנם זה נתפס כ"החוג ההוא שמדמיינים", אבל זה עדיף על התלהבות יתר, ואז ביאוס כי 'אני המוזר היחיד שזה מעניין אותו' ועזיבת המשחק. אני מניח שבלי זה(לא שהשינוי משמעותי כל כך) לא הייתה מודעות כמעט למשחקי תפקידים בארץ(לגבי ארה"ב אני לא בטוח). לפעמים זה יותר ממטחנת כסף, משהו בסגנון של הצופים(אף פעם לא הייתי, אני סתם לוקח דוגמה)- רוב הילדים לא אוהבים לקשור חבלים ולשיר שירים מוזרים, אבל זה נחמד שיש קהילה של אנשים שעושים את זה גם, וזה עושה את זה יותר כיף. לעיתים זה מין מטרה שאתה מסמל לעצמך, להתחיל כחניך, אחרי זה מד"צ(או ד.מ.צ') ואחרי זה מדריך בוגר. בסך הכל, זה לא משחק תפקידים איכותי, אלא פעילות נחמדה(חוץ מבחוגים המעפנים, שהם נפוצים מדי לצערנו).

נ.ב- אולי צריך לפתוח עץ נפרד, זה כבר סטה מהנושא

משחק ביתי הוא פעילות חברתית עם שווים לך. אתם קודם כל חברים, אח"כ משחקים מו"ד. במסגרת כזאת, נורמלי לגמרי שיהיו גם התאהבויות.
בחוג מסחרי, ה"מדריך" הוא מחוץ לאינטראקציה החברתית. יש כאן גם יחסי עובד-מעביד וגם בדרך כלל פער גילאים משמעותי. הרעיון שמדריך חוגים יתנשק עם חניכה שלו הוא לא נורמלי וכנראה פלילי.

ואיך זה קשור לנושא? שלפחות ממה שהספקתי לראות, חלק מההתלהבות המחודשת ממו"ד בארה"ב קשורה לכך שברוח זמנים אלו, מו"ד הפכה להיות קצת כמו UBER או AIRBNB. אתה קונה ערכה שמאפשרת לך להרוויח כסף משימוש בה עם אנשים אחרים. הם לא צריכים להיות חברים שלך, אבל היי - זה אחל'ה כסף.

המפקד האלמוני אתה חוזר על הטענה שוב שזה בעיקר דרך להרוויח כסף מאנשים אחרים - זה די סותר את כל מה שאני רואה וקורא בפורומים בחול עם הרבה אנשים שמתלהבים מכך שהם מנחים לחברים שלהם וגם את נתוני המכירות של מבוכים ודרקונים... על מה אתה מבסס את זה?
אני מכיר כמה ראיונות עם אנשים שמרוויחים מזה כסף אבל זה תמיד מוצג בתור דרך אזוטרית להרוויח ממנה כסף... דרך אגב גם יש כמה כאלו בישראל.

אני לא מכיר את כל הפרסומים בתחום, אבל מהכתבות שכן ראיתי פה ושם, די התמקדו בפן המסחרי - אנשים שמקימים מועדונים וכו'. מן הסתם זה לא כולם, אולי אפילו לא הרוב, וזה לא קשור למו"ד עצמה, אלא לצייטגייסט של מיסחור אינטראקציות כלכליות בין אנשים.

המפקד - היית פעם בחוג? ראית אחד מתנהל באמת פעם?
כי זה נשמע שאתה צופה מהצד ומבקר את זה, בלי באמת מידע על איך שזה מתנהל.
זה נכון שיש הפרש גילאים, אבל אף פעם לא היו לך חברים מבוגרים יותר ממך?
אני מכיר הרבה מדריכים, הרבה מנחים, ואף אחד מהם הוא לא מטחנת כסף כמו שכתב אביעד בפורום מבוכים ודרקונים. אף אחד מהם לא הולך לזה בשביל לעשות "בייביסטר יקר". אנשים הולכים להנחות מבוכים ודרקונים בגלל שזה מה שהם אוהבים, והם נהנים מזה - והם מנסים (ולמיטב ידיעתי, גם מצליחים) שגם השחקנים וגם הם יהנו מהעניין.

אני לא מבין למה אתה חושב שכל מערכת יחסים בין מדריך מבוגר וחניך צעיר זה ישר פלילי, למה אתה לוקח את זה לכיוונים קיצוניים. אני כן יודע שהמדריכים שאני מכיר מוכנים לעשות הרבה בשביל חווית המשחק של החניכים, מוכנים לתרום מזמנם הפנוי בשביל לעשות השלמות למפגשים שאבדו בגלל שימי חמישי מתים יותר מדי, מוכנים לשבת שעות על גבי שעות ולתכנן דברים בבית. עם חלק גדול מהמדריכים שאני מכיר אני כבר חבר טוב, ואני מפטפט איתם בכנסים, בוואטסאפ, אפילו סתם אם נפגשים ברחוב.

אתה מכליל, מעוות ומגזים את המצב לפי נתונים שגויים והקצנות. יכול להיות שאני טועה ואני חי בבועה, וכל המדריכים שהם לא אלו שאני מכיר איומים ונוראים.
אבל לא נראה לי.

אז אתה טועה - ערכות ההתחלה שנמכרות כמו לחמניות חמות הם במובהק נמכרות לחברים, שרוצים להריץ אחד לשני משחקים. לכן לפזר אמירות חסרות ביסוס בפורום כמו "אתה קונה ערכה שמאפשרת לך להרוויח כסף משימוש בה עם אנשים אחרים" זה לא תורם לדיון ורק מפריע לו.
הערכות הללו הן במפורש ובמכוון הולכות לכיוון החברים שיושבים בבית. באופן כללי, אין אפילו מוצר אחד של פאיזו או של מכשפי החוף שמעודד את התופעה של מנחים בתשלום.
ושבירת שיאי המכירות, כשמדובר על מאות-אלפים ומיליוני ספרים שנמכרים, מעידה על כך שהתחביב זוכה להצלחה בקרב חברים - אלא אם יש טענה ששבערך אחד מכל 100 אמריקאיים שעובדים בעבודה כלשהיא, הם למעשה עובדים כמנחים מבוכים ודרקונים וזה ענף תעסוקה בין הגדולים ביותר בארצות הברית.

בקשר לחוגים, אני חושב שחלק גדול מהתופעות השליליות של החוגים התמעטו מאוד בשנים האחרונות. חלק עיקרי מזה נובע מכך שהרבה חברות חוגים היום מנוהלות על-ידי שחקני תפקידים שאוהבים את התחום ומשחקים בעצמם ולכן זה הכיוון שלהם. אני בהיכרות כזו או אחרת עם ארבעה מנהלי חברות חוגים, וכולם מבקרים ומשחקים בכנסים, חלקם שיחקתי איתם בעצמי, וממה שדיברתי איתם, הם באמת אוהבים את התחום. לא שזה אומר שאין יותר חוגים מפוצצים או כאלו שהמדריכים בהם גרועים, אבל יש גם די הרבה חוגים "טובים". לא שזה פותר את הבעיות האינהרנטיות של החוגים, ולכך שילדים אולי מקבלים מזה רתיעה לעתיד ממבוכים ודרקונים....
סתם כדוגמא, הבת שלי הלכה לחוג ג'ודו, והחליטה להפסיק. לא כי זה היה גרוע, פשוט כי החברות שלה הפסיקו. בכלל לא בטוח שעוד 5 או 10 שנים היא תרצה ללכת לשיעורי ג'ודו בגלל החוג, ואולי היא לא תרצה ללכת בגלל שיש לה זיכרון מהילדות שהיא הייתה בג'ודו וזה לא היה כיף והיא הפסיקה...

האמת - אז אני שמח שקיבלתי רושם לא נכון מהכתבות שקראתי.

סטיב קולברט, אחד מהמנחים היותר פופולאריים של תוכניות אירוח בארצות הברית (תחשוב על ליאור שליין מגב האומה) הודיע שהוא בא למשחק אצל קריטקל רול, ופתחו סקר מגניב לקהל על מה יהיה במשחק: https://tiltify.com/@criticalrole/rnd2019/polls\
דמיינו לעצמך, ליאור שליין מתארח בגלגול גורלי לצערי, לא יקרה אי-פעם לדעתי...

המפקד האלמוני- להגיד את האמת? אני נמצא כרגע בחוג DND במתנ"ס, וזה ממש לא מה שאתה מתאר. המדריך שלי הוא בין הטובים שהכרתי, וממש מעודד משחק דמות. חוץ מזה החוג הזה לא ממש יקר, ובהחלט לא בייביסיטר. ממליץ לבדוק עובדות, את כל הועבדות לפני שכותבים משהו כל כך נחרץ.

lonewolf אמר/ה:

ממליץ לבדוק עובדות, את כל הועבדות לפני שכותבים משהו כל כך נחרץ.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

ואני ממליץ לך לקרוא פעמיים לפני שטוענים משהו כל כך נחרץ למרות שגם אני חשבתי בהתחלה שהמפקד יוצא כאן חזק נגד חוגים.
קראתי שוב את כל הדיון, והמפקד לא אמר כמעט מילה על זה שחוג זה לא כיפי. המפקד טען 2 טענות: האחת היא שההתלהבות ממ"ת בארה"ב נובעת מזה שהרווח הכספי שאפשר להפיק מהמשחק (וחזר בו ממנה), והשנייה היא שבחוגי מו"ד בארץ המדריך הוא מחוץ לאינטראקציה החברתית של קבוצת מו"ד רגילה - למשל: שה"ם בן 20 לא יכול להתנשק עם הילדה בת ה12 שהוא מדריך לה ואם כן הוא ייכנס לכלא.* (ולא חזר בו ממנה). הטענה הישירה היחידה שלו בגנות החוגים בארץ הוא שבחוג אתה עלול למצוא את עצמך עם שחקן שאתה לא מחבב.
הטענות לגבי זה שחוגים בארץ גרועים (הכללה גסה מאוד) נטענו על ידי אלישע, קוסם, משה, קווינט, ואנוכי.
אלישע טען שהוא לא מתלהב מקבוצות בגודל מפלצתי עם עונשי נק"נ.
קוסם גם הוא לא אהב את גודל הקבוצות.
משה טען שמערכת החוגים מעודדת את המנחה לא להשקיע (ואם תקשה עלי מקיומם של מנחים שמשקיעים, הקושיה לא מחזיקה מים. זה שהשיטה לא מעודדת דבר מה לא אומר שהיא מונעת אותו.)
קווינט טען שהמדריכים בחוגים עוסקים בעיקר בבעיות משמעת, שמדובר במטחנת כסף ושמשחק התפקידים לא איכותי (אבל החוג עדיין נחמד לפעמים).
אני טענתי שחוקים מרתיעים את הנוער מללמוד את חוקי משחקי התפקידים במחשבה שהם מסובכים יתר על המידה, וגם לא אהבתי את מספר המשתתפים בחוג.
נקסטורל סייג את הטענות ואמר שיש חוגים טובים ויש חוגים גרועים. (אני מסכים איתו ומניח שגם האחרים שהזכרתי כאן מסכימים עם זה.)
אני אישית הייתי בכמה חוגי מו"ד - כשהיה קטן היה טוב בד"כ, כשהיתה מסה של אנשים השה"מ לא יכל להתמודד עם זה - זה באמת בלתי אפשרי.

*אין זו טענה בגנות החוגים אלא טענה עובדתית - כמו שלטעון שההתערבות האמריקאית במדיניות מדינת ישראל אינה נובעת מאהבת ישראל אלא מהאינטרס האמריקאי היא טענה בגנותו ולא טענת עובדה.

כניטפוק, בכל חבורות משחקי התפקידים ולא רק מבוכים ודרקונים, ששיחקתי בהן, אף גבר/אישה לא התנשק עם גבר/אישה אחר/ת.
אז לא בטוח שזה המדד שלי להתנהגות חברתית נורמלית בקבוצה.

lonewolf אמר/ה:

ממליץ לבדוק עובדות, את כל הועבדות לפני שכותבים משהו כל כך נחרץ.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

תראה, זה לא שאין חוגים סבירים פה ושם, אבל אחרי שכל כך הרבה שנים שומעים וקוראים כל כך הרבה עדויות על חוגים לא מוצלחים, נראה שיש די הרבה עובדות שמצביעות על כך שסטטיסטית, חוג הוא מסגרת פחות טובה למשחקי תפקידים.

כמה חוגים אחרים חוץ מהחוג שלך בדקת לפני ששלחת אנשים לבדוק עובדות?

אבל זו לא הייתה הטענה שלי. הטענה שלי הייתה שחוג הוא מסגרת מאוד שונה חברתית מלהקים קבוצה עם החברים שלך. השה"מ בחוג הוא לא אחד מהחברים אלא ספק שירות, אתה לא בוחר מי יהיה איתך בקבוצה, והאנשים שאתה משחק איתם לא בהכרח יהיו חברים שלך ביום-יום ויש מצב שאפילו תתעב אותם.

להבדיל, אני מסתכל על האנשים ששיחקתי איתם בחטיבת הביניים והתיכון - כולם היו חברים שלי מהשכבה (ואחד או שניים מכיתה מתחת), חלקם הגדול חברים טובים שלי עד היום. זוגות דווקא לא היו אצלנו - אולי כי את הנערות ששיחקו איתנו הכרנו מגיל מוקדם יחסית ועד שהתחלנו לשים לב שהן לא "בחור מגניב עם שיער ארוך" כבר היו להן בני זוג אחרים.

הפעם היחידה שהיה לנו בקבוצה מישהו גדול מאיתנו משמעותית, הייתה כשהיינו בי"ב ואחת השחקניות עבדה בעבודת-נוער באיזה מוקד אזעקות, והגיע לעבוד שם איזה בחור שקצת לפני זה השתחרר מהצבא, ראה שהיא קוראת את ספר השחקן והם התחילו לדבר והוא סיפר לה שגם הוא שיחק בתיכון. היא די נדלקה עליו ובקשה שאצרף אותו לקבוצה כדי שהיא תוכל להפעיל עליו את קסמיה (לא עבד, הוא בדיוק הכיר מישהי אחרת בגילו מאותו מקום עבודה שכיום היא גרושתו). מכיוון שהיינו בני 17-18 והוא היה בן 23 או 24, אז הוא אף פעם לא היה לגמרי "אחד מהחבר'ה" אלא סוג של דמות אח גדול שחשבנו שהוא נורא מגניב כי בגיל שרובנו עדיין למד נהיגה ועשה מיונים לצבא הוא כבר היה קצין במילואים עם מכונית משלו ואקדח.