• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

אני לא אוהב DND

הי,
יכול להיות שזה רק אני, אבל DND ופאת'פיינדר פשוט לא עושות לי את זה.
אני חושב שהן יותר מדי מבוססות קרב, ושבניית הדמות שם כל כך לא מגוונת, שההרגשה היא בין לבחור דמות של מישהו אחד לדמות של מישהו אחר.
אולי זה רק המשחקים ששיחקתי, ואולי זה כי זה הכיר לי את משחקי התפקידים והייתי סופר נוב אז, אבל אני לא אוהב מאוד את הסגנון של ללכת ולהרביץ ללכת ולהרביץ. לדעתי זה קצת מפספס מהקטע של משחק תפקידים. למען האמת, אפילו כשניסו לעשות בהרפתקאות ששיחקתי כל מיני דברים מיוחדים כמו התגנבות וחקירה, זה היה בצד.
חוץ מזה, מה הקטע עם הדמויות?
לא משנה איזה דמות תגידו לי, היא בתכלס עושה אותו דבר כל משחק.
לפי מקצועות: מטילי לחשים בוחרים את הלחש עם הכי הרבה נזק, מתרחקים מהקרב ומטילים אותו. קפ"פים רצים לאויב ומרביצים לו. נוכלים פשוט מתגנבים ועושים sneak attack. כהנים רצים, מרביצים ומרפאים.
וזה בערך הכל. שום דבר אחר לא באמת משנה חוץ מפלוס קטן או מינוס קטן.
אני היחיד שמרגיש ככה?
 
אכן, השיטות האלה מבוססות קרב. אם אתה רוצה בעיקר קרבות עשירים מכאנית לך על השיטות האלה, אם אתה רוצה עושר מכאני בחקירה ובדיפלומטיה לך על שיטות אחרות.
ללכת ולהרביץ זה אכן לא הדבר היחיד שהרבה אנשים מחפשים במשחק תפקידים, ואם תסתכל בחלק מההתפתקאות המוכנות של פאיזו לפאת'פיינדר עצמה, הם משתדלים להכניס שם כמה שיותר אינטראקציות חברתיות, ולחלק עליהן נק"נ כדי שהמשחק לא יתמקד רק בזה.

לגבי הקטע עם הדמויות בקרב - צריך לדעת לגוון. ברור שדמויות קרביות פחות מגוונות ממטילי לחשים, אבל גם להן יש שפע אסטרטגיות בתוך הקרב - אתה יכול לאגף, לפרוק את האויב מנשק, להכין פעולות, לנצל את השטח לטובתך, לבחור אם לתקוף את העוג ולהגן על הקוסם שלך או ללכת דווקא לתקוף את הקוסם של היריב ולהשאיר את שלך חשוף, וכן הלאה פעולות טובות - לוחם בינוני נלחם עם הידיים, לוחם טוב מנצח עם עבודת רגליים, לוחם מצוין נמנע מהקרב על ידי דיבורים.
מטילי לחשים הם מגוונים יותר, ואם הם בנויים נכון יש להם לחש מתאים לכל מטרה, באפים, דיבאפים, ושליטה בשדה הקרב, זימונים, שנותנים להם את הבחירות של הלוחם בנוסף לשלהם, ומעקב אחרי הלחשים - זה מאוד לא נחמד אם הם נגמרים לך באמצע היום, ולחש הפגת קסם מתוזמן היטב יכול להפוך תוצאה של קרב!
אז אמנם אתה לא היחיד שמרגיש ככה, אבל יש דרכים להימנע מההרגשה הזאת, גם אם אתה משחק מו"ד או פאת'פיינדר. כל עוד אתה מחפש עושר מכאני בקרב ופחות ועשר מכאני מחוץ לקרב (האמת, פאתפיינדר מספקת גם את זה, אבל בצורה שונה ודרך ספרי הרחבה) השיטות האלה בשבילך. אם אתה מחפש משהו אחר - יש שיטות אחרות מהנות לא פחות.

נ.ב. הנושא הזה לא אמור להיות בפורום מו"ד?
 
זה בסדר גמור שמו"ד או PF לא עושות לך את זה. הן לא השיטות היחידות שקיימות- יש היצע מטורף של שיטות משחק בעולם, רובן מהונדסות כדי להעניק חווית משחק מסוימת. חווית המשחק שמו"ד מהונדסת כדי להעביר היא משחק של גיבורים שמחסלים מפלצות. כל השיטה בנויה על מנת להעניק את החוויה הזו- ודוחפת אליה. והיי, אם זו לא חוויה שאתה נהנה ממנה, תחפש שיטה אחרת שמציעה חוויה אחרת.

מה שכן, אני לא מסכים עם רוב הדברים שאמרת. אולי הם נכונים לגבי התקופה בה שיחקת מו"ד, והאנשים איתם שיחקת, אבל זה שלב מסוים שעובר די מהר. כשאנשים מתחילים לשחק מו"ד, הם בדרך כלל עושים את אותו הדבר. ולאט לאט, סגנון המשחק שלהם מתפתח, הדמויות שלהם נהיות יותר עמוקות, וכך גם ההבנה שלהם בחוקים- מה שמאפשר להם ליצור דמויות יותר מעניינות וורסטיליות.

כהערת אגב, אני עכשיו צופה בהקלטת משחק בשם Fantasy High, משחק מו"ד 5 שמתרחש בעולם פנטזיה מודרני, ומתחיל כשהדמויות הולכות ליום הראשון של התיכון. יש קרב בערך כל שני פרקים (כשכל פרק הוא בסביבות ה105 דקות), וגם במהלך הקרב הדמויות לאו דווקא עושות את הדבר הכי יעיל מכאנית. וגם אם הן כן- הרבה פעמים הדבר הכי יעיל הוא לא ללכת ולהרביץ למפלצת, אלא דווקא לברוח, לזרוק את המקגאפין לדמות אחרת, להתגרות בנבל או לנסות... להכנס לתוך מפלצת שעשויה מהתבשיל המוזר בקפיטריה. הכל תלוי בבניית הקרב והאתגר. בהחלט ממליץ לך לראות פרק או שניים כדי לראות מה מו"ד יכול לעשות, אם מסתכלים מעבר לחוקים היבשים שבספר הכללים ומוסיפים גם בניית סיפור ודמויות מעניינות.
 
DND בעיני זה ההזדמנות היחידה להתפרק קצת. להרביץ לאנשים אחרים ובכללי לעשות דברים שאי אפשר לעשות ביום יום. מתי אתה יכול להטיל כדור אש? או לקטוע למישהו יד עם גרזן ענק? בשום מקום אחר. זו הסיבה שאני אוהב DND. זה תלוי בתחושה האישית של כל אחד. כמו שנקסטורל אמר זה לא השיטה היחידה לחשחק DND. יש אפשרות לשחק דמויות בעלות אופי מסוים שמרביצות לדברים אבל עושות את זה בלי חשק. אפשר להטיל קסמים אבל לא להיות בטוח בתור דמות שהם יעבדו. בDND אפשר לעשות כמעט כל דבר כולל למות כמה פעמים (קרה לי [אבל למי לא]). ממליץ לנסות כל מיני דמויות בעלות תכונות שונות ולראות מה מתחברים ומה לא. יש דמויות שלא נלחמות. לא מרביצות או מטילות קסם. או יותר נכון לא ר ק מרביצות. יש דמויות עם יותר כריזמה או יותר בקטע של מוזיקה וקסם רגוע יותר. יש דמויות שלא רק נלחמות. יש המון סוגיםץ כמו שאמרתי: ממליץ לנסות לפני שיוצאים בהצהרה: לא אוהב. אולי יש דברים בDND שאתה אוהב.
וחוץ מזה, חלק מDND זה להנות להרביץ.
 
זאב בודד
כן, זה בדיוק מה שקוסם לא אוהב במו"ד. הוא אומר בפירוש - מו"ד הוא שיטה ממוקדת קרב, ולכן הוא לא אוהב אותה. נכון, במו"ד אפשר לעשות דברים שאני לא יכול ביום יום, אבל יש הרבה דברים שאי אפשר לעשות ביום יום ובכל זאת אני לא רואה כאן אנשים משחקים במעקב אחרי חיצים - האחרון משעמם אותם, למרות שמתי יצא לך לאחרונה לעקוב אחרי החיצים שנותרו לך? שים לב, זה שאני לא יכול להניף גרזן ביום יום (האמנם?) לא אומר שאני רוצה בהכרח לעשות את זה.
דברים כמו "להרביץ בלי חשק" הם הבעיה, לא הפתרון.
ואכן אתה צודק שעדיף לנסות לפני שיוצאים בהצהרה "לא אוהב". זה בדיוק מה שהוא עשה - וגילה שהוא עדיין לא אוהב. גם לי יש המלצה בסגנון: ממליץ לקרוא פעמיים לפני שמגיבים "לא נכון" :D לדוגמה, אחרי שקראתי פעמיים את הדברים שלך הבנתי שאין להערה הזאת מקום, כי אתה מציע לו כאן לנסות דברים שהוא לא ניסה - דמויות פחת קרביות ועם תכונות שונות.
חוץ מזה, חלק ממו"ד זה ליהנות להרביץ, לא כל השיטה. יש מקומות שהפכו את היוצרות בענין.
 
lonewolf אמר/ה:
לקטוע למישהו יד עם גרזן ענק?

דווקא במו"ד לדורותיה אתה לא יכול לקטוע לאף אחד כלום. למעשה, כוח המשיכה העיקרי של כמו-מו"דים רבים בעבר (למשל רולמאסטר) היה הצגה של מערכת כללים שמאפשרת לך לעשות את זה.
 
חזרה
Top