"אני הולך להסתכן ולהאמין לכל מה שסיפרת," סארטוג מחליט. גארט יודע שהאציל מסוגל לוודא את אמינות דבריו, ידו המוכתמת בדם היא תזכורת טרייה לעובדה הזו. הוא בוחר לסמוך על בן הכנף. "מיקום הוורדים, שיתוק העורב הלבן…" סארטוג מהרהר. "אם מה שאמרת נכון, השירות שלך העניק לי תועלת עצומה, כמעט גדולה מכדי שאוכל לגמול עבורה כראוי. אבל רק כמעט."
הם יורדים אל חדרו הפרטי של דון, המקום בו גארט קיבל את ההצעה להסתנן לכנופיית העורבים. החדר המפואר שונה בתכלית מקודמו, במראה ובמטרה. האחד הזה ייצוגי יותר, לפחות עבור צדדים מסוימים בעסקים של סארטוג.
"התשלום שביקשת יוצא דופן, לא אכחיש שהתקשתי לבחור פריט מתאים. אתה מבין, אני אוהב לדעת בדיוק מה החלק שלי בעסקה. אבל, בהתחשב בנסיבות, לדעתי מצאתי תשלום מתאים." הוא לוחץ על מתג נסתר בשולחנו.
אחד מאריחי השיש מול גארט שוקע ונעלם, מפנה מקום למעמד העץ והמתכת שנשלף מהרצפה. כסף יכול לקנות צעצועים דרמטיים שכאלו. על המעמד, בתוך מארז שקוף ומעוטר ברונות, נחה סכין קצרה ושחורה. הלהב מעוצב בצורה שמזכירה נוצה, הוא חלוד בקצוותיו.
"הסכין הזאת הייתה שייכת לאדם בשם קאליקו. רק קאליקו, הוא לא ידע את שם המשפחה של עצמו. הוא היה בן הכנף שהקים את כנופיית העורבים המקורית. העוינות שקיימת היום בין העורבים לאנשים שלי, היא רק שאריות של האיבה הישנה. כשהוא שלט, קאליקו היווה בעיה לא קטנה עבור העסקים שלי. הוא היה נחוש, הממזר השחור, נחוש להראות לנו, לאליטה, למה בני כנף מסוגלים. אבל הוא לא היה זהיר. יום אחד, מבצע שהוא הוביל נכשל. הרגתי אותו בעצמי." סארטוג מקיש במקומות הנכונים על תיבת הזכוכית הקטנה. התבניות הגיאומטריות מתפרקות, הכיסוי העמיד מתחיל להתנדף.
"וואקום הכוח שנוצר הוביל לעלייה של ג'ק לשלטון. משם, הוא סיפח את שאר כנופיות בני הכנף אל העורבים, והפך את עצמו לאחד האנשים החזקים באברלייט. איום גדול יותר, אך פחות ישיר מפעם. וכעת, הודות לך, גם פגיע יותר."