• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

"היורש הוא שקרן." שינה אומרת בבוטות, "אסור לך להאמין לשום מילה שלו. הוא אמר שהדרך נהרסה על ידי העתק, אבל סביר יותר שהוא הרס את הדרך בעצמו, בניסיון להשמיד כל עד ראייה. הוא קורא לעצמו היורש האחרון, אומר שהוא היורש לאימפריה הגדולה של לנג-ווא. בפועל, הוא משחד כנופיות גנבים שיעבדו תחתיו, ובכך משתלט על העולם התחתון. הוא פורץ, גונב עתקים מכל רחבי הממלכה.

ישנן שתי סיבות לחבוש מסיכה, רבותי. הראשונה, כפי ששומר ראשי הראה מקודם, היא כדי לאיים. סמוראים רבים לובשים מסיכות שדים על מנת להפיח מורא בלב אויביהם.
הסיבה השנייה היא אנונימיות. היורש לא רוצה שנדע מי הוא. הוא לא רוצה שנכיר את פניו. כדי שלאחר שהוא יסיים עם אימפריות הדרקון, הוא יוכל לחמוק בין ההמון ולהשאיר אותנו לסבל שהבאנו על עצמנו."
 
"הדברים האלה ברורים לי שינה." אומרת צ'אהיו, "אני כמעט הנחתי שמי שחבש את המסיכה לא היה היורש האמיתי, אלא שליח שלו, אבל גילתי שטעיתי, וזה כנארה היה הדבר האמיתי, הייתי מוכנה לקבל את זה שהוא מסתיר את הזהות שלו, אבל מה שהיה בדרך ההיא... זה לוקח ממנו כל לגיטימציה."
 
"אנונימיות היא דבר שימושי - היא מאפשרת לו להסתובב בהמון, מה שמאפשר גמישות רבה. אני נתקלתי ביותר מאציל אחד שנהג להסתובב בתחפושת בקרב אנשיו - לטוב ולרע. אני לא בטוח מה אני באמת חושב עליו למען האמת - לא באמת מטריד אותי מי השליט שכן אני תמיד יכול להסתדר. הבעיה שלי היא עם עצם הרעיון של שלטון אבסולוטי בידי אדם אחד. רק בגלל זה אני מתנגד למטרותיו. "צ'או-צ'ן אומר.
 
"כוח אבסולוטי מרקיב את הנשמה באופן אבסולוטי, רודן יחיד אשר מחזיק את כל הכוח בידיו ייכשל, תמיד. הקיסר נכשל, וכך גם היורש ייכשל. ארץ, מדינה, אימפריה, כל אלו הן יותר מהשליט אשר יושב בראש. שוגון טוריאקה הוא הדוגמה מצוינת לשליט ראוי. הוא שליט יחיד, כן, אך בסיס המדינה סובב סביב אנשיה. האנשים מקדישים את חייהם לא למען השלטון שלו, אלא עבור השגשוג שהוא מבטיח, ומקיים עבורם. היורש משתמש בכוח, איומים וסחיטה על מנת להשיג את רצונו, במקום כבוד, יושר והגינות. הוא יהרוג אדם פשוט על הסיבות הפעוטות ביותר, גם אם אותו האדם זורע את האורז שמגיע לצלחתו. הוא זורע מלח על האדמה עליה הוא מתכנן לבנות את ממלכתו, אדם כמוהו לעולם לא יצליח." אומר ריוסקה בנימה רצינית אשר לא אופיינית לו כלל. ייתכן כי זו הפעם הראשונה שהוא שבר את הדמות שלו.
 
"אני לא חושב שיש זמן פחות מתאים לנסות ולהתגנב לכל מקום שהוא מאשר עכשיו. בטח לא עבורנו. העיר כולה תהיה חשדנית אחרי הופעה כזאת של היורש, ואם אתה חושב שלא עקבו אחרינו לכאן אתה משקר לעצמך.
כך או כך, אני חושב שאת כל התוכניות שלנו נצטרך לדחות למחר."
הוא לוקח יאמאדיאן הצידה ומחליף עמו מספר מילים בשקט.
" אני חושב שגם את החקירה נצטרך להמשיך מחר, אני לא חושב שיש לנו עוד משהו לעשות הערב."
 
IN
הלילה יורד והפונדק מוצף באנשים. נראה שאנשי גוקה מחפשים להיעלם בערב הזה, מחפשים להיות אנונימיים בלילה הזה. זמרת הנושאת את הסמל הקדוש של שיילין ובגדים בצבעים שלה מנגנת הערב, היא לא מוכרת במיוחד אבל הערב אף אחד מהזמרים החשובים יותר לא רוצה לנגן, ואתם שומעים את המנגינה העצובה של "אחות עזובה" הניגנת על הערב.

IN
בלילה אתה מרגישים משהו. קסם, שקורא לך, קסם דמים שנועד לקרוא ולשלוח לך הודעה. אך הוא לא נשלח אל ריוסקה, הוא נשלח לחלק אחר בו, חלק נפרד מן האציל הגולה השקט שנח כעת בפונדק.

אך האם נאגאטו יענה?
IN
אתה חולם חלום רגיל, בו אתה רואה כמה מהקיטסונה מילדותך, את החבורה בה אתה מסתובב ברגע, ואף את היורש. המחשבות עוברות, אך לפתע החלום שלך מתערער. אתה רואה את האישה אותה פגשת בליל אמש, ארקאנה, בזיכרון מעומעם שלא מראה יותר מידי פרטים. אבל אתה יודע שהמקור שלו לא נמצא בך.

"תקרא לנאגאטו ולאנשיו, צל. העיר בוערת ואני לא מסוגלת להילחם בלהבות" אתה שומע את ההודעה. מההיכרות שלך עם נאגאטו, אתה בספק שההודעה הזו הגיעה אליו, אך אתה יודע שהיא נשלחה לשניכם. כנראה בעקבות הנשף.
 
צ'אהיו יושבת בחדרה, שוב מרגישה כיצד היא לא מסוגלת יותר לישון, כיצד כל מה שהיא צריכה זה לתת לזמן לעבור, היא מתגעגת לתחושה הזו של שינה וחלומות, כבר לאחרונה היא הרגישה אותם נחלשים ואובדים לה, פעם היא היית מסוגלת לישון שעות ולחלום, אבל לאחרונה, כל מה שהיא מצליחה זה להעביר את הלילה במנוחה קלה וחסרת חלומות.
היא יוצאת מהחדר, כמעט כמו סהררוית הוא מוצאת את הנבל שלה ויוצאת בחזרה לחדר הראשי של הפונדק. מחכה מעט שהזמרת הנוחכית תסיים לנגן את שירה העצוב.

אמרו לה לפחד.
אמרו לה להסתתר.
אמרו לה להוריד את הראש.

היא מסרבת, ידיה פורטות על הנבל, היא מחליפה את המקצב העצוב של הנגנית בשיר שלה, יצירה שראשה מלחין בעודה מנגנת, זהו לא אחד משירי טיאן-שיאה או אחד השירים של סבסטיאן.
בגאווה, צ'אהיו מנגנת את השיר שלה.


מכל סביבי בוקעים קולות
פונים אלי בתחנונים ובטחינות
העוקץ כשאותך דוחים
משאיר צלקת על הפנים

אני ארוץ
אני אפול
אתגבר על הכל
ברגעי האמת

אני שומעת קול קורא לי
עוצמתו בוערת בי
כוחו זורם דרכי
בכל דקה ורגע
אני כוח טבע

מול עולם קמל
אני כוח טבע
החיים מתנה רק לעמל

רוצה להשיג, ולגלות
אין לי מה להסביר לנפשות טועות
הן באבק נשארים
כשאני רצה למרומים

בגאיות,
בהרים,
במקומות השקטים
ברגעי האמת

אני שומעת קול קורא לי
עוצמתו בוערת בי
כוחו זורם דרכי
בכל דקה ורגע
אני כוח טבע

מול עולם קמל
אני כוח טבע
החיים מתנה רק לעמל

אש זורמות בנהרות
בוערת בפנים
סוד עתיד להתגלות

שמעתי כבר מספיק שקרים
ליבי נרמס כבר לרסיסים
מוצאת ריכוז בכאבים
מכל פגיעה ונגע.

אני שומעת קול קורא לי
עוצמתו בוערת בי
כוחו זורם דרכי
בכל דקה ורגע
אני כוח טבע

מול עולם קמל
אני כוח טבע
החיים מתנה רק לעמל


meta
הופעה
20 טבעי, +15=35 סה"כ
 
אשיגה מחפש פינה שקטה יחסית לשבת בה בשעות הערב עם ארוחה חצי אכולה לפניו וספל שהוא מילא מספר פעמים.
נראה שהוא עובר על החפצים שבחגורת הכיסים שלו, כשהוא מוציא כל פעם חפץ אחר, בוחן אותו למשך מספר שניות ומחזיר אותו פנימה, לא לפני שהוא משרבט כמה שורות בספרו הפתוח שעל השולחן.
לוקחות לו כמה שניות לזהות את הקול של צ'אהו והוא מרים את מבטו אליה, מתרכז בשיר ובמנגנת הרבה יותר מבשיר הקודם.
 
IN
אתה שומע את הקול, את הקסם המאגי שקורא לך. כוחה של ארקאנה, שמנסה להגיע אליכם.

"תקרא לצל ולאנשיו, סמוראי. העיר בוערת ואני לא מסוגלת להילחם בלהבות"' אתה שומע את ההודעה הנואשת, שאתה יודע שנשלחה ככול הנראה גם לך וגם לצל, אולי אף בעקבות הנשף.

הנגינה של צ'אהו מושכת את תשומת הלב של זמרת נוספת, שמתיישבת לידה ומנגנת בכינור צד מנגינה שמשלימה את נגינתה של צ'אהו, גם אם לא באותה המיומנות. המנגנת האחרת, הנראית כקיטסונה קטנה במיוחד בעלת חיוך חברותי ושמח וצבע פרוותה הינו חום בהיר ויפייפה, מתחברת לשקט העמוק של השיר.

הקהל מריע, מרעיף עליכן מטבעות על ההופעה המדהימה, אך הזמרת לא נראית אפילו מעוניינת בכסף. היא מיד פונה אל צ'אהו, "שמי הוא פניליה, וזו הייתה הופעה מדהימה! איך קוראים לך?"

בינתיים, אשיגה עובר על החפצים שלו... המצפן, הקשת, השריון, בובת השנהב, התחבושת וגולת הבדולח, כולם משדרים את אותם הרגשות והזיכרונות שאשיגה תמיד מצא בהם. אך כאשר הוא מעיין בספרו העתיק של האשף שהשיג את נעורי הנצח, הוא מוצא מספר דפים שהוא לא ראה עד עכשיו.

פעם אחת פגשתי את הזמן. או את הסוכן שלו, אחד מתוכם כך אני מאמין. לא אחד מהאירי, הטירוף שלהם לא היה לי חשוב כבר, והמחקר שלהם היה חסר ערך. לא, זה היה יצור אחד, סוכנו הנצחי של הזמן. הוא דרש ממני לתת לו מחקר אחד, ולא רצה להילחם. הוא ידע את כוחי, ואני ידעתי את כוחו, שכן כול הזמן שבעולם עמד לרשותנו לחקור את כוחותיו זה של זה. לא ידעתי אם הוא צעיר, או מבוגר, מושגים כאלו מאז ומתמיד היו מעבר לו, אבל אני בשיא כוחי. אביס אותו, או שמה כבר הבסתי אותו. אולי זו הסיבה שהוא לא רצה להילחם.

הוא עשה איתי עסקה, אבל היא הייתה רמאות. מילאתי את הצד שלי, נתתי לו את הרסיס שנועד לשבור דרך הזמן, להחזיר לקריסטל המקורי ממנו הוא נשבר. במקום לגלות לי את אחד מסודות העתיד, הוא נתן לך את הסוד.

אתה, קורא, גנבת ממני את הסוד הזה. אני לא יכול לכעוס עליך, שכן אני לא יודע אם נפגשנו כבר, או שניפגש, או שמה הקיום של שנינו הוא כקווי קיום נפרדים לחלוטין המחוברים במרקם הזמן אך ורק על ידי הספר הזה. אבל אתה חייב לי, אולי יום אחד אגרום לך לשלם, אולי כבר עשיתי זאת.

אני יודע אבל כי אתה חייב לי, כי החלטתי בטוב ליבי הרב לספר לך מה הזמן רצה לומר לך. או נדרש לומר לך, בשביל שלא להיהרס על ידי. יהיו סיבותיו כפי שיהיו, אני אנצל אותו כדי לחייב אותך במחיר שלא שולם לי.

'חפש בקו הזמן שלך אם התנאים האלו מתקיימים ילדה מחפשת אחרי אח, ילדה אחרת מאבדת אחד. רבי הפרצופים נלחמים בצללים, וכולכם כנגד האויב שקם לעורר את זעמם. המכשפה בגדה במעסיקיה, ומתה, משאירה בידיכם את הבדולח. כוחות חדשים מתגלים, כול אחד מנסה למשוך את העתיד לכיוונו.

אם התנאים התקיימו, הנתיב נכון, והנתיב נועד לכישלונכם. אבל כול הנתיבים נשברו כאשר הוא נפל, הם נועדו להישבר משחר הקיום ונשברו כבר בעבר. ולכן אתה יכול לשנות את הנתיב לו תפעל נכון.

ראה את החשכה שמאחורי האויב שעומד מולכם. את הכוחות השחורים שמגיעים ממזרחה לך. צללים שחורים מתחבאים מאחורי פוליטיקות של אצילים בני תמותה. קורבנות כבר נפלו, קורבנות כה קרובים, אך העתיד הנוכחי קובע כי אתה לא תראה את הסיבה. תשנה את העתיד שנקבע לך, תלך למסלול השני, תפתח את עיניך ותראה מי גרם לאפלה לכסות כול כך הרבה מן הארץ.

שאל את האחד שקרוב לאפלה ראשון, כי לא התכוונת לשאול אותו, ורק כך הזמן ילך לנתיב שונה
.'
 
"אני אשמח לשיעור נגינה ממך, זו הייתה הופעה מדהימה, מתחרה בטובי הזמרים ששמעתי, למרות שלא בגדולים מכולם. אני רוצה לפגוש אותך, וללמוד ממך" אומרת הקיטסונה הנלהבת בניסיון די עלוב לבקש בכבוד שתהיי המנטורית שלה.
 
"סכנה? הסוג שלי לא מפחד מסכנות, ואת לא צריכה לפחד גם כן. מתי יש לך זמן פנוי? מחר עם הזריחה?" היא שואלת בחיוך, וצ'אהו מרגישה רגועה יותר לצידה. סוג של תחושה פנימית וחמימה שהיא לא אחת מהאויבים שלה, אלא באמת אדם טוב.
 
צ'או-צ'ן
ברגע בו הוא מתעורר, צ'או-צ'ן מחייך חיוך קטן - הזדמנות לעשות קצת רושם על ארקאנה ומי יודע? אולי צ'אנס לעשות למצוא משהו בשביל הדאימו. הוא משנה צורה לצל, מסווה את להבו בתור עט אותו הוא מסתיר בבגדיו ויוצא מהחלון אל עבר החלון של נאגאטו.
צ'או-צ'ן מחייך חיוך רחב למשמע המוזיקה ומצחקק למשמע דברי הקיטסונה. הוא ניגש אליה ואל צ'אהיו בזרועות פתוחות. "צ'אהיו יקירתי, כל גוקה בסכנה כרגע. מהניסיון שלי, קיטסונה יכולים להתברר כמועילים מאוד בטווח הארוך - רבים מזלזלים בהם אולם הם מאוד טובים בתחומים מסויימים. בעיקר אלה שמכירים את גוקה - מי יודע מה תוכלי את ללמוד ממנה בתחומים שלא קשורים למוזיקה?" הוא אומר לה בחיוך
 
חזרה
Top