• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי מתאפק לא להגיב. זה המהלך הנכון? אתה בטוח בזה?
המחשבה ממשיכה לעבור בראשו.
הגעת עד לכאן, למה לעצור? הייתה התשובה.
"גילינו איך ג'ק יוצר את ורדי הדם. יש לו עסקה עם ת'יריאל אחת, סיראנית עשירה. הוא שולח את הקורבנות לאי בבעלות, לא רחוק מהחוף, שם מייצרים את הורדים. הרעיון שלנו הוא להסתנן לשם ולפגוע ב"מפעל", וככה לתת מכה קשה לשני הגורמים. אז יהיה הרבה יותר קל לפגוע בג'ק ישירות", הוא מחכה לשמוע את דעתם של הצוות הטרי.
 
"על מה אתה מדבר, סבא? אנחנו לא הצוות הסטנדרטי שפורץ לבתי-אבות וגונבים כיסאות מרופדים." אומר גארט, משלב את ידיו על ברכיו ומשעין את סנטרו על ידיו. "ג'ק ות'יריאל מסוכנים, כו, אך גם אנחנו. רק אנחנו לבד הפכנו את ג'ק לנכה למשך כל שאר חייו האומללים, אני בספק שמפעל אחד יהיה בעייתי. אפילו לורי והחבורה של הלא-יוצלחים שלו פרצו למחסן של ג'ק. כמובן שהייתי מעדיף לצוד את ג'ק ות'יריאל ישר מההתחלה, אבל צריך להתחיל מהיכנשהו."
 
"אז כולנו רואים דרך אותה המשקפת?", לאורי מוודא סופית את ההסכמה, "עוד יומיים, בלילה, נסתנן לאי. תפגשו אותי במזח, שלושה רציפים מאיפה שיצא המשלוח האחרון של ג'ק. אני אדאג לסירה. תתחילו להכין את עצמכם נפשית כבר מעכשיו", מבטו מכוון בעיקר לנער הוורדים. הוא לא אהב את חוסר היציבות של שני הטיפוסים האלה, אבל נער הוורדים עדיין היה רק נער.
"ושהרוח הטובה תנשוב לכיווננו", הוא ממלמל בעודו פונה ללכת משם.
"יש לך עוד אנשים להכיר לי, פאולו?", הוא שואל אותו במורד הרחוב, חלק ממנו מקווה שלא.
 
לאורי
"יחד עם השניים האלה, לא נראה לי. אבל 'ני לא בדיוק מאמין לבן כנף." פאולו לא שם לב לאירוניה. "אמר שהם שיתקו את העורב הלבן? אם הוא לא מסומם או שקרן אז 'ני הולך לנשק אותו." המשפט האקזוטי נותר באוויר לאורך שארית הרחוב.
"בכל מקרה," הוא מנסה להתנער מהאווירה המוזרה, "כמה 'תה מתכנן לשלוח לפרולטו? צוות, או את כל הלהבים שלכם? 'נחנו גם יכולים לעזור."
 
גארט ורו:
"אני לא אוהב את השמן." אומר גארט, נד לעבר בן הכנף שהיה עם לאורי. "אני מניח שנתראה עוד יומיים. אל תמות עד אז."
גארט מסתובב ונעלם בין הצללים של הסמטאות.
גארט:
גארט שם את פניו אל עבר המועדון המפואר של דון סארטוג. הוא השלים את משימתו, ועליו לדווח. אחרי כן, הוא יעביר את זמנו. יש לו יומיים של הנאה.
 
לאורי
פאולו מהנהן בהסכמה. "מה התוכנית שלך, כשנגיע לשם? המטרה שלנו היא לחסל את ג׳ק או לחלץ את הורד- את השבויים?" הוא מתקן את עצמו, אולי מאוחר מדי. קשה להאמין שפאולו יזיק למשימה, יש לו סיבה טובה לעבוד עם לאורי. אבל השגיאה הקטנה הזו מעלה חשד. הם שותפים, לא בעלי ברית. לא יפתיע את הלוחם המבוגר אם בשעת אמת פאולו יפעל באנוכיות. הוא צריך לזכור את זה.

גארט
לאחר מספר דקות הליכה לעבר התלתן הכסוף, צליל מכאני מוכר נשמע מעליו. בוכנות משומנות, גלגלים חורקים על מסילת ברזל. הוא מביט מעלה ורואה את הרכבת העילית דוהרת בין הבניינים, מותירה שובל של פיח וקיטור מאחוריה. המחזה לא חדש לו, הוא כבר ראה רכבות רבות כמו אלו בתחנה בה הגיע לעיר. אבל שני האנשים - לא, שני הנערים - שקופצים עליה מאחד הגגות הם כן מראה חדש. הוא צופה בהם מתרחקים, נותן לעצמו להתרשם. יש דרך מהירה יותר לנוע בעיר הזאת, והיא נראית אפילו יותר כיפית מלהשתגר.

הוא מגיע במהירות לתלתן הכסוף, פשוטו כמשמעו. אפילו על גג רכבת שועטת קשה לפספס את המבנה המפואר, בלילה הוא זוהר, ביום הוא נוצץ. רק כשהוא חולף ליד גג הבניין הוא שם לב שהרכבת לא עוצרת כאן.

רו
וירג׳יל קאס הוא בחור שקשה לחבב. הוא יהיר, מתנשא מעט, וצעיר מדי בשביל להחזיק בכל כך הרבה כסף. ממה שרו יודע, האציל הזוטר השיג ירושה מוקדמת. הוא השקיע את השנים הבאות בהכפלה של הונו על ידי סחר מבריק במניות, אבל ההצלחה רק פתחה עבורו את התיאבון. וירג׳יל התדרדר (או התקדם, תלוי את מי שואלים,) לתחומי הימורים 'בעלי פוטנציאל לרווח מהיר', כפי שהסביר לרו בעבר. טיב היחסים ביניהם (לפחות ביחס להיסטוריה של רו עם ספונסרים קודמים,) הוא מוצלח. קאס משכנע את רו להיכנס לקרב מסוכן, רו מנצח בקושי, קאס גורף רווחים וחולק אותם איתו. הוא קיצוני בהימורים שלו, אבל טועה לעיתים רחוקות.
בניגוד למצופה מטיפוס כזה, האציל הצעיר לא מתגורר באחוזה מרשימה, למרות שאין ספק שהוא מסוגל להשיג אחת. רו מגיע אל מפתן הדלת של הדירה הצנועה והמוכרת בדרום העיר, הוא כבר ביקר פה לא מעט פעמים. למרות שוירג׳יל יכחיש זאת, הפגישות שלהם לא תמיד היו עסקיות לחלוטין. גם אצילים, אולי במיוחד טיפוסים כמותו, זקוקים לחברה מדי פעם.
 
"השבויים הם המטרה העיקרית של המשימה. המטרה הגדולה היא להכות בג'ק ולהחליש אותו לקראת המתקפה הבאה, בתקווה שגם ת'יריאל תצא מהמשוואה". כמובן, בשביל זה הוא ייאלץ להשמיד את מאגר הוורדים. אולי בשריפה...אבל מוטב כרגע לא לספר זאת לפאולו, מן הסתם. הם חלק מהתוכנית שלו, כמו שזה נראה.
הוא ייצטרך הרבה מאוד גפרורים.
 
גארט:
גארט מזנק מגג הרכבת, ופורש את ידיו לצדדים. לראשונה, מעילו הרחב משמש את מטרתו לשמה נוצר, ומעניק לבן-הכנף שטח גוף גדול יותר על מנת להאט את נפילתו, למרות החורים באזור הכתף הנוצרו על ידי יריית השוטגאן אשר פצעה את גארט. מעט כיוון נגד זרם הרוח ושימוש בקסם על מנת להפחית את משקלו מנחית את גארט ממש על המרפסת של דון סארטוג, והוא נעצר בגלגול ססגוני הנועד לבטל את מרחק הנפילה האחרון מלפגוע בו. שתי נקישות, וגארט פותח את דלת המרפסת.
 
גארט
המחזה אליו גארט נחשף בכניסתו לחדר הוא אחד שסארטוג היה מעדיף להסתיר. למרות שהחדר גדול - כנראה אמור לשמש למגורי אורחים - הוא כמעט ריק לחלוטין. קירות העץ החשופים בולטים לעומת היוקרה של שאר המבנה. בפנים, גארט רואה שלושה אנשים. אחד מהבריונים של סארטוג שומר על הדלת הפנימית. דון בעצמו עומד במרכז החדר, מול אדם כבול בכיסא מתכת. האציל הענק לא לובש את החליפה שמייחדת אותו ואת אנשיו, היא לא תתאים לפעילות. כמובן, הוא גם לא מעוניין להכתים אותה. סארטוג מתנשף, אפילו מזיע. גארט מבחין באגרופן כסוף על ידו הימנית, מוכתם בדם של האיש ממולו. על פי בגדיו, ה"אורח" של ראש הפשע מגיע ממעמד גבוה. לא שזה עוזר לו עכשיו. פניו החבולות הן שילוב של בעתה וייאוש, הוא מתחנן בפני סארטוג.
"כבר אמרתי לך כל מה שאני יודע, הבטחת שתשחרר אותי," האיש מתייפח.
סארטוג מספיק לשלוח אגרוף נוסף בשבוי שלו לפני שהוא שם לב לבן הכנף שצופה בו.
"קל-צעד," הוא אומר בהפתעה מרוסנת. ראש הפשע מסמן לשומר להישאר במקומו, הבריון כמעט שלף סכין כשהוא הבחין בבן הכנף. החליפות לא בדיוק מסתדרים עם בעלי הנוצות. סארטוג מוריד את האגרופן, מנסה - וכמעט מצליח, יאמר לזכותו - לחזור לדמות העסקית שהציג בפני גארט, בלילה בו נפגשו לראשונה. סארטוג אומר לבריון להשאיר אותם לבד, והאיש הכבול נגרר החוצה, חלש מכדי להתנגד. הדלת נטרקת, משאירה את הגנב והמאפיונר לבדם.
"אני מתנצל שנאלצת לראות את זה, נהוג לדפוק. אבל לא שכרתי אותך בשביל נימוסים."

רו
הבחור שמכניס אותו לא נראה שונה. לוירג'יל אותו שיער כהה ולא מסודר, אותן עיניים שהיו שמחות לקצת יותר שינה. כך גם חדר האורחים המינימלי - הרהיטים המרשימים היחידים בדירה הם הכיסא של וירג'יל ושולחן העבודה שלו, העמוס כתמיד בספרים, דוחות, חוזים ומכתבים. אך הזמן שעבר מאז שראו אחד את השני לא באמת ארוך כמו שהוא מרגיש. עם כל מה שנאלץ לעבור בימים האחרונים, רו מתקשה לזכור, או אולי מתקשה להתעניין, במה שקרה לפני שיצא לביילור.
וירג'יל כמובן לא טרח להציע לו לשבת, אז שניהם נשארים לעמוד. הוא מרים גבה לעברו בהבעה משועשעת למחצה.
"עברו חודשיים מאז שנפגשנו והצלחת לא למות בלעדי, כל הכבוד."
 
גארט:
גארט עוטה על פניו הבעה של גועל. הוא לא זייף אותה, הוא באמת לא אהב את כל הדם והסבל שראה, הוא פשוט הקצין אותה והפך אותה למוגזמת.
"אני מקווה שהצעת לו לפחות משקה לפני שנתת לו את הלילה של חייו..." גארט מוציא את לשונו ועוצר בחילה קטנה לפני שהוא אוסף את עצמו. "ניחא, לא באמת אכפת לי מהעסקים שלך. אני מניח שתרצה לשמוע את הדיווח לגבי ג'ק הלבן והתוכניות שלו?"
גארט מוציא את המחברת שלו ומתחיל להקריא לסארטוג את כל המידע שאסף. המחסן על בני-האדם, הייצור של וורדי-הדם, הייצוא שלהם וההתערבות של להבי-החופש, הקשר העסקי שהיה לו עם ת'יריאל לפני שהוא פקד על צעדן-הקרב שלו להרוג את כולם, וכיצד גארט ניתץ את עמוד השדרה שלו עם ירייה אחת, וכעת הציפור מקורקעת לעד, אלא אם הוא ימצא נס כלשהו.
 
רו
רו מחייך ''טוב לראות גם אותך וירג'יל. לצערי, אין לי יותר מדי זמן לשבת, יש לי עוד עסקים לפני הערב...אבל יש לי שאלה חשובה לשאול אותך''

הוא מתיישב על כסא אקראי, משלב את אצבעותיו, ומרכין את ראשו לרגע "מה אתה יודע על המניות של בנק הדם? מה זה בנק הדם בכלל?"
 
לאורי
כשהוא חוזר לבסיס הלהבים ושואל לגבי וילהלם, אחד החיילים מפנה אותו למרפאה - חדר פנימי רחב שאולי שומש במקור לסעודות, והיום עונה על צרכים פחות יוקרתיים. עוד לפני שהוא עובר בכניסה, לאורי שומע חלק משיחה. הוא מזהה את הקול של ויל. גם הקול השני, הצעיר יותר, מוכר לו, אבל הוא חלש.
"...להבי החופש לא יהפכו לשכירים, שכח מזה," ויל קובע. "אתה עף מפה ברגע שתוכל לעמוד על הרגליים, אני לא יכול להסתכן בזה שתשכנע חיילים נוספים."
"המצב שלי הוא הסיבה שניסיתי להסביר לך. אתה יכול להיפטר מכל מי שמעז להציע דרך שונה, כנראה גם תצליח. זה לא משנה את העובדה שהתמיכה העלובה של הכנסייה לא מספי-"
הלוחם המבוגר נכנס לחדר, מקפיא את השיחה. ויל מזדקף במושבו ליד המיטה של אייבור. תחבושות טריות עוטפות את כתפו וגבו התחתון של החייל האדמוני, הוא מחובר לעירוי. אייבור נראה חיוור, אך עיניו ממוקדות.

גארט
"אני הולך להסתכן ולהאמין לכל מה שסיפרת," סארטוג מחליט. גארט יודע שהאציל מסוגל לוודא את אמינות דבריו, ידו המוכתמת בדם היא תזכורת טרייה לעובדה הזו. הוא בוחר לסמוך על בן הכנף. "מיקום הוורדים, שיתוק העורב הלבן…" סארטוג מהרהר. "אם מה שאמרת נכון, השירות שלך העניק לי תועלת עצומה, כמעט גדולה מכדי שאוכל לגמול עבורה כראוי. אבל רק כמעט."
הם יורדים אל חדרו הפרטי של דון, המקום בו גארט קיבל את ההצעה להסתנן לכנופיית העורבים. החדר המפואר שונה בתכלית מקודמו, במראה ובמטרה. האחד הזה ייצוגי יותר, לפחות עבור צדדים מסוימים בעסקים של סארטוג.
"התשלום שביקשת יוצא דופן, לא אכחיש שהתקשתי לבחור פריט מתאים. אתה מבין, אני אוהב לדעת בדיוק מה החלק שלי בעסקה. אבל, בהתחשב בנסיבות, לדעתי מצאתי תשלום מתאים." הוא לוחץ על מתג נסתר בשולחנו.
אחד מאריחי השיש מול גארט שוקע ונעלם, מפנה מקום למעמד העץ והמתכת שנשלף מהרצפה. כסף יכול לקנות צעצועים דרמטיים שכאלו. על המעמד, בתוך מארז שקוף ומעוטר ברונות, נחה סכין קצרה ושחורה. הלהב מעוצב בצורה שמזכירה נוצה, הוא חלוד בקצוותיו.
"הסכין הזאת הייתה שייכת לאדם בשם קאליקו. רק קאליקו, הוא לא ידע את שם המשפחה של עצמו. הוא היה בן הכנף שהקים את כנופיית העורבים המקורית. העוינות שקיימת היום בין העורבים לאנשים שלי, היא רק שאריות של האיבה הישנה. כשהוא שלט, קאליקו היווה בעיה לא קטנה עבור העסקים שלי. הוא היה נחוש, הממזר השחור, נחוש להראות לנו, לאליטה, למה בני כנף מסוגלים. אבל הוא לא היה זהיר. יום אחד, מבצע שהוא הוביל נכשל. הרגתי אותו בעצמי." סארטוג מקיש במקומות הנכונים על תיבת הזכוכית הקטנה. התבניות הגיאומטריות מתפרקות, הכיסוי העמיד מתחיל להתנדף.
"וואקום הכוח שנוצר הוביל לעלייה של ג'ק לשלטון. משם, הוא סיפח את שאר כנופיות בני הכנף אל העורבים, והפך את עצמו לאחד האנשים החזקים באברלייט. איום גדול יותר, אך פחות ישיר מפעם. וכעת, הודות לך, גם פגיע יותר."

רו
"אתה מדבר על בלודגלט? רק מאגר הדם הגדול ביותר בצפון," וירג'יל אומר באגביות מעושה. "השוק הזה די מורכב, יש לי כמה מניות שם. המצב טוב כשהמתח בין זיירוט לארדוגן עולה, וזה קורה בעקביות. אבל יש למשקיעים נטייה להשתפן כל פעם שכותרת נוספת צצה בעיתונים על פיתוח חדשני של איזה ביולוג. דברים בסגנון 'תמיסה מהפכנית, זולה ומרפאת במהירות הבזק!'. פחדנים," וירג'יל מסכם. הוא ממלמל משהו על זה שפיתוחים לא משפיעים על הערך האמיתי של מוצר עד שהם יוצאים לשוק ומתיישב לצד רו.
"אבל אני בספק אם ייעוץ השקעות הוא הסיבה שבאת אליי, למרות שזה בהחלט המקום הנכון לכך. למה בנק של מנות דם מעניין אותך? הפסקת לאכול אנשים?"
 
"זה השלב שבו אתם אומרים שיש לכם הסבר לזה", אומר לאורי לאחר שתיקה ארוכה.
"בכל מקרה, איידור. אתה רוצה לדעת למה אנחנו לעולם לא נהיה שכירי חרב? כי אף אחד לא ישכור אותנו. זה כואב, אבל זה נכון. מההיכרות שלי עם אליטות שלטון, לא אכפת להם מספיק מהמצב בשביל להשקיע בזה כסף. מבחינתם אנחנו יכולים לטפל באיומים בלי העזרה שלהם, והם לא צריכים ללכלך את הידיים. אלה שכן יהיו מוכנים לשכור אותנו, ירצו שנעשה בשבילם דברים אחרים, דברים שאנחנו לא נרצה לעשות, או יפריעו לנו להגיע למטרה שלנו. חוץ מזה, זה יכניס אותנו למשחק הפוליטי, וכרגע הרבה יותר נוח כשהאויבים היחידים שלנו הם כנופיות רחוב".
הוא עוצר את שטף הדיבור שלו, ופונה לויל, "אני לא הייתי ממהר להעיף אותו. הוא עושה הרבה כאן, וזה שהוא לא מסכים איתך לא אומר בהכרח מרד. אני במקומך הייתי שוקל את זה שוב.
בנושא אחר, אני צריך אותך בחדר המבצעים. יש לנו מבצע גדול עוד יומיים", הוא פונה לאיטו לכיוון חדר המבצעים.
 
רו
''לא, זה לא זה...'' הוא נאנח ''אני...קשור למכונה שקרתה בלילה, והגיע אלי מידע שת'יריאל מוראו דאגה שייחתם הסכם מסוים שקשור לבנק הזה'' הוא מרים את מבטו ''קיוויתי שתוכל לשפוך אור על מה משמעות ההסכם הזה, אבל אני לא מניח שתדע''
 
חזרה
Top