• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הבדולח היוקד [מו''ד 4] (4/4), עץ משחק

האלף פוסע דרך הקרע המרחבי, גלימותיו עדיין קרועות מעט מהמאבק. מאחוריו, חיילים בשריון אלפי, עיניים זוהרות בלבן ודומעות נוזל שחור ושמנוני, יוצאים. חייל אחד, חמישה, עשרה, עשרים חיילים נכנסים לחדר המרוסק, ועוד מספר כפול מזה יוצאים דרך הדלתות והקירות השבורים, יוצרים מעגל כפול סביב החבורה.

הוא מניף את ידיו, ומתחיל לרחף באוויר, על הגבול של מעגל החיילים, רחוק מהקבוצה העייפה. חיוך מעוות נמתח על החצי הגלוי של פניו, והקול החורקני שלו נמוג לאט לאט, לקול שהוא כמעט אנושי, כמעט.


''הפגיון הזה, ביטארי, להב הבדולח שאתם לקחתם, מכיל משהו שיקר לי יותר מכל'' העין שלו מתמקדת על הפגיון האחוז בידי דורן ''הנשמה שלי, הזכרונות שלי, הזהות שלי'' הוא מסנן מבין שיניים חשוקות, הזעם גואה בקולו
''אני ניסיתי להציל את אומת האלפים, ניסיתי להציל את העולם, ניסיתי...להציל את המשפחה שלי'' ידיו נקמצות לאגרופים, וערפל לבן מסתלסל מהן ''ואז, בדיוק כשעמדתי להשלים את התכנית שלי, לסלק את שושלת המלוכה, אז הותקפתי''

הוא מחווה בפראות על הפגיון ''אחותי היקרה שאבה את הזהות שלי דרך הלהב הטמא הזה, חטפה איתה את היורש התינוק, וברחה. היא נעזרה בחברים שלה, כוכבי הארד ואבירי הדרדר, כדי להחביא חלקים מהזהות שלי ברחבי המערכת. היא הסתירה את היורש, ואז'' הוא עוצר בשאיפה חדה

''אז היא מתה. וכל חלומותי עמדו להתגשם. הסגנית שלי חיסלה את היורש ביחד עם כוכב הארד שבא לעזור אותו, ואני עמדתי לקבל את הלהב''
ניתן להרגיש את השטנה והזעם קורנים ממנו, בעוד הערפל מתעבה ''ואתם הגעתם וברחתם עם הלהב, אילצתם אותי להתעכב עם התכניות שלי, אבל זה לא משנה, כי המשחק נגמר עכשיו'' הוא מצחקק ברוע

''ואחרי הכל, לאורקל יש את כל הזמן שבעולם''
 
שברי זכרונות עולים בביטארי. שום דבר מדויק, אבל מספיק כדי להבין את הסיפור הכללי.
לפני אלפי שנים, האלפים הכעיסו את אחד מאדוני הגורל, והוא נקם בהם נקמה איומה בכך שהטיל עליהם את קללת האורקל. הקללה היא מגפה שרודפת את האלפים, גורמת להם לחוות חזיונות מחרידים והורגת את חלקם, והשורדים משתנים לנצח. המחלה הורגת לאט לאט את התקווה האלפית, נוטעת בהם את הפחד מהעתיד, ולאט לאט מצמצמת את האלפים לאבק.

ובכל דור, נבחר אלף אחד. אלף אחד שהוא הנשא הראשי של המחלה. האורקל חולה במחלה באופן קבוע כל חייו, והוא מנסה להעביר אותה לכמה שיותר, להראות לכולם את העתיד המחריד המצפה להם, לחסל את האנושיות שלהם, ולנטוע בהם ייאוש מוחלט.

האלפים לוכדים את האורקל באי כלא קסום, ובכל פעם שהוא מצליח לשחרר את המהות שלו החוצה כדי לחפש מארח חדש, נשלחים שליחים למצוא את האורקל החדש ולכלוא אותו לפני שהוא יפגע בעוד מבני עמם, וטבעה הנצחי של המחלה דן אותם לעשות כך עד לקץ הימים.
 
האלף מחייך ונוחת "אני שמח שאת מבינה אותי. עכשיו, אם תואילי בטובך להעביר לי את הלהב על פי כל כללי הטקס, ואני אוכל להמשיך בדרכי לעבר הצלת העולם" הוא משלב ידיים מאחורי גבו "זה בהחלט יהיה מתאים, שהדוש'י של אחותי תהיה זו שתביא לי את מה שגנבה ממני" והוא מיישיר מבט לכיוון ביטארי "ואולי נדבר מעט על התודעה המעניינת שלך, אבירת דרדר"
 
״אני מבין שאתה בחור עם צבא שניסה לחסל אותנו איזה חמש פעמים, שלחת עלינו מתנקשים וגרמת לי לחוות ארבע שעות של כאב בשביל פיגיון מחורבן. כל זה ואתה קורא לי פרא. למי אכפת מהצלת העולם שלך, אתה סתם בחור מקולל, לך תתאבד או משהו״ דורן עומד לקפוץ אל תוך השער ולברוח עם הפיגיון, הוא לא רואה אף סיבה לעבוד עם בחור שבבירור משוגע, מקולל ובעל טעם נוראי בלבוש.
 
״אני בורח מאימא שלך, היא לא עוזבת אותי מאז אותו הלילה. וכרגע? מנסה להתרחק ממך כמה שאני רק יכול תודה רבה, הנשימה שלך מסריחה מדי בשבילי״ דורן מחכה לראות אם שאר הקבוצה גם מתכננת לקפוץ איתו, אין הרבה יותר גרוע מלהיות באדמות בהן אתה מבוקש לבדך.
 
"דורן, אל תביא לו את הפגיון." גלימת האש האופפת אותו מתלקחת בעוצמה מחודשת. "לאורה השאירה לנו את הפגיון, מילותיה האחרונות היו שנשמור עליו בכל מחיר. היא קראה לנו מכיוון שסמכה עלינו, ואנחנו סמכנו עליה. מה שהיא עשתה לאלף הזה, היו לה את הסיבות שלה, אין זה מקומנו לפקפק בהחלטת האישה לה אנחנו חייבים כל כך הרבה."
 
"אתה מדבר הרבה" סקיי אומר ומחווה לכיוון האלף "אבל עד עכשיו ניסית להרוג אותנו מספר פעמים, כך שאני בטוח שתבין מדוע קשה לי לסמוך עליך". הוא בוחן את האלף בזהירות " בכל מקרה, אם הפגיון שלך בזכות וכל זה, למה כל כך הרבה אנשים נלחמו ומתו כדי למנוע ממך להשיג אותו?"
 
"לאורה מתה." עונה ביטארי, "אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי נמאס לפתור לאחרים את הבעיות, נמאס לי להילחם במלחמות לא שלי, ונמאס לי לברוח. זה לא התפקיד שלנו, זו לא החובה שלנו, וזו לא האחריות שלנו. בואו פשוט ניתן לו את הסכין הארור הזה, ונלך הביתה."
 
"אז מה אם היא מתה?" סקיי נראה מעט מזועזע "המורשת שלה, מה שהיא בחרה להשאיר אחרי מותה זה הפגיון הזה, והיא סמכה עלינו לשמור עליו. לורה לא באמת תמות עד שאנחנו נוותר על האחראיות הזו. ובוודאי שיש לנו אחראיות לפי המלחמה הזאת". הוא אומר ונושם לרגע בחדות "לורה הכניסה אותנו אליה, וגם אם ניתן לו את הפגיון ונלך כל אחד לדרכו אני בספק אם נצליח להישאר לא מושפעים מהמלחמה הזאת כלל".
 
"מצטערת" עונה ביטארי בעודה צועדת לעבר דורון, "אני צריכה לדעת מתי אני במיעוט" היא מסבירה בעודה מתקרבת לחברי הקבוצה שלה, הניסיון שלה להכניס בהם שכל כנראה נכשל, וכנראה שהיא תקועה איתם. היא מתקרבת לעבר השאר כדי לקפוץ יחד עם האחרים, אבל ברגע האחרון, שנייה בודדת לפני שמישהו יחשוד או ישים לב, ידה נעה בזריזות על-אנושית, ברגעים בודדים היא שולפת את הסכין מדורון, חצי האורק כמעט לא יבחין בכך.
META
פשיעה- כיוס של הסכין
[dice:j3iltfz]720289:0[/dice:j3iltfz]
 
חזרה
Top