• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ילדי הקיסרות - עץ משחק (5/5) נסגר

אלישע
הכל עובר כרגיל - הרגיל של סינדר.
השפחה מלווה אותה לחדר שינה מרווח עם נוף לים, שטיחים רכים ארוגים בדמות דרקונים משחקים, קירות האבן השחורה שלו מכוסים בוילונות ארגמניים, ודיוקן אישה שמנמנה ומזדקנת שנראת כמו סבתא של מוהירו הזקן. היא מוצאת ספר מעניין - עלילותיו של רוכב-דרקונים אגדי כלשהו - ושוקעת בו עד שהשפחה הצעירה חוזרת אליה לקראת ערב וקוראת לה לארוחת הערב שמוהירו עורך לכבודה כאורחת. בארוחה מוגש יין דרקונים משובח, חריף במיוחד ומלהיט. סינדר שותה ממנו לא מעט, כרגיל.
הדבר הבא שהיא זוכרת הוא שהיא מתעוררת עם כאב ראש נוראי, במיטת אפיריון. לצידו של מוהירו, המכשף הזקן והחצי משוגע.
 
ח'אן
היא מביטה המכשף הזקן ואז מסתכלת על עצמה והמחסור החמור בבגדים, חושבת לרגע ואז מושכת בכתפיה, זה לא היה הרגע הכי נורא שלה והיא פחות או יותר בסדר עם זה, והיא בהחלט מוטרדת יותר מכאב הראש הנוראי שלה.
היא יוצאת להתקלח ואז מתלבשת יורדת לארוחת הבוקר ושוטה הרבה תיי ואת השיקויים הדוחה הרגיל שלה, היא ממשיכה כמו שהיא התכוונה ממילה אך ממתינה שכרה הראש יחלוף לפני שהיא תבקש אספקה ותמר לדרך
 
אלישע
סינדר שותה את שיקוי-רצח-התינוקות ואת התה, צועקת לשפחה שתביא קנקנן מים גדול,ונשכבת בשקט במיטה. היא שותה הרבה (מאוד), וכעבור כמה שעות בהן אפילו הצליחה לנמנם החמרמורת עוברת. מוהירו - שככל הנראה היה שיכור הרבה פחות מסינדר בלילה המוזר הזה - מסכים בחיוך ערמומי לתת לה אספקה לדרך. היא אוספת את סוסתה מהאורוות - בינתיים עבד-סייס צעיר הבריש אותה והאכיל אותה יפה במספוא ואפילו בתפוחים - ויוצאת לדרך.

לאן היא ממשיכה?
 
אלישע
סינדר מתחילה להתקדם שוב למעלה אל ההרים - כי הרי ידוע שדרקוני בר מקננים בהרים. היא מחליפה עם מוהירו את סוסתה בפרדה (כי בהרים הן בטוחות בהרבה) ומתחילה לטפס למעלה בדרכים הצרות והפתלתלות שעל פסגת שריונו הסלעי של צב הים הענק. היא מתקדמת כחצי יום, כשלפתע היא שומעת פעייה נרגזת, גרונית ומכוערת למדי, פעיית תיש. אבל לא תיש רגיל. באיחור, היא נזכרת בתיישי הפרא החוליגנים שחיים בהרים, ויותר מכל אוהבים לנגוח, לבעוט ולברוח.
מסבך השיחים שלשמאלה מגיח תיש גדול, שעיר ובעל קרניים ענקיות, עומד לנגוח בפרדה ובסינדר.

OUT
fotor_149632294746472.jpg
תקרא את ההגשה שלי לואנור כדי להבין באיזו חיה מדובר.
תזרוק גם אתה ואתאר תוצאות. לתיש:
15.
 
ח'אן
Out
כבר קראתי, ואיך מ2ק6 התייש קיבל 15?.
ואני מניח שרק האנשים חסינים לאש אני צודק? אם אני לא (ואני כנראה אמור לדעת את זה) אני אשתמש בפיצוץ.
ומה קראה לסייח הצעיר שכיבלתי?.
In
סינדר מרימה את ידיה ויוצרת בינה לבין התייש קיר אש קטן, מדובר בקיר זעיר בעורך של מטר ובגובה זהה שלא נוצר על צמיחה יבשה, זה לא הרבה אבל זה אמור להיות בסדר בשביל להפחיד את התייש
[dice:10v0]719989:0[/dice:10v0]
[dice:10v0]719989:1[/dice:10v0]
 
אלישע
OUT
איזה סייח צעיר קיבלת ומתי?
וכן, רק בני האדם הם דם הדרקון.
ולעזאזל, אני מתבלבל בלי סוף בין סינדר לרין.

IN
סינדר מצליחה להדליק אש - ברעמה של הפרדה שלה, שצונפת בבהלה ומתחילה לרוץ כמו משוגעת. אפילו התיש נבהל מהמחזה, ולא מנסה לרדוף אחריכן. כשסינדר מצליחה לכבות את הדליקה ולהרגיע את הפרדה הרעמה שלה כבר נשרפה לחלוטין, והן נמצאות על שביל הררי. לאן סינדר ממשיכה?
 
אתיאס יוצא בספינתו אל ספינת האל מתים, כאשר הוא ואנשיו - כולל המקומיים שבאו לעזור לו - המיועדים לפשוט על הספינה מצוידים בפנסים, במים קדושים, בנשק, ובאש אלכימאים. לחלק מהאנשים ניתן אקדח זיקוקים לאיתות. אתיאס חמוש בנוסף באקדחו האישי, ובמנות נוספות של שיקויים אלכימיים. כשהוא סוף סוף מוצא אותה הוא מנסה לאותת לה מאחת מהספינות שמלוות אותו, כדי לבדוק אם היא מגיבה לאיתותים. הוא שולח סירת הצלה למים, קשורה בחבל לסירת האם, עם מלח (גם הוא קשור בחבל לסירת האם) שיאותת משם. לאחר מכן המלח יחזור לספינה המקורית במהירות.
 
ח'אן
אלכסנדרה מחייכת חיוך רחב למראה הילידים המשתחווים לה. כנראה שלא נזדקק לקיקלופים למרות הכל... מסרי להם לשחרר אותי. אחרי שהילידים משחררים אותה, אלכסנדרה לוקחת את קזאלאתאת' ועיניה הופכות לשחורות. היא מזמנת ענן קטן של חרקים המסתחררים בתוך החדר, מנסה לעשות הצגה קטנה עבור הילידים. שאלי אותם, אם הם יהיו מוכנים ללכת בעקבות המכשפה הלבנה לקרב.
 
מצטרף אלינו שחקן חדש - A.L.Z. צרף דף דמות בהודעה הראשונה.

ליזי
מוכנים גם מוכנים אם זה רצון הפגיון הקדוש שבחר במכשפה לאלופתו, מצחקקת קזאלאתאת'.
אלישע
סינדר שומעת משק כנפי עור בשמיים למעלה, ואינסטינקטיבית מצטנפת בפחד. היא רואה דרקון בשמיים - לא ברור אם כבול או פראי, ולא ברור גם הגודל שלו. היא נזכרת בכך שדרקוני הבר נוהגים להטיל ביצים בצוקים הבלתי נגישים. האם היא תנסה לחפש קן, או תעדיף לנסות ולתצפת על הדרקון?

OUT
המכשפים לא ממש מרביעים דרקונים כי כדי שיגיעו לגודל יעיל הם צריכים חופש, מרחבים פתוחים וכמויות אוכל הזויות. לרוב נותנים להם לחיות בבר עד שיגיעו לגיל הרצוי, ואז ינסו לכבול אותם. כמע טכל הדרקונים נכבלים בסוף.
אביעד
OUT
מה אתיאס מאותת?
מצטער על התגובה העלובה אבל בווטסאפ אסור לי לשאול כי שבת...
ALZ
זה היה יום רגיל של סוף הקיץ. הכפריים עמלו בשדות על שארית הקציר, טחנת הקמח פעלה במרץ, ילדים קוששו כבול, דגו בנחל או רכבו על חזירים, שנראו די עצבניים מכל העניין.
נייף עזר לגברי הכפר בקציר, שלא חיבבו אותו אך בהחלט נעזרו בו כשהיו צריכים. לפתע, ילד אחד ניגש אליו בריצה, ואומר לו ש''ג'ק השחור'' קורא לו. ג'ק הנ''ל הוא מנהיג המרד, וותיק צבא שידוע באופי הדיכאוני שלו ובשיערו הכהה, שניהם העניקו לו את כינויו.
נייף שומט בהתנצלות את החרמש ורץ אל בקתתו של ג'ק, יורד אל המרתף שלה, בו נערכות פגישות חשובות מעין זו. ''ההתקוממות הצבאית תתחיל בקרוב'', אומר מיד ג'ק השחור, שלא אוהב דיבורים מיותרים. ''לפני שנתחיל בה נצטרך לדאוג להחלשת צבא הקיסרות הארורה. המשימה שלך היא לחדור לארמון הקיסרי של ווסרדם ולהתנקש בחיי מצביאו של הקיסר, הארכידוכס קרלוס אלדרנס, ואם אפשר גם בחיי הקיסר עצמו. הוא מסוכן לנו, סוחף את פשוטי העם אחריו, מעוור אותם מלראות את צדקת דרכנו וגורם להם לתמוך בעריצת שלו''.

OUT
שאלות על ג'ק השחור, שכפי שאפשר להבין הוא בחור די פנאטי?
כמו כן - נייף אמור להיות בן 15 לכל היותר, לא 20.
מה רמת הגסויות לה אתה מוכן במשחק?
 
דף דמות
שם הדמות: נייף
גיל: 15
''מקצוע:'' מתנקש/נוכל/גנב
רקע: לפני בערך 15 שנים החל באימפריה פרויקט של לקיחת 20 תינוקות בריאים וחסונים ממשפחות עוני (בהסכמתם) תמורת תגמול כספי מרשים והפיכתם לחיילי על בצבא האימפריה. הילדים עברו אימונים מפרכים ומתישים מגיל קטן מאוד בלי לדעת כלום על מה שקורה מחוץ לאזור האימונים הקטן שלהם. הילד האחרון שהצטרף לפרויקט היה נייף (שבעתיד יכונה ככה על ידי ה"מורים" שלו בזכות היכולות שלו עם סכין). נייף היה תחרותי מאוד וניסה להדביק את הפער מהילדים האחרים בפרויקט (שרובם היו גדולים ממנו בשנה בערך). במהלך הפרויקט נוצר בין נייף לבין ילד אחר שכונה טאנק חברות הם דיברו בזמן ההפסקות הקצרות שהיו להם וקצת לפני השינה. נייף וטאנק סיפקו זה לזה בריחה קטנה מהמציאות הזמן השיחות והצחוקים שלהם וזה נתן לשניהם יותר כוח ורצון להמשיך. שניהם היו מאוד סקרנים לגלות מה יש מחוץ לאזור הקטן שבו הם חיים. בערך כשהגיעו לגיל 9 (נייף היה בן 8) כל אחד קיבל התמחות וכינוי (עד אז לא היו להם אפילו שמות וקראתי להם בשמות העתידיים כדי שייהיה יותר נוח) נייף קיבל את הכינוי נייף ויועד להפוך למתנקש בשירות האימפריה בזמן שטאנק קיבל את הכינוי טאנק ויועד להפוך ללוחם גרזן שנלחם בחזית הקרב. לאחר מספר חודשים של התמחות נייף ניהיה כל כך טוב בהתגנבות ובפריצה עד שהוא יצא מיד פעם לראות מה קורה מחוץ למתחם שבו התאמנו. בגלל שהם התאמנו מתחת לאדמה של אזור שבו גרו אצילים הוא ראה את החיים הטובים של הילדים האצילים וקינא בהם אבל ידע שאם יברח ירצחו אותו וגם לא רצה לעזוב את טאנק. נייף סיפר לטאנק הרבה סיפורים על "העולם שבחוץ" ושניהם חלמו על היום בו יוכלו לצאת מהגיהנום הזה. כשטאנק היה בן 12 הוא מת מעומס של האימונים המטורף שהו חווה (בעיקרון היו יכולים להציל אותו אבל מנהלי הפרויקט חשבו שמי שלא מסוגל לשרוד את האימונים האלה רק עם טיפול רפואי מינימלי מידי פעם לא צריך להיות חלק מהפרויקט). לאחר שטאנק מת נייף הבין שאין לו שום סיבה להשאר ובאותו יום הוא ברח יחד עם הגופה של טאנק הוא קבר אותו קרוב לבית הקברות העירוני בוסרדם ומאז הוא מגיע לשם כל שנה ולפעמים גם סתם כך כדי לחלוק כבוד לחברו. 3 שנים נייף היה הומלס שחי לבד הוא היה גונב לעצמו אוכל ממקומות שונים הוא הרגיש שאין משמעות לחיים שלו. יום אחד הסתובב בעיר אדם בשם פטר, פטר היה נפח די מפורסם בוסרדם. לאחר שאישתו ובתו מתו פטר הרגיש כמו נייף, בודד וללא משמעות לחיים. פטר ראה את הילד המסכן שהיה נראה מטונף, כאילו לא התקלח כבר שנה והזמין אותו ללון אצלו הלילה. נייף היה מאושר מזה שיוכל לישון סוף סוף במיטה והסכים להצעה. פטר היה הראשון מאז טאנק שהתייחס אל נייף כמו אל בן אדם ושניהם שהרגישו מאוד בודדים והחיבור בניהם שימח את שניהם מאוד ונתן להם להרגיש טוב יותר. כך הלילה האחד שפטר הציע הפך לשניים שהפכו לשבוע שהפך לחודש שהפך לשלושה שבה נייף הרגיש סוף כל סוף כמו ילד רגיל ופטר הרגיש שוב כמו אבא. פטר חינך את נייף לעזור לחלשים ולהשתמש בכוח שלו בצורה חכמה. בסוף החודש השלישי שבו נייף גר אצל פטר הגיע מורד שהציע לו להתגייס לשורותיהם כי הם היו צריכים את כישורי הנפחות שלו פטר לא הסכים מיד אך המורד שניחן בכושר שכנוע יוצא דופן הצליח לשכנע לא רק את פטר אלא גם את נייף שהתחבא וצוטט לכל השיחה בחשיבותו של המרד. לקראת סוף השיחה שאל פטר את המורד בקשר לנייף שהוא לא יוכל לנטוש ואז נייף הגיע ואמר "אני אצטרף, אני בטוח שאוכל לתרום". מאז ועד היום נייף עובד בשביל ארגון המורדים של המידלנדס ועושה כל מיני משימות בעיקר משימות בסגנון של רובין הוד (לגנוב מהאצילים העשירים ולתת לעניים). נייף עבר לגור בחדר שנמצא בבסיס של המורדים שנמצא ליד כפר שדי קרוב לוסרדם.
אופי: בגלל שנייף היה ילד מאוד בודד הוא מרגיש צורך חזק להיקשר לאנשים כי הוא לא רוצה לחזור להרגיש לבד, מצד שני בגלל שהיה בודד לפעמים קצת יותר קשה לו ליצור את הקשרים האלה. בגלל שסבל כל כך כילד הוא לא מסוגל לראות ילדים סובלים. מכעיס אותו מאוד כשאדם חזק מפגין כוח על אדם חלש ממנו. נייף מאמין בשיווין וזה מאוד חשוב לו.
מראה: נייף בערך בגובה 1.72 מטר העיניים שלו כחולות עורו בהיר יחסית יש לו שיער חום כהה, חלק ודי קצר וגוף גמיש שרירי.
ציוד: סכיני הטלה (10), שיריון עור, 2 סכינים קצת יותר גדולים מסכיני ההטלה ללחימה בקפא"פ, אני לא יודע כמה כסף יש לו בדיוק אבל הוא הוא לוקח לעצמו קצת מכל הגניבות שהוא עשה מספיק כדי לחיות בצורה סבירה אבל לא יותר (תגיד לי כמה כסף זה בערך). לגבי רעל בעיקרון יש לנייף 0.2 ליטרים של רעל שנקרא "הדם הירוק" כשהדם הירוק חודר לגוף הוא מתחבר לדם וגורם לו לזרום לאט יותר ככל שיש יותר רעל בדם של הקורבן הדם שלו זורם לאט יותר והוא חלש ואיטי יותר (מספיק רעל גם ידרום למוות). כשלנייף נגמר הרעל או כשהוא צריך רעל מסובך יותר הוא פונה לכריסטיאן שהוא מורד רוקח וכריסטיאן מביא לו את הרעל שהוא צריך (כל עוד זה לא מסובך מידי).
מיומנויות: פריצה, כיוס, התגנבות, הסוואה, התחזות, תרמית, פארקור (משתמש בזה למרדפים), שימוש ברעלים, זריקה והטלת סכינים, לחימה בקפא"פ עם סכינים.
חיה מלווה: אין

" המפקד, אני זקוק לכמה שיותר מידע על המטרות שלי (הקיסר והארכידוכס) ועל הארמון. אם אוכל לקבל גם רעל עוצמתי למשימה אני מאמין שסיכויי ההצלחה יגדלו".
OUT
שיניתי את דף הדמות אז הוא עכשיו בן 15. בעיקרון אני מוכן למה שכתבת בעץ הרשמה: אני מתכנן למשהו בין ''בואו נפרק את הדרקון'' ל''חרבות מדממות''. זה לא יהיה ''ספר ילדים'', אבל יהיה יחסית נאיבי - אני ארשה עבר טראגי (אבל לא דוחה), תיאורי דם סבירים, לא יותר מזה. בלי סדיזם, סוטים ונרקומנים, בבקשה. כאילו אין לי בעיה עם תיאורי דם סבירים אבל בלי דברים דוחים יותר מידי.
 
ח'אן
סינדר מאתרת מקום בטוח בו תוכל להשאיר את הפרדה (מערה בטוחה בעלת גישה קשה למשל), מסוכן שהיא תיקח אותה איתה, קולה וגודלה עשויים להסגיר אותם.
היא מתחילה לתצפת על הדרקון, מנסה ללמוד עליו כל מה שהיא יכולה (כולל מיקום הקן שלו)
[dice:5fiy6ph]720090:0[/dice:5fiy6ph]
 
הח'אן
IN
ג'ון משיב לליאופולד בקול כעוס עוד יותר. "אתה באמת חושב שהצטרפתי לברברים? תגיד השתגעת! אני שונא אותם אף יותר ממך. הרי אתה יודע מה הם עשו לאבי... " ג'ון עוצר כשהוא נזכר באביו לוקח נשימה עמוקה וממשיך. "הסיפור האמיתי הוא בכלל שהלכתי לחפש מישהו שיעזור לי להשיב את הכפר לקדמותו. בדרך פגשתי את הברברים האלה והם הסכימו לעזור בתנאי שיקבלו כמה משטחי החקלאות שלנו, מה אתה אומר?".
 
צייד
''קודם כל, אני אומר שעליך לדבר בכבוד לזקנים ולחכמים ממך, ילד. כשתגיע לגיל שלי ויהיה לך ניסיון חיים של שישים שנים, תוכל לדבר צעירים ממך איך שתרצה. כרגע אתה בסך הכל נער צעיר, טיפש, יהיר וחסר ניסיון, שאמור לקוד לחוכמתם של המבוגרים ממנו, לא לצעוק עליהם ולדבר אליהם לא בכבוד''. ליאופולד מביט בך רגע ארוך, הבעת פניו נרגעת.

''בכל מקרה... ג'ון, כבר הקמנו כפר חדש. שדות חדשים, בקתות חדשות, אתה רואה. הכפר הישן שלנו... אני מתגעגע אליו ויותר ממך, ילד. את כל שישים השנים שלי חייתי בו. אתה תתרגל מהר לכפר החדש שלנו, תתחתן, תביא ילדים, תקים בית ותשכח ממה שהיה. אני... אני כבר לא יכול. אבל עם כל הגעגוע, אני לא אסכן את אנשינו במלחמה על הכפר הישן שלנו, כשהם כבר מצאו מקום חדש. ואפילו אם ננצח, חצי מהאדמות יעברו לברברים. אתה באמת חושב שהכפר יראה אותו דבר כששבט ברברים פראיים ישכון לצידנו?''.
אביעד
המלח מאותת לספינה - ''מי אתם?''.
הוא חוזר עם תשובה בדמות גרזן הטלה נעוץ בדופן הסירה, כשלקת מוצמד פתק: ''אנחנו ספינת ''ההולנדי המעופף''. עכשיו תנו לנו את כל הרכוש שלכם ואולי ניתן לכם לחזור הביתה בשלום''.
אלישע
הדרקון חג למעלה, במעגלים שהולכים ומתקרבים לאדמה. לבסוף הוא נוחת מול סינדר. הדרקון הוא אדום וקצת יותר גדול מסוס, ועל גבו רוכב גבר שרירי ומוצק, שעל בגדיו השחורים רקום דרקון אדום ותלת ראשי, וחרב אדירה שחורת להב חגורה לירכו. סינדר מזהה אותו מיד לפי סמלו. אאיגורו נו טארגאריאו, בן שולי לאחת השושלות החשובות של המכשפים - שושלת טארגאריאו, הדרקונים האדומים. הוא מביט בסינדר דקה ארוכה, לא מזהה אותה. ''ומי את, נערה?'', הוא יורד מדרקון, בוחן את סינדר. הוא גבוה ממנה בראש וחצי וארשת פניו חמורת סבר. ''מה את עושה לבד בהרים?''.
ALZ
הוא מושיט לנייף צרור מטבעות קטן. ''קנה עם זה רעל אצל אחד הרוקחים בעיר. השגנו לך עבודה כמשרת בארמון, והם ממיל אלא ישימו לב לעוד אחד שהצטרף''.
 
רישו
"סינדר לבית הוטרו" היא אומרת בחיוך ובקידה רבת חן, היא בוכנת אותו בהתרשמות ממותנת ובהתרשמות הרבה פחות ממותנת את דרקנו.
"אני כאן בחיפוש אחר דרקונים, לא הייתי עוקבת אחרי דרקונך אילו הייתי רואה שהוא רכוב" היא מסתכלת על הדרקון במבט שגובל בהערצה ואז על אאיגורו במבט... סורק.
"או לפחות לא בחשאי, על אף שאני לא טובה בכך במיוחד" היא אומרת בציחקוק קל.
"מה אדם במעמדך עושה כאן? חשבתי שרוב הרוכבים נמצאים בחזית למען תהילת האימפריה".
 
מרוב משחקים שנינו מתבלבלים. כאן זה לא רישו...
''עד שלא נגיע ליבשת המזרחית אין הרבה סיבות להיות בחזית'', הוא אומר, חמור סבר עדיין. ''בכל מקרה, כאן תמצאי רק ביצי דרקון, ואם את רוצה לגנוב אחת את תצטרכי להסתבך עם דרקונית בר עצבנית. יום טוב לך, סינדר נו הוטארו'', הוא מסתלק בנפנוף גלימות אדומות ועולה על דרקונו - לא, זו דרקונית, מבינה איכשהו סינדר. היא מביטה בסינדר במבט משועשע, ואז מסתלקת למצוות אדונה וממריאה חזרה.
 
חזרה
Top