• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי פולט צחוק, ספק מריר ספק משועשע.
"אני זקן. ההיסטוריה שלי עשירה בדם. היא גם מלאה במעשים שאני לא מתגאה בהם. אבל הם היו נחוצים. והדם נשפך בצדק. המטרות שלי היו חלאות, כמו ג'ק. אבל גם אתם ממזרים לא קטנים", הוא מביט בפאולו בשעשוע, אבל ניצוץ של רצינות משתקף מעיניו.
 
לאורי
"לא ממש 'כפת לי מחלאות, 'ני חושב שאין לי את האפשרות לזה כי אני אחד," הוא מוסר באגביות. "יש דברים חשובים באמת. האנשים שלך, משפחה. מחויבות כזאת 'ני יכול להבין. למה שתרצה להגן על אנשים שאתה לא מכיר?"
 
לאורי מקמט את מצחו, "תמיד הרגשתי את הצורך הזה. זה התחיל כנראה ברצון להיות אביר. אתה יודע איך זה אצל ילדים קטנים. רציתי להשתמש בחרב ומגן, ולא לחשל אותם בנפחייה של אבא. בסוף מצאתי את עצמי לוחם, אבל לא אביר. אז הסתפקתי בלהיות שכיר חרב. כנראה שהרצון להיות אביר נשאר, והמטרות שלי נהפכו בהתאם".
 
לאורי
"אתה לא מכאן, אה? רעיונות יפים כאלה לא נשמעים הרבה בעיר הזאת." לאורי יודע זאת כבר מספר שנים טובות. נראה שערי-המדינה המושפעות מאברלייט מרשות לעצמן לשכוח את האחריות שיש לכל אדם על הסובבים אותו. הן מתמקדות בחופש שיש לאנשיהן, אפילו אם הוא אשליה. אבל הוא גם מכיר את הצד השני של המטבע, אולי טוב מדי. המסדר, ההפך האידיאולוגי הגמור, משתמש באותם ערכים שהלוחם הותיק דוגל בהם כדי להסוות תאווה לכוח.

רו וגארט
"אם אתם מתכננים לטפל בזה, מה שזה לא יהיה, אמליץ לכם למצוא אנשים נוספים שיהיו מעוניינים לעזור," הביולוג מצטרף לשיחה. "אני חושב שהרעיון של… יאגון," הוא מסתפק בשם המזויף, "הוא אחד שכדאי לך לנסות. אפילו לטיפוסים כמותכם אנשים נוספים יכולים להועיל. אירועי אתמול הם הוכחה לזה."
כך או כך, רו יודע לאן הם הולכים עכשיו. הקשרים שלו - בין אם הם יובילו לשותפים נוספים או מידע חדש - נמצאים בסוף הנמל המזרחי, איפה שמערכת הביוב הישנה של העיר נפתחת אל הים. במילים אחרות, הזירה של היילי, לב הטריטוריה של כנופיית הפריקים.
 
"אולי זאת הבעיה, פאולו", הוא מאט את קצב הליכתו, מתחיל להוציא לכלוך מתחת לציפורניו, "לאף אחד כבר לא אכפת. כל המשפטנים, עורכי הדין, אנשי העסקים שחיים להם במגדלים כאילו טוב להם בחיים. לא אכפת להם מכם, ואתם נדפקים מזה. ואז אתם יוצאים לרחובות והם נדפקים מזה. הייתי בעיר גדולה פעם, אני מכיר את תחושת הזרות והניכור בין האנשים. אחד הדברים היחידים שאני שונא כאן".
 
גארט ורו:
"אני יודע איפה למצוא אותו." גארט הולך בחדר הניתוחים מעט ומציץ לחדרים האחרים למרות ההתנגדות של הרופא הטוב, מחפש אחרי נייר וכלי-כתיבה. כאשר הוא מוצא את מבוקשו, הוא משרטט לרו מפה ילדותית אך מובנת כיצד להגיע אל המבצר בו לאורי והלהבים חונים בו.
"אני מניח שאני אפגוש אותך שם, אם הוא לא יהרג על ידי קודם."
 
בהתחשב בהמולת הולכי הרגל והמרכבות שפוקדת כדרך קבע את הרחובות הראשיים של מזרח העיר, מפתיע ששני הזוגות בכלל נפגשו ולא חלפו אחד על פני השני. כך רצתה הרוח, כפי שאנשים דתיים יותר מהארבעה האלו היו אומרים. ואולי הילת ההרתעה שפאולו יוצר סביבו (במודע, סביר להניח) תרמה להבלטה שלהם. גם אל הבחור השרירי עם הבגדים הקרועים ולחברו בן הכנף (שנחשד מיידית ככייס על ידי כל אדם בעל כיסים) אנשים לא התלהבו להתקרב.
הדריכות שמאפיינת את פגישתם, בין אם הם מסווים אותה או לא, מתאימה לרגע בו אקדוחנים בוחנים אחד את השני. אפילו השמש כבר מתקרבת למיקום המתאים במרכז הרקיע המעונן. נותר רק להתעלם מהמטרופולין האדיר שמסביבם, ומפאולו, שמעט איטי מכדי להבין שהשלושה מכירים, ולחכות ליריית הפתיחה.
 
גארט נעלם ומופיע יושב על ארגז קרוב, משלב את רגליו זו על זו, וידיו מונחות על ברכו. "למה שלא תיקח אותי לבסיס שלך, תשחרר את בני-הכנף שלקחתם בשבי ונדבר באיזה חדר סגור בשש אוזניים? אני לא אוהב את שירות הלקוחות שלכם, הסמטה הזו מטונפת."
 
לאורי מגלגל את עיניו לתשובה המעצבנת. הוא כבר לא אהב את איך שהעניינים התגלגלו מהרעיון של פאולו.אבל העבודה חייבת להיעשות.
"אל 'דאג", מתערב בן הכנף המגודל שלצד לאורי, "השבויים ישוחררו. אבל 'נחנו עדיין נצטרך את העזרה של..ך", הוא מהסס, כשהוא מבין שגארט נכנס לשורותיו של ג'ק.
"תראו, אנחנו רוצים להפיל אותו. את ג'ק. ואנחנו יכולים להיעזר ביכולות כמו שלכם", ממשיך לאורי כשפאולו מתחיל להסס, "אתה, ילד-ורד, להפיל אותו ימנע מאנשים להגיע לגורל דומה לשלך, או גרוע מזה. ואתה, בן כנף, אני יודע שאתה לא באמת לצידו של ג'ק. עזרת לנו להילחם בשודדים על הרכבת, כשיכולת בקלות להיעלם. יש בך רצון ויכולת לעשות טוב. אז מה אתם אומרים, כן או לא? אין לנו את כל היום".
 
"כל אחד והצדק הזה שלו..." גארט נוחר וקופץ מהארגז, מתקדם אל עבר בן-הכנף, ותוקע את אצבעו בחזו. "אני גנב שכיר, גנב שכיר. אתה מסוגל להבין את זה, או שכל הגודל שלך מפצה על משהו? טובת הכלל לא מעניינת אותי, תפסיקו לנסות לשכנע אותי עם השטויות האלו! כן, הצטרפתי לשורותיו של ג'ק כחלק מחוזה, אבל את החוזה קיבלתי רק בגלל שחשבתי שזה יהיה כיף לעבוד על בן-הכנף העוצמתי ביותר ביבשת. אני צריך משהו קצת יותר מניע כדי להסכים לזה."
 
"'תה מחפש כיף?" פאולו מתחיל. "אפשר להגיד שזה משותף לשנינו. 'ני יכול להבטיח לך שזה מה שתקבל. זה, או כדור בראש. זה הימור שכדאי לך לקחת, אומר לך מניסיון." אלו שהפסידו בהימור הזה, מן הסתם, כבר לא יכולים להמליץ נגדו. פאולו מתקשה לנסח את משפטיו, הוא לא בדיוק רגיל לשכנע אנשים. לא בדרכים דיפלומטיות, בכל אופן.
"תראה, חבר, 'תה יכול להמשיך לגנוב דברים. יש פה הרבה טיפוסים עם כיסים עמוקים שמגיע להם ביקור או שניים ממך. אבל זה לא יהיה מלהיב, לא באמת." פאולו לא מנסה להסתיר את תחושותיו, זה ברור לכל אדם שפוגש אותו. כרגע, כנות מוחלטת נשמעת בקולו. "ואם 'תה לא מבין על מה 'ני מדבר, אז 'תה לא מצדיק את הנוצות האלו."
 
חזרה
Top