כשראש משמר העיר אליאנס הגיע למוקד השריפה, הוא הבין מדוע הזעיקו אותו בשעה כזו. שריפות לא היו נדירות באזור בימים האחרונים. החורף היה בשיאו, והקור הכריח אנשים רבים להדליק אש בביתם, להגן על גופם מהקור העז ששרר בחוץ. פעמים רבות האש השתחררה מכבליה וגבתה איתה חיים רבים, אבל אליאנס היה בספק אם גם הפעם מקור השריפה הוא זה. להבות אפורות בהירות, בקושי מפיצות חום או אור, אפפו את האזור ההרוס. הלהבות האפורות התפשטו על פני השלג הלבן כאילו היה חומר תבערה, מתפשטות הלאה למרות קבוצות האזרחים והלוחמים שניסו לכבותן עם דליי מים שהובאו מהבאר הסמוכה. האש התפשטה באיטיות מחרידה, מכלה כל מה שעמד דרכה. לפי הדיווח שקיבל אליאנס, השריפה החלה לפני כשעה בבניין קטן ושומם בצד העיר. הלהבות התפשטו ממנו הלאה, לוכדות בתוכן אנשים ובתים, שורפות כל מה שעבר בדרכן.
וזה, אולי, היה הדבר המשונה והמדאיג ביותר באש האפורה הזו - היא לא הסתפקה בעץ ובשר. כל מה שנלכד תחתיה הפך לאפר שחור דק, מעצים ואבנים ועד לאזרחים המסכנים שנלכדו בלהבות. מעיין מכתש נוצר במקום ההתחלה של השריפה, היכן שהאש כבר התחילה לכרסם מטה. אפילו המים, שהושלכו לעבר האש לכבותה, התפוררו לאפר במגע עם האש.
"עצרו!" קרא אליאנס בקול רם. "מים לא יעזרו כאן. פנו את האזור, ברחו כמיטב יכולתכם. האש הזאת אינה טבעית, ולא נוכל לטפל בה באמצעים טבעיים. שלחו שליחים לאקדמיה העליונה, שישלחו לכאן את טובי הקוסמים שלהם. אם מישהו יוכל לעצור את זה, אלו הם."
שתיקה השתררה באזור, ונקטעה מהר. אזרחים רצו לכל הכיוונים - מלבד לתוך הלהבות האפורות, שהמשיכו להתקדם - רומסים את השלג תחת מגפיהם הכבדים, משאירים את אליאנס מהר מאוד לבדו.
ואז, כמו שחשש אליאנס, יצאה דמות מתוך הלהבות. לבושה גלימות שחורות-אפורות ארוכות, ברדס מכסה את פניה, שרוולים ארוכים ורחבים מסתירים את כפות ידיה.
"אם מיהרת לסלק את אנשיך כל כך מהר, אני מניח שאתה יודע מי אנו." לחשש לבוש הגלימות.
אליאנס פתח את פיו, אבל שום קול לא יצא.
"אני רואה שאתה מבין. אין סיבה לקרוא בקול בשמנו. זה הולך להתנהל בצורה מאוד פשוטה. אני אסביר את דרישותינו, ואתה, לאחר שתשתמש בהגיון הבריא שאני מקווה שאתה מצויד בו, תסכים. זה ברור?"
אליאנס הנהן. יכולת הדיבור לא שבה אליו.
"אם כך, אתה יודע מה אנחנו מחפשים."
אליאנס הנהן בשנית.
"אלו דרישותינו - בטל את הפקודה לקרוא לקוסמים. הסגר לידינו, עד מחר בערב, את האבן וכל מקור מידע עלינו או על האבנים. הגיע לבדך, ותוודא שאיש לא ידע על מטרותינו. עד אז נעצור את הלהבות, ואם תביא הכל עד מחר הלהבות יכבו. אני משער שאתה יודע שאין לך פתרון אחר.
במידה ותסרב, העיר הזאת תמחק מהקיום."
למחרת בערב, נעמד אליאנס באותה הנקודה, מול הלהבות האפורות שהפסיקו להתקדם. הוא הפיל את אוסף המגילות שהצליח למצוא עליהם, ואת אבן החן הגדולה, האדומה כדם, שאליאנס נכשל במשמרתו עליה.
אבל הוא בחר בעירו על פני האבן.
"הבאתי את מה שביקשתם!" צעק אליאנס לעבר המישור השחור-אפור העולה בלהבות. האש הפסיקה להתפשט, אבל זה לא מנע ממנה להשמיד לאבק את מה שהיא כבר עלתה עליו. "עכשיו, בבקשה תעזבו אותנו!"
איש לא ענה, אך הלהבות החלו להתקדם לעבר אליאנס, לעטוף את המגילות ולכלותן. אבן החן נותרה שלמה, בוהקת בצבע עז בתוך האזור המת, חסר הצבע.
הלהבות הקיפו את אליאנס, וגבו את קורבנן האחרון.
למחרת, מונה מפקד חדש למשמר העיר. יומיים לאחר מכן כבר החלו לבנות מחדש על האפר. איש מעולם לא ידע מה גרם ללהבות, או מה גרם להן לכבות בלילה לאחר מכן.
כת הלהבה האפורה מופיעים פעם בחורף, לרוב ללילה אחד. לרוב זהו הלילה הארוך בשנה, אבל מדי פעם הם מקדימים. איש לא יודע לחזות איפה הם יתקיפו הפעם, איש לא יודע מה הם מחפשים.
מלבד המטרות שלהם. ואלו לרוב לא שורדים כדי לספר.
לפני שנים רבות, לפני שהיו אנשים לתעד את המאורע, עלו עשרות שדים כנגד האלים. הם היו צבא ענקי, מפחיד, קטלני. כל אחד מהם היה חזק כמו אל, וביחד כוחם כמעט גבר על האלים והביא את העולם לעידן של חשיכה. אבל האלים ניצחו, ומלבד שד אחד שהצליח לברוח הם כלאו כל שד באבן חד יחודית לו בצורתה, מראה וצבעה, ואבנים אלו הם החביאו ברחבי העולם. כמו כל כלא, גם מאבנים אלה ניתן להשתחרר - על ידי איסוף כל האבנים ביחד, בנקודה אחת. השד שנותר נאלץ להתחבא מפחד האלים, ובתקופה זו עוד לא היו בני אדם. המשימה הזו נראתה כבלתי אפשרית.
אבל בסופו של דבר, האלים נזקקו לסוגדים ובני האדם נבראו.
ובני האדם רוצים כוח.
ויום אחד, כת של סוגדי שדים מצאו את דרכם אל השד שנשכח מהעולם, שמתחבא במערות החשוכות והעמוקות ביותר בעולם, מפחד מזעם האלים. השד רצה את חבריו בחזרה, הכת רצתה כוח.
שניהם קיבלו את מבוקשיהם.
איש לא יודע את שמם האמיתי של חברי הכת, אבל הם מונים כעשרה אנשים. כל אחד מהם מסוגל ליצור להבות קרות כקרח, ששורפות הכל לאבק - מלבד את אבני הכלא אותן כח זה נועד למצוא.
ופעם בחורף, כשהשלג מכסה את העולם, מחבוא אחר מותקף. בין אם השומר העכשוי של האבן נכנע, ומוסר את השד הכלוא בתמורה לחיי עירו, ובין אם הלהבות האפורות מכלות את העיר לאפר והאבן נשלפת, בודדה, מהמדבר השחור והצחיח שנוצר, כך או כך הכת הזו אוספת את השדים האבודים. וביום בו הכת תמצא את האבן האחרונה, לילה אין-סופי עלול ליפול על העולם.
דמויות מפתח בכת הלהבה האפורה
- קראייסן, מקים הכת. אדם קר ואכזרי, סדיסט מטורף ומענה מוסמך. מסופר עליו שעבד בשביל המלך במרתפי העינויים, אבל המלך גירש אותו משם כאשר החל להיות יעיל מדי. קראייסן, שהתמכר לסבל הנגרם על ידו, חיפש דרכים אחרות לגרום לכאב, רצוי לכמה שיותר אנשים וכמה שיותר מהר.
כת הלהבה האפורה היא הפתרון בשבילו.
- ראג'ימור, האורג. האחד שהכין את הגלימות שבסופו של דבר הפכו לאחד מהסמלים המזהים של הכת, שמגנות עליהם מפני הלהבות האפורות. איש חסר רגשות שמחפש דרך להרגיש משהו, ולא משנה כמה אנשים אחרים יסבלו בדרך.
- אטורוק, המצית. כל חברי הכת שולטים באש האפורה, אבל הוא הטוב ביותר במלאכה, ולרוב הוא זה שמצית את השריפות הקרות והרצחניות. בעבר הוא היה מקיש באצבעותיו כדי להדליק ניצוץ, אך כיום הוא יכול רק בהבזק של מחשבה להעלות סביבו עמוד של להבות קרות ואפורות. אדם תאב דם ובצע, שנהנה מהחיים - ובמיוחד מגזילתם.
- שראקטס, הסוחר. אדם הפועל תחת הגיון קר ומחושב, והוא זה שלרוב מציע לשומרי האבנים את ההחלפה - חיים על שד. הוא ידוע בקסמו אשר משתיק את מטרותיו ומונע מהם לדבר כל עוד הוא לא רוצה בכך, ביכולות הסחיטה שלו ובהגיון הקר והמחושב שלו, שמתעלם מרגשות או אנושיות.
קרסי עלילה:
- הדמויות נבחרות לשמור על אחת מהאבנים, והכת מצאה אותן. כעת על הדמויות להתמודד עם הכת ולמצוא דרך לעצור את הלהבות האפורות לפני שימחקו את ביתם - ורצוי בלי למסור לכת את האבן.
- הכת מתחילה לעבוד מהר יותר, ולמרות שהחורף רק התחיל כבר כמעט עשר ערים הושמדו לאש האפורה. על הדמויות לברר מדוע הכת זירזה מהלכיה, ולעצור אותה מאיסוף כל השדים.
- הדמויות מגלות על הכת, ומסתבר שנותרה אבן אחת אחרונה שעל הכת לאסוף. מירוץ בין הדמויות לכת אחרי האבן הזו, שמוחבאת במקום השמור ביותר מבין כל האבנים האחרות.
- שריפות אפורות מתחילות בעיר המגורים של הדמויות, ושומר האבן המקומי מסרב למסור לכת את השד. הדמויות לומדות על הכת, וצריכות לעצור אותם לפני שעיר הולדתם תחרב - יחד עם הדמויות.
כל הערה תתקבל בברכה, מקווה שנהניתם!
וזה, אולי, היה הדבר המשונה והמדאיג ביותר באש האפורה הזו - היא לא הסתפקה בעץ ובשר. כל מה שנלכד תחתיה הפך לאפר שחור דק, מעצים ואבנים ועד לאזרחים המסכנים שנלכדו בלהבות. מעיין מכתש נוצר במקום ההתחלה של השריפה, היכן שהאש כבר התחילה לכרסם מטה. אפילו המים, שהושלכו לעבר האש לכבותה, התפוררו לאפר במגע עם האש.
"עצרו!" קרא אליאנס בקול רם. "מים לא יעזרו כאן. פנו את האזור, ברחו כמיטב יכולתכם. האש הזאת אינה טבעית, ולא נוכל לטפל בה באמצעים טבעיים. שלחו שליחים לאקדמיה העליונה, שישלחו לכאן את טובי הקוסמים שלהם. אם מישהו יוכל לעצור את זה, אלו הם."
שתיקה השתררה באזור, ונקטעה מהר. אזרחים רצו לכל הכיוונים - מלבד לתוך הלהבות האפורות, שהמשיכו להתקדם - רומסים את השלג תחת מגפיהם הכבדים, משאירים את אליאנס מהר מאוד לבדו.
ואז, כמו שחשש אליאנס, יצאה דמות מתוך הלהבות. לבושה גלימות שחורות-אפורות ארוכות, ברדס מכסה את פניה, שרוולים ארוכים ורחבים מסתירים את כפות ידיה.
"אם מיהרת לסלק את אנשיך כל כך מהר, אני מניח שאתה יודע מי אנו." לחשש לבוש הגלימות.
אליאנס פתח את פיו, אבל שום קול לא יצא.
"אני רואה שאתה מבין. אין סיבה לקרוא בקול בשמנו. זה הולך להתנהל בצורה מאוד פשוטה. אני אסביר את דרישותינו, ואתה, לאחר שתשתמש בהגיון הבריא שאני מקווה שאתה מצויד בו, תסכים. זה ברור?"
אליאנס הנהן. יכולת הדיבור לא שבה אליו.
"אם כך, אתה יודע מה אנחנו מחפשים."
אליאנס הנהן בשנית.
"אלו דרישותינו - בטל את הפקודה לקרוא לקוסמים. הסגר לידינו, עד מחר בערב, את האבן וכל מקור מידע עלינו או על האבנים. הגיע לבדך, ותוודא שאיש לא ידע על מטרותינו. עד אז נעצור את הלהבות, ואם תביא הכל עד מחר הלהבות יכבו. אני משער שאתה יודע שאין לך פתרון אחר.
במידה ותסרב, העיר הזאת תמחק מהקיום."
למחרת בערב, נעמד אליאנס באותה הנקודה, מול הלהבות האפורות שהפסיקו להתקדם. הוא הפיל את אוסף המגילות שהצליח למצוא עליהם, ואת אבן החן הגדולה, האדומה כדם, שאליאנס נכשל במשמרתו עליה.
אבל הוא בחר בעירו על פני האבן.
"הבאתי את מה שביקשתם!" צעק אליאנס לעבר המישור השחור-אפור העולה בלהבות. האש הפסיקה להתפשט, אבל זה לא מנע ממנה להשמיד לאבק את מה שהיא כבר עלתה עליו. "עכשיו, בבקשה תעזבו אותנו!"
איש לא ענה, אך הלהבות החלו להתקדם לעבר אליאנס, לעטוף את המגילות ולכלותן. אבן החן נותרה שלמה, בוהקת בצבע עז בתוך האזור המת, חסר הצבע.
הלהבות הקיפו את אליאנס, וגבו את קורבנן האחרון.
למחרת, מונה מפקד חדש למשמר העיר. יומיים לאחר מכן כבר החלו לבנות מחדש על האפר. איש מעולם לא ידע מה גרם ללהבות, או מה גרם להן לכבות בלילה לאחר מכן.
כת הלהבה האפורה מופיעים פעם בחורף, לרוב ללילה אחד. לרוב זהו הלילה הארוך בשנה, אבל מדי פעם הם מקדימים. איש לא יודע לחזות איפה הם יתקיפו הפעם, איש לא יודע מה הם מחפשים.
מלבד המטרות שלהם. ואלו לרוב לא שורדים כדי לספר.
לפני שנים רבות, לפני שהיו אנשים לתעד את המאורע, עלו עשרות שדים כנגד האלים. הם היו צבא ענקי, מפחיד, קטלני. כל אחד מהם היה חזק כמו אל, וביחד כוחם כמעט גבר על האלים והביא את העולם לעידן של חשיכה. אבל האלים ניצחו, ומלבד שד אחד שהצליח לברוח הם כלאו כל שד באבן חד יחודית לו בצורתה, מראה וצבעה, ואבנים אלו הם החביאו ברחבי העולם. כמו כל כלא, גם מאבנים אלה ניתן להשתחרר - על ידי איסוף כל האבנים ביחד, בנקודה אחת. השד שנותר נאלץ להתחבא מפחד האלים, ובתקופה זו עוד לא היו בני אדם. המשימה הזו נראתה כבלתי אפשרית.
אבל בסופו של דבר, האלים נזקקו לסוגדים ובני האדם נבראו.
ובני האדם רוצים כוח.
ויום אחד, כת של סוגדי שדים מצאו את דרכם אל השד שנשכח מהעולם, שמתחבא במערות החשוכות והעמוקות ביותר בעולם, מפחד מזעם האלים. השד רצה את חבריו בחזרה, הכת רצתה כוח.
שניהם קיבלו את מבוקשיהם.
איש לא יודע את שמם האמיתי של חברי הכת, אבל הם מונים כעשרה אנשים. כל אחד מהם מסוגל ליצור להבות קרות כקרח, ששורפות הכל לאבק - מלבד את אבני הכלא אותן כח זה נועד למצוא.
ופעם בחורף, כשהשלג מכסה את העולם, מחבוא אחר מותקף. בין אם השומר העכשוי של האבן נכנע, ומוסר את השד הכלוא בתמורה לחיי עירו, ובין אם הלהבות האפורות מכלות את העיר לאפר והאבן נשלפת, בודדה, מהמדבר השחור והצחיח שנוצר, כך או כך הכת הזו אוספת את השדים האבודים. וביום בו הכת תמצא את האבן האחרונה, לילה אין-סופי עלול ליפול על העולם.
דמויות מפתח בכת הלהבה האפורה
- קראייסן, מקים הכת. אדם קר ואכזרי, סדיסט מטורף ומענה מוסמך. מסופר עליו שעבד בשביל המלך במרתפי העינויים, אבל המלך גירש אותו משם כאשר החל להיות יעיל מדי. קראייסן, שהתמכר לסבל הנגרם על ידו, חיפש דרכים אחרות לגרום לכאב, רצוי לכמה שיותר אנשים וכמה שיותר מהר.
כת הלהבה האפורה היא הפתרון בשבילו.
- ראג'ימור, האורג. האחד שהכין את הגלימות שבסופו של דבר הפכו לאחד מהסמלים המזהים של הכת, שמגנות עליהם מפני הלהבות האפורות. איש חסר רגשות שמחפש דרך להרגיש משהו, ולא משנה כמה אנשים אחרים יסבלו בדרך.
- אטורוק, המצית. כל חברי הכת שולטים באש האפורה, אבל הוא הטוב ביותר במלאכה, ולרוב הוא זה שמצית את השריפות הקרות והרצחניות. בעבר הוא היה מקיש באצבעותיו כדי להדליק ניצוץ, אך כיום הוא יכול רק בהבזק של מחשבה להעלות סביבו עמוד של להבות קרות ואפורות. אדם תאב דם ובצע, שנהנה מהחיים - ובמיוחד מגזילתם.
- שראקטס, הסוחר. אדם הפועל תחת הגיון קר ומחושב, והוא זה שלרוב מציע לשומרי האבנים את ההחלפה - חיים על שד. הוא ידוע בקסמו אשר משתיק את מטרותיו ומונע מהם לדבר כל עוד הוא לא רוצה בכך, ביכולות הסחיטה שלו ובהגיון הקר והמחושב שלו, שמתעלם מרגשות או אנושיות.
קרסי עלילה:
- הדמויות נבחרות לשמור על אחת מהאבנים, והכת מצאה אותן. כעת על הדמויות להתמודד עם הכת ולמצוא דרך לעצור את הלהבות האפורות לפני שימחקו את ביתם - ורצוי בלי למסור לכת את האבן.
- הכת מתחילה לעבוד מהר יותר, ולמרות שהחורף רק התחיל כבר כמעט עשר ערים הושמדו לאש האפורה. על הדמויות לברר מדוע הכת זירזה מהלכיה, ולעצור אותה מאיסוף כל השדים.
- הדמויות מגלות על הכת, ומסתבר שנותרה אבן אחת אחרונה שעל הכת לאסוף. מירוץ בין הדמויות לכת אחרי האבן הזו, שמוחבאת במקום השמור ביותר מבין כל האבנים האחרות.
- שריפות אפורות מתחילות בעיר המגורים של הדמויות, ושומר האבן המקומי מסרב למסור לכת את השד. הדמויות לומדות על הכת, וצריכות לעצור אותם לפני שעיר הולדתם תחרב - יחד עם הדמויות.
כל הערה תתקבל בברכה, מקווה שנהניתם!
