אווינאשי לישאנרה (awinashi lishanera) נולדה במנזר הראש החמישי, אשר סוגד לבורא, הדרקון בעל חמשת הראשים - כל אחד מארבעת ראשיו הארציים מייצגים את היסודות הבסיסיים, ועם נשיפתם הוא ברא את העולם - הראש הראשון הוא ראש האדמה, אחריו ראש המים, שלישי במניין הוא ראש האוויר והראש הרביעי הינו ראש האש (מספור הראשים הוא לפי הסדר בהם הדרקון השתמש כדי לבנות את העולם: ראשית את הארץ, אז את הימים, שלישית את השמיים ולבסוף את החום והשמש).
הראש החמישי של הדרקון הוא הראש הרוחני, והוא ראש הקסם - שאגתו בראה את החיים והקסם, והוא הראש החשוב והמשמעותי ביותר. הדרקון מעניק לנבחריו את הידע לשלב את הקסם מהראש החמישי עם החומר מארבעת הראשים, ולהשתמש בקסם יסודני.
מגיל אפס למדה אווינאשי לסגוד לדרקון. הוא היה כל עולמה, והיא אימנה את גופה ונפשה לקראת הרגע שהיא תקבל את ההארה. לא פעם המורים של המנזר, אלפים כוהנים ונזירים זקנים רבי עוצמה, מצאו את אווינאשי מתאמנת בלילה, אחרי ששאר התלמידים כבר הלכו לישון. איש לא ידע מי היו הוריה, או מדוע לילה אחד הופיעה התינוקת בתוך חצר המנזר. התיאוריות היו רבות - ננטשה על ידי הוריה בחוץ, בטבע הפראי. נתנה כמתנה מהדרקון. ילדה של נזירים שהפרו את חוקי הנזירות, וזרקו לגן את ביתם שנולדה זה עתה. אבל העובדה שהיא חיה הייתה נס, אותו שייכה אווינאשי לדרקון בעל חמשת הראשים, ובתמורה לנס הזה הקדישה אווינאשי את חייה לדרקון.
חלק מההשלכות של הקדשת חיה לדרקון היו הבעיות החברתיות של אווינאשי. היא התקשתה לדבר עם זרים, הייתה ביישנית ומסוגרת בעצמה, חסרת כריזמה או יכולת לימוד, הוראה או שיחה נורמלית.
ואז, יום אחד, קצת אחרי יום הולדת 50 של אווינאשי, היא חוותה את ההתגלות. הדרקון חלק איתה את הידע, בחר אותה כנבחרת שלו. היא קיבלה את הידע על מישורי היסודות (שכן כל אחד מראשי הדרקון הארציים שוכן במישור היסודות המתאים, וראש הקסם במישור האסטרלי) והכח זרם הגופה.
אבל היא הייתה מודעת להשלכות של זה. היא תצטרך ללמד את החדשים, את הנזירים שיגיעו כעת למנזר. היא תצטרך לעבוד, לתת פקודות, ללמד אנשים. לא עוד עבודה בשקט וציות לפקודות, דרך החיים האהובה על אווינאשי. עבודה מפרכת עם הרבה אנשים ורצון חופשי.
אווינאשי החליטה שהיא תאלץ לשרת את הדרקון ממקום אחר, וברחה.
היא אימצה את שם המנזר באלפית - לישאנרה - כשם משפחתה, שכן הוא משפחתה האמיתית והיחידה - ויצאה להבין את עצמה. היא קיוותה שיום יבוא והיא תרגיש מוכנה לשירות אמיתי במנזר - אבל כרגע, היא צריכה זמן לעצמה.
לפני 50 שנים, הלכה אווינאשי לישון בלילה הראשון שלה מחוץ למנזר, על האדמה הרטובה. כשהיא התעוררה, השרביט נגנב והממלכה השתנתה.
מה שנראה כאילו קצר להבין את עצמה הפך להרפתקה קשה ומסוכנת, והיא איבדה את המנזר בנסיונה לשרוד. כמה ימים לפני תחילת ההרפתקה, מצאה אווינאשי את ארבוריה ונמשכה לדגל הדו-ראשי בסמלה, שהזכיר לה את המנזר. קשר לדת שלה לא היה בעיר, אבל היא שמעה את הצעתו של לנגור, והלכה להתחרות בתקווה שהניצחון יתן לה המעמד יאפשר לה להיכנס מחדש למסגרת של הוראות ברורות, בלי חוסר ודאות או קושי, בעבודת יחיד שלא תדרוש ממנה יחסים מיותרים עם אנשים אחרים - ואולי דרך לחזור למנזר האבוד שלה, שהיא עדיין לא איבדה תקווה שהיא תמצא אותו.
אווינאשי היא אלפית נזירה תמימה, מחוסרת כריזמה או יכולות חברתיות שמאמינה כל-כולה האח שהיא האמינה הידועה היחידה שלו, והיא - כך היא מקווה - הולכת להפוך לרשת ההוצאה לפועל של ארבוריה.
