בתנוע חלקה אני מרים את הפוידע ומשליח אותו לאחור אך לא לפני שאני מצלם תמונה של הפוקימון, ווי (שנמצאת מאחור ולא משתתפת בקרב) תופסת אותו במעופו ולוחצת על כפתור ההשמעה והרמקול, בעודי עושה את זה אני מזנק קדימה נמוך על הבטן, אדם רגיל היה חומק בקושי ונוחת על הבטן בחוסר נוחות רב, אני לעומת זאת מרחף מאית סנטימטר מעל פני האדמה ועף קדימה מתחת לפרץ הבועות הישר לעבר הפוקימון בעודי עטוף בהילה שלי, אני נוגע בו במהירות ולוחש "גואסט גריפ" (אחיזת רוח), ההילה שלי מתנתקת ממני ואני נופל לריצפה על ארבע הודות לתימרון מהיר.
הפוקימון לעומת זאת מוצא את עצמו אינו מסוגל לנוע הודות לכך שההילה השחורה-סגולה מסביבו משחררת ללא הפסקה אנרגיית רוח משולבת של כל המתקפות שאני מקיר, בגרסה הזו (אם שתי מתקפות בלבד) היא יוצרת מתקפה המשלבת בין האפקט של הליק וקרן הבילבול, מה שיוצר מתקפה שגורמת נזק סביר באופן מתמשך אך מוציא מכלל פעולה באופן מוחלט את הפוקימונים, כולל התוקף שחייב להיות על הפוקימון בשבל להמשיך להריץ אתת המתקפה והן הנתקף שסובל ממה שזה לא יהיה כשמשלבים בילבול ושיתוק.
אך כאן הדובדבן שבקצפת, אני עקב היותי חצוי בעל תכונות מעוד מסוימות, שבהן לגוף הגשמי ולגוף הרוחני שלי יש מבנה מעט נפרד אני יכול לנתק את ההילה ולהמשיך לתפקד כאדם רגיל ללא כוחות, אני עלול לסבול מחולשה אך היא אמורה להיות נפשית בלבד ללא השפעה פיזית.
אני מתרומם על רגלי ואומר "לילה טוב" בעודי מנחית אגרוף מכוון היטב בין העיניים של הפוקימון כשהוא לא מסוגל לזוז, השילוב של ההשפעות והפגיע הישירה בנקודה חלשה אמורים לעשות את העבודה.