רקע על פצע העולם
לפני כמאה שנים, ביום בו הנבואה אמרה שהאל ארודן יחזור אל העולם ויעניק לבני האדם עידן של שגשוג, גל של אסונות פגע בארץ. סופות, הוריקנים ורעידות אדמה הכו בכול רחבי גולאריון במקביל לכך שכול הכוהנים והאבירים הקדושים של האל איבדו את כוחם. שני מקומות נפגעו יותר מכול- איי השלשלאות, בהן כעת נמצאת סופת הוריקן שלא פסקה כבר מאה שנים, ופצע העולם.
פצע העולם נוצר בסארקוריס, ממלכה פראית של דרואידים וברברים בצפון המרוחק, שם המקומיים סגדו לפנתיאון שהורכב מרוחות שהתגלו אליהם ולא אל האלים המסורתיים, והאמונות הפאגאניות שלטו באדמה. בלב סארקוריס, נפתח פצע העולם, שער עצום מימדים אל השאול, ממנו יצאו השדים לתקוף את הממלכה העתיקה. במפלה קשה ונוראית, הממלכה של סארקוריס נפלה לידיהם של השדים האכזריים ונמחקה כליל מעל פני האדמה.
השדים לא הביאו איתם אך ורק יכולת קרב. הם הביאו איתם קסמים אפלים, כוחות מן השאול, ביניהם מחלה בשם מגפת השדים- מגפה אכזרית העוברת דרך המים והאדמה ומשפיעה על אדם, חיה וצמח, תוקפת אותם בטירוף נוראי ובחזיונות של טבח והרס, ומחלישה בו זמנית את גופם, מנוונת אותו בהדרגה. היא הכי נוראית על חיות, שכן גם לאחר המוות, מגפת השדים שולטת בחיות, וגורמת להן לעלות מהקבר בתור חיות מוכות מגפה, שהפכו להיות חיות רכיבה אהובות על שדים רבים.
על הזאבה
כאשר ילדיה של רעמה אפורה יצאו להילחם בעבור ביתם, רעמה נכשלה בלעצור אותם מלעשות את הטעות הנוראית הזו. אחד אחרי השני, הגורים שלה, שלפני זמן כה קצר שתו מהחלב שלה, יצאו לקרב כנגד הפולשים המפלצתיים שפרצו אל האדמות שלהם. היא הזהירה אותם, בכתה וביקשה שהם לא ילכו, אבל הם לא ראו ברירה אחרת. עם ארצות האדם מצד אחד והארצות של הפולשים לצד השני, גורל ילדיה של רעמה אפורה היה עגום. והפולשים, הפולשים הגיעו גם לפתח המערה שלה, כשהיא הייתה לבדה. ביגון היא נאבקה ביצורים, שחלקם דמו לאנשים מפלצתיים בצבעים של שחור ואדום, וחלקם דמו לחיות ולרמשים מפלצתיים ומעוותים. רעמה אפורה נלחמה בפולשיח הראשונים, והביסה אותם, למרות שגם טעם הניצחון היה מר ללא הגורים שלה.
אבל הפולשים לא הביאו איתם רק נשקים, טפרים וארס. אצבעותיהם היו מכוסות ברעל, נשימתם נשאה מחלה. רעמה אפורה התמודדה עם מחלות בעבר, אבל היא מעולם לא התמודדה עם מחלה כמו זו שבאה עם הפולשים. מחלה שפגעה בגוף אך גם ברוח ובנפש, שגרמה לה לראות בעיני רוחה את ילדיה נשחטים ומתים בידי הפולשים.
לאחר חודש ימים של מאבק במחלה, רעמה אפורה שכבה חלושה במערה שלה וחיכתה למותה. ילדה אנושית קטנטנה מצאה אותה, ומצאה מחסה בפרווה האפורה והחמימה שלה מהקור המקפיא של הארץ הצפונית. הילדה הקטנה העירה בזאבה האדירה זיכרון של הגורים הקטנים שלה, בימים הראשונים שלהם בעולם, כאשר הם חיבקו את אימם בחיפוש אחר מחסה. המחלה התגברה על רעמה אפורה, כאשר היא עצמה את עיניה בפעם האחרונה אל עולם החיים.
אך נשמתה של רעמה אפורה לא התקדמה הלאה. במקום זאת, עיניה נפקחו פעם נוספת אל העולם, עיניים ריקות מחיים וריקות מרגש. העולם נראה אפל וחסר צבע, וחזיונות הטירוף מילאו כעת את עיניה. רעמה אפורה עלתה מן המתים בעל כורחה, לא יכולה להתאחד עם ילדיה שנטבחו כנגד הפולשים, והזעם שלה היה אדיר. גופה חידש את כוחו כאשר הזאבה קמה על רגליה, מוצאת מתחתיה את הילדה הקטנה.
ובניגוד לחזיונות האכזריים, כנגד רחשי הלב המת שלה שכעת רק רצה לחסל ולהרוס, הזאבה הרימה את הילדה בעדינות על גבה, והתקדמה משם. הזיכרונות של הגורים שלה, גם אם כעת רחוקים ומטושטשים, עדיין היו שם. והילדה הייתה הדבר היחיד שנתן לה אותם.
רעמה אפורה לא הייתה כבר בין החיים. המראה שלה הבהיר זאת, כולל הפרווה השחורה, הבשר שנראה מבטנה ביחד עם בית החזה שלה, הגולגולת שלה שניתן לראותה בבירור מבעד לראש שלה, בשילוב עם העיניים והעיניים האדומות והצמאות לדם, מלאות במראות של שיגעון וטירוף. היא הסתובבה בארץ, תוקפת ומחסלת פולשים ובני אנוש גם יחד, לאחר שאיבדה את ההבדלה בין חבר לאויב. לפעמים, היא גילתה עוד גורי אדם קטנים, אבודים וזרוקים בארץ ההרוסה. באיזשהו רצון להרגיש עוד ממה שהגורה הראשונה גורמת לה להרגיש, היא החלה אוספת ילדים נוספים.
על הילדה
ראינה קטנה מידי בשביל לזכור הרבה מהעבר שלה. היא נולדה בכפר קטן במנדב, ומעולם לא ראתה את העיר הגדולה. היא נולדה לאמא שתמיד הייתה מתבודדת וקצת שונה מכול האנשים, ואבא שלכאורה היה צלבן אך ראינה מעולם לא ראתה. אמה הייתה מספרת לה סיפורים על השבט אליו הוריה השתייכו, שהשדים הרסו את כולו לפני שנים. ראינה לא הבינה רבים מהסיפורים הללו.
אמא של ראינה הייתה חצי סארקוריאנית, ואביה היה מנדבי ממוצא טאלדני, אביר שהשתתף במסע הצלב הרביעי אך מת בקרב אחריו. האם התעקשה ללמוד בילדותה רבות על המורשת המשפחתית שלה מאביה- שהדמעות תמיד היו עולות בעיניו כאשר הוא היה נזכר בביתו העתיק. היא למדה על הממלכה ההרוסה ששכנה מתחת לפצע העולם, על העבר המהולל שנשכח ונקבר מתחת לפלישה נוראית ממישור אחר, הרס ומלחמה שבאו מתחתית המישורים. האם למדה על העבר המהולל, על האלים של סארקוריס, על האמונות אלו שכבר לא בעולם, וממלכת הברברים שלא הייתה עוד. אך כאשר האינקוויזיטורים של מנדב גילו על האמונות הפאגאניות וראו אותם כעבודת שדים, האם החליטה לנטוש את ראינה במערה קטנה ונטושה בפרא כדי להציל את הילדה ממדורת המכשפות, וברחה בעצמה רחוק ועמוק יותר אל תוך פצע העולם. את המוות שלה, היא מצאה בעצמה.
במערה הקפואה, ראינה פגשה לראשונה ברעמה אפורה. היא הייתה קטנה מידי בשביל להבין מדוע אמא הלכה, אבל היה לה קר והיא הרגישה לבד, כאשר שמיכת הפשתן הדקה לא הספיקה לה על מנת להתחמם. רעמה אפורה הרגישה חמה ונעימה, הריח שלה הזכיר לראינה את הבית, והיא לא נראתה מאיימת במיוחד- רוב גופה היה מוסתר בחשכה. ראינה שכבה לצידה, התכבלה בתוך הפרווה השחורה.
ראינה חיכתה שאמא תחזור, אבל אמא לא חזרה. רק החיה הגדולה וראינה נשארו במערה, ראינה בכתה הרבה, הפרווה האפורה ספגה את הדמעות. הגעגועים שלה התחזקו, והיא הייתה רעבה וצמאה, כאשר הזאבה העצומה החליטה שהיא כעת לוקחת אותה אותה על גבה. זאבת האימים הביאה אותה למקום עם מים לשתות, ודאגה למצוא לה אוכל לאכול. ראינה פחדה כשהזאבה הסתערה ונלחמה, אבל היא למדה מהר שהזאבה היא אמא החדשה- כי אמא הישנה לא תחזור עוד.
ראינה היא ילדה קטנה ומעט רועשת. היא שקטה רק כאשר היא מפחדת, כי ככה אמא הישנה שלה הורתה לה תמיד. היא מלאה בגעגועים וכאב, אבל היא לפעמים מסיחה את דעתה בציור בחול או במשחקים. הלהקה נמצאת שם בעבורה, והיא נוטה לשאול מבוגרים אם הם פגשו את אמא שלה או אבא שלה במקרים הנדירים שהיא מצליחה לדבר איתם לפני שרעמה אפורה שוברת אותם לחלקים. היא נראית כילדה קטנה בגיל בין 5 ל-6, לבושה בבגדים מלוכלכים והרוסים, ובעלת עיניים ירוקות בוהקות, בצבע שמעורר חלחלה.
אך ראינה היא יותר מכך. הסיפורים שהאם סיפרה לה בילדותה אינם רק סיפורים, וראינה היא היורשת לכוח של אחד מהאלים הקטנים של סארקוריס. ספציפית לאלה קטנה של מגפה ומחלות, ששמה קולל והושחת כאשר הגיע מגפת השדים אל הארץ. האבות העתיקים של ראינה, משפחה שקשרה את דמה אל האלה, הועלו על המוקד כאשר השדים תקפו בידי האחים שלהם באשמת המגפה. ראינה, בת לקו ממזר למשפחה שנושאת רק מעט מהדם העתיק של האנשים הללו. אך ראינה היא היורשת האחרונה, והאלה העתיקה כעת שוכנת בה ונותנת לה מכוחה. זו הסיבה שראינה והלהקה לא נדבקים במגפת השדים, וחלק מהסיבה שרק ראינה מסוגלת לעבור דרך הטירוף של רעמה אפורה. והאלה הזו, יום יבוא והיא תגיע לדרוש את המחיר על כוחה מהילדה.
על הלהקה
רעמה אפורה לא הסתפקה בראינה בלבד. בעודה מטיילת בארצות הפצועות של פצע העולם, היא מצאה שלל לוחמים ופולשים על מנת להשביע את הרעב שלה להרס ודם, אבל היא מצאה גם אחרים. ילדים עזובים, גורי אדם שהמציאות הנוראית של פצע העולם השאירה לבד. הילדים של הלהקה בודדים, נוטים לבכות, ורובם מפחדים מהמראה האלמת והאפל של רעמה אפורה. אבל כולם בסופו של היום הולכים אליה, מתחממים בפרווה השחורה והספוגה בדם יבש של החיה האדירה שמגוננת עליהם כאילו הם היו הגורים שלה עצמה. הילדים של הלהקה מגיעים גם מהכפריים שנפגעו מההתקפות, וגם מהצלבנים שהקימו משפחות במנדב רק בשביל השדים להרוס גם את אלו.
אך הלהקה היא מעט יותר מכך. לא כול הילדים שרעמה אפורה עזבה הם ילדים חיים. חלקם מתו, עזובים ובודדים, אך הרוח שלהם לא הצליחה למצוא מנוחה. מלחשי מרתפים, כך המלומדים קוראים ליצורים שכאלו, הרוחות של הילדים האלו משתלטות על הצעצועים הישנים שפעם העסיקו את הילד. והאלמתים האלו, למרות שהם נוטים לגנוב את החיים ממבוגרים, משתלבים בלהקה. רעמה אפורה בטירוף שלה לא מצליחה לראות את ההבדל ביניהם לבין ילדים חיים, ולא היה לה אכפת גם אם היא הייתה מבינה. רעמה אפורה לא מבינה לחלוטין כעת את הסיבות בעבורן היא פועלת.
הלהקה מונה כיום תריסר וחצי ילדים, כשישה מתוכם מתים. רעמה אפורה משיגה בעבורם אוכל מהגופות האנושיות יותר והיערות, כי היא למדה כבר שגם כאשר היא צדה בעבורם חיות הילדים לא מסוגלים לאכול בשר נא. רעמה אפורה לא ייצרה עוד חלב גם בחייה, אבל אם היא תמצא חיה מייצרת חלב, היא תשמור עליה בחיים בעבור הילדים- או לפחות עד שהתקף הטירוף הבא יפגע בה והיא תחסל גם אותה.
הילדים מספרים סיפורים על חדי הקרן של היערות הרחוקים, סיפורים שההורים שלהם סיפרו להם לפני שהם עזבו אותם. ראינה מובילה את הלהקה בכיוון שהילדים אומרים. זה כיוון לא מדויק, אבל זו מטרה להגיע אליה, משהו שהופך את המסע ליותר מסיבוב במעגלים מסביב לפצע העולם בניסיון לשרוד.
מכאניקה
רעמה אפורה היא זאבת אימים עם התבניות מתקדמת, Plagued Creature (התבנית לחיות שמתו ממגפת השדים), וק"פ נוספים על פי הצורך, ככול הנראה בין 4-7. הגודל של רעמה אפורה גדל לענק בעקבות ההגדלה בק"פ, אך אם המנחה מרגיש שהיא צריכה להיות גדולה, אין להגדיל את גודלה הממשי.
ראינה היא בת אנוש עם התבנית צעירה. ניתן לדמות את הכוחות המיוחדים שלה בעזרת מקצוע כמו Psychic או ממסמר, או אפילו אורקל או מכשף, למרות שאני לא חושב שהיא אמורה להיות מטילת לחשים ברורה. אני חושב שעדיף לבנות אותה כדמות מיוחדת ולהעניק לה יכולות לפי הצורך. אם במשחק משתמשים בדרגות מית'יות, ניתן לתת דרגה או שתי דרגות מית'יות לראינה על מנת לדמות את הכוחות המיוחדים שלה.
הלהקה מורכבת מילדים אנושיים בעלי דרגה במקצוע איש פשוט והתבנית צעיר. מלחשי המרתפים משתמשים בנתוני המפלצות שלהם. ילדים בודדים עשויים להיות לא אנושיים, אם המנחה מרגיש כי הדבר מתאים, וילדים בני מחצית, חצי אורקים וחצי אלפים יישתלבו היטב. גם ילדים קנטאורים עשויים להימצא שם, בעקבות הקרבה של פצע העולם לאיאובריה.
זרעי הרפתקה
1. המורשת של ראינה מגיעה לידי ביטוי, כאשר האלה הקטנה שבתוך ראינה דורשת ממנה להגיע אל וואלאהוב, שם אלוהות שהיא מחשיבה לאחות קיימת. במקום ההוא, חיה הדימונית אומורס, שהפכה ל'אלוהות' בסארקוריס רק בזכות האמונות הדתיות המיוחדות שלהם. הברברים של וואלאהוב הם אכזריים ומרושעים, גם אם הם לא שדים, ואומורס היא יריבה אפלה בעצמה. מהי הברית שהאלה שבראינה מתכננת עם אומורס? ומה יהיה גורל הלהקה?
2. הילדים של רעמה אפורה מתגלים אליה, הילדים האמתיים שלה. זאבי אימים אלמתים שנדבקו גם הם במגפת השדים. הדבר גורם לטירוף של רעמה אפורה לעלות על גדותיו, ומסכן את כול השבט, כעת שאפילו ראינה לא יכולה להרגיע את רוחה של הזאבה המפלצתית.
3. ילד חדש מגיע אל הלהקה, הוא מוזר יותר, תמיד מרגיש מרוחק, ומדבר בשפות מוזרות. הילדים האחרים לא סומכים עליו, ולא אוהבים לשחק איתו, אבל ראינה מרגישה ממנו רוע. מהו הסיפור של הילד המוזר? האם הוא שד במסווה, אולי היורש לאל אחר, או אולי הוא רוע ממקור מוזר ושונה לחלוטין?
===
אשמח לביקורות ולתגובות!
לפני כמאה שנים, ביום בו הנבואה אמרה שהאל ארודן יחזור אל העולם ויעניק לבני האדם עידן של שגשוג, גל של אסונות פגע בארץ. סופות, הוריקנים ורעידות אדמה הכו בכול רחבי גולאריון במקביל לכך שכול הכוהנים והאבירים הקדושים של האל איבדו את כוחם. שני מקומות נפגעו יותר מכול- איי השלשלאות, בהן כעת נמצאת סופת הוריקן שלא פסקה כבר מאה שנים, ופצע העולם.
פצע העולם נוצר בסארקוריס, ממלכה פראית של דרואידים וברברים בצפון המרוחק, שם המקומיים סגדו לפנתיאון שהורכב מרוחות שהתגלו אליהם ולא אל האלים המסורתיים, והאמונות הפאגאניות שלטו באדמה. בלב סארקוריס, נפתח פצע העולם, שער עצום מימדים אל השאול, ממנו יצאו השדים לתקוף את הממלכה העתיקה. במפלה קשה ונוראית, הממלכה של סארקוריס נפלה לידיהם של השדים האכזריים ונמחקה כליל מעל פני האדמה.
השדים לא הביאו איתם אך ורק יכולת קרב. הם הביאו איתם קסמים אפלים, כוחות מן השאול, ביניהם מחלה בשם מגפת השדים- מגפה אכזרית העוברת דרך המים והאדמה ומשפיעה על אדם, חיה וצמח, תוקפת אותם בטירוף נוראי ובחזיונות של טבח והרס, ומחלישה בו זמנית את גופם, מנוונת אותו בהדרגה. היא הכי נוראית על חיות, שכן גם לאחר המוות, מגפת השדים שולטת בחיות, וגורמת להן לעלות מהקבר בתור חיות מוכות מגפה, שהפכו להיות חיות רכיבה אהובות על שדים רבים.
על הזאבה
כאשר ילדיה של רעמה אפורה יצאו להילחם בעבור ביתם, רעמה נכשלה בלעצור אותם מלעשות את הטעות הנוראית הזו. אחד אחרי השני, הגורים שלה, שלפני זמן כה קצר שתו מהחלב שלה, יצאו לקרב כנגד הפולשים המפלצתיים שפרצו אל האדמות שלהם. היא הזהירה אותם, בכתה וביקשה שהם לא ילכו, אבל הם לא ראו ברירה אחרת. עם ארצות האדם מצד אחד והארצות של הפולשים לצד השני, גורל ילדיה של רעמה אפורה היה עגום. והפולשים, הפולשים הגיעו גם לפתח המערה שלה, כשהיא הייתה לבדה. ביגון היא נאבקה ביצורים, שחלקם דמו לאנשים מפלצתיים בצבעים של שחור ואדום, וחלקם דמו לחיות ולרמשים מפלצתיים ומעוותים. רעמה אפורה נלחמה בפולשיח הראשונים, והביסה אותם, למרות שגם טעם הניצחון היה מר ללא הגורים שלה.
אבל הפולשים לא הביאו איתם רק נשקים, טפרים וארס. אצבעותיהם היו מכוסות ברעל, נשימתם נשאה מחלה. רעמה אפורה התמודדה עם מחלות בעבר, אבל היא מעולם לא התמודדה עם מחלה כמו זו שבאה עם הפולשים. מחלה שפגעה בגוף אך גם ברוח ובנפש, שגרמה לה לראות בעיני רוחה את ילדיה נשחטים ומתים בידי הפולשים.
לאחר חודש ימים של מאבק במחלה, רעמה אפורה שכבה חלושה במערה שלה וחיכתה למותה. ילדה אנושית קטנטנה מצאה אותה, ומצאה מחסה בפרווה האפורה והחמימה שלה מהקור המקפיא של הארץ הצפונית. הילדה הקטנה העירה בזאבה האדירה זיכרון של הגורים הקטנים שלה, בימים הראשונים שלהם בעולם, כאשר הם חיבקו את אימם בחיפוש אחר מחסה. המחלה התגברה על רעמה אפורה, כאשר היא עצמה את עיניה בפעם האחרונה אל עולם החיים.
אך נשמתה של רעמה אפורה לא התקדמה הלאה. במקום זאת, עיניה נפקחו פעם נוספת אל העולם, עיניים ריקות מחיים וריקות מרגש. העולם נראה אפל וחסר צבע, וחזיונות הטירוף מילאו כעת את עיניה. רעמה אפורה עלתה מן המתים בעל כורחה, לא יכולה להתאחד עם ילדיה שנטבחו כנגד הפולשים, והזעם שלה היה אדיר. גופה חידש את כוחו כאשר הזאבה קמה על רגליה, מוצאת מתחתיה את הילדה הקטנה.
ובניגוד לחזיונות האכזריים, כנגד רחשי הלב המת שלה שכעת רק רצה לחסל ולהרוס, הזאבה הרימה את הילדה בעדינות על גבה, והתקדמה משם. הזיכרונות של הגורים שלה, גם אם כעת רחוקים ומטושטשים, עדיין היו שם. והילדה הייתה הדבר היחיד שנתן לה אותם.
רעמה אפורה לא הייתה כבר בין החיים. המראה שלה הבהיר זאת, כולל הפרווה השחורה, הבשר שנראה מבטנה ביחד עם בית החזה שלה, הגולגולת שלה שניתן לראותה בבירור מבעד לראש שלה, בשילוב עם העיניים והעיניים האדומות והצמאות לדם, מלאות במראות של שיגעון וטירוף. היא הסתובבה בארץ, תוקפת ומחסלת פולשים ובני אנוש גם יחד, לאחר שאיבדה את ההבדלה בין חבר לאויב. לפעמים, היא גילתה עוד גורי אדם קטנים, אבודים וזרוקים בארץ ההרוסה. באיזשהו רצון להרגיש עוד ממה שהגורה הראשונה גורמת לה להרגיש, היא החלה אוספת ילדים נוספים.
על הילדה
ראינה קטנה מידי בשביל לזכור הרבה מהעבר שלה. היא נולדה בכפר קטן במנדב, ומעולם לא ראתה את העיר הגדולה. היא נולדה לאמא שתמיד הייתה מתבודדת וקצת שונה מכול האנשים, ואבא שלכאורה היה צלבן אך ראינה מעולם לא ראתה. אמה הייתה מספרת לה סיפורים על השבט אליו הוריה השתייכו, שהשדים הרסו את כולו לפני שנים. ראינה לא הבינה רבים מהסיפורים הללו.
אמא של ראינה הייתה חצי סארקוריאנית, ואביה היה מנדבי ממוצא טאלדני, אביר שהשתתף במסע הצלב הרביעי אך מת בקרב אחריו. האם התעקשה ללמוד בילדותה רבות על המורשת המשפחתית שלה מאביה- שהדמעות תמיד היו עולות בעיניו כאשר הוא היה נזכר בביתו העתיק. היא למדה על הממלכה ההרוסה ששכנה מתחת לפצע העולם, על העבר המהולל שנשכח ונקבר מתחת לפלישה נוראית ממישור אחר, הרס ומלחמה שבאו מתחתית המישורים. האם למדה על העבר המהולל, על האלים של סארקוריס, על האמונות אלו שכבר לא בעולם, וממלכת הברברים שלא הייתה עוד. אך כאשר האינקוויזיטורים של מנדב גילו על האמונות הפאגאניות וראו אותם כעבודת שדים, האם החליטה לנטוש את ראינה במערה קטנה ונטושה בפרא כדי להציל את הילדה ממדורת המכשפות, וברחה בעצמה רחוק ועמוק יותר אל תוך פצע העולם. את המוות שלה, היא מצאה בעצמה.
במערה הקפואה, ראינה פגשה לראשונה ברעמה אפורה. היא הייתה קטנה מידי בשביל להבין מדוע אמא הלכה, אבל היה לה קר והיא הרגישה לבד, כאשר שמיכת הפשתן הדקה לא הספיקה לה על מנת להתחמם. רעמה אפורה הרגישה חמה ונעימה, הריח שלה הזכיר לראינה את הבית, והיא לא נראתה מאיימת במיוחד- רוב גופה היה מוסתר בחשכה. ראינה שכבה לצידה, התכבלה בתוך הפרווה השחורה.
ראינה חיכתה שאמא תחזור, אבל אמא לא חזרה. רק החיה הגדולה וראינה נשארו במערה, ראינה בכתה הרבה, הפרווה האפורה ספגה את הדמעות. הגעגועים שלה התחזקו, והיא הייתה רעבה וצמאה, כאשר הזאבה העצומה החליטה שהיא כעת לוקחת אותה אותה על גבה. זאבת האימים הביאה אותה למקום עם מים לשתות, ודאגה למצוא לה אוכל לאכול. ראינה פחדה כשהזאבה הסתערה ונלחמה, אבל היא למדה מהר שהזאבה היא אמא החדשה- כי אמא הישנה לא תחזור עוד.
ראינה היא ילדה קטנה ומעט רועשת. היא שקטה רק כאשר היא מפחדת, כי ככה אמא הישנה שלה הורתה לה תמיד. היא מלאה בגעגועים וכאב, אבל היא לפעמים מסיחה את דעתה בציור בחול או במשחקים. הלהקה נמצאת שם בעבורה, והיא נוטה לשאול מבוגרים אם הם פגשו את אמא שלה או אבא שלה במקרים הנדירים שהיא מצליחה לדבר איתם לפני שרעמה אפורה שוברת אותם לחלקים. היא נראית כילדה קטנה בגיל בין 5 ל-6, לבושה בבגדים מלוכלכים והרוסים, ובעלת עיניים ירוקות בוהקות, בצבע שמעורר חלחלה.
אך ראינה היא יותר מכך. הסיפורים שהאם סיפרה לה בילדותה אינם רק סיפורים, וראינה היא היורשת לכוח של אחד מהאלים הקטנים של סארקוריס. ספציפית לאלה קטנה של מגפה ומחלות, ששמה קולל והושחת כאשר הגיע מגפת השדים אל הארץ. האבות העתיקים של ראינה, משפחה שקשרה את דמה אל האלה, הועלו על המוקד כאשר השדים תקפו בידי האחים שלהם באשמת המגפה. ראינה, בת לקו ממזר למשפחה שנושאת רק מעט מהדם העתיק של האנשים הללו. אך ראינה היא היורשת האחרונה, והאלה העתיקה כעת שוכנת בה ונותנת לה מכוחה. זו הסיבה שראינה והלהקה לא נדבקים במגפת השדים, וחלק מהסיבה שרק ראינה מסוגלת לעבור דרך הטירוף של רעמה אפורה. והאלה הזו, יום יבוא והיא תגיע לדרוש את המחיר על כוחה מהילדה.
על הלהקה
רעמה אפורה לא הסתפקה בראינה בלבד. בעודה מטיילת בארצות הפצועות של פצע העולם, היא מצאה שלל לוחמים ופולשים על מנת להשביע את הרעב שלה להרס ודם, אבל היא מצאה גם אחרים. ילדים עזובים, גורי אדם שהמציאות הנוראית של פצע העולם השאירה לבד. הילדים של הלהקה בודדים, נוטים לבכות, ורובם מפחדים מהמראה האלמת והאפל של רעמה אפורה. אבל כולם בסופו של היום הולכים אליה, מתחממים בפרווה השחורה והספוגה בדם יבש של החיה האדירה שמגוננת עליהם כאילו הם היו הגורים שלה עצמה. הילדים של הלהקה מגיעים גם מהכפריים שנפגעו מההתקפות, וגם מהצלבנים שהקימו משפחות במנדב רק בשביל השדים להרוס גם את אלו.
אך הלהקה היא מעט יותר מכך. לא כול הילדים שרעמה אפורה עזבה הם ילדים חיים. חלקם מתו, עזובים ובודדים, אך הרוח שלהם לא הצליחה למצוא מנוחה. מלחשי מרתפים, כך המלומדים קוראים ליצורים שכאלו, הרוחות של הילדים האלו משתלטות על הצעצועים הישנים שפעם העסיקו את הילד. והאלמתים האלו, למרות שהם נוטים לגנוב את החיים ממבוגרים, משתלבים בלהקה. רעמה אפורה בטירוף שלה לא מצליחה לראות את ההבדל ביניהם לבין ילדים חיים, ולא היה לה אכפת גם אם היא הייתה מבינה. רעמה אפורה לא מבינה לחלוטין כעת את הסיבות בעבורן היא פועלת.
הלהקה מונה כיום תריסר וחצי ילדים, כשישה מתוכם מתים. רעמה אפורה משיגה בעבורם אוכל מהגופות האנושיות יותר והיערות, כי היא למדה כבר שגם כאשר היא צדה בעבורם חיות הילדים לא מסוגלים לאכול בשר נא. רעמה אפורה לא ייצרה עוד חלב גם בחייה, אבל אם היא תמצא חיה מייצרת חלב, היא תשמור עליה בחיים בעבור הילדים- או לפחות עד שהתקף הטירוף הבא יפגע בה והיא תחסל גם אותה.
הילדים מספרים סיפורים על חדי הקרן של היערות הרחוקים, סיפורים שההורים שלהם סיפרו להם לפני שהם עזבו אותם. ראינה מובילה את הלהקה בכיוון שהילדים אומרים. זה כיוון לא מדויק, אבל זו מטרה להגיע אליה, משהו שהופך את המסע ליותר מסיבוב במעגלים מסביב לפצע העולם בניסיון לשרוד.
מכאניקה
רעמה אפורה היא זאבת אימים עם התבניות מתקדמת, Plagued Creature (התבנית לחיות שמתו ממגפת השדים), וק"פ נוספים על פי הצורך, ככול הנראה בין 4-7. הגודל של רעמה אפורה גדל לענק בעקבות ההגדלה בק"פ, אך אם המנחה מרגיש שהיא צריכה להיות גדולה, אין להגדיל את גודלה הממשי.
ראינה היא בת אנוש עם התבנית צעירה. ניתן לדמות את הכוחות המיוחדים שלה בעזרת מקצוע כמו Psychic או ממסמר, או אפילו אורקל או מכשף, למרות שאני לא חושב שהיא אמורה להיות מטילת לחשים ברורה. אני חושב שעדיף לבנות אותה כדמות מיוחדת ולהעניק לה יכולות לפי הצורך. אם במשחק משתמשים בדרגות מית'יות, ניתן לתת דרגה או שתי דרגות מית'יות לראינה על מנת לדמות את הכוחות המיוחדים שלה.
הלהקה מורכבת מילדים אנושיים בעלי דרגה במקצוע איש פשוט והתבנית צעיר. מלחשי המרתפים משתמשים בנתוני המפלצות שלהם. ילדים בודדים עשויים להיות לא אנושיים, אם המנחה מרגיש כי הדבר מתאים, וילדים בני מחצית, חצי אורקים וחצי אלפים יישתלבו היטב. גם ילדים קנטאורים עשויים להימצא שם, בעקבות הקרבה של פצע העולם לאיאובריה.
זרעי הרפתקה
1. המורשת של ראינה מגיעה לידי ביטוי, כאשר האלה הקטנה שבתוך ראינה דורשת ממנה להגיע אל וואלאהוב, שם אלוהות שהיא מחשיבה לאחות קיימת. במקום ההוא, חיה הדימונית אומורס, שהפכה ל'אלוהות' בסארקוריס רק בזכות האמונות הדתיות המיוחדות שלהם. הברברים של וואלאהוב הם אכזריים ומרושעים, גם אם הם לא שדים, ואומורס היא יריבה אפלה בעצמה. מהי הברית שהאלה שבראינה מתכננת עם אומורס? ומה יהיה גורל הלהקה?
2. הילדים של רעמה אפורה מתגלים אליה, הילדים האמתיים שלה. זאבי אימים אלמתים שנדבקו גם הם במגפת השדים. הדבר גורם לטירוף של רעמה אפורה לעלות על גדותיו, ומסכן את כול השבט, כעת שאפילו ראינה לא יכולה להרגיע את רוחה של הזאבה המפלצתית.
3. ילד חדש מגיע אל הלהקה, הוא מוזר יותר, תמיד מרגיש מרוחק, ומדבר בשפות מוזרות. הילדים האחרים לא סומכים עליו, ולא אוהבים לשחק איתו, אבל ראינה מרגישה ממנו רוע. מהו הסיפור של הילד המוזר? האם הוא שד במסווה, אולי היורש לאל אחר, או אולי הוא רוע ממקור מוזר ושונה לחלוטין?
ניתן לשלב את ראינה והלהקה שלה כהתקלות בתחילת ההרפתקה השלישית של נתיב ההרפתקאות, בפרק "האדמות הפצועות", בו הדמויות חוקרות את הארצות של פצע העולם וכול התקלות עומדת בפני עצמה. במצב זה, ההתקלות צריכה להיבנות בד"ה גבוה, ומומלץ לתת לראינה דרגות מית'יות, אך זו אמורה להיות התקלות קרבית קלה לדמויות. במקום זאת, הילדים אמורים לגרום לדמויות לתהות מה לעשות בנוגע אליהם. הילדים ישנאו את הדמויות אם הם יפגעו ברעמה אפורה, והם לא הולכים לשתף עם השחקנים פעולה אם הם יחסלו את המגנה שלהם. אם הדמויות מצליחות להביא אותם לעיר ולבתי יתומים, הילדים יקימו בעיר מזבח לרעמה אפורה וייתנו חסרון לשם הטוב של הגיבורים בעיר, אלא אם הדמויות מצאו דרך להפריד את הילדים מהזאבה מבלי לחסל אותה. ראינה עצמה עשויה להציב בפני הדמויות אתגר בפני עצמו בעקבות הכוח הטמון בתוכה- אם הדמויות יגלו אותו. אם הרוח של הקבוצה מתאימה לכך, ייתכן שדמות אפילו תוכל לאמץ את אחד מהילדים, שכן בשלב הזה של ההרפתקה יש התעסקות רבה עם Downtime והמכאניקות שמסביבו, והדבר לא אמור להפריע להרפתקה הרגילה.
אשמח לביקורות ולתגובות!
