• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

רו
רו ממשיך לרוץ בעקבות ריח הדם, מנסה להקהות את המתח הפנימי שלו בריגוש הציד. אך המחשבות רק הולכות ןמתחזקות, פועמות בקצב עם הגשם הדופק על הגגות...

כאב
טרף

כאב
טרף

עושר
כאב

תענוג
כאב

טרף
תענוג

כאב
כאב


כמו סחרחרת אינסופית, הכאב ההולם בחזהו מתחזק עוד ועוד, עד שהוא נעצר לרגע להסדיר את נשימתו. הוא נשען על ארובה ומתנשף בכבדות, מתאפק שלא לצרוח. הוא מניד את ראשו בכבדות ''זה לא שווה את זה.'' הוא נד בראשו בהחלטיות. הלילה...זה יגמר
כך או אחרת
 
גארט
השיחה נעצרת, יחד עם הכרכרה, ואז צחוקה המשועשע של מוראו נשמע.
"אני מבין שהייתי אמור להיפטר ממך, בן," ג'ק הלבן אומר. אין לגארט ספק שהוא מביט בו ישירות, עיניו מתעלמות מרצפת העץ שמפרידה בינם. "נדמה כי שניכם מעדיפים ריגושים על פני יעילות. איזה בזבו-"
צליל מתכתי נשמע ממעל וקוטע את ג'ק, כמו שחרור פטיש של אקדח. גארט מסיט את ראשו ורואה צעדן ואדם באוויר נופלים במהירות אדירה. נופלים לכיוונו.

לאורי
בן הכנף נסוג לאחור, מתנשף בכאב. כל הנפה מחייבת צעד נוסף הרחק מלאורי, עד שהוא נתקל בקיר הרעוע מאחוריו. הוא מנתק משהו כבד וידו מטשטשת כשהלבנה טסה אל לאורי המתחמק בקושי. בן הכנף מזנק קדימה, נועל את זרוע החרב של לאורי באחיזתו ועוקב עם נגיחה לפנים, ברך לצלעות ממהרת להגיע אחריה.
בין המהלומות לאורי מבחין באייבור על הקרקע לידו, נאבק באחד מבני הכנף על השליטה באקדח. נראה שכבר ספג כדור או שניים. עם דימום בקצב הזה, לא נותר לו זמן רב. עם מספר האויבים שמקיפים אותו, גם לא ללאורי.

רו
הכרכרה נעצרת באמצע הרחוב הגשום. רו נעמד בקצה הגג, סורק את המתרחש. צליל רגלי פלדה על גג נחושת נשמע מאחוריו, הוא מספיק להסתובב בזמן כדי לראות את הלהב הכסוף חודר את בטנו. הוא לא יכול לנשום, לא יכול לזוז, הכאב משתק את גופו. הצעדן מרים אותו בדממה מעבר לקצה. רגליו נעות קלות באוויר, הרבה מעל הרחוב מתחתיו.
הדבר הבא שרו מרגיש הוא הרוח השואגת באוזניו, כשחייל המתכת קופץ קדימה.
 
"קדימה...אייבור!", נאנק לאורי בעודו מתנגד לבן הכנף, "קום על הרגליים...ותן לעורבים את מה שמגיע להם!"
הוא שומט את חרבו וקופץ על בן הכנף, מפיל אותו על הריצפה מרוב הפתעה. הם ממשיכים להתגושש מספר שניות, מחליפים אגרופים ומרפקים, עד שהעורב מותש. לאורי מנצל את ההזדמנות, חוטף את חרבו, ומצמיד אותה לגרונו של העורב.
"יש לכם הזדמנות אחת להיכנע", הוא מתנשף, דם מטפטף מפניו על בטנו של העורב.
 
גארט ורו
רו משחרר זעקת כאב, ואז מרגיש תחושה מחליאה של יניקה בעוד הוורד לוקח את דמו שלו. הוא מהרהר בקהות אז ככה זה מרגיש...
הוא מתנער, ומורה במוחו לוורדים להיאחז הלהב, ולשלוף אותו החוצה. הוא נתלה בעזרת הוורדים מהלהב, מתנדנד, ומזנק, נאחז על החלון הקדמי של הצעדן, כמעט מתעלף מאובדן הדם ומהבזק הכאב הרצחני.
הוא נעמד באיטיות, ןמיישיר עינים לאדם שבפנים. הוא מתחיל לחבוט בצעדן שוב ושוב, עד סף עילפון, ולבסוך הוא קורס לתוך הצעדן, גופו נמרח על זה של הנהג, והוורדים ששרדו את הפציעות החמורות מתחילים לעבוד


ואז הצרחות מעירות את רו, והוא מצטרף אליהן.
 
לאורי
בן הכנף נאנק תחת המשקל. הוא מביט מסביב, עד כמה שהלהב הצמוד אליו מאפשר. החיילים מקיפים את אנשיו, והוא לא מעוניין לאבד עוד אחים.
"תעצרו כולם, תורידו ת'נשק," הוא מוסר. נראה שבני הכנף מקשיבים לו, אך קשה לומר שהם מרוצים מהעניין. להבי החופש מכתרים אותם.
"אתה לא יכול להיכנע, פאולו!" צועק אחד מבני הכנף. "הבני זונות הרגו את רייס!"
"רייס היה חתיכת אידיוט, אף אחד לא מתגעגע אליו."
המתלונן נאלץ להנהן בהסכמה.
"אבל אני לא הולך לאבד אף אחד מכם. אנחנו לא מקריבים אחד את השני, אנחנו לא כמו ג'ק."
הפעם כל בני הכנף מהנהנים. החיילים מתקרבים, קושרים את הכנופיה. לאורי מוצא במבטו את וילהלם בין החיילים. הוא מחזיק את זרועו השמאלית קרובה לחזהו, סדוקה לכל הפחות. ויל מהנהן אליו, מוסר תודה חרישית. אחד הלהבים ניגש לטפל במפקדו, אך ויל מסרב ושולח אותו לעזור לאחרים.
"אז בנוגע אליך," פאולו מתחיל להגיד, "הלך לנו נהדר עד שהגעת. בא לך לרדת ממני, או שתכננת שנישאר ככה כל הלילה?"

גארט ורו
חייל המתכת שולח את גפיו אל הבניין בניסיון לעצור את ההתרסקות, אבל הם נופלים מהר מדי, הלהבים ניתזים מהקיר ושולחים את השניים לסחרור אלים. רו והצעדן מתרסקים אל הכרכרה במערבולת של ורדים וזרועות פלדה, מעקמים ומפילים את הכלי כשג'ק ומוראו עוד בפנים. הצעדן קם ראשון משלולית הגשם והדם, שלושה מלהביו שבורים. הוא בועט את רו לקרקע כשזה מנסה לקום ונע לעבר אדונו. היצור תולש את גג הכרכרה, מאפשר לג'ק לצלוע החוצה. רגלו השמאלית של ראש הכנופיה מדממת.
ג'ק מבין במהירות את המצב, ת'יריאל ניסתה להתנקש בו. היא זאת ששלחה את העורב החדש והשיגה שליטה על הפריק של דאלאס. ת'יריאל הפרה את ההסכם, אך בזכות טעות זו גם הוא לא כבול אליו. הוא כמעט מהסס לתת את הפקודה.
"חסל את כולם," ג'ק מורה, וגארט מגלה עד כמה מהיר הצעדן. היצור המכאני מזנק אליו, ידו המתכתית בקושי מפספסת את צווארו. הוא מתחמק משיסוף מימין רק כדי לפגוש בעיטה משמאל שמעיפה אותו אל קיר הבניין הקרוב.
ג'ק עולה על הסוס ומנתק אותו מהכרכרה. המחזה של ראש הכנופיה דוהר קדימה מתחלף עבור גארט בלהב כסוף שמתקרב לפניו במהירות רבה מדי.
 
גארט ורו:
גארט משתעל בכאב כאשר הוא אוחז בצידו, בודק אם דבר מה נשבר. כנראה לא, אך הוא ידע כי אחת מחוליות גבו יצאה ממקומה. לא נוח, אך לא קטלני במיוחד. הוא יצא בזול.
כאשר להבו של הצעדן ננעץ בקיר אשר גארט נצמד אליו, גארט עצמו כבר אינו שם. הוא מתייצב לרגע, מחזיר לעצמו את שיווי המשקל בעודו מתאזן בזהירות על אחוריו של הסוס, רוכן ממש מאחורי ג'ק. הוא לא הספיק להתרחק יותר מדי, אבל גארט הרגיש את כוחו נשאב ממנו. בלי עוד טריקים מרהיבים. הוא כבר החזיק את פגיונו בידו, והוא השחיל אותו אל תוך גבו של ג'ק, היישר בבסיס האגן שלו. העורב עומד לאבד את כנפיו.
 
הלוחם הותיק מרפה מאחיזתו, "חשבתי שיש לך יותר שרחרים משכל. אני שמח לראות שזה לא המקרה", הוא נשאר דרוך עד שלהבים צעירים קושרים את העורב, "טוב לראות שיש גם עורבים עם לב".
הוא מחכה שהלהבים ייקחו את פאולו, וניגש לויל, "אני מניח שאני אשם במתקפה. מישהו עקב אחרינו אחרי ההתקפה, ולא טרחתי לוודא את זה", הוא מביט בפצועים סביבו בדאגה, "מה מצב הכוחות?", הוא לא טורח לשאול על ידו של ויל. לוילהלם הייתה יותר מדי גאווה כשזה נגע לפציעות.
 
גארט ורו
גארט מביט בצעדן המאיים, ומרגי את פצעיו מתרפאים מעט. אבל הוא עדיין חלש, חלש מכדי לחסל את הצעדן לבד. הוא מעיף מבט קצר בגארט, ומדבר בפשטות. "אתה ואני, בוא נחסל את זה" מבלי לחכות לתשובה, רו מסתער על הצעדן, מחושי וורדים נשלפים מצווארו, ונצמד לבשר החשוף, מנסה לפתוח כמה שיותר פצעים מדממים במעט הבשר שנותר ליצור הזה
 
גארט ורו
זעזוע חולף לאורך גופו של הצעדן. צרחה בוקעת מתוככי שריונו, חלודה ומהדהדת. הוא תופס את רו בכתפו ותולש את הקונקונות, תחילה מבשרו, ואז מהמתאבק. חייל המתכת מהדק את אחיזתו וקול פיצוח נשמע מעצם הבריח של רו. הוא זורק אותו הצידה ונע אל גארט, אבל מאחר. ג'ק נופל מהסוס, רגליו משותקות לחלוטין. גופו של העורב נחבט בלבנים הרטובות, דם מכתים את נוצותיו הלבנות.
אך גארט לא מספיק לסיים את העבודה. יד מתכתית תופסת את זרועו והוא נמשך בכזו עוצמה שכתפו יוצאת ממקומה. הצעדן מרסק את גופו על רצפת הלבנים וגארט מרגיש את האוויר יוצא מריאותיו. בפעם השנייה שהוא גורם לו לפגוש את הקרקע, צלעותיו נשברות.
החייל המכאני עוזב את בן הכנף וצועד לעבר ג'ק. תנועותיו כבר לא מדויקות, חלקים רבים חסרים ממנגנון התמסורת שבגבו. האזורים בהם שריונו נפגע חושפים בשר חיוור, מנוקב ומצומק.
סיראנית יוצאת מהכרכרה ההרוסה, אוחזת בראשה המדמם. הצעדן הפצוע מתחיל לנוע לכיוונה, להבו הנותר נשלף מזרועו.
"עצור," ג'ק פוקד. "סיימנו פה."
צייתן כתמיד, החייל המכאני חוזר לאדונו.
"התייחסי לזה כאל טובה אחרונה. את יודעת מה תהיה התגובה לניסיונות נוספים," הוא מוסר, מבטו סורק את המתאבק והעורב לשעבר.
הצעדן מרים את אדונו ומטפס במעלה הבניין. ג'ק התחמק.
הגשם ממשיך לרדת, שוטף את הדם שנשפך.

לאורי
"יכול להיות טוב יותר, אבל היינו מוכנים לאפשרות שג'ק יגיב," וילהלם מסביר. "אהיה כנה, ציפיתי להתקפה גדולה יותר. הם רק ימשיכו לאבד עוד עורבים אם ישלחו קבוצות קטנות."
"היי, מפגרים!" פאולו צועק לעברם, נאבק בשני להבים שמנסים לגרור אותו לבסיס. "כנראה שלא קלטתם, 'נחנו לא סתם עורבים!"
"כן, אנחנו העורבים!" אחד מהם צועק.
"המקוריים!" פאולו משיב. "אנחנו שונאים את ג'ק בדיוק כמוכם."
"המַקוריים," בן הכנף מתקן אותו.
"סתום ת'פה, טיי, אני מנהל את הדיבורים. וכבר החלטנו שזה שם דפוק."
 
OUT
דווקא שם לא רע בכלל.

IN
"כן? ומה בדיוק יוצא לך מלתקוף אותנו?", לאורי ניגש בסערה אל העורב המקורי. המצב הזה מעצבן אותו, אבל הוא חייב לשמור על צלילות דעת אם הוא רוצה שייצא מזה משהו.
"ההתקפה המפגרת שלך רק הזיקה, לנו ולכם, ולא השיגה כלום. אז אם אתה רוצה להציל את הסיכוי האחרון שלך להפיל את ג'ק, כדאי שתספר לנו עכשיו את מה שאתה יודע".
 
גארט ורו:
גארט שוכב על האספלט, מחייך בשקט. הוא היה צורח מהכאב ששטף אותו מכף רגל ועד ראש, אך הוא היה די בטוח שגם לצעוק הוא כבר לא יכול. הוא תלש את כנפיו של ג'ק הלבן, וזה היה מספיק טוב עבורו. הוא הביט אל עבר ת'יריאל, מסתכל מה היא תעשה כרגע. גארט היה חסר ישע, אילו היא רצתה להרוג אותו, היא יכלה פשוט לדרוך קלות על חזו. לפחות זה יהיה מוות עם מראה אחרון לא רע בכלל.
 
לאורי
פאולו מגחך לעברו, יודע שכעת מדובר בהתמקחות. "שחררו אותנו ואת העורבים שחטפתם, ואספר לכם מה שאתם רוצים."

גארט
הסיראנית הולכת לבן הכנף הפצוע, שוקלת מה לעשות. גארט מבחין בחתך הטרי על רקתה השמאלית, בולט נגד העור התכול כמו קרע בדיוקן. היא סורקת אותו ללא שמץ של חיוך.
"גארט, אם אינני טועה. אתה בן הכנף שביקר בתלתן הכסוף. הייתי שמחה להגיד שנעים להכיר, אבל אני חושבת שתתקשה להאמין לי."
היא שולפת עלה כותרת אדום מקפלי שמלתה, ונותנת לו ליפול אל הלבנים הרטובות לצידו של גארט.
"הסבת לי הרבה נזק, גארט, שכנעת את ג'ק שניסיתי לחסל אותו. אבל אתה יכול להועיל לי באותה מידה, אז אולי אצליח לסלוח לך. זה ישאיר אותך בחיים לזמן הקרוב, אבל לא ירפא את העצמות שלך, אני חוששת."
 
"אתם לא בדיוק במצב להתמקח, בחור", הוא מתקרב לפאולו, מביט ישירות לתוך עיניו, "אבל אהבתי את הניסיון. תראה לנו שאפשר לסמוך על המידע שאתם נותנים לנו, ונשקול לשחרר אתכם לפני שכל העסיפור הזה ייגמר".
 
גארט ורו
"אני מצפה לתמורה," היא מבהירה. "טובות לא מגיעות בחינם." מוראו הולכת אל רו, משתמשת בבניין הקרוב כמחסה מהגשם.
"קיוויתי שניפגש בנסיבות נעימות יותר," הסיראנית מוסרת, מצליחה לזמן חיוך לקולה. "אני רואה שההעסקה שלך התבררה כהחלטה טובה מאוד. הלילה הזה יכל להסתיים אחרת, אם לא היית כאן. השגת את מה שביקשתי?"

לאורי
פאולו מביט בלאורי, ואז מסתכל ישר למעלה, אל מסת העננים השחורים שמרטיבה את העיר.
"בוא נדבר במקום יבש," הוא אומר. "ותביאו את בויקו, אנחנו יודעים שחטפתם אותו."

רבע שעה אחר כך ארבעתם נמצאים בחדרו של וילהלם. לאורי, ויל, פאולו ובן כנף שמנמן בשם בויקו, מתברר. בני הכנף אזוקים, שני להבים שומרים בפינות החדר למקרה שינסו משהו. המַקוריים היו נחושים להראות שאין להם אף רצון להיכלא, גם כשהם קשורים וחסרי נשק. פאולו נאלץ להורות לאנשיו לשתף פעולה, הוא אפילו בעט בעצמו באחד מהם לאחר שויל הרשה לו. ועכשיו הם כאן, ספוגים חוץ מבויקו, שנראה כאילו התעורר לפני מספר דקות.
"אני לא אוהב את זה," וילהלם אומר, מבטא בקול את מה שכולם חושבים.
"זה הדדי," פאולו מוסר לו. "אבל אני שונא מאסר יותר משאני שונא לדבר איתכם, ואתם שונאים את ג'ק יותר מאותנו."
"אהם, למה אני כאן?" בויקו שואל ומנסה לא לפהק.
"כי אתה, חבר, יודע את מה שהם רוצים לדעת." פאולו מנסה לטפוח על גבו, ואז נזכר שידיו קשורות. "בויקו שלנו, קצת לפני שלקחתם אותו באכזריות, עזר בפרויקט מסוים שאולי יעניין אתכם. הוא יודע איפה הוורדים, ואיפה מוחזקים האנשים שמזינים אותם."
 
"תספר לנו כל מה שאתה יודע על הורדים, בויקו, ותוכל לחזור לישון", אומר לאורי במעט קוצר רוח. חרבו מונחת על הקיר, שילוב של הבטחה שאין לו כל רצון לפגוע בעורבים לבין איום שהוא לא יצטרך נשק כדי לעשות זאת.
 
רו
רו נאנק במאמץ, מגשש לכיוון כיסו, ושולף את הנייר המקומט. "הנה הנייר שלך, מוראו. " בליבו, הוא מקלל את עצמו
למה אתה עושה את זה? אל תעשה את זה? והחלק הרציונלי עונה כי מאוחר מדי לתקן את מה שעשיתי. כל מה שנשאר לי לעשות, זה למנוע את הרוע הבא הוא נעמד, נשען על הקיר, ומשתעל, ולוחש לעצמו פחדן
 
לאורי
"זה הכל? בסדר. הם בפר-"
"לא, מטומטם!" פאולו קוטע אותו. "זה קלף המיקוח שלנו. אם תמסור אותו עכשיו אנחנו גמורים!"
"בחייך, פאולו, אני מת לישון. אפילו לא כל כך גרוע פה. יש אוכל, והבידוד סביר. זה יותר ממה שנתתם לי."
"אנחנו נתנו לך חופש, חתיכת כפוי טובה."
"וכמה צלקות," בויקו מוסיף.
"אני אדאג שתקבל הרבה יותר מצלקות אם לא תוציא אותנו מכאן."
ויל מפנה את ראשו ללאורי בזמן ששני בני הכנף ממשיכים להתווכח.
"חושב שנוכל להיעזר בהם?" הוא שואל בשקט. "הסיכויים שלנו לחלץ את השבויים בעצמנו הם אפסיים, גם אם נדע איפה ג'ק מחזיק אותם. עם התמיכה המתאימה," מבטו נע אל פאולו, "הם יכולים להפוך לקלושים."

גארט ורו
מוראו פותחת את החוזה בעדינות, מוצאת את החתימה שהזדקקה לה. חיוך מסופק מתגנב לקצה שפתיה. היא מקפלת את הדף ומאכסנת אותו בכיס הפנימי של שמלתה.
"אתה לא מאכזב, יקירי. הלוואי שיכולתי לומר את זה על אנשים רבים יותר. הכישורים שלך, החסויים והגלויים," ת'יריאל מונעת מעצמה להסתכל על פצעיו המתרפאים של רו, "שימושיים ביותר. עשה עבורי טובה נוספת, רו. אנא דאג שאדון גארט יטופל, אין לי צורך בנכס פגום." ת'יריאל שולחת אליו חיוך אחרון, ונעה אל הכרכרה. היא שולפת את המטריה הססגונית מתוך הרכב ההרוס ופותחת אותה.
"היה לי לעונג לעשות איתך עסקים, רו. אני בהחלט מקווה שאזכה לתענוג הזה בעתיד. ואם לא, זכור שאמשיך לצפות בך." היא מתחילה ללכת משם, הגשם הכבד עוטף את דמותה.
"בזירה, כמובן," היא מוסרת בטון משועשע.
 
חזרה
Top