בשנות התשעים, כשמו"ד הופצה בעברית לראשונה והפכה לנגישה לכל אחד שנכנס לסטימצקי ולא רק לסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב (שהיה בה יבוא עצמאי כלשהו של מוצרי מו"ד לחנות מכשירי הכתיבה "דיונון") או לאנשים עם "דודים באמריקה", היה סטריאוטיפ דמוגרפי די נפוץ של שחקן התפקידים - אשכנזי, עירוני מהמרכז, זכר, חילוני ומהמעמד הבינוני-גבוה.
כנראה שהסטריאוטיפ הזה היה נכון בממוצע (אבל לא לכולם, אני והקבוצה שלי בשנות התשעים היינו מהפריפריה וברובנו ממשפחות של מה שנקרא "צווארון כחול"), ואולי הוא נכון גם היום*, ואם יש משהו שדי חוזר על עצמו זה הרוב הגברי בתחום, אבל גם אם קשה לעשות פילוח מסודר (לא שמישהו ניסה) יש דבר אחד שדי קופץ לעין - בניגוד לשנות התשעים, יש הרבה יותר שחקני תפקידים דתיים. אולי הם גם היו אז, אבל הנראות שלהם הייתה בטלה בשישים בהשוואה להיום. רק בפורום הזה יש לפחות חמישה כותבים פעילים שהם דתיים וביקור בכנס משחקי תפקידים יגלה לך שיש שם הרבה חובשי כיפה - בעוד שאת אלו שהיו בביגור הראשון היה אפשר לספור על יד אחת כמדומני.
לכאורה, אפשר לומר שאין כאן שום תופעה - אם תוריד להם את הכיפות, תקבל עדיין בנים אשכנזים, תושבי ערי המרכז (+איו"ש, שזה חצי שעה מכפר סבא או ירושלים אז גם זה סוג של מרכז), ומהמעמד הבינוני-פלוס.
מצד שני, לצופה מבחוץ החיבור הזה נראה קצת מפתיע. לכאורה, היית מצפה שציבור שבממוצע יותר נוטה לשמרנות לא בדיוק יעודד בקרב בניו תחביב שמכיל תיאורי עבודה זרה, שפיכות דמים וכל מיני עבירות אחרות - מאיסור כלאיים ועד מושב לצים ומשחק הקוביא. אבל עובדה, שהתחביב כן התקבל די טוב בציבור הדתי - נדמה לי שאפילו היה כנס משחקי תפקידים בישוב דתי מהסוג ששחקני התפקידים החילונים של שנות התשעים פוגשים רק במילואים.
איך השינוי הזה קרה? יש לי כמה השערות ואולי הדתיים בפורום יוכלו להרחיב עוד בצאת השבת. מן הסתם הדיון הזה די אנקדוטלי כי אין לנו סטטיסטיקות אמיתיות, אבל גם מאנקדוטות אפשר לזהות מגמות אם הן רבות מספיק.
א - דמוגרפיה אנגלוסקסית: יש ישובים דתיים עם אחוז ניכר של תושבים שמוצאם בארה"ב, קנדה ושאר העולם דובר האנגלית. הללו הביאו את התחביב בשפת המקור מארץ מוצאם. אאל"ט אחד היבואנים הרשמיים של משחקי תפקידים, קלפים ולוח הוא אדם דתי מארה"ב, למשל.
ב - חבר מביא חבר: הרבה דתיים לומדים במסגרת של פנימיה. הרבה בנים בגיל העשרה המוקדם שגרים ביחד באותו מקום ומחפשים דברים מעניינים לעשות בזמנם הפנוי בהחלט יכולים להביא להתפשטות של התחביב והקמת קבוצות משחק. למעשה, הרבה יותר קל להם להקים קבוצה מילדים שגרים בעיר גדולה וגם אם ימצאו שחקנים בבית הספר יצטרכו לפעמים לנסוע לצד השני של העיר באוטובוס כדי לשחק איתם.
* די קשה עד בלתי אפשרי לעשות דמוגרפיה רצינית של שחקני תפקידים. לא כל מי שמשחק בהכרח מפגין נראות ציבורית בכנסים או נוכחות בפורום/פייסבוק. שלא לדבר על זה שהרבה אנשים משחקים ומפסיקים או מתעניינים ולא משחקים ככה שאפילו ההגדרה "שחקן תפקידים" פתוחה לויכוח.
כנראה שהסטריאוטיפ הזה היה נכון בממוצע (אבל לא לכולם, אני והקבוצה שלי בשנות התשעים היינו מהפריפריה וברובנו ממשפחות של מה שנקרא "צווארון כחול"), ואולי הוא נכון גם היום*, ואם יש משהו שדי חוזר על עצמו זה הרוב הגברי בתחום, אבל גם אם קשה לעשות פילוח מסודר (לא שמישהו ניסה) יש דבר אחד שדי קופץ לעין - בניגוד לשנות התשעים, יש הרבה יותר שחקני תפקידים דתיים. אולי הם גם היו אז, אבל הנראות שלהם הייתה בטלה בשישים בהשוואה להיום. רק בפורום הזה יש לפחות חמישה כותבים פעילים שהם דתיים וביקור בכנס משחקי תפקידים יגלה לך שיש שם הרבה חובשי כיפה - בעוד שאת אלו שהיו בביגור הראשון היה אפשר לספור על יד אחת כמדומני.
לכאורה, אפשר לומר שאין כאן שום תופעה - אם תוריד להם את הכיפות, תקבל עדיין בנים אשכנזים, תושבי ערי המרכז (+איו"ש, שזה חצי שעה מכפר סבא או ירושלים אז גם זה סוג של מרכז), ומהמעמד הבינוני-פלוס.
מצד שני, לצופה מבחוץ החיבור הזה נראה קצת מפתיע. לכאורה, היית מצפה שציבור שבממוצע יותר נוטה לשמרנות לא בדיוק יעודד בקרב בניו תחביב שמכיל תיאורי עבודה זרה, שפיכות דמים וכל מיני עבירות אחרות - מאיסור כלאיים ועד מושב לצים ומשחק הקוביא. אבל עובדה, שהתחביב כן התקבל די טוב בציבור הדתי - נדמה לי שאפילו היה כנס משחקי תפקידים בישוב דתי מהסוג ששחקני התפקידים החילונים של שנות התשעים פוגשים רק במילואים.
איך השינוי הזה קרה? יש לי כמה השערות ואולי הדתיים בפורום יוכלו להרחיב עוד בצאת השבת. מן הסתם הדיון הזה די אנקדוטלי כי אין לנו סטטיסטיקות אמיתיות, אבל גם מאנקדוטות אפשר לזהות מגמות אם הן רבות מספיק.
א - דמוגרפיה אנגלוסקסית: יש ישובים דתיים עם אחוז ניכר של תושבים שמוצאם בארה"ב, קנדה ושאר העולם דובר האנגלית. הללו הביאו את התחביב בשפת המקור מארץ מוצאם. אאל"ט אחד היבואנים הרשמיים של משחקי תפקידים, קלפים ולוח הוא אדם דתי מארה"ב, למשל.
ב - חבר מביא חבר: הרבה דתיים לומדים במסגרת של פנימיה. הרבה בנים בגיל העשרה המוקדם שגרים ביחד באותו מקום ומחפשים דברים מעניינים לעשות בזמנם הפנוי בהחלט יכולים להביא להתפשטות של התחביב והקמת קבוצות משחק. למעשה, הרבה יותר קל להם להקים קבוצה מילדים שגרים בעיר גדולה וגם אם ימצאו שחקנים בבית הספר יצטרכו לפעמים לנסוע לצד השני של העיר באוטובוס כדי לשחק איתם.
* די קשה עד בלתי אפשרי לעשות דמוגרפיה רצינית של שחקני תפקידים. לא כל מי שמשחק בהכרח מפגין נראות ציבורית בכנסים או נוכחות בפורום/פייסבוק. שלא לדבר על זה שהרבה אנשים משחקים ומפסיקים או מתעניינים ולא משחקים ככה שאפילו ההגדרה "שחקן תפקידים" פתוחה לויכוח.