Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
"האמת שאז הקריירה שלי רק התחילה", הוא מחייך, "הכשרות נגמרות, והרגשתי שאני צריך לראות עולם. לצבור נסיון בקרבות אמיתיים, לא מלחמת כנופיות. רציתי להרגיש שאני מגן על הקיסרות, נלחם למען מטרה גדולה הרבה יותר", אחיזתו במשקפת מתהדקת יותר ויותר עד שמפרקי אצבעותיו מלבינים.
"אבל אלה סתם היו חלומות של בחור תמים", הוא נאנח, אחיזתו נחלשת.
רו ניגש לפרנק בצעד איטי. שוקל כל מילה שלו, עד שהוא מבחין שהוא נעמד ממש קרוב לאיש המפוחד. הוא נועץ בו מבט ולוחש "אני לא רוצה לפגוע בך. שנינו הסתבכנו בדברים גדולים מאיתנו. ההבדל ביניו שאני יכול לסיים את הסיבוך הזה. בבקשה, רק תחתום. אם יהיה לך מזל, ת'יריאל אפילו לא תראה את המסמך הזה. אבל אני צריך שתחתחום עליו"
"עכשיו אתה מגן על האנשים," אייבור מביט בו. "אני לא יודע אם זו מטרה גדולה, אבל היא כן נכונה. כך אני מקווה, בכל אופן. שהדם שאנחנו מקיזים הוא לא לשווא."
"מימין," אחד החיילים מעיר, והם מפנים את מבטם. מספר כרכרות סחורה מתקרבות, מובלות על ידי דמויות קצרות. בני כנף. מכל אחת מהן בוקע הזוהר הכתום שמעיד על אנשים רבים.
רו
ללא ברירה אחרת, פרנק חותם על המסמך.
"פעם הבאה שמוראו צריכה לסחוט מישהו, לך לאדם אחר. החתימה שלי תהיה חסרת ערך אחרי שזה יתפרסם."
"הנה ה'סחורה'. כלבים בני כלבים", מסנן לאורי. ליבו נצבט למראה הקורבנות, שידע כי הוא לא יכול להציל. אותה תחושת ריקנות שחווה אינספור פעמים, כשראה ילדים ונשים רעבים ללחם, ולא היה ביכולתו לעשות דבר. אבל אין לו ברירה. הוא חייב לסבול בשקט יחד עם הקורבנות האלה, כדי שיוכל למנוע את הקורבנות הבאים. כך זה היה תמיד.
רו מהנהן ''תןדה לך.'' הוא מתחיל ללכת, ואז נעצר ופונה חזרה לפרנק ''ותתרחק מהרציפים הלילה. אם הכל ילך כשורה, המסמך אפילו לא יגיע לידיים של מוראו''
הוא פונה ממנו ופוסע לכיוון המיקום של דאלאס, האפלה גועשת בראשו, זעם קודר על ת'יריאל, על דאלאס, ויותר מהכל על עצמו. אני לא אתן לאף אחד לשחק בי ככה. לא עוד
"ערך הידע, לצערנו, מתגלה רק לאחר החזקה בו. השפע שמבדיל אותנו מאבותינו הוא תוצאת הסקרנות, תכונה שאיננה מקבלת את ההערכה הראויה לה," ג'ק אומר. "תכונה שימושית."
הגשם הכבד לא מספיק כדי להשתיק את הוראותיו של דאלאס. בן הכנף המבוגר מפקח על עבודת האנשים - העורבים, כמו גם בני האנוש בעלי צווארון הטורקיז, כאשר הם מובילים את הסחורה לספינה. שבויים רבים נשלפים בכוח מהכרכרות. ידיהם קשורות, ראשיהם מורכנים, רועדים מהקור והפחד. חלקם זקוקים לעידוד של קצה אקדח או סכין כדי לעלות לספינה, אחרים כנועים יותר.
אישה יוצאת מתוככי הספינה כדי לסרוק את התקדמות העבודה. עורה התכול בולט נגד הלילה, המטריה הסגנונית שבידה מגנה מפני הגשם. צליל עקבים על סיפון מתכתי מתלווה לצעדיה, גורם למספר אנשים ללטוש מבטים בסיראנית לפני שצעקה מצד דאלאס מחזירה אותם לעבודה. ת'יריאל מוראו מהנהנת למראה ההתקדמות. היא שולחת חיוך לדאלאס, או אולי לעבר הבחור השרירי שעומד לידו.
"רק תפקח עיניים," דאלאס מוסר לרו. "אם מישהו מהשבויים מצליח לברוח, זו אשמתך."
הזמן חולף, בניגוד לסופה. הרוח המתגברת מקשה על העברת הסחורה, כמו גם על ההישארות על גגות מסוימים.
כרכרה נוספת מגיעה, אחת שלא נועדה להובלת סחורה. ממנה יוצאים שני בני כנף, נוצותיו של אחד חומות, של השני צחורות לחלוטין. כך גם עורו, לבן וחיוור, חסר כל צבע.
האנשים קופאים במקומם כשג'ק הלבן יוצא מהכרכרה, לוקח את כל תשומת הלב אליו. הוא סורק אותם ללא מילים, את כולם. דאלאס, רו, קלוד, שאר העורבים ואנשיה של מוראו. רק מי שהפסיד בהתקפת הלהבים חסרים, אך רק אלו שנמצאים כאן צריכים להדאיג אותו. נדמה לגארט שרמז לחיוך מופיע על פניו של ראש הכנופיה, כאשר מבטו חולף על הסיראנית.
ג'ק בוחן את הנמל החשוך, כמו גם את שורת הבניינים לאורכו. מבט יחיד לכיוונם מכריח את לאורי וחבריו להתכופף.
"סרוק את הגגות," ג'ק מורה, והצעדן יוצא מהכרכרה אל הנמל. תוך רגע גפיו נשלפות, מאריכות את הזוועה לגודלה האמיתי. זרועותיו מסתיימות בלהבים כסופים, רגלי המתכת הדקות נעות במהירות ובקצב מושלם. הוא צועד אל הבניין הקרוב, נועץ את להביו בלבנים כאילו היו עץ. חייל הפלדה מטפס בזריזות, שולט בגפי המתכת כאילו נולד איתן.
קללה נשמעת, אחד העורבים החליק כשניסה לעלות לספינה. השבוי שהחזיק מנצל את ההזדמנות ופורץ בריצה.
דאלאס וג'ק מביטים ברו ובגארט בהתאמה, מצפים שיעצרו את האדם הבורח.
גארט נאנח בכבדות ומתחיל לרוץ לעבר הכיוון אליו רץ הנמלט. הוא משאיר את האקדח שלו חבוי, הגשם רק יפריע לדיוק שלו. הוא שולף את סכינו ומזנק על האיש, אשר כבליו הופכים אותו לחסר-הגנה כנגד בן-הכנף. גארט מתיישב על כתפיו של האיש וכורך את רגליו סביב צווארו, מצמיד את הפגיון ללחיו.
"תראה, הבגדים שלי רטובים, קר לי, ואני רוצה הביתה, מה דעתך להתנהג יפה ונסיים את הסיפור בטפיחה על השכם והצלפה קטנה על כף היד שלך?"
"אייבור, תתחיל להוריד את החבל מאחורי הבניין. הגיע הזמן להתקפל מפה", הוא מצמיד את עיניו למשקפת למבט אחרון ומדויק - בגארט, באישה התכולה, בצעדן, ומעל לכל במי שכנראה התברר להיות ג'ק הלבן.
רו נועץ מבטים קשוחים באסירים, אבל לא מרגיש כל כך קשוח מבפנים. הוא מהרהר לעצמו, משגיח בחצי עין על האנשים הכבולים בשלשלאות אסור לי לתת לוורדים להגיע לידיים הלא נכונות, ולמחשבה מתלווה הד אפל כןןןן...יותר לעצמנווו... הוא מנער את ראשו בניסיון לשכנוע עצמי. תשכח מזה, רו, אין לך כלום. לא כסף, לא בני ברית, לא כוח, לא- פרץ המחשבות קופא כאשר היד שבכיסו נתקלת במשהו, וחיוך קטן עולה על שפתיו. אולי יש לו קלף מיקוח אחרי הכל....הוא חוזר להשגיח על העבדים, וממתין בחוסר סבלנות למכירה הפומבית
השבוי עליו גארט נמצא קופא במקומו. ללא ברירה אחרת, הוא חוזר לסיפון, יחד עם שאר האנשים הכבולים. השבויים מובלים לבטן הספינה על ידי מספר מהאנשים בטורקיז, אך רבים מהם נשארים על הסיפון, לצד מוראו. העורבים מפנים את הדרך עבור ג'ק כאשר הוא עולה לספינה, מקפידים לשמור מרחק ממנהיגם.
"השגח עליו," העורב הלבן מורה לרו כשהוא חולף לידו, מסמן בראשו לעבר גארט. ג'ק ניצב במרכז הספינה, נוכחותו מספיקה כדי לדחוק את כל השאר לקצוות.
"אני מצפה לסודיות מוחלטת," הוא מוסר, קולו מפלח את הגשם. "לטובתכם, שמרו עליה." ג'ק לא צריך להוכיח את אמינות דבריו. מספיק להביט בקלוד, בן הכנף המגודל והשקט שעומד ליד דאלאס. פניו החבולות והמעוותות מעבירות את המסר הנדרש. הסיראנית נעה לעברו, כנראה היחידה שמסוגלת להתקרב אליו עם חיוך כנה על פניה.
"ת'יריאל."
"ג'קי," היא קורנת.
"את לא נוטה להגיע לאזורים האלו של העיר."
"זה נכון גם לגביך."
"אני חושב שהנסיבות מצדיקות את הגעתי. מה הסיבה שלך?"
ת'יריאל רק מחייכת, נהנית מהאפשרות לגרום לעורב הלבן להמתין, לערער את תפיסת העורבים לגבי שליטתו במצב.
לאורי
כשלהבי הפלדה של הצעדן ננעצים בגג הנחושת, רגלי החיילים כבר נוגעות בלבנים שלמטה. אייבור מושך את אחד הקצוות והחבל משתחרר, הגשם משתיק את נפילתו. קול מתכתי וחד עובר מעליהם, הצעדן מזנק מגג אחד לאחר. למזלם, הוא לא מביט מטה.
"אז לא שופדנו. זה טוב," מסכם אייבור. "מישהו זיהה את הסיראנית?"
לאורי מושך בכתפיו, "אין לי מושג. אבל עכשיו אנחנו יודעים שג'ק לא עובד לבד. כל העסק של המשלו-", הוא עוצר בעצמו, "סליחה, של הקורבנות. זה חלק ממשהו גדול יותר. הוא מספק את חומרי הגלם, והסיראנית כנראה דואגת לתוצר הסופי. אין ספק שחלק מהסחורה הולכת לג'ק כתשלום, השאלה היא לאן הולכת יתר הסחורה...", הוא ממשיך לחכך בצידי רקתו.
פניו של גארט מחמיצים למשמע הוראותיו של ג'ק. חוסר האמון של ג'ק בו לא באמת צבט את ליבו, אך הוא בהחלט עיוות את פניו כאילו הוא כן. הוא מחליט לטפס אל קן העורבים, מקום בעל שם אירוני, ולצפות מראש התורן במה שמתרחש על הספינה ועל הנמל.
"אוי, ג'קי, תמיד כל כך להוט להגיע לנקודה. אף פעם לא היית טיפוס של שיחות חולין."
ג'ק לא עונה. ת'יריאל כנראה צודקת. הספינה נעה קלות תחת רגליהם.
"לענייננו. הפרויקט הקטן שעבדנו עליו בחודשים האחרונים כבר לא קורץ לי כמו פעם. אני חושבת שגם אתה תסכים שהעסק נעשה מסורבל מדי, מסוכן מדי. אז חשבתי על גרסה שונה, אחת אלגנטית יותר," היא מחייכת.
"אחת ללא העורבים," ג'ק משלים.
"אתה קורא אותי כמו ספר. אני חוששת שלא יהיה בכם צורך, ג'קי. אני בטוחה שאתה מבין, זה רק עסקים. שיבוש התוכניות שלך לא מסב לי שום הנאה," היא אומרת בחיוך שמראה אחרת.
"זהירות, ת'יריאל. כל מחתרת מביילור עד דסאטור רוצה להשיג את מה שאנחנו מציעים. לא יקח זמן רב עד שהמושבות הדרומיות יצטרפו לסחר, את יודעת את זה. וברגע שהמלחמה בין ארדוגן לזיירוט תפרוץ, כבר לא נצטרך לדאוג לגבי חשאיות. את מוותרת על כוח רב."
"אתה טועה, ג'ק, וזה לא מתאים לך. אני פשוט רוצה אותו לעצמי."
ג'ק נוקש באצבעותיו.
ת'יריאל מסובבת את מטרייתה.
אקדחים ולהבים נשלפים משני צדי הספינה.
"הייתי אומר שאת לא רוצה לעשות את זה..."
"...אבל אתה מכיר אותי טוב מדי."
השניים יורדים מהספינה, מאחוריהם העורבים והאנשים בטורקיז עוד מכוונים אחד על השני. ג'ק פותח עבור מוראו את דלת הכרכרה בה הגיע, ונכנס בעצמו.
"שחקו יפה," היא מוסרת לשתי הקבוצות לפני שהכרכרה נעלמת מאחורי פינת רחוב.
ללא המבול, נדמה ששקט כמעט מוחלט היה שורר על הספינה. האקדחים והאנשים נדרכים, מחליפים מטרות בזהירות, אך שום ירייה לא נשמעת. רק טיפות שניתזות על סיפון מתכת, וגלים שנשברים על מעטה פלדה.
ואז הרעם מגיע, והכדורים יורדים כגשם.
לאורי
כשהם מתקרבים מספיק לבסיס, לאורי שם לב שהם שומעים יותר מדי רעמים. הם רצים לכיוון היריות ורואים כעשרה בני כנף שחורי נוצות מתקיפים את הלהבים עם כל מה שיש להם. הקבוצה זורקת בקבוקי תבערה לעבר המבנה, נראה שהם נצמדים לבן כנף מגודל שאוחז במקלע גאטלינג. הוא מרחיק עם צרור יריות כל חייל שמעז להתקרב.
"אנחנו יודעים שאתם מחזיקים באחים שלנו!" הוא צורח בהנאה. "באנו לשחרר אותם!"
לאורי אוחז בחרבו, מעביר את משקלה מהקת לחוד. החרב זוהרת חלושות באור כתום, ועכשיו היא מוכנה לפעולה.
בלי להסס, לאורי מסתער לכיוונם של העורבים.
"טוב שבאתם! בדיוק עלתה לי המחשבה שאין לנו מספיק מכם!", הןא מניף את חרבו ו...זורק אותה. פיזור המשקל שלה מושלם בשביל התקפה כזאת. היא מסתחררת באוויר במהירות לכיוונו של העורב המגודל.
אךלאורי לא כיוון לעורב.
הוא כיוון למקלע.
לבדו על קן-העורבים, גארט מביט על המתרחש מלמעלה. כאשר ג'ק פונה ללכת משם עם הסיראנית, גארט אוסף את כוח הקסם שלו ומשתגר אל מתחת לכרכרה, ונצמד לבטנה מעל מספר קורות עץ, מחכה שהיא תתחיל לנוע.
רו מביט בגארט מטפס על קן העורבים, ומצמצם את עיניו בחשדנות כשהוא נעלם. זיכרון עמום של רו עולה בו, מזכיר לו שותף לפשע שידע לעשות תכסיסים דומים בקסם. הוא מקלל בשקט, הוא לא יכול להסתבך עם אף אחד מהם, והוא נכשל במשימה היחידה שנתנו לו... דם
רו זוקף את ראשו, ופותח את פיו באופן אינסטינקטיבי. מחוש ירוק דקיק עולה מתוכו, קנוקנה הולכת ומתעבה של וורד שצומחת מתוך פיו. כל חושיו של רו מתמקדים בקצה המחוש הזה, והוא מאבד קשר למציאות, לקולות הירי, למה שהוא רואה ושומע. נותר רק הריח...ריח הדם של גארט. המחוש מזדחל חזרה לפיו של רו, והוא מחייך בעוד נתיב של קווים אדומים קלושים מצטייר באוויר לפניו. יש לו מטרה. רו שולח את ידו הצידה, ווורד יוצא ממנה ונצמד לכמה גופות, שואב מהן את הדם. לאחר מכן, רו לוקח נשימה עמוקה, ושולח את הקנוקנה כלפי מעלה. הוא מונע אל הגג על ידי הוורד המזדחל, ורואה את הנתיב נצמד לכרכרה המתרחקת.
הקנים מתפוצצים בזה אחר זה, עשן ורסיסי מתכת נזרקים לאוויר הקר. החיילים ממהרים לעקוב, אייבור רץ, מתחמק מירייה ונועץ את להבו באחד מבני הכנף. המקלע מגיח משמאלו כמו אלה וחובט בשניהם, זורק אותם לרצפה. אחד משחורי הנוצות שולף סכין אך חייל אחר בועט אותה הרחק ומקבל אגרוף ללסתו כתגובה. בן כנף נוסף מרים את אקדחו לעבר לאורי, מספיק לדרוך את הנשק לפני שחץ ננעץ בצווארו והוא קורס. החייל שליד לאורי דורך חץ נוסף ברובה הקשת. להביא אותם היה רעיון לא רע.
בן הכנף המגודל נע לעבר לאורי. בגדיו מוכתמים בדם, רסיסי המקלע לא פסחו עליו. אך נראה שהוא נהנה מהמצב. הוא דומה לבן הכנף הגדול שנלחם בו במחסן, לאורי שם לב, כשהאיש שולף את החרב מהרובה וזורק את המקלע ההרוס לעברו.
גארט
להיצמד לתחתית כרכרה זה לא דבר פשוט גם ביום טוב. להיצמד אליה תוך כדי נסיעה, בזמן מבול, בלילה, כשכל לבנה בולטת מטלטלת את הכרכרה ומאיימת לנתק את אחיזתו? זה כבר אתגר שיותר מתאים לטיפוס כמו גארט קל-צעד. מבעד למחאת שריריו ולמרות הגשם היורד, בן הכנף נמצא קרוב מספיק כדי לשמוע את השיחה שמתנהלת מעליו.
"יכולת לתקוף כשאנשי העמיסו את הסחורה," קולו של ג'ק נשמע, "למה ויתרת על ההזדמנות?"
"מפתה, אבל לא מנומס, ג'קי. קשה לחשוב על דבר מסוכן יותר ממוניטין רע. הייתי מעדיפה לעשות עסקים עם בוגד כנה מאשר אדם שיתקע סכין בגבי."
"חושבת שהייתי מהסס אם רציתי לקחת את השבויים לעצמי?"
"מהסס? לא. היית חושב על האפשרות במשך זמן רב מדי, באחת מהדירות הסודיות שלך. כמו שאתה עושה תמיד, ג'ק. כמו שעשית מיד לאחר שהסכמת להצעה שלי. אם היית רוצה להשתלט על העסק, היית לוקח את הסיכון הזה לפני הרבה זמן, שנינו יודעים את זה."
השניים שותקים למשך כמה רגעים.
"מה בדיוק המשחק שלך, ת'יריאל? חסרים לך הוורדים. אין לך את האנשים כדי להשתלט על פרולטו."
"אני מניחה שהקסם האישי שלי לא יספיק כדי שתמסור לי אותם." גארט שומע חיוך בקולה. "אך יש דרכים נוספות להשיג את מה שאני רוצה."
רו
רו נע מבניין לבניין, רגליו עוברות על רעפים, גגי נחושת ותקרות זכוכית. הקונקנות נאחזות בארובות ומרזבים, חוסכות ממנו את הנפילה הארוכה מטה שהחלקה תגרור. הוא לא תמיד יכל לעשות את הדברים הללו, לנוע בזריזות על גגות העיר, לאתר אדם מבעד ללילה גשום. גם לא לסחוט בכזו קלות, או לחסל קבוצת אנשים חמושים. לאחר שכל זה יסתיים, הוא גם לא יוכל. ואולי אז יגיעו אליו, העורבים, או מוראו, או אחד האויבים שרכש לעצמו בזירה. ורו יהיה אדם רגיל, הוא לא יוכל להתמודד איתם.
לא שהאפשרות השנייה קורצת במיוחד. להישאר עם היכולות האלו אומר להישאר עם הכאב, הוא יאלץ לסבול את הבלתי נסבל. להתעלם מהרעב הקבוע שמאיים להשתלט עליו. דם רק גורם לו לשכוך, אך התחושה לא נעלמת לעולם. התחושה שגופו יכלה את עצמו אם לא ימצא מזון, אך יכלה כל אחד אחר אם לא ישלוט ברעב. אין בחירה קלה במקרה שלו. קשה לזכור את הפעם האחרונה שעשה בחירה קלה, מאז שסארטוג ניסה להיפטר ממנו.
"הייתי אומר לכם להשיג חדר, אבל הפעם אני מודה שהאשמה שלי!" גארט קורא אל ג'ק ות'יריאל ממתחת לעגלה. אם הוא שמע אותם מדברים, הם בטוח שומעים אותו קורא אליהם.
"נחמד מצידך לדאוג לי לנשק", אומר לאורי, מרים במהירות את הקנים המנותקים מהמקלע, ומניף אותם לעברו של בן כנף מסתער עם סכין. התנופה של הברזל הכבד מעיפה אותו על הקיר הסמוך.
חץ שורק לידו, פוגע בבקבוק תבערה בידו של עורב אחר, מצית אותו ואת חברו לידו באש.
הוא מסתער לעבר העורב המגודל, והם מחליפים ביניהם חבטות. לצערו של לאורי, החרב שלו חדה ומושחזת, וכל מכה של העורב מתחפרת במקלע עמוק יותר. אבל בן הכנף לא יודע איך להשתמש בחרב במלוא עוצמתה, ועל לאורי לנצל זאת.
הוא עובר ללחימה הגנתית, מתחמק מהתקפותיו של העורב. שיעור חשוב בלחימה. תשחק עם היריב. תביא אותו לאן שאתה רוצה. גם אם הוא חזק ממך, הוא לא יוכל לנצח במגרש שלך, הוא חושב, בדיוק כשהעורב מניף את החרב בעוצמה. לאורי מתגלגל הצידה בזריזות, והחרב נתקעת בקיר מאחוריו, המשקל הלא אחיד של החרב דואג שהיא תישאר שם. עכשיו תורי, לאורי מניף את המקלע וחובט בידיו הנוצתיות של העורב.
"אהההההה!", צועק בן הכנף, בעוד לאורי שולח בעיטה לביטנו, הודף אותו חזרה למרכז הקרב.
הוא אוחז בחרבו ומושך אותה בעוצמה, מותיר אבק לבנים על הריצפה, "עכשיו אנחנו מדברים!".
