המדען מתיישב על כסא העץ מאחורי השולחן, ומתחיל להתעסק בכמה חישובים, מתעלם מכם במופגן. השניות חולפות, והופכות לדקות שהופכות לשעות. לאחר שהכאב המתמיד כבר גרם לכם לאבד את תחושת הזמן, אתם מרגישים... משהו. הפרעה, שינוי מוזר, תחושה שדבר מסוים איננו כפי שהוא אמור להיות.
צליל גבוה נשמע לפתע, תו יחיד וצלול שצורם באוזניכם כמו חריקת להב על אבן. המדען מפיל את מה שאחז באותו רגע, ונעמד בדום מתוח, פונה לכיוון פינת החדר, ופוכר את ידיו בעצבנות.
הצליל מתחזק ונהיה מחריש אוזניים, ואז בקול פקיעה, האוויר עצמו נקרע באמצע. לרגע קט, חשכת שמי הלילה נראית מעבר לקרע, ואז שתי דמויות יוצאות מתוכו.
הראשונה, אישה נמוכה ואתלטית. לבושה בטוניקה שחורה ומשוריינת, שיערה הבהיר מגולח בצדעיים ואסוף לזנב סוס מאחור. היא אוחזת באלת פלדה שלתוכה ארוגים חוטים דקיקים וזהובים של פיריום. היא נועצת בכם מבטים עוינים תוך כדי פסיעה קלילה הצידה.
הדמות השניה מתגלה בתור אלף גבוה וכחוש,, לבוש בגלימות הזהובות המפוארות האופייניות לאצולה בארכיפלג באלפי. ציפורני הידיים שלו ארוכות ומצופות גם הן בזהב, מאפיין שהן חולקות עם מסכת הזהב שמכסה את החלק הימני של פניו. כאשר הוא פוסע קדימה, והשער נסגר מאחוריו, אתם שמים לב שהוא מרחף כמה סנטימטרים מעל הרצפה, ושחצי גופו הימני שזוף בעוד החצי השמאלי חיוור ומלא בוורידים בולטים.
הוא נועץ את עינו הלבנה, זו שלא מכוסה המסכה, ולוחש בקול צורמני שכבר שמעתם בעבר ''שחרר אותם.''
המדען מגמגם ''האדון...האם אתה בטוח שזה יהיה חכם ל-''
''שחרר אותם!", הפקודה נפלטת בצווחה איומה מגרונו של האלף ''עיני לא משקרת. עליהם להיות חופשיים בשביל הטקס''.
כאשר המדען מהסס, האישה הנמוכה צועדת אליו, שולפת את הקריסטל מידו ולוחשת כמה מילים בשפה המאגית. אתם מרגישים את הכאב חולף מכם, אבל אתם עדיין תשושים מהסבל המתמשך.
האישה פוסעת לאחור ומרימה את האלה שלה, ואז מביטה אל האלף במסכה. האלף מחייך חיוך קטן ולוחש בצרידות ''אז...ספרו לי על עצמכם. אני רוצה...לדעת מי אויביי. להכיר את מתנגדי. ספרו'' הוא אומר בפסקנות, ועינו הלבנה מתמקדת בכל אחד מכם בתורו, מחכה שמישהו יתחיל לדבר
Meta
אתם עכשיו dazed, ביטארי היא גם restrained