זו מצודה די גדולה, ונראה שלאף אחד לא מפריע שאתה פה משום מה, אתה מבין שלאור העובדה שכל האבירים פה הם אל-מתים, אז רעיונות כמו חדרי אוכל וחדרי שינה פחות רלבנטים, ואלה הפכו לחדרי אימון ומחסנים.
אתה בשלב כלשהו מגיע לחצר המצודה, אין כאן הרבה אנשים בשלב הזה, אבל אתה מבחין בפסל אבן גדול שניצב במרכז המצודה, הוא בבירור חצי אלף, אם כי יש לו כנפיי מלאך. הוא נראה לך כמו כל האבירים מעבר לזה, אם תתקרב תוכל לראות את החרטיה "מיילו נגן-להב" בתחתית הפסל, אם תארוך שרץ כמה מאות שנים אחורה.
"הוא היה גיבור." אתה שומע, ומבחין בנקרופוליטנית מתקרבת לעברך. בניגוד לשאר האנשים פה, היא לא לובשת שריון ולא נראה שהיא לוחמת, למעשה הבגדים שלה די פשוטים ומאובקים, וספק גדול שנועדו לקרב. "או לפחות זה מה שההיסטוריה אומרת." היא מוסיפה