"אני דורש תוצאות בלבד. כל דרך בה תשיג אותן, כל עוד איננה פוגעת בי או במטרותיי, מקובלת." ג'ק נע אל הדלת, מנתק את עיניו מבן הכנף. הצעדן עוזב את עמדתו ונעמד מאחורי גארט, קרוב מספיק כדי להרגיש את צינת הפלדה של שריונו.
"אם תמלא את הדרישה הפשוטה הזו, תשגשג. אין צורך לפרט את ההשלכות אם תסטה ממנה."
ג'ק פותח את הדלת ומוצא את ריקי מולו, שקופץ בבהלה.
"ג'ק א-"
"מכרת את ארגז התחמושת שהפקדתי בידך?" העורב הלבן קוטע אותו.
"כן, כולו."
"משלוח אקדחי התוף, כמה נמכרו?"
"שבעה."
"מחיר?"
"לא פחות מעשרים."
ג'ק לא מביע שביעות רצון, גם לא חשד, פניו בלתי קריאות. ריקי, לעומתו, בולע את רוקו בחשש.
"אשאל לגבי ההיכרות שלך עם בן בזמן אחר," הוא מודיע, ופניו של ריקי נעשות מעט פחות חיוורות.
הכרכרה לא מטלטלת, גארט שם לב. הם נוסעים לכיוון הנמל המזרחי, אך עדיין בחלק יוקרתי של העיר. הרחובות כאן בנויים היטב, כל פרט בהם הוכן במיומנות שרק עושר יכול לקנות. הלבנים הרחבות ממוקמות בקפידה, מעניקות להם נסיעה חלקה, שיכלה להיות שלווה ללא הגשם הבלתי פוסק ובן הכנף הלבן שמנתח אותו במבטו.
ג'ק וגארט יושבים זה מול זה, הצעדן - גפיו מקופלות - צופה בהם מהקצה השני של הכרכרה. עיניו של ראש העורבים לא עוזבות אותו, אך נדמה שלעיתים ג'ק אינו מתמקד בו. גארט מצליח להבחין ברגעים בהם העיניים הבהירות פוסקות לצפות בו, ורואות משהו מעבר, תוכניות ומחשבות שג'ק שומר לעצמו. עוברות מספר דקות לפני שהוא חולק אחת עם גארט.
"איך גילית את יכולותיך? איך למדת להשתמש בהן?" קולו פוקד, חד, אך מעט סקרנות נשמעת בו.
