• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מסתורי מי-מצולות - עץ משחק[מו"ד 5] (5\5)

טאלין מהנהן. "אני גם אצטרך לחדש כוחות. הלחש שהטלתי דרש ממני הרבה. ואני חושב שעדיף שניכנס פנימה בשיא הכוח." הוא מציע. "יכול להיות שאם שחר, יהיה לנו גורם הפתעה חזק לא פחות מאשר בלב הלילה, בעיקר כי סביר שהזנטירים פעילים יותר במעטה הצללים שהוא מעניק להם."
 
אוכל חינם מילל במחאה. "אני לא גנב! אני כוהן! בסך הכול לוקח חלק בשפע שיש לכולם!"
"אתם נלחמתם בטרול?" קורא בהערצה, ובקושי רב מתגבר על עצמו.
"למה להלחם כשאנחנו יכולים להתגנב? או שההרפתקה היא להרוג את הזנטארים?"
 
OUT
דרגונין, הדמוית שלנו לא הכירו, אז בוא נעשה היכרות מהירה..
IN
טאלין, האלף בעל בגדי הקוסם ומעיל המסעות בעל סיכת הנבל הכסוף, שיערו הזהוב והארוך ספג מעט מלחות הלילה, וינשוף מרחף לצידו עד שנוחת על הכתף שלו נראה מבולבל. "אני מבין שהרחבנו את הקבוצה שלנו." הוא אומר. "אבל גם אם המטרה להתנגב פנימה, אנחנו צריכים להיות מוכנים להגן על עצמנו במידה ונתגלה."
 
dragonian אמר/ה:
"למה להלחם כשאנחנו יכולים להתגנב?
"כי כשאני לובש את חתיכת המתכת הזאת אז מאוד קשה להתגנב לכל מקום. וכמו שאמרתי המשימה היא לשחרר חטופים, ספציפית את הג'ינג'י הארור פלון."
וירדו ניגש אל הברמן:" היי כמה יעלה לשכור חדר לילה אחד?"
 
"קודם הוא לחוץ להגיע לפה עד שהוא אפילו לא נותן לסיים שיחה, משאיר אותי מאחור כשאני משיג מידע מעד ראייה ואחר כך, כשאנחנו מגיעים לחלק המעניין באמת, הוא רוצה לנוח לילה כדי לחדש את הכוחות שלו." הולבר מתלונן על הוירדו בקול, מופתע שהפעם אין מידע מיותר על כמה הימים הראשונים חשובים לבריאות החטופים.
"ואני לא בטוח שהרחבנו את הקבוצה." הולבר הפעם מתייחס לדבריו של טאלין ומעלה בפניו את הסתייגותו מהאמירה, "כשנפגשנו חנווני רדף אחריו עם סכין... אז אני קצת מופתע לראות אותו עדיין בסביבה, במיוחד כשלגנב לא הוצע תשלום כדי להצטרף. עד כמה שאני יודע, הוא יכול להיות זנת'הרי בעצמו או לאסוף עבורם מידע." הולבר מנסה לאמוד את תגובתו של החתול למשמע ההאשמותיו ועדיין ממתין לתשובתם של האחרים לסיבה שהם עדיין לא סילקו אותו.
 
"אין לכם טעם לח...פש את גחלת-עד, הוא עזב את העיר לפני כמה חו...דשים, כשהלורדים החליטו ל...פטר אותו." הטורטל מחייך.

"אנחנו לא משכירים חדרים, ילד, זאת מסבאה." בן אנוש בשנות השלושים לחייו עומד מאחורי הדלפק ועונה לווירדו, הוא שמנמן, קירח ומצולק, ומחייך עם פה מלא בשיני זהב. "עם זאת, אתה יותר ממוזמן לישון על הרצפה הקרה."
OUT
שכחתי להסביר - "הלורד הפתוח" של מי-מצולות הוא הלורד היחיד בעיר שזהותו ידועה. יש רק לורד פתוח אחד בכל פעם.
 
ג'וני אמר/ה:
"קודם הוא לחוץ להגיע לפה עד שהוא אפילו לא נותן לסיים שיחה, משאיר אותי מאחור כשאני משיג מידע מעד ראייה ואחר כך, כשאנחנו מגיעים לחלק המעניין באמת, הוא רוצה לנוח לילה כדי לחדש את הכוחות שלו." הולבר מתלונן על וירדו בקול, מופתע שהפעם אין מידע מיותר על כמה הימים הראשונים חשובים לבריאות החטופים.
וירדו נראה רותח מזעם "החלק המעניין באמת!!! ככה אתה קורא לקרבות עקובים מדם. תקשיב לי בחורצ'יק ותקשיב לי טוב- אני גדלתי ברחוב, הרחוב הוא קרב לא פוסק, זה הג'ונגל העירוני-טרוף או תיטרף. אתה יודע כמה ילדים נזרקים לרחובות: אלפים! מתוכם עשרות בודדים שורדים, יחידים יוצאים ממעגל העוני. אז קרב הוא לא החלק המעניין באמת- הוא לוטו של מי שורד ומי לא." וירדו יורק לרצפה "ואתה רוצה שנתפרץ לבסיס, אין לנו שום מושג מה יש בו, כנראה שנהיה בנחיתיות מספרית- אז בטח, למה לא: ניכנס שאנחנו גם פצועים. מי בעד?!" וירדו משחרר זרם קללות בשפה לא ברורה וממשיך: "אתה באמת רוצה לדבר איתי על בריאות החטופים, אם נתפרץ לשם ונמות- יש לי תחושה שזה לא מאוד יעזור לחטופים!!!"
תעשה מה שאתה רוצה, אני חוזר לישון בתחנת המשטרה. אם תחפשו אותי בבוקר, אני אהיה ליד הפונדק שבו נפגשנו.
וירדו קם והולך
 
"אני מרגיש צורך להסכים איתו, אין טעם להיכנס לגוב האריות במטרה להציל שה, כאשר אתה והשה תיטרפו יחדיו בסוף. גרוע מצבם ככל שיהיה, אני מניח שמס' שעות לא יבדילו בין חיים למוות." אומר טאלין. ומספק לכם כתובת. "זה הבית שלי, אני מציע שניפגש שם עם שחר ונצא יחדיו." הוא אומר
 
אוכל חינם קצת נלחץ מההסתיגות.
"אני לא עובד עם זנטארים! אני אוכל חינם! כוהן של שארס והרפתקן דור שני לשירותכם!" מציג את עצמו בקידה גמישה.

"טוב, תמיד הייתי פורץ לבתים לבד. אבל אני זוכר את החבורה של אמא שלי עובדים בצוות גם בהרפתקאות כאלה. בטוח נוכל לחשוב על תוכנית טובה. אם יש שבויים... אם נפרוץ פנימה בגלוי, עלולים לפגוע בהם. שארס נתנה לי את היכולת לשנות את המראה שלי... אולי נוכל להשתמש בזה."
 
"אתם באמת חושבים שאני רוצה להסתער על המפקדה האזורית של הזנת'הרים בלי שאני אדע כמה אנשים יש שם? אתם שפויים בדעתכם?" הולבר שואל ומסביר: "מה שאנחנו צריכים זה תצפיות ומעקב. וכמו שאמרתם, סביר להניח שהמפקדה פעילה בעיקר בלילה ולכן זה הזמן הטוב ביותר לדעת כמה אנשים נמצאים במפקדה ואם נוכל להסתדר בלי לקרוא לתגבורת. בנוסף, אם המזל יאיר לנו פנים, נצליח לקבל הוכחה שהחטופים עדיין בפנים." נראה שהולבר די מרוגז שהוא צריך להסביר דברים פשוטים לפני שהוא מקבל את ההסבר למה הטאבקסי עדיין בסביבה.
"הייתי מציע לשלוח את הגנב, אבל אני לא סומך עליו. אתם סומכים?" את הדברים האחרונים הולבר מוסיף לאחר שהטאבסקי מסיים לתאר את יכולותיו. "למה אתה בכלל רוצה להצטרף אלינו?" זו למעשה הפעם הראשונה שהולבר שואל את החתול ישירות.

OUT:
אני ממש חלוד במיתולוגיה של ממלכות נשכחות. הולבר אמור לזהות את שארס?
 
אוכל חינם מתעלם מהחשדנות כלפיו. "טוב, צריך לבדוק מי נמצא שם בכלל. אולי נתצפת, אראה מישהו יוצא ואנסה להתחזות אליו ולהיכנס לראות מה קורה שם." מציע.
"אוכל להשאיר לכם ערובה..." מציע בהיסוס.

אאוט: מאמין שכן. קראתי בויקיפדחה על דת במי מצולות, ושארס היא אחת האלות הפופלריות שם.
היא אלה חתולה (לשעבר בסתת), אלת השמחה והתענוגות.
 
"ברור שצריך תצפית. אני לא רוצה להיכנס למפקדה רק כדי לגלות ששלושים זנת'הרים ממתינים לי בפנים." הולבר עונה לטאלין וחוקר: "כמה הציפור שלך חכמה? היא תוכל לספור את כמות האנשים שנכנסים ויוצאים מהמפקדה?"
"זו הצעה." הולבר לא מסתיר את התרשמותו מהתעוזה של הגנב, אבל מוסיף: "על איזו ערובה חשבת?"
 
אוכל חינם נראה מתרגש, שהם עדיין לא סילקו אותו ובאמת שוקלים לשתף אותו!
הוא מושיט את כפתו והזיקית מטפסת לשם בעצלתיים. "זאת קיימי. החברה הכי טובה שלי." ובמחשבה שולף מה שנראה כטבעת שבורה עם עיטור של חיה קסומה מוזרה. (קירין). "והטבעת הזאת היתה של אמא שלי. זה שני הדברים היחידים שיש לי ושאכפת לי מהם.. כל השאר..." מושך בכתפיו. "חלק מהשפע ששארס מחלקת בעולם. אתם בכל מקרה יכולים לקחת מה שתרצו. אז..." במבוכה משפיל אוזניים.
"קיימי לא קסומה או משהו. והטבעת איבדה את הקסם שלה.. אבל זה מה שחשוב לי." אומר בנחישות
 
"קירות האבן הן לא הקרקע המועדפת עליי להתגנבות, אבל אני צריך... להתרגל" אומר אאוליס, מעביר את היד שלו על הקעקוע שלו, בייחוד על הנקודה בה הנץ מאבד את הראש שלו.

"החזקים טורפים את החלשים. זה חוק הטבע, ואחרי מסע בערים רבות למדתי בעצמי שגם אם תתכחש לדבר על ידי בנייה של מבני אבן, העלמת העצים והעשב ושקרים לעצמך שזוהי הציוויליזציה, הטבע עדיין מנצח. אני לא יודע כמה הזנת'הרים הם טורפים חשובים בעיר הזו, אבל אם אנחנו מתכוונים לפרוץ אליהם, אנחנו צריכים לדאוג שנהיה חזקים יותר" הוא אומר בפשטות, עם היסוס מסוים בקולו, כאילו הוא לא בטוח כול כך שהמצב הוא כזה כרגע.

הוא מסתכל על אוכל חינם "כמובן, יער בנייני האבן הוא בעל... חוקים מוזרים למדי לפעמים" הוא מודה, מבהיר שהוא עדיין לא בטוח מה הטאבאקסי עושה כאן ולמה הם משתפים איתו פעולה.
 
"אמרתי כבר, שמי וירדו. דרך אגב, אני ממליץ לך לשלוח את הינשוף שלך לתצפת- זה יראה חשוד באור שמש. אם אתם רוצים אני יכול לבדוק מה המשמר יודע על הזנת'הרים הארורים, אולי משהו על המבנה הזה." וירדו לוקח את הטבעת של אוכל חינם:" אני לא מאוד טוב עם חיות אבל על הטבעת הזאת אני יכול לשמור." וירדו פונה לצאת. אתם מבחינים שהוא משחיל את הטבעת על החוט של תיליון על צווארו, הטבעת מתנגשת עם התליון- עיגול מתכת מוזהב שנראה שיכול להפתח. הוא מחזיר את התליון לצווארו ויוצא.
I
 
חזרה
Top