• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

גארט
דאלאס מהנהן. "כן, טוב, זו לא הפעם הראשונה שלי," העורב מסביר ושולף פיסה נוספת, שולח זרם נורא במעלה כתפו.
התהליך ממשיך למשך מספר דקות מייסרות. את רוב הרסיסים דאלאס מוציא בעדינות, אחרי שנמאס לו מהזעזועים של גארט. גם מעבר לכאב, גארט מזהה את המיומנות של האיש. הוא זריז ומדויק בתנועותיו, פועל באלגנטיות שאפשר לרכוש רק מהשכלה אמיתית בתחום. לא אופייני לעורב. כשהוא מסיים, דאלאס זורק לעברו פיסת בד לחה כדי לנקות את הדם.
"עכשיו לחלק היקר," הוא מעיר. העורב לוקח תחבושת חדשה, סופג אותה בנוזל שקוף-כחלחל שגארט לא מזהה. ללא התרעה, דאלאס מצמיד את התחבושת לכתפו, בכוח. פצעיו בוערים, כאילו ברזל מלובן שורף את עורו, אך העורב לא עוזב אותו. לאחר רגע, הבערה דועכת לכדי צריבה. רגע נוסף, והכאב מתפוגג לעקצוצים המרקדים על עורו.
העורב הזקן נפטר מהתחבושת, מהנהן למראה עבודתו. הפצעים החלימו לחלוטין, פסים בהירים ודקים החליפו אותם. הוא חוזר לעמדתו ושוטף את ידיו.
"סיימנו כאן," הוא מכריז עם גבו אל גארט. "אם אתה מתכנן להישאר איתנו, אתה יכול לצפות לעוד פציעות כאלו. אם תמשיך להיות שימושי, אשקול להשתמש באמצעים כואבים פחות."

מסעדה
נשימותיו של פרנק נעשות כבדות, ליבו דופק במהירות. הוא מביט בקוצים שהולכים ומתקרבים אליו, קוצים שיכולים להרוג אדם בהנפה אחת. הוא כבר ראה את זה קורה. מבט מהיר אחד באישתו מספיק בשביל לשכנע אותו. ביד רועדת, הוא שולף עט מחליפתו.
"אני... שרקתי, למען האמת," הוא מגיב כשלאורי מצטרף אליהם. ידו עוצרת באוויר, העט לא נוגע בנייר.
 
גארט:
גארט מסובב את ידו, קופץ את אגרופו ומתמתח לרווחה.
"זה חתיכת קסם, מר דאלאס." הוא אומר בהתפעלות כנה. הוא זוכר לעצמו על קיום הנוזל, יכול להיות שימושי ביותר.
"הייתי חסר-זהירות, אני לא מתכוון להיפצע כך שוב." הוא אומר ותופס את מעילו הקרוע, וחולצה לבנה עם כמה כתמי-דם שבעליה הקודמים לא היה כל-כך בר-מזל כמו גארט. הוא יטפל באסתטיות אחר-כך.

"אם זכור לי נכון, אמרת שתציג אותי אל ג'ק?" הוא אומר לריקי, בעוד דאלאס נוכח ובטווח שמיעה, "הכתף שלי בסדר, אז אשמח אם נוכל להגיע לזה בהקדם האפשרי."
 
"נכון, נכון. שרקת", הוא ממשיך, כאילו הוא מנסה להיזכר בשיר, "איך קראו לו...משהו עם עכברים, לא?", הוא מושך את כיסאו לעבר השולחן, מזמין את עצמו בלי לשאול.
"את אישתו?", הוא מעיף לעברה מבט, ספק שואל ספק מנסה לרמוז משהו.
'היא יכולה לגמור את הסיפור הזה. כאן ועכשיו'.
 
גארט
ריקי מהנהן. "עדיף שלא נגרום לו לחכות."

שני העורבים יוצאים אל הרחוב, אל הגשם. הם מתקדמים צפונה, נצמדים לבניינים בניסיון להשיג הגנה מהמטר. ריקי עוצר אותו לכמה רגעים, השניים מחכים בסמטה צרה עד שהפטרול לידם יעבור. הם נמצאים כעת בשכונה יוקרתית של העיר, ללא ספק בני הכנף היחידים באזור. החלק הזה של אברלייט מנצנץ בכל הזדמנות, האורות משתקפים במדרכה הרטובה ובחלונות המבריקים. העיר, כמו האצילים ששולטים בה, לא מפספסת אף הזדמנות להשוויץ.
הם עוברים דרך הכניסה האחורית של בניין מגורים מפואר, השומר מהנהן כשהם חולפים. ריקי מוביל אותו למעלית ולוחץ על הכפתור העליון. כשהדלת המכאנית נפתחת, גארט שם לב להיסוס קצר לפני שריקי יוצא ממנה. הוא הולך בנוקשות, לחץ בצעדיו.
הם מגיעים לסוף המסדרון, נעצרים מול דלת עץ.
"אני ממליץ לך לא לשקר," ריקי מוסר לו.
הדלת נפתחת, וגארט רואה בן כנף שחור נוצות יוצא ממנה. הפנים שלו, מה שנשאר מהן, חבולות בצורה זוועתית. בלגן נורא של סימנים כחולים ושחורים ואדומים. פיו נפוח ומדמם, כאילו מישהו החליט לעקור לו את השיניים עם פטיש. הוא רק בקושי מזהה את קלוד, ראשו מורד כשהוא חולף לידם.
ריקי בולע את רוקו, נותן לגארט מבט ברור.
מי נכנס קודם?

לאורי
האישה הנמוכה מהנהנת. היא קמה, לוקח לה זמן למצוא את קולה.
"אני בטוחה שפרנק ואדוני," היא מחווה לרו, "יכולים להמשיך את העניין המדובר במקום אחר. עם האישורים וההשגחה המתאימים." היא מדגישה את החלק האחרון.
פרנק מביט באישתו בחשש, ואז ברו. "זה אפשרי?"
 
גארט:
גארט מושך בכתפיו ונכנס ראשון, מתקדם פנימה אל תוך החדר. הוא לא פחד במיוחד, ומדוע שיפחד? הוא בחור חדש, ואחד שסיכן את שיניו ונוצותיו לעזור לעורבים ללא ציפיות לקבל תמורה על כך. גם אם העורבים הפסידו דבר מה יקר ערך, הניסיונות שלו היו אמורים לוודא כי ג'ק ישמע עליו רק טובות. עם ריקי, קלוד ודאלאס בתור ספונסורים, הוא כמעט הרגיש את דרגת הקצין כבר בכפות ידיו.
 
"נו בחייך, תן לבחור לאכול בשקט. ממתי מביאים עבודה לבילויים?",לאורי פונה עכשיו ישירות לאיש הורדים, אך קולו מעט מהסס. הוא נזכר בברוטאליות שבה הרג - לא, רצח - את השודדים ברכבת. בלי שאף אחד מרגיש, צמרמורת עוברת בגבו, וידו מתחילה לרעוד מעט.
ממש כמו לפני הקרב הראשון שנלחמתי בו. מה קורה לי?
 
גארט
הדירה הקטנה מלאה בספרים. מדפים רבים בולטים מהקירות, עליהם שורות על גבי שורות של כרכים ועבודות יחידות. היסטוריה, כלכלה, דת. שונה ממה שראה על המדפים אצל סארטוג. החדר מסתיים בקיר זכוכית גדול, מעניק נוף לנמל, אך גם אל השכונות העניות של העיר. אל שטחי העורבים. מלבד המדפים הרבים, הדירה כמעט ריקה. שולחן עבודה יחיד, מאחוריו עומד בן הכנף העוצמתי ביותר ביבשת. ג'ק הלבן מביט בו.
הוא מבין מיד את השם. נוצותיו של ג'ק לבנות לחלוטין, צחורות כשלג. אך כך גם עורו. בגדיו שחורים, מבליטים את בן הכנף. עיניו הן אפור בהיר, מביטות בו בדממה, מנתחות אותו. מאחוריו ניצבת דמות גבוהה מכדי להיות אנושית. הצעדן כה דומם שניתן לחשוב אותו לפסל. רגליו וזרועותיו דקות וארוכות, עשויות פלדה. מה שנותר מגופו מכוסה בשריון מתכת, נועד להסתיר כל פיסה אנושית. צעדנים הם אינם שומרים רגילים. חיילים דוממים, צייתנים ויעילים להחריד.
ללא הוראה, חייל המתכת נע לעבר גארט, גפיים מתכתיות אוחזות בו לפני שהוא יכול להתחמק. הזרועות הקרות סורקות את גופו, הוא יודע שלהבים יכולים להישלף מהן בכל רגע. לבסוף, הצעדן מוצא את אקדחו וסכינו של גארט, לוקח אותם וחוזר למקומו. ג'ק רק צופה בו, מתבונן בתגובה של העורב הצעיר, מחפש חולשה.
"אתה בן?"
 
גארט:
"אכן כן." אומר גארט, שורק בהתפעלות. הוא ידע שג'ק לא ישאיר את עצמו ללא שמירה, אך הצעדן בהחלט היה דבר מרשים ביותר. הוא לא מראה פחד מהצעדן, לא שהוא פחד ממנו ממילא, נותן לו לעשות את עבודתו ללא שום התנגדות. הוא מבריש את מעילו הקרוע מהאחיזה הפולשנית וממשיך לעמוד מול הכניסה.
"אז... שאציג את עצמי? אתה תציג את עצמך ראשון...? אני לא מהסביבה, אני לא יודע איך אתם העירוניים עושים זאת."
 
לאורי קופא על מקומו. הוא חייב להיות זהיר יותר.
איש הוורדים כנראה לא יתקוף אותו במקום ציבורי, אבל הוא בהחלט עצבני.
הוא מביט בבנג'מין, מסמן לו שהכל בסדר ושהוא כבר יחזור לשולחן.
הוא הולך לעבר האיש בצעדים מדודים ומחושבים, מסווה כמה שיותר את הבעתה שתקפה אותו.
"כן...מה חשוב על כך שאתה לא יכול לחכות שהאיש יסיים את ארוחת הערב שלו?"
 
מסעדה
רו שולח מבט קשוח אחרון לכיוון האיש, ואז פונה ללאורי, והבעת פניו צונחת מקשיחות לפאניקה כמעט מוחלטת, והעובדה שהוא בקושי יותר מנער ברורה יותר מאי פעם "הסתבכתי, עם שני אנשים מאוד חזקים. עשיתי בחירות לא נכונות, ה...חבר שלי, גרם לי לחתום על העסקה הלא נכונה, ואם הוא לא יחתום על העסקה הזו, אני אמות היום. בבקשה, תן לי לסיים את זה בשקט"
 
גארט:
גארט קד קלות, מספיק כדי שלא יראו עליו שהוא אינו יודע כיצד לקוד כראוי.
"שמי בן, אני מכפר קטן במרחק של כמה ימי-רכבת מאברלייט, ויש לי את סיפור הרקע בסיסי שכבר שמעת מאות פעמים, אני בטוח. אבי היה אלים, אימי אלכוהוליסטית, שקענו בחובות ונפל עליי לגנוב ולהונות על מנת להביא אוכל לשולחן, יאדה יאדה יאדה, למי אכפת. אז עזבתי, שמעתי על ג'ק הלבן ועל העורבים באברלייט, ורציתי להיות חלק ממשהו גדול יותר. רציתי להיות שייך. ואני חושב שאתה יכול להשתמש במישהו עם יכולות כמו שלי."
גארט מחייך מעט, לא בהתגרות, אלא כמו מישהו שמציג את קורות חייו לבוס חדש.
"ביומיים הקצרים מאז שהגעתי לאברלייט, פגשתי את ריקי, אוון, קלוד ודאלאס, ועשיתי כמיטב יכולתי כדי להשאיר רושם טוב. אני פחות או יותר מבין את הסיטואציה הנוכחית, למרות שלא הבנתי כמה מהפרטים הקטנים, וככל הנראה את התמונה הגדולה. יכווווול להיות שגיליתי כמה דברים שלא הייתי צריך, אבל היי, אני עדיין כאן עם הרצון להצטרף."
 
לאורי מופתע מהנפילה הפתאומית בחזותו של האיש.
הוא בסך הכל עוד נער פגיע שרוצה לתקן את חייו. הוא מביט בבנג'מין, שזומם ברעב על מנת הפסטה שלאורי השאיר.
גם הוא יכול להגיע למצב הזה? העולם הזה באמת מקום קשה מדי לנערים בשביל שיוכלו להסתדר לבד. כמוהם בטח יש אלף, אם לא יותר.
"על מה הוא צריך לחתום בכלל? עם איזה אנשים אתה מתעסק בכלל?"
 
גארט
עיניו של ג'ק לא עוזבות את גארט. הוא בוחן כל מילה, סורק כל השתהות והיסוס.
"הסבר עבורי פרט אחד, שאינו מתיישב היטב עם שאר הסיפור," ג'ק מבקש. קולו שקול, חד, מדויק. כל מילה נאמרת בזהירות. "כישוריך יוצאי הדופן יכולים להתברר כשימושיים. איך בן כנף כפרי מחזיק במיומנויות שאתה מציג? הטבעיות, ואלו שלא," הוא מבהיר. קלוד ראה אותו פועל בקרב במחסן.
 
גארט:
גארט מושך בכתפיו ומחייך. "בין חיי בכפר ובין בואי לאברלייט יש פרק זמן ארוך בו ביקרתי בערים אחרות ושייפתי את שיניי על מטרות אחרות. אני לא נבט ירוק מהערוגה, מר ג'ק, אני עץ בוגר עם פירות בשלים. ולגבי היכולות האחרות שלי, תצטרך לסלוח לי, אך איני יודע. הן תמיד היו ברשותי עד כמה שאני זוכר, לקח לי זמן מה ללמוד להתרגל אליהן, אך אין לי שמץ של מושג מהיכן הן הגיעו או מדוע."
 
מסעדה
רו מרכין את ראשו ''הסכמתי לעבוד עם דאלאס, ועם ת'יריאל מוראו, בנפרד. אני לא יודע למה ת'יריאל רוצה שהוא יחתום, אני רק רציתי...להיות חופשי'' הוא מרכין את ראשו, עוצר את הדמעות בקושי, ומרים.יד רועדת, מקצות האצבעות מלבלבים וורדים זעירים, ואז הם נובלים, ופצעים זעירים נפתחים במקומם ''רציתי שיפסיק לכאוב לי''
 
מבט שונה עולה על פניו של לאורי. רחמים?
לא. הוא לא זקוק לרחמים האלה. הוא לא זכאי להם.
"תראה, לא באמת אכפת לי על מה המסמך שאתה כל כך נואש שיחתמו לך עליו. תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ותנתק קשר עם מוראו ועם...הבחור השני, אף פעם לא שמעתי עליו. זה רק יעשה לך טוב. אבל אם אני אראה שאתה מרים אפילו גבעול קטן אחד כלפי אנשים תמימים כמו פרנק, הערב הזה ייגמר עם הרבה יותר כאב ממה שאתה רוצה", הוא קם ממקומו, וניגש חזרה לבנג'מין.
 
גארט
"עכשיו החלטת לומר את האמת," ג'ק מבחין. העורב הלבן לוקח רגע לנתח את המידע, אך מבטו נשאר ממוקד במרגל שלפניו. "תרצה להסביר איך פגשת את קלוד? הפעילות במחסן התקדמה היטב, עד שהגעת, בן. אני מתקשה להאמין שההתקפה היום היא צירוף מקרים. אולי תצליח לשכנע אותי אחרת."
 
חזרה
Top