• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מסתורי מי-מצולות - עץ משחק[מו"ד 5] (5\5)

לא טאלין
הולבר מהסס לשנייה לפני שהוא עונה לננס "תלוי מה יש לך להציע." ומתחיל להתקדם אל עבר החנות בהנחה שמי שעובד באזור ידע יותר מהמשמר על קרבות כנופיות ואם היה משהו מיוחד לפני שלושה ימים. במקרה שלא, הוא תמיד יכול למצוא מתנה נחמדה שיוכל להביא לאחותו.
 
לא טאלין
בזמן שהולבר מעסיק את המוכר, וירדו ניגש אל האיש שנמלט מהמוכר:" שלום, שמי הוא וירדו, אבל באמת זה לא נכון לגנוב ממוכר התכשיטים" וירדו מעביר את קולו ללחישה "לפחות לא כשהעכברוש הזקן הזה ער בחנות" וירדו מחייך, "היי אז איך קוראים לך?"
 
לא טאלין
"הכנס, הכנס!" הננס מכניס אותך לחנותו.
עננה של עשן סגול בריח לוונדר יוצאת מדלת החנות כשאתה מציץ פנימה. כל הקירות צבועים בסגול. החנות מלאה מדפים מעלי אבק, ועליהם מגוון ה"תכשיטים" עליהם דיבר הננס - למעשה, לא יותר מפיצ'יפקעס זולים שונים. באור העששיות, אתה יכול לראות שעל לחייו של הננס מקועקעות תשע עיניים פקוחות בצבע סגול. הוא שולף מקטרת ומתחיל לעשן. "אתה מוזמן לבחון את המדפים, נערי - לא תמצא חפצים יפים ומעניינים יותר מאלו בכל העיר!"
 
לא טאלין
הולבר מעיין במדפי החנות בניסיון למצוא את המתנה המדוברת כשהוא מתחיל בשיחה בניסיון לדלות מידע: "לפני כמה דקות עברנו ליד קטטה בין כנופיות שמעט יצאה משליטה, זה בוודאי לא טוב לעסקים אם זה קורה לעתים קרובות... כמה תכופות זה קורה?"
out:
למה נראה לי שהיינו אמורים לשאול את הקצינה על סימנים מזהים של הכנופיות, מאוחר מדי עכשיו, לא? או שיש מצב שיש לנו את הידע הזה?
 
לא טאלין
OUT
לך, ספציפית, אין את המידע הזה.
IN
אתה מוצא עשרות חפצים שונים ומשונים, רובם כנראה לא מייצגים את המתנה המצוייה לבת אצילים. פסלון עץ קטן של בן-מחצית, מפתח ישן וחלוד, גולגולת עשוייה כסף בגודל של מטבע, ביצה גדולה בגוונים יפים של אדום וכחול, שפופרת קטנה שמפריחה בועות כשנושפים בה, ורד מגולף מאלמוג, סמל קדוש מברזל של אל שאינך מכיר, ועוד רבים אחרים.
"אה, כן, אלה הזנת'הרים המזורגגים הללו. חבורה של נוכלים חסרי מוסר, אלה." הוא נובח בעצבנות. "אנשים חיים בפחד תמידי מהם בזמן האחרון. הם קופצים על אנשים בלילות, רוצחים אחרים. למזלי הם לא נכנסו לחנות שלי, עדיין. אבל כן שמעתי שהם... לא משנה." הוא חוזר לעשן את המקטרת שלו.
 
טאלין
טאלין נושם עמוק, איפשהו הוא רוצה להישאר כאן כל הלילה, לעזזאל עם ההרפרים, לעזזל אם ולוו, ולעזזאל עם הכסף. אבל יש לו משימה. "הזיתנירים חוטפים אנשים?" הוא שואל לבסוף. מפחד לשמוע את התשובה
 
ooc:

שלומות שלומות!
בעקרון, הדמות שלי אושרה, ואני מחכה להצטרף, בינתיים מפרסם כאן את הדפ"ד.


https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1791208



רקע:
פאורן וגם עומק מצולות הכירו המוני גיבורים ואת סיפוריהם. כיצד אנשים שגרתיים נגררו מרצונם או שלא, לתוך סדרת אירועים מוזרים ומרתקים.
אבל מה קורה כשהסיפור התחיל עוד לפני שנולדת?
ובכן, סיפורו של טאבאטאבי (או "אוכל חינם") כפי שהוא קורא לעצמו, אכן מתחיל עשרות שנים לפני לידתו. אמו היתה כושפת מפורסמת שכונתה "לחש שנהב".
כוחותיה משכו אותה ללמוד ולחקור מעבר לארצות המולדת שלה, והצטרפה לחבורת "לב הקי-רין."
שם הכירה גנב מפורסם בכינוי "רך טופר", וכך טאבטאבי נולד. בתור פעוט זכה לראות נפלאות וזוועות שרוב האנשים לא רואים כל ימי חייהם. אבל "לב הקירין" החלו למות אחר אחרי השני בצורות מוזרות. לחש שנהב חשה בכך, והשאירה את טאבטאבי במקדש של שארס.
היא נעלמה לאחר מכן. הזהב שהיא השאירה עבורו נגנב, ומקדש שארס לא היה בית יתומים, אז בגיל צעיר הוא סולק לרחוב, נאלץ לברוח מדמות מבורדסת שנהרגה בידי אחד מאחרוני חברי "לב קירין" האחרונים, שנהרג מול עיניו בידי דמות מוזרה אחרת.
הוא מאז, התגנב למקומות ולקח אוכל בחינם ואימץ את הכינוי "אוכל חינם", למרות שהכוונה המקורית, היתה משהו על לאכול בשפע בלי לדאוג לכסף.
הוא לא חש טינה, כלפי מי שגנב את הזהב שלו, ובחר לפרש את העלמות הוריו וחבריהם כתעלומה שנותנת משמעות לחייו. הוא האמין בשארס, וקרא בשמה גם כשסבל והוכה בידי סוחר זועם כזה או אחר.
לפני כשנה, כשחבר קבצן מהרחוב נרצח, הוא בחר להתאבל בריקוד ושיר. הוא גילה שהוא חש את שארס קוראת לו. מהתליון שכייס מכוהן. היא... נתנה לו כוחות.
כעת, האמונה שלו בשמחה והנאה מהחיים קיבלה... חיזוק שמימי.

אישיות:
"אוכל חינם" אופטימי, ורואה בעולם משחק. לפעמים מפסידים ולפעמים מנצחים. הוא לא רוחש טינה, ונמנע מכח מרירות ובכיינות, מקבל כל דבר בצחוק משועשע.
הוא היה רוצה שגם אחרים יראו את העולם כמוהו. "אוכל חינם" גאה במורשת ההרפתקנית שלו, ורוצה לדעת עוד על אמו וחבורת "לב קי-רין"- אבל הוא לא לחוץ על כך.
אם כי... נראה שהוא מתחמק מלחקור את נסיבות מותם. אם יש משהו שגורם לו לחוש באי נוחות זה זה.
כרגע, החלום שלו, זה למצוא חבורת הרפתקנים. בינתים דחו אותו שוב ושוב. השם לבד דחה חבורות פוטנצאליות


מראה:
"אוכל חינם" הוא טאבאקסי צעיר, ולמרות שמו הוא רזה למדי. פרוותו זהובה וקצרה וקוצנית מזהו, עם חברבורות, באופן מוזר על מצחו חברבורה בצורת סהר, עינו האחת ירוקה והשניה כחולה. עגיל קטן על אוזן שמאל, לבוש בבגדים צבעוניים מלאים בטלאים, ווסט סגול מכסה את גבו מכוסה החבורות, מעל חולצה אדומה דהויה לכמעט ורודה ומכנסיים שנראים כמעט משובצים מרוב טלאים.
על יד אחת כפפה בלי אצבעות. חיוך ממזרי חתולי כמעט מקועקע לפניו, מקסים אנשים מסוימים, או מרגיז רבים אחרים

דמויות מהרקע:

חבורת לב קירין:
לפי הסיפורים קיבלו את הכינוי, כשהצילו קירין מהרעלה של דרקון שחור מרושע. הקירין בירך אותם ומדי פעם שלח אותם למשימות.

לחש שנהב- כושפת. אמו. טאבאקסי סקרנית, מכוחותיה ומקסם בכלל. נעלמה קצת אחרי שטאבאבי היה בן 5.

"רך טופר"- נוכל עם מוניטין בעולם הפשע. טאבאקסי חמדן עם "לב זהב". נמצא מת כשסביבו עשרות מראות שבורות.

דוואלין זקן-ארד- גמד ברברי. הציל את "אוכל חינם", ונרצח בידי דמות מבורדסת.

שיריס רשרוש עלים- אלפית דרואידית. לאחרונה נראתה כשנכנסה למישור הפיות.

סר דזמונד אונטר- בן אנוש כוהן-פאלאדין. נראה לאחרונה לוחם בשדים. היה נשוי לשיריס והותיר אחריהם ילדה.

קומור תוף-רעם- חצי אורק בארד יורד ים. כנראה חי. לאחרונה נראה כשהצטרף לצוות פיראטים.

______
קפטן ריילי ממשמר העיר- רודף אותו באופן אישי. כמעט כספורט.

הוברט מיירק- סוחר דגים ש"אוכל חינם" נהנה לגנוב ממנו במיוחד בגלל האופן שבו הוא מאדים מכעס.

"אפר ועפר"- תאומים יתומים חצי אלפים אפלים שלמרות שהם בגיל, גדולים ממנו, הם למעשה ילדים. הוא מדי פעם מביא להם אוכל(בעיקר ממתקים) ומנסה לשמח אותם.

טאנילה אונטר- כוהנת מתלמדת של הלם. גם דור שני של "לב קי-רין". חצי אלפית, והקשר בינה ל"אוכל חינם" מוזר, ונע בין בוז לחיבה הדדית- ושותפות גורל.
 
IN
אאוליס במקום להיכנס לחנות מתקדם במהירות לכיוון איש החתול המוזר. "היי, אתה!" הוא צועק לו, לא בטוח כיצד לקרוא לגזע של היצור הזה אפילו, אבל מרגיש שאם מישהו ידע משהו- זה לא איזה מוכר של חנות תכשיטים, אלא אחד שמוצא לעצמו בית בין הגגות והרחובות.
 
OUT
[mention]dragonian[/mention] אתה מוזמן לתאר את הדמות שלך - תסתכל בכמה ספויילרים האחרונים של "לא טאלין".
IN
טאלין
"אולי. אולי לא. בין כה וכה, העיסוקים של הזנת'הרים לא נוגעים לך." היא מחייכת במתיקות וממלאת לעצמה יין נוסף. "אתה חושב שאני קונה את הרצון הטוב שלך, טאלין? את הנחישות שלך לדבוק במטרה? לא, כל אלה לא מעניינים אותך. מצד שני, אתה גם לא אנוכי ולא רודף בצע. לא - יש סיבה אחרת שאתה נשאר עם ההרפרים, והסיבה הזאת באמת מרתקת אותי. אך לא משנה מה הסיבה, אני יכולה להבטיח לך, יקירי, שהזנת'הרים יספקו את כל צרכיך ויותר. אתה תראה, שכשיום המחר יבוא, אתה ואני לא נצטרך לדאוג יותר מכלום - ואם לא מחר, אז מחרתיים." היא שותה לוגמת לגימה ארוכה, מתקרבת באיטיות ומצמידה את מצחה אל שלך. "חוץ מזה, שאם תצטרף אלי, אוכל לענות לך על השאלה הקטנה שלך בכנות הראויה." היא קורצת בשובבות.
 
לא טאלין
הולבר משתדל להסתיר את האכזבה שלו ממה שהוא מוצא על המדפים, אפילו אחיו התואמים הקטנים לא יתעסקו בשטויות הללו, כל שכן אחותו או מישהו מקרב האצולה..
"הזנת'הרים?" הולבר מעט מופתע שהמוכר לא מזכיר גם את הצד השני ולכן הוא חוקר: "מה הם עשו הפעם?"

מטה:
שכנוע: [dice:7v5j0ezh]715456:0[/dice:7v5j0ezh]
 
טאלין
הוא עוצר לרגע, והוא באמת שוקל להישאר, לשכוח מהעולם, לשכוח מההרפרים, לשכוח מהכל. הוא פונה לדלת, אבל עוצר ומסתובב. "זה עסקי לגמרי." הוא מתקרב ומתיישב. "עבודה שלקחתי על עצמי, ואני מנסה לוודא שאני לא נכנס עכשיו למשהו שהוא גדול עלי מידי."
 
לא טאלין

אוכל חינם" הוא טאבאקסי צעיר, ולמרות שמו הוא רזה למדי. פרוותו זהובה וקצרה וקוצנית מזהו, עם חברבורות, באופן מוזר על מצחו חברבורה בצורת סהר, עינו האחת ירוקה והשניה כחולה. עגיל קטן על אוזן שמאל, לבוש בבגדים צבעוניים מלאים בטלאים, ווסט סגול מכסה את גבו מכוסה החבורות, מעל חולצה אדומה דהויה לכמעט ורודה ומכנסיים שנראים כמעט משובצים מרוב טלאים.
על יד אחת כפפה בלי אצבעות. חיוך ממזרי חתולי כמעט מקועקע לפניו, מקסים אנשים מסוימים, או מרגיז רבים אחרים


הוא מסתובב לאאוליס, זוקף אוזניים. "זה לא אני!" בהתנצלות.
הוא בוהה. "אתם.. בהרפתקה?" שואל בחיוך
 
לא טאלין
כן, עכשיו בגלל הקרב בין שני הארגונים הארורים האלה התרחשו לא מעט חטיפות של אנשים, אנחנו מחפשים אחד שיש לו חבר עשיר והסכים לשלם לנו. אני הולך לשאול כמה אנשים, בתקווה שלא יהיו שיכורים.
וירדו נכנס לדרקון המשופד.
 
טאלין
היא מתיישבת לידך, נאנחת. "אפילו אם אגלה לך שהסטיאוציה אכן גדולה עליך, זה לא יעצור אותך, נכון?"
היא מפסיקה להביט לך בעיניים, מסתכלת מחוץ לחלון כעת. "לא, שום דבר שאומר לא ישכנע אותך לבוא איתי. אתה לא סומך עלי יותר. לא נתתי לך סיבה טובה מספיק לסמוך עלי. אני לא מאשימה אותך. אך אם לא אוכל לשכנע אותך לבוא איתי, יש לי בקשה אחרת ממך. עזוב את זה, לפני שיהיה מאוחר מדי. אין לך מושג עם מי אתה מתעסק. עזוב את העבודה הזאת, עזוב את ההרפרים. תחזור לסילברימון, קח משרה בתור מורה ב"קולג' הגברת", או ספרן ב"כספת החכמים". עזוב את מי-מצולות, לפני שתפגע בעצמך. לפני...לפני שאני אאלץ לפגוע בך."

הולבר
"ובכן... זה היה לפני מספר ימים. ראיתי שני גברים מסתובבים ברחוב בשעת לילה מאוחרת - נראו בני אצולה, בגדים נקיים מדי." הננס עושה פרצוף חמוץ, ואז מבין שגם אתה נראה כבן אצולה, ומכוון שאתה לקוח פוטנציאלי הוא מחליף אותו בחיוך רחב. "כמובן, הזיכרון שלי מאותו הלילה טיפה מעומעם - אני בטוח שאם תבחר לקנות את אחד התכשיטים שלי, אני אצליח להזכר בפרטים הנוספים..."

בדרקון המשופד
לא רחוק מהחנות של קסובלוב הזקן, בסמטה בין רחוב הרשת לבין שדרת דג-הפילה, עומדת מסבאת "הדרקון המשופד", שנראית יותר כמו הריסה מאשר מסבאה. שני החלונות הקדמיים שלה מנופצים, וחרטום של ספינה ישנה תקוע על הגג. אתם נכנסים דרך הפתח הראשי, ורואים חבורות של לקוחות מאיימים השותים מספלים ענקיים, צוחקים ושרים שירי מלחים. לא נראה שאף אחד מתייחס אליכם בעוד אתם נכנסים פנימה אל המבנה, שבזכות חלונותיו השבורים אינו מגן עליכם במיוחד מקור הלילה.
 
הולבר
"מנסה למצוא קיצורי דרך?" הולבר שואל בחיוך וקריצה, "אתה יודע איך זה עובד, קודם אתה עוזר לי ורק אם תספר לי משהו מועיל אתה תבוא על שכרך, כי בינתיים נראה שאתה רק מנסה למשוך אותי באף.."
meta:
משתמש בנוכחות פיה - הצלת wiz מול 13 או שהוא מוקסם.
 
הולבר
META
1 טבעי, הננס מתאהב בך ואתם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה
IN
אתה שוזר במילותיך את הכוח הפייתי שנתן לך המלך הירוק. הננס ממצמץ מספר פעמים, ואז מחייך חיוך רחב, אמיתי. "כמובן, כמובן, מה חשבתי לעצמי! אלף סליחות, חבר - בוא ואספר לך כל מה שקרה."
הוא מניח את המקטרת שלו על הדלפק וממשיך: "אז שני העשירים הולכים כאן ברחוב, צוחקים על משהו, כן? פתאום אני שם לב שמאחת הסמטאות יוצאים חמישה גברים אחרים - לא הצלחתי לראות את פניהם, אך הם לבשו שריונות עור כהים ואחזו בפגיונות. הם קפצו על השניים, גררו אותם אל החשיכה. אחרי המקרה דיברתי עם כמה חברים שלי, והם די בטוחים שהחוטפים הם זנת'הרים! אני מחשיב את ידידיי כמקורות די אמינים, הם..." נראה שהננס מהסס להמשיך את המשפט - למרות שהוא מוקסם על ידיך, כנראה שאת הדברים ששקל לומר הוא לא מספר גם לחברים טובים שלו. "בכל מקרה, זה כל הסיפור. לא יאומן מה הזנת'הרים יעשו כדי להשיג את מבוקשם, אה?"
 
דרקון
וירדו מתעטף חזק בברדס שלו, מנסה להרחיק ממנו את הקור. כשהוא מתייאש הוא מתחיל לסקור במבטו אנשים שעוברים כאן הרבה פעמים, בעיקר כאלה שנראים הכי פיכחים כרגע ומתישב לצד אחד מהאנשים שמתאימים למגבלות הנ"ל. משרוולו מציץ זוהר כסוף קטן.
 
IN
אאוליס מסתכל על איש החתול המוזר. "לא הייתי קורא לזה הרפתקה, אלא עבודה" אומר אאוליס בפשטות, ומסתובב מסביב, בוחן את האנשים בפונדק, מחפש אנשים שמתאימים לתיאורו של האיש אותו הם מחפשים- או דברים אחרים שמושכים את עיניו.

"אז מה אמרת שאתה עושה פה?" הוא שואל את איש החתול הקטן.
 
חזרה
Top