רו נאנח. זה הולך להיות מסובך. הוא נשען קדימה, ושולח לפרנק גרסה מעוותת וחלושה של חיוך.
''תקשיב לי...פרנק. אתה נראה לי כמו עובד טוב מאוד, אתה לא מוכן לחתום בלי שהבוס שלך מעורב. זה טוב, זה מראה על חשיבה טובה, על הבנה של...המקום שלך.'' רו נשען יותר קדימה, מנמיך את קולו, והחיוך על פניו נהיה אכזרי יותר, מסוכן יותר
''אתה מבין? לכל אחד יש מקום. יש את הבוסים הגדולים, אבל אילו לא אנחנו. דגים קטנים כמוך וכמוני, אנחנו צריכים לעשות את מה שמבקשים מאיתנו. כשמבקשים מאיתנו דברים שונים....כאן זה נהיה מעניין, אתה יודע למה?"
"בגלל שזו כבר לא שאלה של דג קטן מול דג קטן, זו שאלה של כוחות. שאלה למי יש כוח, לבוס שלך או לזו שלי. אבל לא כמה מניות יש להם, לא, זה סתם מגוחך, מילים באוויר ומספרים על נייר"
קנוקנות מתפתלות בעדינות על השולחן ומתחפרות דרך העץ ''השאלה היא, האם הכוח של הבוס שלך למנוע ממך לחתום....גדול מהכוח של הבוסית שלי לגרום לך לחתום''
הוורדים מגיעים לקצות אצבעותיו של, חלושים אבל עדיין דוקרניים. רו מרגיש תחושת בחילה עולה בו. למה אני עושה את זה?, שואל האדם שבו. כי אחרת אני אמות, עונה הריאליסט. רו נושם עמוק, עוצם עיניים לרגע, וממשיך לדבר כאילו מתוך טראנס
''אני לא רוצה לפגוע בך, פרנק. כבר הצלתי את החיים שלך פעם אחת. אבל אני חושש שזה לא תלוי בי. ומעבר לזה....'' רו נעמד, והוורד מגיר טיפת דם יחידה מידו של האיש ''אני לא סובל כפיות טובה. מה אתה אומר? תחתום, או שניכנס לעוד מאבק מטעם האדונים שלנו? בתור מתאגרף...'' הוא מביט באיש הנמוך ומצקצק בלשונו ''לא הייתי נותן לך אפילו אחד למאה''
