הרפתקאת רשת בקלדאריה: שירת הברבור [ הסתיים ]

אז גם היא אשלינית? מעניין... הנרייטה מציטת ונעמדת בצמוד לקיר קרוב לדלת. (כך שכאשר הדלת תפתחת היא תסתיר אותה). אני תוהה אם יש טעם להטיל משהו על עצמי גם כן. היא חושבת לרגע לא, אני מניחה שהיא תטפל בזה היא מניחה יד על ניצב חרבה, ממתינה.

----תאודריך----:

המשרתת נרעדת קצת, ומוחה את הרטיבות שבעיניה.
"אה... הוא אדם מאד חשוב כאן ברובע" היא אומרת "ויש לו הרבה אנשים והרבה קשרים... אני חושבת שהוא אמרגן של זמרות ודוגמניות. האמת היא" היא מוסיפה, מציצה אל מעבר לכתפה כאילו בכדי לראות אם האיש בעל המונוקול עוקב אחריה "אני לא זוכרת בדיוק את השם, למען האמת, אבל הוא בא לכאן הרבה".
הבעה קצת עצובה עולה על פניה.
"בוא ואוביל אותך לתא שלך, אדון" היא אומרת, ומחישה את צעדיה. אתם מטפסים בעוד גרם מדרגות, וקונמארין פונה אל דלת מעוטרת הנשמרת בידי שני סגולי-רעלות עם כילפים מפחידים, ואומרת להם משהו בקאנדברישית. הם מהנהנים, ואחד מהם פותח את הדלת.
לפני תאודריך ניצב תא קטן למדי ומרווח, עם ארבע מושבים מרופדים בקטיפה, המסתיים במעקה שיש גדול הצופה למטה, אל אולם ההופעות. ממה שהוא מצליח לראות במבט חטוף, האולם הוא עצום, וחלקו הפנימי מעוצב כמו מעגל אבנים דרואידי עתיק.
(ooc: אני אתן תאור מפורט מיד, בקטע של איימי).
קונמארין נכנסת אחריו, שולפת מברשת מהודרת ומצחצחת את המושב הטוב ביותר.
"זה בעבורך, אדון" היא אומרת "א..אני אשאר כאן, בכדי לשרת אותך" היא מחווה לעבר כוננית "כאן יש ממתקים ויין, בשביל להטיב את ליבך בעת ההופעה, וכאן יש גם משקפת קטנה, בכדי שתוכל להביט טוב יותר בזמרת" חיוך מעט עוקצני עולה על פניה "יש הרבה אורחים עשירים שמאד-מאד אוהבים את הכלי הזה, אם אתה מבין את כוונתי" היא מוסיפה, שולחת בו עוד מבט, ונעמדת סמוך לדלת, אבל בעמדה ממנה גם היא יכולה לראות היטב את ההופעה.

----איימי---

המשרתת של איימי, ביחד עם עוד שתי משרתות שצצו מאי-שם, עוזרת לאיימי ללבוש שמלה סגולה, חושפנית למדי וזוהרת, ואחר-כך הן מסרקות אותה בקפידה, מאפרות אותה, ובודקות אותה בקפידה שהכל כשורה.
"מה פירוש, אילו שירים?" מצחקקת אחת מהן למשמע שאלתה של איימי "ה-ל-ה-י-ט-י-ם העצומים שלך, כמו "נולדתי כדי לעשות אותך שמח" ו"אני בובה של אהבה" ו"נשיקות לאור ירח". כולם ממש מתים, מתים לראות אותך!
לפני שאיימי מספיקה לענות, נשמעת תרועת החצוצרות, ואיימי מובלת דרך הדלת השניה, עוברת ארבעה שומרים שמשתחווים בפניה, ונכנסת אל תוך אולם ההופעות.
העולם הוא היכל עצום, שמרכזו מוקף בפלגי מיים מלאכותיים, ובנוי כמו קרחת יער שבמרכזה מתנוסס מעגל אבנים דרואידי, שאבניו האפורות מוקפות מטפסים ופרחים מלבלבים. הכל היה יכול להיות מקסים, אלמלא היה עשוי באופן כל-כך מהוקצע, מלוקק ומלאכותי. רק דבר אחד לא מתאים לסביבה הטבעית המצועצעת: ישנם שמונה שערי מתכת המקיפים את המקום בחצי-מעגל, ואחד מהם, גדול מהאחרים, בנוי כמו פניו של דרקון סגול, קצת פסיכודאלי, נוצץ באור מוזר מדי פעם בפעם, ומתמזג באורח לא מלבב עם תאורת הלפידים הגדולים שמקיפים את מעגל האבנים. מאות קריסטלים קבועים בקירות האולם, מפיצים אף הם אור מרצד.
כעת, איימי רואה מולה גם את יציע הקהל; מרבית הקהל יושב נמוך יחסית, כך שרק מעקה אבן לא גבוה מפריד בינו לבין קצה הרחבה שאיימי עומדת עליה. כשנים-עשר שומרים מסגולי הרעלות עומדים שם עם חניתות, ככל הנראה בכדי למנוע מצב בו הקהל יתפרץ לעבר הכוכבת. הקהל ברובו מורכב מצעירים הידרוסטים עשירים, שצועקים ומשתוללים, מנופפים ידיים וצורחים את השם "גולנדלור". כמה נערות היסטריות לחלוטין עולות על כתפי חברותיהן ומנופפות בבגדים, עיניהן בוהקות מהתרגשות והערצה עיוורת, כמעט מטורפת.
יתרת הקהל (חלק קטן מאד ממנו) יושב גבוה יותר, ביציעי כבוד שנחצבו בתוך הקירות הגבוהים; את מזהה את תאודריך, שרק עתה נכנס ליציע שלו, וכן, ביציע הגדול והמרשים ביניהם, שנבנה כך שהוא מעט בולט החוצה מתוך הקיר, את ריצ'י גליידהולם ג'וניור וחברתו היפיפיה. החברה היסטרית וצורחת גבוה יותר מכולם. ריצ'י, לעומת זאת, מביט בך במבט די אטום ושקט, בלא שהוא משמיע קול או מעלה חיוך על שפתיו. לידו יושב אורפיקיי, כרסו בולטת לפניו וכולו שופע עונג וחיוכים.
ואז, בתא בקיר לא הרחק מתאודריך, את רואה משהו שמקפיא את דמך: לורד פראנטלי, בצילנדר האפור והמונוקול שלו, יושב בנחת ומביט בך בחיוך משועשע ומרושע... את בטוחה, שהוא זומם משהו, בקרוב (אף כי, לא סביר שהוא יעשה משהו בפומבי, בזמן ההופעה. הוא תמיד היה חזק בסתר ובחשיכה, כאשר היית חסרת הגנה ונטולת כוחות).

אורפיקיי נותן לקהל להתלהב ולצרוח דקה ארוכה, בטרם הוא קם ומכחכח בגרונו. תרועת חצוצרות נוספת משתיקה את הצעירים הנלהבים.
"לכבוד ולעונג הוא לי" הוא מתחיל "לארח כאן שוב, את הכוכבת של כל הכוכבות, גולנדלור הזוהרת ששבה אלינו מן החשיכה..."

ooc: זה מבט כללי. בכדי לגלות פרטים יותר קטנים, צריכים להתמקד בדבר אותו אתם בודקים/מחפשים. כדאי מאד, שתחשבו טוב-טוב על כל עיתוי ועל כל צעד, לפני שאתם פועלים.


----הנרייטה, רובין-----

הדלת נפתחת, והקאנבדרישי בקסדה המוזהבת נכנס פנימה, אלתו הכבדה דרוכה בידו. ההידרוסטי הצרוד לא נכנס איתו, ונראה שהוא מחכה בחוץ.
"טוב מסוממות, לצאת..." הוא מתחיל לומר, ואז שומע את ה"מיאו" של החתול הלבן שיושב על אחת החביות מולו. מבט כעוס עולה בעיניו הכהות.
"אז מה, שרץ שעיר" הוא מגדף (ooc: הוא משתמש בשילוב בין קאנדברישית להידרוסטית ביבים, ורובין מבינה קאנדברישית באופן בסיסי) "החלטנו לחפש כאן מטעמים, הא?" הוא מעלה חיוך מרושע על פניו ומתקרב באיטיות, האלה מעל ראשו, מוכן לרסק את החתול כשיהיה קרוב מספיק.
"בוא, קיטי-קיטי-קיטי-קיטי" הוא מלחשש בחיוך מעוותת "בוא, אבא יתן לך חלב טעים, בוא, פססססססס..."

ooc: רובין פועלת קודם, והנרייטה אחריה.

מצויין! חושב תיאודריך עוד רגע והתוכנית תעבוד, כמובן שהשומרים שם לא ממש יעזרו אבל אני אסתדר הוא אמר בלב והתבונן באיימי דרך השמקפת עוד רגע והתוכנית תפעל הוא חשב ופנה אל הנערה "את יכולה ללכת אם את רוצה" הוא אמר בנימוס כדי לא להעליב אותה. "עודרגע והמקום יוצף" הוא לחש לעצמו והתיישב לראות את המופע באמצע ההופעה יהיה כאן קר.

שרץ שעיר שרץ שעיר יצור חסר טעם והבנה מינימלית שכמוך רובין מנסה להתחמק ולשמור מרחק מהשומר, תוך שהיא מטפסת על החבית העליונה, באורח שמקשה על השומר לפגוע בה, ומתאפקת בקושי לא לירוק לעברו בזעם.

--- רובין, הנרייטה ---

"חתול מטומטם, הלוואי שתדרוס אותך כרכרה" מגדף השומר, ומשליך פינג'ן ארד קטן שעמד בסמוך על החחול, מחטיא אותו בקושי רב. אז, הוא מנמיך את אלה, חושב מה לעשות. בינתיים, לא נראה שהוא מבחין בהנרייטה.
"תגיד, כל היום אתה תבלה שם עם החתול ההוא?" שואל ההידרוסטי בעל הקול הצרוד מעבר לדלת.

גליידהולם נראה לי חשוד איימי חושבת. זו לא התגובה שהייתי מצפה לה, במיוחד ממי שמימן את ההופעה... איימי מביטה בו.
לורד פראנטלי המלוכלך הגיע, כמובן. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, הוא לא יתקרב אליי. אם הוא רק ינסה, אני אראה לו קצת מאיימי החדשה...
ooc:איימי מתחילה עם אחד מלהיטיה הפחות גסים, מקווה שתיאודריך יפעיל את התוכנית בזמן.

כאשר איימי מגיע לאמצע השיר תיאודריך מתיישב ובעזרת המשקפת מעביר מבט על האולם. הגיע הרגע לפעול הוא אמר לעצמו בלב והחל להטיל לחש ערפל. לאחר שהערפל נוצר(אם בכלל) הוא מתחיל להטיל את לחש הגשם. הוא מוכן להטיל לחש אדמה לבוץ אם רק שומר יתקרב אליו. "עכשיו הכול תלויי באיימי..." הוא לוחש ומ=עושה את עצמו לא מודע למה שקרה. "מה קרה פה?" הוא מתחיל ללחוש בבהלה מדומה כדי שאנשים לא יחשדו בו.

הנרייטה עושה כמיטב יכולתה לא לנשום ולא לזוז, היא מביטה ברובין מתחמקת מהשומר קדימה. רק שזה יגמר מהר יותר... לכו לחפש את המסוממות. קודם היתם כל-כך לחוצים בנושא, ועכשיו אתם רודפים אחריי חתול

ooc: המחשב שלי נוטה לעשות בעיות בזמן האחרון, אני מקווה לתקן אותו שבוע הבא. אבל עד אז, יכול להיות שאני אתעקב בתגובות שלי. מתנצלת מראש.

---- הנרייטה, רובין ----

השומר מביט עוד רגע בחתול, ויורק לעברו.
"רק אני אראה אותך שוב, חרא קטן, ואני אוכל לך את המעיים עם פלפלים וחומוס" הוא מגדף, ואז מסתובב, מגדף שוב ויוצא דרך הדלת.
לאחר רגע, אתן שומעות את שני השומרים מתרחקים בחזרה לעבר האולם.
"והפעם, שלא יהיו יותר צרות" אתם שומעים את בעל הקול הצרוד "לא כשהגנראל כאן, אתה מבין?"
הקאנדברישי המרוגז עונה משהו, אבל כעת, משנכנס כנראה לאולם הבילוי, אתם לא מצליחים בדיוק לשמוע מה.

ooc: בתגובות שלכם, תנסו לכלול כמה צעדים קדימה.

--- תאודריך, איימי ---

הערפל מתעבה מעל האולם, מיד כאשר איימי מתחילה לשיר, למרבה הלעג, את השיר "עצוב להפרד בגשם".
ואז, מתחילים המיים לרדת. קומנארין שמה יד על פיה בבהלה, כאשר הקהל הרטוב מתחיל לצרוח.
"זה שום דבר! זה שום דבר!" אתם שומעים את אורפיקיי צועק, וברגע הבא, נדמה לתאודריך שאחד המגים שלו הטיל קסם מיציע גבוה. ענני הגשם זזים למרכז האולם, מקיפים את אימי בטבעת, וממטירים גשם, הפעם עם רעמים וברקים לתוספת, מסביב לזירת ההופעה, כך שדמותה של איימי נראית באופן מדהים, זוהרת מבעד לגשם כשהיא מניפה את ידיה, מוארת באורות הברקים.

לרגע, היא נראית אכן מדהימה, כמעט אלוהית, כמו הדמויות מהאגדות הקיידרהרציות הישנות. צרחות ההפתעה של הקהל מתחלפות שוב בצרחות הערצה ועונג, עוד יותר חזקות ממקודם.

ooc: לתשומת לב כולם, המפה של כל הרבעים מחוץ לחומות העיר עלתה לאתר של קלדאריה, בכתובת הבאה:

http://members.pundak.co.il/world/Hycity/r1_map.html

למי שיש שאלות או הערות בנושא, אנא שימו אותן בפורום של קלדאריה, בפתיל המיוחד שנפתח אתמול לצורך זה.

--- איימי (תוספת) ----

איימי מעולם לא הרגישה כך; נראה, כאילו היא לא יכולה להפסיק לשיר. קולה גובר, יפה יותר מאי-פעם, מצלצל בכל רחבי האולם. היא לא יודעת מדוע ואיך, אולם מילים עתיקות קולחות מפיה, בשפה אותה היא מכירה רק למחצה, ומתפזרות סביב, מרשימות ורבות עוצמה

I sing on bells, O ghosty bells
High in the gloomy Skies
Beyond the sea, in ancient mists
there stands the gates of night
They ring, they ring in fading voice
all over seas and coast
A lament carried by the winds
of those who waned and lost

תאודריך, לפחות, מזהה היטב מהיכן זה מגיע... השיר מחזיר אותו לימי ילדותו, כאשר אביו היה לוקח אותו לשמוע את האופרה הקיידרהרצית העתיקה, שהציגה את המחזה המפורסם "קריגנסדורף וליטאנגארדה".
מזה שנים, שנים רבות, הוא לא שמע מישהי מבצעת את שירתה של הנסיכה קרימהילדה באופן כל-כך נוגע ללב.

"או שהם גילו אותי או שהם פשוט אוהבים שירה יפה" לוחש תיאודריך לעצמ בפחד וזיעה קרה ממלא את פניו, הוא אוחז בנשקו ומחפש אם המשקפת את אליזבת בקהל.. מכשפים ארורים! ידעתי שמשהו ישתבש. עכשיו נשאר רק להחליט מה לעשות! תיאודריך יושב מבולבל ונזכר באותם הימים בהם הוא הלך אם אביו לשמוע את השיר שאיימי שרה עכשיו. "מעניין מאיפה היא מכירה את השיר, אני די בטוח שהקוסמים ההם מעורבים כאן, על כל מקרה היא שרה נהדר, כמעט כמו המקור" הוא אומר וממשיך לחפש את אליזבת.

הנרייטה מצמידה את אוזנה לדלת, כאשר היא שומעת שוב שקט במסדרון היא פותחת את הדלת ומסמנת לרובין להצטרף אליה. בצעידה שקטה היא עובדרת את הדרך עד לצומת הT. היא נעצרת ומביטה לשניי הכיוונים, מחפשת דרך אל משהו שיראה כמו אולם, או לחילופין מדרגות שעולות למעלה. ליפני שהיא ממשיכה ללכת היא שואלת את רובים בלחישה "לאן את צריכה?"

נשארת בצורת חתול ועוקבת אחרי הנרייטה.
מרחרחת בצומת ה T לשני הכיוונים כדי לדעת אם יש שם אנשים בהמשך.
בודקת על הרצפה אם יש עקבות של אנשים, איזו התפצלות יותר בשימוש, מאיפה השומר חזר...

משרטטת על הרצפה עם ציפורן "לאן שההרפתקאה תוביל" וקורצת.
מוחקת את השרטוט כדי לא להשאיר עקבות.

--- הנרייטה, רובין ----

הנרייטה והחתול הלבן מתקדמים בזהירות; צומת ה"טי" אפלולית למדי, כאשר אתן סוקרות אותה. בצד אחד, יורדות מדרגות רחבות, ככל הנראה לעבר המחסנים, ואילו בצד השני המסדרון עולה במתינות, עובר בתוך שורת קשתות מוזרות מאבן.
הנרייטה מצליחה להסתתר מאחורי עמוד, כאשר חבורה של סגולי-רעלות עוברת על פניה, מפטפטת בשקט בקאנבדרישית, ועיתם שלושה משרתים ומשרתת המסיעים משהו שנראה כמו ארגז גדול וחתום, מקובע על משהו שמזכיר לכן עגלת-תה.

לאחר שהם עוברים, אתן מצליחות לעשות מספר צעדים נוספים קדימה ולסקור את ההמשך: במרחק של כ-25 מטרים מהמקום בו אתן נמצאות, הופך המסדרון לגרם מדרגות מצוחצח שעולה מעלה, עם מעקה שעליו מתנוססים פסלים קטנים של נשים ערומות עם קרניים קצרות, מפוסלות בתנועת ריקוד. שניים מ"אבירי החיפושית", חמושים מכף רגל ועד ראש, עומדים על המשמר בתחתית גרם המדרגות ונראים ערניים למדי.

אני חייבת לדעת למה לצפות מהנרייטה בקרב רובין שורטת בעדינות את רגלה של הנרייטה כדי להשיג את תשומת ליבה ומשקרטטת על הרצפה
"קרב כ\ל ?"
"לוחמת ?\קוסמת ?\שילוב ?\סוג קסם ?"
"אני שילוב \טבע"

הנרייטה מתוכפפת ומלטפת את ראשה של החתולה, מעמידה פניי מוקסמת מהיצור. היא לוחשת בשקט "אני מעדיפה שלא להכנס לקרבות" כמה לספר לה? "משלבת בין קסם ללחימה" הם לא יקחו את קארן למחסנים כנראה. חתונה, לעזזל... היא מביטה מסביב בעיון, בוחנת אם יש מקומות בהם יכולים להתחבא אנשים. לאחר מכן היא מתרוממת ומתחילה ללכת בצעד בטוח וגאה לכיוון השומרים מנסה להראות מבוגרת יותר ממה שהאשליה הציגה תחילה. "האירוע של ז'אנוק? אני מאמינה כי הוא מתקיים כאן?" היא שואלת, בקול כמעט ומשועמם.

רובין מקמרת את הגב ומתמתחת בהנאה תחת הליטוף הי לא לשכוח לגרד מאחורי האוזניים ,מוחקת את השאלות ומנצלת את ההתקרבות של הנרייטה לשומרים כדי לנסות להגיע בלי למשוך תשומת לב לעמדה ממנה תוכל או לעבור בדלת אם היא תיפתח או להפוך ולהתקיף את השומרים בהפתעה אם יהיו בעיות.
האירוע של זאנוק יפה יפה, אולי עוד תהיה לי הזדמנות להראות לו איך יריב לא מסומם נלחם .

---- רובין, הנרייטה ----

שני השומרים בשיריון החיפושית עומדים בתחתיתו של גרם מדרגות גדול המוביל למעלה (כפי שתארתי קודם).
כאשר הנרייטה מתקרבת, הם משפילים את הכילפים שלהם.
"את, תעצרי מיד!" שואג אחד מהם במבטא קאנבדרישי כבד. כאשר הוא שומע את דבריה של הנרייטה, הוא נראה כמהסס יותר.
"אין שום ארוע למעלה... כלומר, לא אחד של ז'אנוק..."
"אבל ז'אנוק נמצא שם, לא?" שואל השני כבדרך אגב, בלי לשים לב למה שהוא פולט.
הראשון מסנן משהו לא מחמיא מבין שיניו, ופונה שוב אל הנרייטה ביתר תקיפות.
"שמה למעלה, זו פגישה פרטית, ולא אמרו לי שיש עוד מוזמנים. מי את ואיך קוראים לך, בכל מקרה?" הוא מקשה, הכילף שבידו רוטט מעט, וקולו מהדהד מתחת לקסדתו.
רובין עוברת בקלות מתחת למעקה, ומסוגלת לעלות במדרגות בלא שהשומרים יבחינו בה כרגע, או להסתתר מתחת לפסל של אשה ערומה עם קרניים, שנמצא די קרוב אליהם מאחור.

רובין מסתתרת מתחת לפסל מעניין איך היא תצא מזה מחכה לראות מה הנרייטה תעשה ומוכנה לגבות אותה למקרה הצורך.