• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר



"מוסכם מאן!!!!" צועק בוסמדי, ולוחץ את ידו של הרן. "אתה תהיה הצייד שלי, הצייד של הלואה. הצייד של הדם!" הוא צועק בעוד הרן מרגיש שידו נמחצת. "אתה תשתמש בקסם של חסרי הדם ובקסם שלי, כדי להשמיד את חסרי הדם!" הרן מרגיש כאב עצום בוקע ממנו. כאילו הדם שלו מאיים לפרוץ מגופו. "לא פראי, לא טבעי. אתה תהיה צייד דם-חיוור. השליח של הלואה."
הכאב מכריע באותו רגע את הרן, והוא מרגיש את גופו כמעט נבנה מחדש, הוא מאבד את היכולת להבין מה קורה סביבו, כאשר ענן של דם יבש מקיף אותו, חונק אותו, נכנס לתוכו. משנה אותו. דבר אשר גרום לנוחכים בחדר, לרבות זולג'ין, תחושת אי נוחות.

ואז ברגע אחד הכל נגמר, הרן צונח על הרצפה, ומרגיש... אחרת. הוא מרגיש שמשהו בקסם שלו לא אותו הדבר. רק לא ברור לו עוד מה.
"זכרו." אומר בוסמנדי לטרול ולצייד החדש שלו, "תעמדו בצד שלכם, ותקבלו את אשר הובטח לכם. תפרו את ההסכם..." הוא לא משלים את המשפט שלו.
"וכעת, כמובטח." הוא מציין. "אני מניח שאתם רוצים לדעת על כתר העלים, לא כך?" הוא שואל. "ובכן, זהו פריט כוח עצום, מוג'ו שהעולם לא ראה כמותו. והפיות איבדו אותו. בלעדיו, סירונה לא תוכל להרוס את העולם. איתו? מי יודע מה תוכלו לעשות." הוא מחייך. "הוא נמצא רחוק, רחוק במקום שבו הפיות לא יכולות לגעת, לא בגלל שאין להן דם, אלא בגלל סוד עתיק שאסור לאיש לספר."
הוא מתחיל להיעלם, בעוד תחושת הכוח שלו נעלמת, והמציאות חוזרת לעצמה. "חפשו אותו בנמל חירות, אצל ביתו של הים." קולו נשמע מהדהד. "זו הדרך היחידה שלכם, של כולנו. לשרוד."
ובוסמנדי נעלם, משאיר אתכם לבדכם במערה שבה הייתם, מערה בה פרט לארגזים אשר נגנבו מהפליטים. לא נשאר דבר, לא גופות, לא חפצים, ולא אבק.
META
עד כאן הפרולוג, בערך.
נתחיל מהסוף ובואו נעלה רמה. אמרתי לכם שה3 הראשונית יהיו מהירות, אז ככה נתחיל.
מבחינת דמויות- במסגרת העלייה בדרגה אתם יכולים להחליף מקצוע/כשרונות/בילד. אם מישהו רוצה להחליף לגמרי דמות. שידבר איתי בפרטי.
אם יש לכם הערות והארות, תרשמו אותם כאן,בעץ ההרשמה או בוואטסאפ, ואני מבטיח לקחת אותם לתשומת ליבי.
 
זולג׳ין מרים שני ארגזים ומסתובב ליציאה למערה. נראה שהוא רגיל במידת מה לדברים האלה. ״לבוסמנדי יש מוג׳ו טוב״ שהוא יוצא מן המערה הוא מוריד את אחד הארגזים ופותח אותו. ״אבל אסור לשכוח את שאר הלואה״ הוא שופך את תוכלת הארגז על הרצפה. ״זה קורבני לג׳אני. פטרון הבוזזים, לורד הגנבים, אל הזבל, אדון הנתינים, שומר הסודות והלואה של הדברים הזרוקים. שיימצא עוד עניים וחולים לעזור להם, שיזכה להוסיף עוד לאוסף הזבל הגדול שלו, שיבצע את המתיחות הגדולות ביותר וישיג את כל הסודות הנסתרים״ הטרול אומר את הברכה בזמן שהוא מצייר סביב ערמת האוכל מה שנראה כמו מסכות מוזרות. שהוא מסיים, לא קורה כלום. הערמת אוכל נשארת שם מוקפת סמלים משונים, אבל הכל נראה רגיל. זולג׳ין לוקח את ארגז האוכל השני וממשיך ללכת. ״הלואה איתנו היום״ הוא צוחק לעצמו וממשיך.
 
טאריס רושם בראשו את כל מה שאירע, את כל הידע שנחשף, ומצחקק לעצמו שוטים. אבל שוטים שניתן לעשות בהם שימוש
''לרוח היה את הכיוון הנכון. נזוז לכיוון הנמל. אני....כבר אצטרף אליכם''
טאריס ניגש ומתחיל לחטט בין הציוד שבמערה, שומר על ארשת פנים מכובדת ןמתאפק שלא לחתוך הכל לגזרים עד שימצא את מה שנלקח ממנו
Meta
לוקח 20 בבדיקת הבחנה, זה שתי דקות, תוצאה סופית 28.
 
לאחר שהלואה נעלם נלתנרה לוקחת את הדקות הבאות כדי להתרכז בעצמה ולחשוב בזמן שהיא מכינה עבור עצמה תמצית מרפאה ושותה אותה. רק לאחר שהיא מרגישה מאוששת היא פונה אל האחרים ואומרת: "אני לא בטוחה שהאינטרס של הלואה חופף לשלנו, אחרי הכל הוא אמר שהוא לא מוכן לעזור אם לא יוצא לו משהו משמעותי. לכן, אני לא חושבת שאני אלך לנמל חירות עכשיו, בייחוד כשהוא אמר שהפיות לא יכולות להגיע לכתר." אתם מקבלים את ההרגשה שלנלתנרה יש סיבות נוספות להימנע מנמל חירות עכשיו.

meta:
הכנת תמצית (דקה)+ ריפוי פצעים קלים:6+2=8
 
טאריס מחטט בין הארגזים וחיוך קל עולה על שפתיו כשהוא אוחז במה שחיפש. הוא דוחס את החפץ לכיס ואז מסתובב לנלתנרה ''לא הייתי ממליץ על להיפרד נכון לעכשיו. מהמעט שאני יודע על קסם, כנראה הנוכחות שלו משכה לפחות פיה אחת, במיוחד אם הוא חזק כפי שהוא טוען שהוא. הייתי ממליץ לך להישאר בחבורה, לפחות בינתיים, לצורך ההגנה שלך ''
 
אוסקר ניגש אל שאר החבורה, מים צלולים ומעט זוהרים מקיפים את ידיו, בניגוד לכוח הכבידה.
"א-אממ... א-אני..." הוא מגמגם, מנסה למשוך את תשומת ליבם של האחרים, "א-אני יכול לרפא את הפציעות שלכם, א-אם תראו לי את הפצע ותורידו בגדים שמפריעים."
 
טאריס מביט בחשד באוסקר, אבל מסיר את שריון העור ומסיט את הגלימה מהפצע בכתפו, חושף אותו לידיו של אוסקר ומעביר את עיניו לנלתנרה, נועל אותן על עיניה שלה "אלא אם את רוצה לחיות כאן כל חייך, הייתי ממליץ לך למצוא פתרון חלופי. מה כל כך מפריע לך בנמל?"
 
הרן מחייך לעצמו כשהוא מרגיש את הכוח החדש שזורם בגופו. יש לו ידע שלא היה לו קודם - כיצד להשתמש בדם כמקור כוח. אולם הוא מרגיש את המחיר - יכולתו לגשת לקסם והקשר שלו לקשתו אבדו. הוא פותח את ספר לחשיו ומעלעל בו, מרגיש כיצד אין יותר כוח במילים הכתובות. "לכל כוח יש מחיר." הוא ממלמל לעצמו. "הדרך שלי מובילה לכתר העלים, ואם הוא בנמל חירות - לשם מועדות פניי. בוונסמדי או לא - לשם עליי ללכת. " הוא אומר לנלנתרה. הוא עוד לא סגור מה בדיוק הוא יעשה כשהוא ימצא את הכתר - מילותיו של הלואה מטרידות אותו אולם הוא עדיין נאמן לאדונו.
 
אוסקר רוכן לצד טאריס ומניח את ידיו על הפצע. המים הקרירים שוטפים את הדם, והזוהר שלהם רק מתחזק. הורידים מתחברים מחדש, העור גדל ועד מהרה לא נשאר דבר מלבד צלקת דקה.
"ה-הנה." אומר אוסקר ומתרחק מיד.

META
Kinetic Healing, טאריס מרפא 6+5+1 = 12 נק"פ
 
נלתנרה מביטה לעבר אוסקר וכשהיא מושכת את תשומת ליבו היא מצביעה על שתי סימני המכות שכמעט ונעלמו מתמצית הריפוי ששתתה, "עדיין יש עלי סימנים מהאלות, אבל זה לא משהו רציני..." היא אומרת מוכנה לתת לו את האפשרות לבחון את פצעיה ולהחליט אם הם מצריכים ריפוי נוסף.
"פתרון חלופי? אני יכולה לצאת מכאן בכל כיוון בו אני אבחר בלי שהפיות יוכלו לאתר אותי, ככה שהן לא מדאיגות אותי יותר מדי." נלתנרה לא באמת מבינה את הבעיה של טאריס מאחר שלהבנתה הפיות לא יכולות לעקוב אחריהם כשהם בצלקת "ואני באתי מהנמל, אין לי מה לחפש שם אם אני לא רוצה לעזור ללואה ולא מחפשת את הכתר." נל מוסיפה את החלק האחרון אחרי שהרן אומר שהוא רוצה את הכתר הזה.
 
אתם יוצאים מהמערה לאור היום, כמעט ולא שמים לב לכמות הזמן שעברה, וכי השמש שרק החלה לזרוח כשיצאתם, כבר נמצאת גבוה בשמיים.
הארגזים לרגליכם, ומחנות הפליטים מולכם. קשה לראות מהמרחק הזה מה קורה שם.

המסע חזרה דרך הצלקת חולף בלי אירועים מיוחדים מידי, חלקכם זוכים להכיר אחד את השני טוב יותר, חלקכם חובשים את הפצעים שלהם, אבל מעבר לזה אתם לא מרגישים בשינוי, האיזור הזה מת לא פחות מקודם, ועדיין אין כמעט חיים.
המצב הזה משתנה כשאתם מתקרבים לשטח עצמו, אתם שומעים צעקות, אבל לא של אימה או כעס, נשמע כמו... צעקות אהדה.

כשאתם מגיעים אם הארגזים בידיים, אתם גם מבינים למה. נראה שהקהל מתחלק כרגע ל2 מחנות.
האחד כולל הרבה אבירים, אבל גם לא מעט מהפליטים, הם עומדים בחצי מעגל מול שלושה פרשים, שלושתם אבירי אלתוס בבירור, שניים מהם הם הוסרים, משמר הכבוד של סירין, נבחרים בודדים מתוך הנקרופוליטנאים שקיבלו את הכיוני "נגני הלהב."
נראה שאין עשן בלי אש, ומול שני ההוסרים ניצבת על סוסה האפור האבירה סירין להב-ירח.

מולה, ואם החצי השני של ההתקהלות, עומד אותו דמוי אדם שכבר פגשתם קודם, זה אשר דיבר עם חלקכם בלילה קודם. את הגלימה שהסתירה את רוב גופו הוא הסיר, ושריון העור שלו מעוטר בתכשיטי ברזל, שכמעט ומושכים את תשומת הלב משני האקדחים שלו, עשויהם שניהם ברזל יצוק וקר.

"כמה עוד אנחנו נחכה פה סירין?" הוא שואל, קולו עמוק וכבד, הבן אדם יודע לדבר מול קהל, זה בטוח. "האנשים סובלים, שודדים תוקפים אותנו, והאבירים שלך לא עושים דבר!" הוא אומר בכעס.
האבירה ממרום סוסה מרכינה קלות את ראשה. "אתה יודע טוב כמוני שהדמוגוגיה שלך לא מסייעת. אין לנו ציוד, אין לנו אספקה, אין לנו אפילו כוח אדם שלא עסוק בלוודא שהפיות לא מכניסות סוכנים לתוך הצלקת." היא אומר, מעט בתסכול. "אתה מתלונן ובצדק, אבל מה אתה מצפה מאיתנו לעשות?"

"לאמן אותם!" הוא צועק. "לעזזאל, צבא אלור-אנה היה קטן יותר ממה שהיה פה, הבן שלך הדף את הצבא שלך עם פחות אנשים. תני לאנשים פה את היכולות להגן על עצמם, להילחם על הבית שלנו!" הוא אומר, משלהב את הקהל.

"בשביל למות?" היא שואלת, "אנחנו ממתחת ל"חסר סיכוי", אתה חושב שמליציה מאמונת תהיה שיקול לצבא הפיות?, כל מה שאתה תעשה יהיה לחסוך מזון כי רובכם תמותו."

"אבל נמות במלחמה!" הוא עונה לה,"למות בניסיון להרוויח משהו, להגן על עצמנו. לדרוש את ביתנו בחזרה, אני לא הסכמתי ללכת כצאן לטבח." הוא אומר. "האנשים לא מסכימים, גלקוס עוד רוצה להילחם, בשם האלים הארורים סירין, תהיא המנהיגה שלהם."

"כבר עשינו את זה," היא אומרת, קול צער עולה בה, "ניקולאי הנהיג התקפה נגדם, הוא יצא להתמודד לבד מול נסיכת האביב, היא חתמה אותו, כולאת אותו באותו מקום שבין החיים למוות, וכעת לא רק שצבא החול לא ניתן לשימוש, גם להב הפניקס נלקח." היא אומרת בצער, "כל מה שנשאר לנו זה לפנות אנשים, נאו-גאנה נערכת לקבל עוד פליטים, ונמל חירות יהיה מוכן לקבל כוח עבודה נוסף, אבל כל עוד אנחנו תחת המצור הזה..." היא לא ממשיכה.

הוא מביט בה בבוז, ונראה לרגע שהוא מבחין בכם. "אה!" הוא אומר. "הנה עוד חוסר תועלת אבירית ממוצעת." הוא אומר, "תראי מי מצא את האספקה הגנובה שלך. אני די בטוח שאפילו לא הספקת לארגן פטרול שיחפש את השודדים שגנבו אותם. חבורת פליטים מצאה אותם לבד."
שניהם מביטים בכם, למעשה כמעט כל הקהל מביט בכם, מפוצל בין שתי הדעות הברורות.
האם צריך להילחם?
או האם צריך רק לנסות לשרוד?

נראה ששני המנהיגים רק מקווים שתבואו לעמוד מאחוריהם. ואולי לזכות בתמיכה שתשבור את השיווין הקיים כרגע.
 
טאריס מביט סביב וחיוך קל עולה על שפתיו. האנשים האילו יכולים להוות כלי מצוין. הם על גבול השנאה, טאריס כבר ראה דברים כאילו בעבר.
הם מלאים ברגש, כמעט מתפקעים ממנו. ואנשים רגשיים קל לתמרן. כמובן שהאבירה צודקת, כולם ימותו...אבל הסחת דעת תוכל להיות-
כולם מתים
המילים גוועות בין שפתיו בעוד התמונות מהדהדות בראשו. הוא מרכין את ראשו והחיוך נמחק. היא לא הייתה רוצה שזה יגמר ככה. היא הייתה חזקה.
הוא כמעט לוחש את המילים הבאות שלו. מילים חסרות חן, פשוטות, וכנות ''אני עומד במה שאמרתי לך פעם קודמת. הפיות חזקות ומסוכנות, הסיכוי שהצליח להתמודד מולן נמוך, ואם ניכשל, המחיר יהיה נורא. כולם יטבחו באכזריות, ומספר הגופות יהיה כמספר גרגרי החול שבים או הכוכבים שבשמים.
זוהי לא הדרך''
Meta
דיפלומטיה
[dice:26yqq421]714523:0[/dice:26yqq421]
 
״לא יכל להיות לי פחות אכפת מן״ אומר זולג׳ין בעוד הוא מניח את הארגזים. ״אני הולך לנמל חירות, או שתעזרו לי או שלא תעמדו בדרכי. קחו את הארגז, תנו לי סירה או איזו חיה מעופפת שיש לכם. אתם רוצים ממנו משהו, תנו לי תמורה מתאימה. זולג׳ין לא עוזר לאוכלי חינם״. הטרול מכריז את המילים ללא אפילו שמץ של ספק בליבו. אלו לא האנשים שלו, אלו לא טרולים ואין לו אפילו קשר קל אליהם. כל מה שחשוב זה לקדם את המטרות שלו.
 
אוסקר נראה רגוע יותר מאיך שהיה עד המערה, מפוקס יותר, אך רק מעט.
הוא מביט בדאגה בשני הצדדים, נמנע מלצודד בכל אחד מהם, למרות שהוא כנראה היה צועד אל עבר סירין. הוא לא רצה חלק במאבק הזה, אך לא הייתה לו ברירה.

במקום זאת, הוא ניגש אל הרן ולחש לו בשקט.
"הכתר נמצא בנמל חירות... האם זה אומר שאנחנו ננסה לשוט לשם?"
 
חזרה
Top