דריאה מהנהנת ''אם כך, אני מאמינה שיש לנו תכנית'' היא מחייכת, וניצוץ מבליח בעיניים שלה, משקף את התקווה שלכם, שסוף סוף תוכלו לפתור את המסתורין הזה....
כעבור 24 שעות...
''מה זאת אומרת אתה לא יכול?!" דריאה צועקת על האיש הקטן והרזה, שמתכווץ מאחורי שולחנו. דם טרי נוטף מידה הפצועה של דריאה על השטיח היקר, והיא פוסעת קדימה בצעד חלק, שלא מופרע על ידי השריון הכבד שלה
''כשבאנו אליך פעם ראשונה, אמרת ששדדו לך חלק מהמכונה. מצאנו את החלק החסר, רדפנו אחרי האדם שלקח אותו, לקחנו את זה ממנו, נאבקנו עם שליחים של זאבי ההובנה, ברחנו מהם, ואתה רוצה לומר לי שכל זה היה לחינם??"
''הירגעי, דריאה'' האדם שפגשתם כקבצן בסמטה מניח יד עטויה בכפפת ארד על כתפה ''אני בטוח שהאיש יסביר את עצמו'' הוא נועץ באיש מבט קר וקשה, שגורם לו להתכווץ יותר לתוך הכיסא, והוא מהנהן , ומתחיל לגמגמם הסבר
''את-אתם מבינים, הח-חפץ היה מספיק-ק כדי להפ-פעיל את המכונה, א-אבל הזיכרון עצמו נעול!" הוא מחווה בייאוש על הפגיון, שמוצמד לסדרת כבלים מפיריום ומונח על שולחן ניסוי בצד, בתוך מבחנה גדולה, לא רחוק מהמתקן הכבד של שאיבת הזיכרון.
''מ-מי שהחביאה את הסיסמה ה-הייתה חכמה. היא נעל-לה את הידע ב-ב-בדרך נוספת, הי-היא יצרה מנעול ז-זיכרון, רק מי שיד-דע את המילים המתאימות יוכ-כל ל-לפתוח את הז-זיכרון. הח-חדשות הטובות הן, שהצל-לחתי ל-להוציא מהזיכרון את מי שי-יודע את הס-ס-יסמה''
הוא מצביע בידו העטויה בכפפת ניסוי על ביטארי, שעומדת בפינת החדר ''ה-היא''
הוא מיישר את משקפי המגן שלו ומיישר את מעילו הארוך, מביט בכם בחשש.