לפני שאתחיל: אני אציין שלאחרונה חשבתי יותר על הרשומות הללו, ואני תוהה האם לשנות את הפורמט. אני מאחור כבר בכמה חודשים וסגנון ההרצה שלי כולל מעט נקודות שיא המלוות בהרבה סצנות לכאורה "לא חשובות" שגם חוקרות את העולם מצד אחד וגם חוקרות את הדמות מצד שני. כן, סימפוניה הוא לוחם אדיר, רב עוצמה, שמסוגל למוטט צבאות, וסצנות כאלו קיימות- אבל הוא גם הלידה מחדש של כמה נשגבים רבי עוצמה מהעידן הראשון, אוחז בכלי נשק אדירים שעשויים מנשמות החיים, מנהל בפוליטיקות החצר של רוחות רפאים ונציגי העולם התחתון, ומהווה את אחד מהיצורים היותר עוצמתיים- ובהחלט עם הפוטנציאל בין הגבוהים ביותר- לעוצמה בכול הבריאה. ויותר מזה, הוא בבסיס שלו בנאדם, וזה משהו שאני רוצה לחקור. ובגלל זה, זה יוצר רשומות שהן... מרגישות משעממות. כי לא קורה הרבה פשוט.
אז אני חושב כיצד למצוא דרך חדשה ומעניינת יותר לכתוב בה את הרשומות, ואשמח להצעות.
עדכון 8
כאשר הוא יוצא מהמשא ומתן, סימפוניה פוגש באדם גדול עם עור מעט שחום שמתנשא לגובה ושואל אותו אם הוא אי פעם היה בקרקס. הוא לא מזהה אותו בתחילה, אך מהר מאוד מגלה שהאיש קורא לעצמו האקרובט המנופץ, הגוף החדש של האקרובטית... שטוענת כי הגוף הקודם שלה פשוט נשבר.
סימפוניה פונה אל שני האסירים אותם הוא קנה במירב כספו. אחד מהם נמצא ישירות מולו, כפות וקשור על הקרקע בלי יכולת לזוז. השני זמין לו דרך בקבוקון דם קטן שהוענק לו מגאראן, ומראה אפלה בעלת מראה מנופץ שמפיצה הילה של עוצמה שהובאה מן הכספות של גראדפס. המראה היא עתק רב עוצמה, מהעידן הראשון, והיא בהחלט לא אמורה להיות מנופצת.
הוא מגלה כי האסיר הכפות הוא אדם במעמד של עבד שנמכר על ידי גאראן סירפן, אבל הוא לא מרוצה מכך שהוא קשור וכפות. הוא זורק אל האיש סכין, ודואג שיובא לו מים ומיטב המזון, לכרגע מבחינת סימפוניה האיש הוא משרת של המאהבת- ויקבל את היחס המתאים לכך.
האיש, אדם בעל זקן לבן עבות ומראה של מהלך קרח, אוכל ברעבתנות. הוא מציג את עצמו כמהלך קרח שנלחם לצד שור הצפון למשך חודש, עד שגאראן סירפן קרא לו בחזרה, בדרך אל הקרב שלעתיד נודע כליל סימפוניית הדמים. הוא מספר כיצד הוא שינן את התפילה המדויקת שגאראן סירפן הנחה אותו ואל מקומי הציל אותו ולקח אותו בחזרה אל השובה שלו, איש הגילדה. סימפוניה דורש מידע, והאיש מספר כול שהוא יודע- על התוכניות שבוטלו לאחר ליל סימפונית הדמים, על התכנון הסופי של שור הצפון- להקיף את גראדפס באומות האויבות לה וללמד את סמאה משבט הממותה השחורה כישוף מעגל השמש על מנת להתחרות בכישופים השחורים של המאהבת במלבוש הדמעות. הוא לא תיכנן בתחילה לתקוף את גראדפס בכלל, הוא פחד מהמאהבת, אבל הוא לא התכוון להשאיר אותה לעד במנוחה. הוא ידע את כול המיקומים בעולם התחתון של המוצבים של המאהבת, למרות שהוא בבירור לא העריך נכון את כולם וחשב שהם עוצמתיים בהרבה ממה שהם באמת. סימפוניה פקד על חיזוק השמירה על המבצרים הללו, ושאל את המרגל האם זה אומר ששור הצפון זרק את כול התוכניות הללו מהחלון כעת. אך המרגל עונה בשלילה- דווקא בגלל המוות של סמאה, שור הצפון ידרוש נקמה, ולו רק כי הוא מחויב לכך.
סימפוניה פונה לקחת את בקבוקון הדם, אבל רגע לפני שהוא פונה אל העתק של המראה המנופצת, האסיר מעלה לו בקשה. הוא מבקש למות, לא מסוגל לחיות יותר עם הבגידה, לא מסוגל יותר לחיות עם הגורל אליו הוא הגיע. אך סימפוניה לא נותן לו את משאלתו, אומר לו כי הוא יוכל לבחור למות רק לאחר ששור הצפון יובס.
וכעת, הוא פונה אל המראה המנופצת. הוא זוכר את השורה, מאגדה מהעידן הראשון, שקשורה לעתק הזה. 'הקשיבי לקולי, מראה מראה. מי הכי יפה בבריאה?'. אבל סימפוניה לא זקוק לשורה הזו עם העתק במצבו הנוכחי, הוא שופך את הדם קלות על המראה, נותן לו להיכנס בין החרכים. אל מול פניו, הוא רואה את המרגל השני שהוא קנה. נער צעיר, ששיער פניו אפילו עוד לא החל לצמוח באחידות, הלבוש בבגדים של מהלך קרח. על פי הסמל הצרוב על הגלימה שהוא לובש, סימפוניה מזהה אותו כבן של אחד ממנהיגי השבטים של שור הצפון, למרות שהוא לא מצליח לזהות איזה. סימפוניה מציג את עצמו אליו, אבל הוא מגלה מהר מאוד שהדיבור שלו מכאיב לאיש. סארון קרן-האייל, בנו של הצ'יפטן הגדול לקרן האייל. הוא אומר לסימפוניה כי הקול שלו נשמע כמו זכוכיות מנופצות, ומכאיב לו בכול פעם שהוא מדבר, וסימפוניה דורש ממנו לשפוך על התוכניות של שור הצפון אם הוא לא רוצה שהוא ימשיך להכאיב לו.
האיש מספר לסימפוניה פרטים על התוכנית של שור הצפון, כיצד הוא יבעיר מחצית מהשדות, ישלח צבאות מכול אומה קרובה- מספיק קטנים כדי שהדבר יוכל להיות מואשם על מפקד סורר שהתאחד עם שור הצפון, אבל בפועל המציאות תהיה שהאומה עצמה רצתה בהשמדה של גראדפס. הוא יפגע בשטח כה רחב שלא משנה כמה מהיר יהיה סימפוניה, הוא לא יוכל לכבות את כול השדות במקביל. והוא אומר שיש לו תוכנית סודית שהוא מתכנן לזמן הקרוב ממש, ותהיה השלב הראשון. סימפוניה, לא מרוצה לחלוטין, מנתק את הקשר ביניהם, ואז יוצא מן המקום, משאיר את רוחות הרפאים להחזיר את העתק אל הכספות של המאהבת.
הוא יוצא אל הרחוב, וניגש אל אחד מהילדים של גראדפס, מביא לו מטבע עם הסימן של המאהבת ושולח אותו לקנות לעצמו משהו. הילד רץ, כאילו ניתנה לו משימה קדושה כמעט, כאשר סימפוניה קורא לאחד מבני בריתו...
לפני שמעוור-עיני-צדיקים עזב את סימפוניה ולקח איתו את הלה-סין-רו-זיא-נג, הוא הביא לסימפוניה שלוש מטבעות עם הסימן של המאהבת. מטבע אדום, שהמטרה שלו היא לקרוא לו אל סימפוניה, מטבע סגול- שהמטרה שלו היא לקרוא להלה-סין אל סימפוניה, ומטבע שחור שהמשמעות שלו היא "מקרה חירום מתרחש". המעוור הוא האחראי על הכספות הראשיות של המאהבת ועל תחלופת הכספים כמעט לכול אחד מאבירי המוות, מנהל את הכלכלה בגאונות כמעט- שזה משהו שהוא לקח מזמנו כבן תמותה. לאחר שמישהו ישלם במטבע על משהו, המעוור טען שייקחו לו פחות מכמה שעות לגלות שהמטבע היה בשימוש, ואז אפילו לא היה קסם במטבעות- זה פשוט עד כמה שרשת המרגלים והשליטה הכלכלית שלו בגראדפס היו עוצמתיות.
וכעת סימפוניה השתמש במטבע השחור, ותהה כמה זמן יקח למעוור להגיע אליו. הוא לקח בינתיים את הסוס המת שלו וחרב פשוטה מהשגרירות של המאהבת, ורכב אל השדות של גראדפס, נחשף אל השמש ואל השנאה היוקדת שהבריאה הרגישה אליו. הוא מסתכל על האנשים, יודע שגם אם כולם יגויסו הדבר לא ייצר צבא מספיק כנגד כול הברית האדירה ששור הצפון מתכנן כנגדם. בעודו מטייל בשדות, הוא פוגש באישה זקנה, הפונה אליו, בהתחלה בהשתחוות- אבל סימפוניה מעולם לא דרש יחס שכזה מן האנשים.
האישה הזקנה מדברת על רוחות הצפון המשתנות, על שור הצפון, מפלת בית טפט וליל סימפוניית הדמים. האנשים של גראדפס חוששים, כי הכוחות הגדולים מתקרבים אליהם, ואולי יבוא יום וההגנה של השליטה האפלה ממבצר קרח הארגמן לא תספיק. היא מבקשת ממנו להגן עליהם, אך בעודו מקשיב לבקשתה, סימפוניה מרגיש את האפלה נוגעת בראשו, את הרצון של הנפילים, המגבש צורה בראשו.
"הבקשה שלך מגוחכת." סימפוניה עונה ומחזיר את החרב לנדן, פונה עם כל גופו אל עבר אלו שמסתכלים עליו ברגע זה.
"אילו רצונכם שאגן על רכושכם, על אדמותיכם, על חייכם, אעשה זאת!" הוא אומר בקול רם על מנת שכולם ישמעו אותו, "אך דעו כי בעודי עומד כאן על המשמר, אלו אשר רוצים ברעתכם יהיו חופשיים לתכנן וליזום ולהעמיס את כוחותיהם ללא כל הפרעה! אני הוא המהמהם את סימפוניית הלהבים הבוכיים! אביר-מוות בשירותה של היא אשר יש לציית לה! מדוע אתם מסוגלים לחיות את חייכם בצילה בשלווה, מבלי לדאוג להגנה, למיליציה, לחיילים? מכיוון שאני קיים!"
סימפוניה מסתובב בחזרה וממשיך בדרכו. "ואני אחסל כל אויב שיחשוב על לפגוע בגראדפס לפני שהוא יספיק לתפוס בנשק." הוא אומר בשקט, אך את המשפט האחרון שלו כולם שומעים יותר טוב מכל השאר, אפילו הקולות שמעבר לטבע האפל שלו. שנאתם אינו שוכחת, אך הם עוזבים אותו, לכרגע.
ציטוט ישיר מהמשחק, בשינויים קלים בשורה האחרונה כדי שיהיה ברור בהקשר של הרשומות
האנשים מריעים, ומבקשים להכיר תודה לסימפוניה על השירות בעבורם, אך הוא מסרב למחווה. במקום זאת, הוא לא נותן לאנשים הללו להסיח את דעתו, וחושב על המידע שהוא השיג בזמן שלו ובשיחות חולין שהוא ניהל עם הרוחות של הטירה- על כול אחד מאבירי המוות של המאהבת, שכעת כאשר המצב כה מסוכן- בבירור יתחילו להופיע.
בחלק הזה דובר מעט על שאר הנשגבים בחצר של המאהבת, שכוללת את: מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים, מעוור עיני צדיקים, נסיך האפלה, השוטה הצוחקת באדום, ניצב של דם וברקת, כאב מעודן, הקדוש המעונה של המנוחה הארוכה (שהוא אביר המוות הראשון שנוצר).
ועד שכול הפקודות שהוא דרש יקרו, הוא הולך לבצע מדיטציה, להתמקד עוד בזיכרונות שלו. בכול זאת, יש לו פחות מחודש עד שהשפעת הלחש האפל של המאהבת על ראשו תתפוגג, ולאחר מכן זיכרונות העידן הראשון יהיו קשים יותר להשגה מהרגיל.
