אתם יוצאים מהעיר (ומהר, כי סאוואלה רוצה לעקוף את אלסאלור, מאג אחר שיצא מהוריזון מוקדם יותר באותו היום לפני שהגעתם). אחרי שסאוואלה מוצאת אותו, הוא מרוצה מכך שהוא הולך ביחד עם שני אחרים שמכירים את המקום ועם "המאגית היחידה שיצאה משם חיה בלי להפוך לדרואידית".
יהיו מה שיהיו הרגשותיו של כל אחד על האיש, אלסאלור מוכיח את עצמו כמספיק מוכשר לשמש להגנה נגד הדרקונים שמתגרים בהם על הדרך, לצער כולם וכמעט לטירוף-דעתו של רייז.
(לאורך כל הדרך, סאוואלה לא רואה את אמאריס או אף אחד אחר מהאקדמיה.)
לבסוף, אחרי עשרה ימים שהתארכו ביותר בגלל קרבות מייגעות על הדרך, אתם מגיעים לקצה היער. מיד כשאתם נכנסים, אתם רואים את הסביבה, הדומה למדיי לגן רווה: השמים הכחולים והבהירים, העצים הרעננים, קול המים הזורמים מרחוק, ובעלי החיים השקטים.
רק כשאתם מתחילים להרגיש בבית, אתם נזכרים בעובדה שהובהרה לכם פעמים רבות על הדרך: חוץ מהחלום של רייז, זו הייתה עיקר הסיבה שאלסאלור הלך אל היער. היער הייתה אפלה, מעוותת, אפילו מכוערת, ונעשה גרוע יותר ויותר מאז ביקורכם הקודם. ויותר מזה, רייז מרגיש שהוא אבד את יכולתו הטבעית למצוא את אמא. גם כשפרדאן מנווט לכפרים שהוא מכיר, כולם ריקים מאדם. וזה מערער בכם, יותר מכל הסכנות האחרות שהתגברתם עליהן על הדרך. אתם אבודים באמצע המקום שאתם מכירים הכי טוב.
מה אתם עושים?