• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 8

המשך מכאן- https://www.pundak.co.il/forums/threads/38059
למרות צבא, עבודה, חגים ואירועים אחרים, ושנה שעברה, הקמפיין שלי ושל Qurrion ממשיך! גם עם הקצב קצת יותר איטי, המשחק לא עוצר. הפעם החלטתי לכתוב אותו בצורה יותר של רשומות.

בפרקים הקודמים:
מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים (או בקיצור, סימפוניה) מסיים את המבחן האחרון שלו להפוך לנשגב שאול, כאשר הוא צופה אל פי האבדון ומקבל הבנה של חוסר החשיבות שלו אל מול הנפילים ועוצמתם, ותפקידו האמתי- להרוס את הבריאה, להאכיל אותה אל האבדון. זיכרונות מוזרים וכואבים מהעידן הראשון מציפים את ראשו, מקומות, אנשים, בת זוג מנשגבי הלבנה, ואויב מסתורי ולא ברור- נמסיס שעקב אחריו מהעידן הראשון עד עכשיו. לא רק הוא זוכר. לאחר שהפיל מחתרת מוזרה בעיר המסכות של העולם התחתון, שנראה שקשורה לקונספירציה אפלה שצוברת תאוצה וקשורה לכוכבים המתים, השיג לשרת המוות המפקדת עליו- המאהבת במלבוש הדמעות- שליטה על מכרה של פלדת נשמות גדול ויעיל, ומצא רמזים שגם בת הזוג שלו מהעידן הראשון זוכרת אותו- גם אם היא לא רוצה אף קשר עם הקיום הנוכחי שלו, סימפוניה חוזר אל מצודת קרח הארגמן בגראדפס של העולם התחתון, לדווח אל שרת המוות על ההצלחה שלו בעיר המסכות, לשמוע מהי המשימה הבאה שלו.

==
סימפוניה רוכב על הסוס האלמת שלו במהירות אל גראדפס, זוכר מי מחכה לו שם. לומייר, רוח רפאים נמוכת מעמד אבל חברותית בשירות המאהבת, הנפראק האפל- והמורה שלו לעבר העולם, וכמובן אהובתו המתה, הארוקה, שנמצאת תחת הצל של היא-שהכול-יצייתו-לה, המאהבת-במלבוש-הדמעות.

כאשר הוא מגיע, הוא מתחיל בללכת ולדווח אל שרת המוות על מעשיו. המאהבת מציגה בפניו את הארוקה, שהיא אימנה אישית. למרות כוחה הרב, נראה שהמאהבת דווקא בחרה להשתעשע בהארוקה, ומלמדת אותה כרגע לשיר, מגנה עליה ומתעניינת בה במיוחד. היא יכולה להפנט ולשלוט בסימפוניה ובהארוקה בלי הרבה בעיות, אך בוחרת לא לעשות זאת, מסיבותיה שלה.

סימפוניה לא מרוצה במיוחד מכול העניין שהמאהבת מגלה במשפחתו, אך לא אומר דבר. הוא מקבל את המשימה הבאה שלו, שהיא משימה די פשוטה דווקא. המאהבת רוצה שתהיה לו היכרות עם כול הכוחות שלה בצפון, ולכן היא שולחת אותו אל אוכלי הדמעות, שבט ברברי אכזרי הסוגד לאבות הקדמונים בקנאה, ונחשבים בצפון בתור "הכלבים של המאהבת", שכמובן גם נהנים מהגנתה. סימפונייה, לומייר, הארוקה ונאמירה (רוח רפאים רבת עוצמה שליוותה את סימפוניה במשימתו בעיר המסכות, ידועה בסדיסטיות שלה ובמיומנות העל טבעית שלה בשוט, אבל מתחת לזה סימפוניה שהמוות שלה ככול הנראה קרה בנסיבות טרגיות, כאשר היא מתה תוך כדי לידה) מתכוננים כולם למסע יחדיו. סימפוניה עצמו מדבר עם הנפראק מעט, משיג מידע על נשגבי הלבנה, ולומייר מספר לסימפוניה על נוכחותו של נשגב שאול נוסף שביקר לאחרונה במצודה- נסיך הצללים.

נסיך הצללים, הידוע גם כפלאדין הנפראקים הוא נשגב השאול העוצמתי ביותר ברשות המאהבת. מענה מיומן, לוחם ללא חת, המסתובב בשריון פלדת נשמות עצום, וכרגע נשלח למשימה דיפלומטית במדינה הקטנה של שאנארה, הממוקמת במרכז הצפון. כמו כול נשגבי השאול המשרתים את המאהבת, למעט סימפוניה עצמו (שיוצא דופן במובן הזה), הוא מאוהב נואשות במאהבת במלבוש הדמעות, אך הוא היחיד גם שקיבל תמורה על אהבתו. בסוף תקופת אימוניו, מספרים שהמאהבת נישקה את נסיך הצללים על פיו, נותנת לו טעימה מהכוח האמתי שלה. נסיך הצללים לא הרגיש מאז אף רגש של הנאה. ועל פי מה שלומייר אמר, הוא מאוד לא מרוצה מכול תשומת הלב שהמאהבת נותנת לסימפוניה והארוקה, ויכול להיות- במקרה הגרוע ביותר- שהוא יראה בסימפוניה איום.

הלחישות בראשו של סימפוניה מתגברות, וסימפוניה מנסה להתנגד להם. המסע לכיוון אוכלי הדמעות מתחיל. הלחישות מהנפילים מתגברות, וככול שסימפוניה מראה יותר התנגדות, הן יותר אכזריות. ברגע אחד, סימפוניה רואה את עצמו מחסל את כול בני לווייתו ברגע של חוסר שליטה, רגע בו הנפילים לוקחים את המושכות על סימפוניה. בהלם מהחיזיון, סימפוניה הולך ובטקס מדמם וכואב שולח לנפילים מסר משלו, מסר שהוא לעולם לא ייכנע להם. הנפילים לא רואים זאת בעין יפה, וסימפוניה יכול להרגיש את זעמם, את החטא שהם מחזיקים כנגדו [Resonance]. בתגובה לכך, לידיעה שהנפילים יפגעו באלו הקרובים לו, סימפוניה מתרחק. באישון לילה, הוא לוקח את הסוס המת שלו ורוכב קדימה, משאיר לכול בני הלוויה שלו מכתב שהוא לא רוצה שהם יעקבו אחריו, שאת המסע הזה הוא צריך לעשות בעצמו.

בדרכו, סימפוניה מגיע לקבוצת עבדים נמלטים בעולם התחתון. הם נאבקים בו בכול כוחם, לא מוכנים כלל לדבר איתו, ומסתכלים אליו באימה- אך גם במבט שאין להם כבר שום דבר להפסיד. סימפוניה מחסל את כולם, לא מבין את משמעות הדבר.

כאשר סימפוניה מגיע אל אוכלי הדמעות, הוא נחשף לפראות הברברית של אלו שתחת חסות המאהבת. ברברים חסרי תרבות, פראיים, צמאים לדם. הוא מגלה שזהו זמן נדיר ומקודש לאוכלי הדמעות, בו הם מובילים את המתים האדירים, המנהיגים העתיקים של אוכלי הדמעות. כול אחד מהם הוא ליץ', אלמת מוזר שרק המאהבת יודעת את סוד יצירתם, והם מתקשרים עם אוכלי הדמעות דרך שאמאנים המפרשים את דבריהם (שכמו שסימפוניה מבין, רובם הם צווים ישירים של המאהבת, ששולטת באוכלי הדמעות ישירות). אוכלי הדמעות עצמם הם השבט בבריאה שלוקח את הסגידה למתים בצורה הכי קיצונית שאפשר. הם לוקחים אפילו את השמות שלהם מהאבות המתים שלהם, מוסיפים תוספת קטנה בסוף השם לכול דור נוסף. לכן, השמות המלאים שלהם ארוכים, אך הם מקצרים אותם- עד כמה שהם מסכימים. סימפוניה פוגש בצ'יפטן, קז-ראמה-תיר-נארו-סו, האדם החזק ביותר בין אוכלי הדמעות- והוא מארח את סימפוניה. אך בנוסף לברברים, סימפוניה פוגש במישהו מעניין נוסף שמלווה את אוכלי הדמעות.

קז-ראמה-תיר-נארו-סו (חובש לרוב קסדת גולגלת שחורה וגדולה)
DEzV7Wl.jpg

מעוור-עיני-צדיקים הוא נשגב שאול שסימפוניה לא שמע עליו עד עכשיו, גם הוא בשירות המאהבת. הוא מנהל הכספים הישיר של המאהבת, מומחה בכלכלה, ולמען האמת- עיוור. הוא אדם חייכן, ערמומי, עם נטייה להיעלם לעניינים שלו, שמאמין שכול נשגבי השאול של המאהבת צריכים לפעול ביחד. יש בו שנאה לנסיך הצללים, ואחרי היכרות ממושכת סימפוניה מגלה שגם לנפילים (למרות שהיא משולבת בפחד), והוא מאמין שהמאהבת שולחת לו מסרים על אהבתה אליו שהוא צריך לגלות בין כול המסמכים הכלכליים שהיא מעבירה לו לניהול. בין אם הוא הוזה או צודק, הוא יעיל. הוא מאמן את אוכלי הדמעות והופך אותם לאכזריים וחסרי מעצורים בשדה הקרב, אימן את הצ'יפטן קז-ראמה-תיר-נארו-סו באומנות לחימה (שסימפוניה העיר שלא תואמת לכוחו הרב של הצ'יפטן ומתמקדת יותר מידי על מהירות), והעובדה שהוא רגיל לאוכלי הדמעות וחברותי מאוד לסימפוניה הופכת אותו לאדם מאוד מועיל. הוא מקאסטת היום, ומיומן במיוחד בהתגנבות והיעלמות, והתחזות לאנשים אחרים, יש לו אפילו את היכולת להתחזות לאחד מנשגבי השמש. הוא מזהיר את סימפוניה לגבי שור הצפון, שכוחותיו מוטרדים יותר ויותר בידי סימפוניה, ושכנראה ינסה למדוד מיהו סימפוניה ומהי מטרתו.

מעוור-עיני-צדיקים
WkhRpTl.jpg

סימפוניה עצמו מתחבר אל אוכלי הדמעות. הוא אוכל איתם, ישן בחברתם. הוא מדבר עם המתים האדירים, מתאמן עם אוכלי הדמעות מעט (למרות שהפראות שלהם מעצבנת אותו והוא נוטש אותם), ואפילו מבצע קרב ראווה עם קז-ראמה-תיר-נארו-סו. הוא מתחבר אל המעוור, ישן רבות באוהל המפואר שלו, ומחליט להצטרף אל אוכלי הדמעות בבזיזה הבאה שלהם. קבוצת מהלכי קרח, שבטים ברבריים בשירות שור הצפון רב העוצמה, שנכנסו עמוק מידי לתוך השטח של אוכלי הדמעות וצריכים ללמוד לקח. המעוור מספר לסימפוניה שהוא גילה שמישהו עוקב אחרי סימפוניה, נינג'ות שעל פי הניסיון שלו משרתות את שור הצפון, ומציין שככול הנראה הן אלו ששחררו את העבדים שסימפוניה חיסל בדרכו אל אוכלי הדמעות- ושכעת הן עוקבות אחריו.

סימפוניה גם מתחבר לדם רפאים צעירה בשם הלה-סין-רו-זיא-ראן. דם רפאים עוצמתית ויעילה, שמבקשת מסימפוניה לאמן אותה- שכן היא מפחדת שהיא לא עוצמתית לעבור את מבחן הבגרות של אוכלי המוות (מבחן שרק 2/3 מהילדים מצליחים לעבור, בו הילדים צריכים לשרוד את דרכם דרך העולם התחתון ודרך סכנות שונות ולהעניק מתנה אל המתים האדירים, שיחליטו הם אם המתנה ראויה לדעתם או לא. אלו שנכשלים הופכים לחלק מחסרי השם- עדר זומבים תחת השליטה של אוכלי הדמעות, שנלחמים לצידם). הוא מחליט לאמן אותה. בו זמנית, גם המעוור מאמן אותו, מלמד אותו על החושים החדשים שלו כנשגב שאול, על היכולת שלו לזהות את מהות העולם התחתון, להריח פחד ודם כאחד, ולזהות בים של אשליות את האמת.

בסופו של דבר, המודיעין של אוכלי הדמעות טוען שהצבא של מהלכי הקרח גדול מהצפוי, והשבט מתכונן לקרב גדול. סימפוניה מוכן גם הוא. הוא מקבל חיזיון מבת זוג הלבנה שלו, שנמצאת בסביבה, ונראה שצופה על מהלכי הקרח מצורת נמרת השלג שלה. הוא מתכונן אל הקרב, יודע שזה יהיה המבחן האמתי שלו, והפעם הראשונה שהוא יחשוף את עצמו לבריאה. הוא מצווה על הלה-סין-רו-זיא-ראן לא להשתתף בקרב, ומכין את עצמו.

הלה-סין-רו-זיא-ראן-
JWzL4WB.jpg

בסופו של דבר, הם מתקדמים. הימים מתקרבים אל הקרב. בארץ צללים שהיא בית קברות עתיק לממותות, מסביב מהלכי הקרח טומנים מארב לאוכלי הדמעות, ומחכים רק לרגע בו הבריאה והעולם התחתון יגעו אחד בשני, אז הם יסתערו אל אוכלי הדמעות מן ההרים ויחסלו אותם.

סימפוניה לא ייתן לזה לקרות.

======
וזה הכול לפעם הזו! הקרב של אוכלי הדמעות וסימפוניה למען האמת כבר התרחש, אבל אני חושב שהוא ראוי להודעה משלו, וההודעה הזו כבר ארוכה הרבה יותר משחשבתי. מקווה שנהניתם לקרוא!

פרק 2: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=700334#p700334
פרק 3: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=701681#p701681
פרק 4: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=703261#p703261
פרק 5: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=706128#p706128
פרק 6: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=709814#p709814
פרק 7: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=714169#p714169
פרק 8: https://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?p=715756#p715756
 
נשמע ממש מעניין וכאילו יש הרבה מאוד סיפוריות בהרפתקה. אחך זה מסתדר לעשות הרפתקה של אחד על אחד? פעם הייתי עושה את זה הרבה אבל תמיד היו npcs בחבורה ושחקנים אחרים מידי פעם היו באים ומאיישים אותם. במה זה שונה?
 
אני אישית מאוד נהנה מהאחד על אחד. כמו שאפשר לראות, מכול הדב"שים שנלווים לסימפוניה בתחילת ההרפתקה (הארוקה, נאמירה, לומייר) וגם מאלו שהצטרפו אחרי זה (קז-ראמה-תיר-נארו-סו, הלה-סין-רו-זיא-ראן [שהייתה לי טעות קטנה בשם שלה מקודם, אבל ערכתי את זה, הלה-סין-רו-זיא-נג היא אחיינית שלה ובת תמותה מלאה], מעוור-עיני-צדיקים) כן יש הרבה דמויות שמתלוות, אבל אף אחת מהן לא תופסת את אור הזרקורים, אני נמנע מזה. המעוור הוא הכי קרוב לכך, וגם הוא לא נמצא שם כול הזמן, כי אני יודע שהוא "גונב את תשומת הלב" במידה מסוימת.

אני חושב שעצם זה שהמשחק הוא אחד על אחד מאפשר מאוד לקחת אישית את כול הדברים. בין אם זה כול תקופת ה"חניכה" שלו כאביר מוות, בין אם זה התייחסויות שונות לדברים. אנחנו מתמקדים בלחישות שהוא שומע מהנפילים לתוך הראש, בזיכרונות שיש לו מהעידן הראשון, מהתקופה בה הוא היה סולאר עוצמתי ואדיר, בנשגבת הלבנה שקשורה אליו (לכול נשגב שמש- וכתוצאה מכך, גם לכול נשגב שאול- יש נשגב לבנה שקשור אליו. מערכת היחסים ביניהם לוו דווקא צריכה להיות רומנטית, אבל הקשר ביניהם הוא קשר שלא קל להתנגד אליו), במערכת היחסים שלו עם רוח הרפאים וארוסתו- הארוקה ובכלל במערכות היחסים האישיות שלו. ההתמקדות הזו ממש מוסיפה לדעתי, העולם כולו "סובב סביבו", ולמרות זאת אני דואג שיהיו המון דברים שקורים בלי קשר אליו, המון דברים שהוא לא באמת קשור אליהם ישירות, אבל מושפעים מהפעולות שלו.

וספציפית שיטת הקרב של הנשגבים כן עובדת עם זה לדעתי. קרבות אחד על אחד מרגישים משמעותיים, לכול פעולה יש משקל, ואני לא מרגיש שחסר לי שאין עוד משתתפים בקרב. אני אספר על זה יותר בפוסט הבא שלי, שיפרט על הקרב שהרצנו, אבל השיטה עובדת ממש טוב עם קרבות אחד על אחד. הדבר היחיד שסימפוניה לא נהנה ממנו (והאויבים שלו, כאשר הם רבים, נוטים לנצל) זהו חוסר היכולת לתאם התקפות (בגדול- קבוצה של אנשים מתאמת את ההתקפות שלהן ככה שיתרחשו כול כך מהר שיהיה לאויב ממש קשה לחסום את כולן), אבל זה לא כזה מאפיין קריטי של השיטה בעיניי.
 
ונמשיך!

==
לפני הקרב, סימפוניה מקבל שני חלומות. הוא קיבל הרבה כאלו, הזיכרונות שלו מהעידן הראשון היו חזקים יותר משהם היו אמורים להיות. אבל הפעם, אחד מהחלומות היה שונה. מכאנית, סימפוניה לוקח דרגות במאפיין שהוצג בספר Scroll of Heroes הנקרא Past Lives, שנותן לו את כול הזיכרונות האלו

החלום הראשון, היה של היכל מהעידן הראשון שהוא ראה בעבר כבר, בו עץ דובדבן עצום מימדים, יותר מכול עץ דובדבן אחר בבריאה, היכל שיכול להכיל אלפי לוחמים, והוא צופה עליו מהגובה. הוא מעוטר בצבעים של זהוב ולבן, בעיקר לבן. ושם, סימפוניה רואה את עצמו מדבר עם נערה בלבוש שבטי מובהק, נראית כאילו הגיעה מהמזרח. היא מבקשת ממנו ללמד אותה את דרך החרב, מבקשת ממנו להראות לה את העוצמה האמתית אליה אומנות החרב מסוגלת להגיע. הוא, לעומתו, מסרב. הוא מוכיח אותה, אומר לה שהיא הגיעה לכאן רק בעקבות הסיפור על כך שהוא חיסל בהמות' במכה יחידה, ומוכיח אותה על זה שהיא החלה ללמוד את אומנות הכישוף- ואם היא כה מהירה לעזוב אותה, היא לעולם לא תוכל להתחייב לדרך החרב. הוא מגרש אותה מההיכל.

החלום השני, היה מוזר הרבה יותר. הוא צופה בצבאו של שור הצפון, ונראה שהפנים שלו מאוד קרובים לקרקע. הוא מסתכל ובוחן את ארץ הצללים בה הקרב אמור להתרחש, את הצבא של שור הצפון- ואז מסתכל על ממותה אחת שהתרחקה מן השבט, ומזנק אליה, כעת מבין שהוא בגוף של נמר שלג. סימפוניה, באמצעות הידע שלו בתורת הנסתר ומחקר אישי שלו בנושא, מבין שזוהי נשגבת לבנה שהוא צפה מהעיניים שלה כעת. בתחילה הוא חושש כי נשגבי לבנה מתכננים להפריע לקרב, אך הוא בסופו של דבר מסיק שהדבר לא נכון, ומעדכן את מעוור-עיני-צדיקים בסדר הכוחות של שור הצפון, על מנת להתכונן טוב יותר לקרב. שור הצפון הביא צבא גדול מהצפוי, שעשוי אפילו להשמיד את כול השבטים האלו של אוכלי הדמעות, שהם בערך חצי מכול אוכלי דמעות של המאהבת. סימפוניה והמעוור יחדיו מנתחים את הטקטיקה העתידית של שור הצפון, ומכינים את הכוחות בהתאם.

בסופו של דבר, הם מגיעים לארץ הצללים. לפני הקרב, סימפוניה מצווה על הלה-סין-רו-זיא-ראן לא להשתתף בקרב. הוא עומד בין הרוחות, המתים המהלכים, הלוחמים המטורפים והחיות האלמתות בארץ הצללים, וכאשר הלילה יורד, ארץ הצללים משתלבת יחדיו עם הבריאה, ושור הצפון יורד מן ההרים מסביב לארץ הצללים ופולש אליה עם צבאו, בעוד שאוכלי הדמעות מתגוננים (למרות שגם הם מסתערים קדימה, צמאים לדם).

שיר נושא לקרב:

מכאנית, הקרב הזה היה קשה ואכזרי, עם אפשרות אמתית להפסד. ובגלל שידעתי שהוא יהיה אחד מהקרבות היותר מאתגרים מכאנית, ושסימפוניה עשוי לא לשרוד, למשך הקרב הזה סימפוניה הכפיל את כמות דרגות הבריאות שלו. בהתחשב בכך שהקרב מורכב מכמה וכמה שלבים, זה היה הוגן בהתאם לאתגר העומד מולו.

סימפוניה מסתער קדימה, בראש הכוחות. אל מולו, הוא מזהה את אחת מבנות הברית העוצמתיות ביותר של שור הצפון, סמאה משבט ממותת המים השחורים, נשגבת שמש מקאסטת הזנית, ונשגבת השמש הראשונה שעקבה אחרי שור הצפון. היא יד ימינו, ומכשפה עוצמתית. היא הייתה רחוקה, וכישפה סופות רוח וברקים מקודשים על מנת להרוס את כוחותיה של המאהבת.

סמאה משבט ממותת המים השחורים-
fdcf6c378d161219836381ad0048601b.jpg

אך היא הייתה רחוקה, וברגע שסימפוניה בה להתקרב, ציפורים נשמעות מעליו, כאשר 3 מהן טסות במהירות ומתרסקות מסביבו. הן שינו צורה ללוחמים שחורי עור וחסרי שיער, שנשאו אלות ענקיות ממתכת. סימפוניה זיהה את היצורים האלו, יסודני אוויר הנקראים ציפורי רעם, וכול מטרת חייהם היא קרב. הן הזמינו את סימפוניה, תועבה בעיניהן, להילחם בהן. אך למרות שסימפוניה לא היה נשגב שאול רב עוצמה, בלחימה אין שני לו.

ציפורי הרעם-
alberto-besi-tic-cover-def-front-350dpi.jpg

סימפוניה הביס את הציפורים בקלות. הן ניסו להפוך ללא גשמיות על מנת לחסום את מכותיו, לאחת מהן היה הכוח ליצור כפילים לוחמים של עצמה, והן ניסו להשתמש ביתרון המספרי שלהן על מנת להכניע את נשגב השאול, אך זה ניצח אותן בקלות. זה היה רק עניין של זמן, ובמהלך הקרב, ציפורי הרעם זעמו, כיצד דבר כה מפלצתי, כיצד שיצוץ כמוהו, יכול להיות כול כך יפה בעיניהם. ציפורי הרעם, שחיו בשביל הקרב, נפלו אל מול כוחו של סימפוניה, שאמר שזה שהם כול כך חלשים זו בושה ליסודנים שטוענים לחיות למען קרב ולחימה.

ללא פצעים, סימפוניה המשיך הלאה, חותך דרך הצבא של מהלכי הקרח. הוא חשב שזה יהיה פשוט, אך התקהלות וקולות של מהומה בדרכו הפריעו לו. כאשר הוא הגיעה לראות את בת הברית החזקה ביותר שסמאה זימנה לצידה. שדה מן המעגל השני, הקוראת לעצמה אלוואה, שומרת כבשן הלילה. היא הייתה לבושה בשמלה העשויה משלשלאות פלדה שחורות ונשאה פטיש עצום מימדים, בגודל של מחצית אסם. המכות שלו גרמו לעיוותים אכזריים בקורבנות, שיתקו אותם, או הפכו אותם לחפצים שונים, שכן זהו כוחה האמתי של אלוואה. היא יכולה להפוך כול אחד לחפץ המשקף את האישיות שלו. לאחר קריאת הנתונים המכאניים של אלוואה וסמאה, כדרך אגב, החלטתי לעצב אותן בצורה שפחות תלויה במכאניקה. היכולות של שתיהן זה סט צ'ארמים ייחודי שעיצבתי במיוחד בשבילן, ולא משהו רגיל

אלוואה, שומרת כבשן הלילה-
6678791251fb9d7b.jpeg

ובעוד סימפוניה מתקדם להילחם איתה, לפתע קול פלדה נשמע לצידו. מעוור-עיני-צדיקים מופיע מתוך הצללים, חוסם בעזרת הסכינים שלו 3 מחטים מורעלים שנשלחו לסימפוניה, ועומד לצידו. הוא מספר לו שהנינג'ות האלו הן אלו שעקבו אחריו ודיווחו עליו לשור הצפון, ושחררו במקור את העבדים מידיהם של אוכלי המוות. הנינג'ות הלבנות מוכנות להילחם, וסימפוניה והמעוור מתפצלים, כאשר המעוור נשלח לטפל בנינג'ות, המסתתרות ומופיעות מתוך קהל הלוחמים העצום, וסיפוניה הולך להילחם בשדה הגדולה. בראותה את המעוור, סמאה צועקת בזעם, אומרת שהוא היה אמור להיות מת, אך הדבר לא מטריד כעת את שני נשגבי השאול.

הנינג'ות הלבנות של שור הצפון-
bf126f51f3e54254.jpeg

ולמרות שאין שני לו בלחימה, סימפוניה מבין במהירות את מאזן הכוחות. אלוואה לא רק מומחית בלחימה, אלא גם רבת עוצמה הרבה יותר. סימפוניה הוא נשגב שאול מתחיל, ואלוואה שדה בת מאות שנים. הפטיש שלה עוצמתי יותר מכול המכות שלו, והיא חוסמת את ההתקפות החזקות ביותר שלו בקלות. גם כאשר הוא מתקיף אותה בכול הכוח שלו, היא נפגעת רק מעט, וממשיכה להניף כנגדו את הפטיש האכזרי שלה.

סימפוניה מחליט להמר על טקטיקה שונה. הוא שורף את כול המהות שלו בהתקפה בעלת מטרה אחת- להעיף את הפטיש של אלוואה ממנה. בקושי רב, הוא מצליח, והפטיש עצום המימדים עף אחורה, מרחף לו באוויר לצידה של אלוואה עצמה, רחוק מידי בשבילה לקחת אותו. אך למרות זאת, אלוואה עדיין מסוגלת להילחם. היא מחייה את שמלת השלשלאות שלה, ממשיכה להתקיף.

סימפוניה, יודע שהוא זקוק לאנרגיה על מנת להמשיך להילחם, מסתכל אל שדה הקרב. הוא משתמש בטכניקה הנקראית "מתקפת הלוטוס בפריחתו", טכניקה שנועדה לפגוע בכול האויבים הקרובים לנשגב השאול, על מנת לשאוב את אנרגיית החיים של מהלכי הקרח שלידו. אלוואה ממשיכה להתקיף, לא עוצרת, וסימפוניה מתמרן בין התקפות המכוונות על השדה והתקפות שמטרתן היא להתחזק. כמה מהנינג'ות הלבנות מופיעות, וסימפוניה חוסם את הקוסארי-גאמה שלהן, ומנצל את ההסתערות שלהן כדי לחסל אותן. רק שלוש מהן, את כול השאר המעוור מחסל בעצמו.

אלוואה, חסרת ההגנה של הפטיש, ממשיכה להיפגע. כול פגיעה שלה בסימפוניה משתקת ומחלישה אותו, והיא קוראת לחרקים וללהבות לעמוד לצידה, מסכנת את סימפוניה בכול תנועה שהוא מבצע, אך נשגב השאול ממשיך להילחם. כול הקרב, בזמן ההתקפות החוזרות והנשנות שלה, היא מדברת על החפץ שהיא תהפוך אותו אליו, בתחילה מחפשת להיות מקורית יותר מ"להפוך אותו לחרב" (מה שנראה מאוד ברור), אך בסופו של דבר מתייאשת ומבינה שזהו החפץ המתאים לנשגב השאול. בסופו של דבר, היא מתעלת את המהות שלה לצעקה אדירה, שמפילה את הקסם שלה על כול מי שנמצא מסביב. אולי הדמעות, מהלכי הקרח, כול האנשים מסביב לאלוואה הופכים לחפצים, ובכך, השדה חותכת לסימפוניה את מקור המהות עליו הוא הסתמך עד עכשיו. סימפוניה גם הוא נפגע, מרגיש את הבשר שלו והעצמות מנסות לשנות צורה מבפנים לצורה חדשה, אך חזק מספיק בשביל להתנגד אל הקסם.

המעוור, שגם הוא התנגד להתקפה, וכעת ללא הפרעות, יוצר לסימפוניה פרצה בהגנות של אלוואה, שובר בעזרת הנשקים שלו כמה מהשלשלאות של השמלה שלה. סימפוניה, כמעט ריק לחלוטין ממהות, מתעל את כול העוצמה שלו לרצף התקפות אחרון. ביחד עם המעוור, אלוואה מחוסלת, ומתחילה להפוך לא גשמית- סימפוניה לא יכול עדיין להשמיד לחלוטין רוחות ושדים, כמו שהוא לא היה מסוגל להשמיד את ציפורי הרעם.

במראה השדה הנופלת, קז-ראמה-תיר-נארו-סו, צ'יפטן אוכלי הדמעות, שואג וקורא לאנשיו להסתער קדימה. הוא תופס את אחד מהסוסים של הפרשים משור הצפון ובידיים חשופות עורף את ראשו בתצוגה מרהיבה של כוח פיזי, ואוכלי הדמעות מסתערים אל הניצחון, אך סמאה לא נשארת חייבת. היא שולחת שני לחשים קדימה, לחשים הידועים בתור "גליוטינה מעופפת". אחד מהם מכוון אל סימפוניה, אך לפני שהקסם הזה מגיע, אלוואה לפני שהיא הופכת ללא גשמית לחלוטין חוסמת אותו, טוענת שהמשימה לה היא נכבלה הייתה שהיא תחסל את סימפוניה- והיא לא מוכנה לתת את ההריגה שלו בכזו קלות לסמאה. נשגבת השמש צועקת על הבגידה בעוד שאלוואה נעלמת.

הגיליוטינה המעופפת השנייה מכוונת לקז-ראמה-תיר-נארו-סו, ועורפת את ראשו למול כול חייליו. כמו שיתברר לאחר הקרב, הקסם חוזק בכוח הזנית של סמאה, ולכן קז-ראמה-תיר-נארו-סו, למרות החיים אחרי המוות המפוארים שציפו לו, לעולם לא יעלה כרוח רפאים בעולם התחתון, נשמתו נשלחת ישירות אל מחזור גלגול הנשמות.

כעת, סימפוניה רץ לכיוון סמאה. בדרכו, הוא הורג עוד ועוד ממהלכי הקרח, מחדש את כוחו. כאשר הוא מסתכל על סמאה, הוא יודע שהיא הנראה הפראית שהוא ראה בחלומו מהעידן הראשון. ובזמן שהוא מתקדם, סימפוניה רואה את האישה מהחלום השני שלו על אחד מההרים הגבוהים, מסתכלת על הקרב. הוא מרגיש זאת, את הקשר ביניהם. זוג הלבנה של סימפוניה, הוא יודע שהוא רוצה להתנגד לקשר הזה, אבל לא משנה מה הוא יעשה, הקשר הזה מורגש בעוצמה אצל שניהם. היא מסתובבת, והולכת משם, ראתה מספיק מהקרב, אך היא עוד תופיע בעתיד.

זוג הלבנה של סימפוניה-
Lunar_Mate.jpg

סימפוניה מגיע אל מול סמאה, אל החלק האחרון של הקרב. היא מטילה את הלחש הראשון שלה, כולאת את סימפוניה בתוך סופת ברקים שמעוורת אותו, אך סימפוניה משתמש בכוח מהותו על מנת לשבור דרך הלחש הזה. נראה שזה הולך להיות רצף של כשף-התנגדות-כשף וחוזר חלילה, עד שאחד מהם יישבר.

אז ללחש שני, סמאה מזמנת את החיות של שור הצפון לבא להגנתה. ממותות, זאבים, איילים ושאר חיות נקראות בכוח הלחש לרמוס את סימפוניה, אך זה יודע שאם ימשיך במאבק עם סמאה- הוא זה שייפול. הוא זונח את כול ההגנות, ויוצא לרצף התקפות בלתי צפוי על סמאה, שלא הטילה אפילו כישוף הגנה. מכה אחר מכה, הוא חותך דרך הגוף העדין של המכשפה, ואז החיות רומסות ופוגעות בו, פוצעות אותו אנושות- כמעט מחסלת אותו לחלוטין בו במקום. ועם זאת, הדבר היחיד שמשאיר את סמאה בחיים אחרי ההתקפה האכזרית של סימפוניה, היה עתק קסום שהעניק לה שור הצפון לפני הקרב, והתנפץ לרסיסים בשביל לעצור את ההתקפה האחרונה של סימפוניה ולמנוע את מותה של סמאה. ולמרות הפצעים האנושים, סימפוניה עדיין מסוגל להילחם.

סמאה ההמומה מחליטה לסגת. היא משתמשת בקסם שלה על מנת לגרום לסערה לקחת אותה מכאן, ומתחילה לרחף. סימפוניה מסתער מעלה, מזנק על גופן של הממותות שהרגע התקיפו אותו. הוא פצוע, חלש, והיא בעמדת יתרון עליו, אך הוא לא ייתן לה לברוח. והוא מתקיף אותה, בפעם האחרונה, מנסה בהתקפה אחת אחרונה לחסל אותה. בשלב הזה, מכאנית, סימפוניה היה עם מחסרי פציעה של 4-, המחסר הכי גדול שאפשר להגיע אליו מבלי להתעלף או למות, הוא היה עם מחסר חיצוני להתקפה, עם פחות קוביות מסמאה לגלגול לבריחה, ועם הרבה פחות סיכוי להצליח. הוא תיעל את הגבורה שלו, אך עדיין היו לו פחות קוביות, ולסמאה היו הרבה הצלחות אוטומטיות לגלגול שלה. הוא היה צריך הרבה מזל בשביל לנצח, והדרישה שלי הייתה שהוא יעבור אותה בלפחות 5 הצלחות בשביל לא רק לפצוע אותה ובאמת לחסל אותה סופית. הוא לקח את הסיכויים האלו וגלגל.

רגע לפני שההתקפה פוגעת, או מפספסת, הזמן עוצר. הזיכרונות המשותפים של סימפוניה וסמאה גורמים לשניהם לשקוע לרגע אחד אל תוך אותו הזיכרון, בו הם נפגשו בעידן הראשון. סימפוניה וסמאה מדברים, אך הפעם אחד לשני בעידן השני. סמאה מסרבת להבין כיצד הוא היה פעם אנושי, ולמרות שסימפוניה מטיח בה את הנאיביות שלה, את מה שהוא עבר, ואת זה שהוא יעשה הכול בשביל לשרוד ולהציל את אלו שחשובים לו. הוא אומר לה שהוא שבוי של המאהבת, כמו כול המשרתים שלה, אך היא מסרבת לקבל זאת, אומרת לו שאם הדבר היה נכון הוא לא היה נלחם לצידה, הוא היה מנסה לברוח. הראייה הנאיבית שלה לעולם לא תבין, לעולם לא תראה מי באמת היה סימפוניה.

ואז הזמן חוזר לנוע, והדבר קורה, כאשר כנגד כול הסיכויים, סימפוניה פוגע. הוא עורף את ראשה של סמאה מהגוף שלה בחתך ישר, מחסל אותה, וכול מהלכי הקרח צופים כיצד יד ימינו של שור הצפון נרצחה בידי סימפוניה.

שנים רבות עוד ידברו על הקרב הזה, על הלילה הזה, שקיבל את השם- ליל סימפוניית הדמים.

==
בפעם הבאה: ליל סימפוניית הדמים- היום שאחרי, והחזרה אל המאהבת.
 
The oldman אמר/ה:
נשמע מצוין - ואהבתי את השליטה שלך בעולם. כהערה, אני זוכר איך שיחקתי דם-דרקון שיצא ביחד עם החברים שלו לעצור את שור הצפון :)
נשמע נהדר! שור הצפון הוא למען האמת אחד מהיריבים הכי מעניינים לדעתי שנמצא בעולם של הנשגבים לשים מול קבוצה. אף פעם לא חיבבתי לתת לו להתחבר עם קבוצה, הוא תמיד הרגיש כאילו הוא יאפיל על נשגבי שמש שיתחברו אליו (לראייה, כמה סמאה- שהיא דמות רשמית מהספרים- היא ידועה לעומת שור הצפון עצמו?)

מעניין אותי לשמוע, מה קרה בקמפיין שלכם? איך המשימה הזו הלכה?
 
בסוף זה היה תכסיס למטרה אחרת, אני חושב שפשוט נסחפנו לכיוון אחר ולא ממש התמודדנו ישירות עם שור הצפון. שזה הגיוני, בהתחשב בכך שהיינו דמי-דרקון :)
ולא הבנתי איך הוא הרג את סמאה אם תיארת שהוא נכשל לפי כמות הקוביות מול הצלחות אוטומטיות?
 
הוא חיסל את סמאה בפשוט לגלגל טוב יותר. אני אערוך את התיאור שם אם זה לא ברור, אבל הכוונה הייתה שהיה לה גלגול עם סיכויים הרבה יותר גבוהים (יותר קוביות, הצלחות אוטומטיות, בלי מינוסים חוץ ממחסרי פציעה). זה היה עניין של מזל, ידעתי שאני נותן פה סיכוי נמוך שזה יתרחש, אבל רציתי לתת את הסיכוי הזה, כי ידעתי לאיזה כיוון מטורף זה יזרוק את העלילה אם הוא יצליח.

והוא הצליח, וכרגע שור הצפון רואה אותו כאויב אישי על הפעולה הזו. ועל כול ההשפעות של הקרב הזה, בעדכון הבא ;)
 
אז, לחלק הבא, שאחרי הרבה מחשבה החלטתי להקדיש לחלוטין להשפעות של ליל סימפוניית הדמים, שהיה "קרב הבוס" הכי גדול שאי פעם היה, והסיום של כול קו העלילה הראשון של המשחק.

מכאנית, החלטתי לתת לסימפוניה חיזוק משמעותי. קצת לפני תחילת הקרב, הייתה תקופה גדולה שסימפוניה לא קיבל נק"נ, כהכנה לקרב.

כפרס על הניצחון, סימפוניה קיבל בחינם את כול עץ התעצומות האביסאלי שהוא התחיל ללמוד, עד ל-God-Slaying Torment, התעצומה שמאפשרת לסימפוניה לחסל ולהשמיד רוחות. ערכי הכוח והתפיסה שלו, שהוא התחיל לאמן על מנת להעלות, סיימו את האימון מידית. הרקע Liege של סימפוניה, שהוא רקע שקובע עד כמה הוא משרת חשוב של שר המוות שלו וכמה הטבות הוא מקבל מזה- ובתמורה כמה מהזמן שלו מנוצל על לשרת את שרת המוות, עלה מיד ל-4. וסימפוניה עצמו זכה בהמון נק"נ נוסף- בו הוא השתמש בשביל לקנות כמה וכמה רקעים ותעצומות, בעיקר מצוינויות קפא"פ ותעצומות התנגדות, על מנת להתחזק אפילו יותר כלוחם.

בנוסף, סימפוניה מחליט לקחת את הלה-סין-רו-זיא-ראן כבת חסות (חסרון שהצג במגילת הגיבורים) ואת מעוור-עיני-צדיקים כבן ברית.


==
ליל סימפוניית הדמים היה ניצחון מזהיר של אוכלי הדמעות על שור הצפון. שור הצפון בעצמו לא ציפה לאבד את יד ימינו בדבר, הוא לא העריך נכון בכלל את כוחו של סימפוניה, וכאשר עולה היום, אוכלי הדמעות יוצאים אל הבריאה בשלל רב. הם איבדו כוחות רבים, כולל את הצ'יפטן המוכשר שלהם- קז-ראמה-תיר-נארו-סו, אך הם השיגו מאות אסירים. סימפוניה מצווה עליהם לא לחסל את האסירים, ולמרות שיש הפרות של הציווי שלו, מאות אסירים עדיין עושים כעת את דרכם אל טירתה של המאהבת.

אוכלי הדמעות ומהלכי הקרח הסתכלו בצורות שונות לחלוטין על סימפוניה. אוכלי הדמעות ראו את סימפוניה כגיבור, השראה, מישהו שהם רוצים להידמות לו, אדם שמביא את האבדון בכוח של הנפת חרב בלבד. אך הם לא ראו את העומק שלו, הם ראו רק את הזעם וההרס, ושום דבר מעבר. מהלכי הקרח, רצו בכך או לא, ראו את סימפוניה יותר לעומק. הם שמעו את מה שהוא אמר בקרב, את מה שהוא אמר להלה-סין, וידעו שהוא לא אל מוות שזחל מקרבי העולם התחתון על מנת לחסל אותם. הם ראו את צורת הלחימה, הם שמעו את המבטא מחומה-לבנה, הם ידעו שבעבר, סימפוניה היה אדם, אדם שהפך לסיוט הגדול ביותר שהם חזו בו אי פעם. והאפשרות שאדם יכול להפוך לדבר כזה, מפחידה את אוכלי הדמעות יותר מכול דבר אחר.

גם האבל שלהם, היה בצורה שונה. הקסם של סמאה מנע מקז-ראמה-תיר-נארו-סו מלעלות כרוח רפאים, והם כעסו על כך שהוא לא עקב אחריהם כמו כול הצ'יפטנים הקודמים בדרך האלמוות. השליט הנוכחי היה שאמאן שלא נהג לדבר הרבה. אך למרות זאת, הם לא בכו עליו רבות, בידיעה שלא ייקח זמן רב עד שברברי רב כוח חדש יעלה. נכון, אימונו האישי של מעוור-עיני-צדיקים התבזבז, אך בכול מקרה המעוור אימן את קז-ראמה-תיר-נארו-סו באומנות לחימה שלא תאמה את כוחו, אז זה לא היה בזבוז כזה גדול.

לעומתם, מהלכי הקרח אימצו את הסיסמה "מים שחורים עוקבים אחרי השמש שבקרח". ולמרות כול הכאב, הפחד והעינויים, הסיסמה הופצה כמו אש בשדה קוצים. 'מים שחורים', שרמזו לשמה של סמאה, היו ביטוי לכאב ולסבל, שהם רק הקדמה לקראת 'השמש שבקרח', פעולת הנגד של שור הצפון. אלו שאמרו את הביטוי בפומבי מידי איבדו איברים לעיני חבריהם, אז הסיסמה נאמרה רק כשאוכלי הדמעות סיבבו את ראשם. אבל סימפוניה והמעוור עדיין שמעו את הביטוי הרבה, שכן החושים שלהם היו חדים ועל טבעיים.

המעוור לקח את סימפוניה לשיחה ארוכה במהלך המסע, מסביר לסימפוניה את הרקע האמתי של נשגב השאול העיוור (שהשתייך אל קאסטת צל הירח). בימיו הראשונים כנשגב שאול, הוא גילה כישרון אדיר בהתחזות והתגנבות, ולכן האמת שקלה לשלוח אותו כמרגל אל חצרות שרי המוות השונים, אך במקום זאת לאחר שראתה כי הוא יכול ללבוש את צורתו של נשגב שמש (דבר שהוא הדגים לסימפוניה כאשר הוא פגש אותו) היא החליטה לשלוח אותו לשור הצפון ומהלכי הקרח, המקום בו היא הכי התקשתה עד היום להשיג מרגלים. במשך כמעט שנה, מעוור-עיני-צדיקים התחבר לשור הצפון כנשגב שמש שלקח ממנו השראה וביקש לעקוב אחרי המטרה הצודקת שלו. היו לו מערכות יחסים רומנטיות ובוגדניות עם סמאה ועוד נשגבת שמש שעקבה אחר שור הצפון, בכוונה לשבור את הלב של שתיהן כאשר יגלה מיהו באמת (מה שהסביר את צעקת הזעם של סמאה כאשר היא ראתה אותו עומד לצידו של סימפוניה). הוא דיווח כמובן על כול התוכניות והסודות של שור הצפון למאהבת, והרס את התוכנית של שור הצפון להפוך את הלינואן למדינה שנשלטת על ידו דרך שליט בובה (המטרה האמתית שהייתה לשור הצפון כאשר הוא סייע להאלטה במלחמתם כנגד הלינואן). המעוור הפך את הלינואן לחזקים מספיק בשביל להתנגד לשליטה של שור הצפון, אלא אם זה יחליט להשאיר את כול צבאו במזרח, דבר שהוא לא היה יכול לעשות. בנוסף, המעוור רצח את כול רשת המרגלים של שור הצפון במזרח ב-10 ימים, ועוד כמה רשתות מרגלים שהיו שייכות לו בימים לאחר עזיבתו. הוא למד גם את סודות נשגבי השמש, למד טכניקות שהאנרגיה האפלה של נשגבי השאול לא אמורה לחקות, מה שהפך אותו לאחד מנשגבי השאול הנדירים שיודעים תעצומות מנשגבי שמש.

כאשר שור הצפון גילה בסוף על מעשיו, הוא ניסה לחסל אותו אישית. ככה, בצורה אירונית לשמו, המעוור איבד את הראייה שלו. הסיבה שהראייה שלו לא מתחדשת היא שבמהלך הקרב כנגד שור הצפון, ברגע של חולשה, הוא עשה עסקה עם הנפילים. הנפילים לקחו לעד את היכולת שלו לראות, שכן כול תמונה שהוא רואה נשלחת מיד לאבדון, ובתמורה הם הגבירו את כול שאר חושיו בעשרות מונים ונתנו לו חושים על טבעיים בכוחם. זה למה כאשר בפעם הקודמת סימפוניה והוא דיברו על הנפילים, הוא הביע שנאה משותפת עם סימפוניה אליהם. המעוור זייף את מותו באותו הקרב, וגופתו נעלמה. הוא חי עד היום בסתר, מבצע משימות קטנות וחסרות חשיבות למאהבת- כמו לנהל את הכספות הגדולות שלה (בנוסף לכישרונות שלו בהתגנבות והתחזות, הכישרון השלישי של המעוור הוא בכלכלה, והוא רואה חשבון די גאון. למען האמת, הוא מאמין שבין הדוחות שהמאהבת מעבירה לו לטיפול, היא שולחת לו הודעות נסתרות על אהבתה אליו, אותן הוא "מפענח" מבין הדפים).

בזכות הידע הזה, המעוור מעניק לסימפוניה הערכה טקטית של מה תהיה הפעולה הבאה של שור הצפון כנגדו, שכן שור הצפון חייב לשמור על המוניטין שלו שהוא השיג כאשר הביס את לגיונות בית טפט.

אך בסוף הקרב, סימפוניה לא מקבל רק חדשות טובות. הוא הרגיש את זעמם של הנפילים על החטא שהוא ביצע, כאשר הוא ביצע טקס על מנת להבהיר לנפילים שהוא לעולם לא ייכנע לכוחם. הוא פוגש את הלה-סין-רו-זיא-ראן, שיצאה לקרב למרות הצו המפורש שלו שהיא לא תצטרף אל שדה הקרב, מתחושת מחויבות להילחם לצד בני בריתה. סימפוניה יודע שהיא עשתה זאת בהשפעת הנפילים, אך התוצאות של הפעולה הזו היו אכזריות. ידיה התרסקו לחלוטין, נשברו באלף חלקים שונים, בצורה שאפילו סימפוניה מעולם לא ראה. את המבחן של אוכלי הדמעות, לא ידוע כעת כיצד היא תעבור.

=======
בשלב הזה, נתתי לשחקן מספר מקומות לבחור מהם, מתוך רשימה של 6 אפשרויות, על פי ערך הלחישות שלו. הוא לא הבין מדוע, אך בחר. התיאור של הסצנות שלמטה בתוך המשחק הן ההשפעה של הבחירה הזו.
=======
במקום אחר, בארצות הבוזזים, הידוע בשם ארץ המהלך, שליח דיווח על מפלת שור הצפון. שר המוות הגדול התקרב בזעם מן הפינה האפלה שבחדר אל בן התמותה שדיווח את הדבר, עורו הכוח נראה באור המנורה ועיניו הכתומות בוערות בזעם. "זה מהר מידי" הוא אמר, "היא הייתה אמורה לומר לי". למזלו של בן התמותה, שר המוות הידוע בתור המהלך באפלה לא התקרב אליו צעד נוסף, דבר שהיה גורם לו להתקף לב ככול הנראה. ההולך באפלה והמאהבת-במלבוש-הדמעות כרתו ברית מעט לפני נשימתו האחרונה של מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים, והוא לא היה מרוצה מן העניין הזה, הוא לא היה מוכן להתפתחות הזו. "שלח למאהבת את ברכתי, ואמור לה כי אני עצוב כי לא קיבלתי מקום בניצחון הכביר. היא תבין את כוונתי" ציווה המהלך באפלה, ולאחר שהשליח יצא, הוא הסתכל על הקיר השחור והרים את גרזן פלדת הנשמות העצום שלו, לא מרוצה מחוסר השליטה שלו על המתרחש, והוא לא התכוון לתת לחוסר השליטה שלו להימשך.

ומהצד החיצוני של הקיר, לב-המפסיק-לפעום-בשמה שמעה את הדברים. היא הייתה נשגבת שאול מקאסטת עלות הבוקר, שקיבלה את השתגבותה באותו הזמן כמו סימפוניה, ומשרתת את המאהב באפלה. היא הייתה המומה לשמוע את הדיווח, יש שיאמרו שאפילו התרגשה מהדבר, למרות שהלב שלה לא פעם מהרגע בו זרקה את שמה אל האבדון, כך שקשה לומר זאת. היא קרעה באותו הרגע קרע בעולם אל האל-מקום, והוציאה ממנו כד קטן. בטקס בו היא פגשה את סימפוניה, היא העניקה לו את הכד התאום של הכד הזה, ששניהם יחד היו עתקים שאפשרו להעביר ביניהם הודעות כול עוד שני המחזיקים בכד נמצאים בבריאה. וכעת, היא שלחה למנצח ברכת ניצחון.

======
גם כן בארצות הבוזזים, בלוקשאי, האישה שחורת השיער ישבה על הכיסא בשריון הירוק שלה וקראה את הדיווח. העיניים שלה התרוצצו בחוסר שביעות רצון ככול שהדיווח האריך. לאחר מכן, היא יצאה מן החדר בסערה, והראשון לפגוש אותה, היה אחד מחייליה הנאמנים.
הוא היה דם דרקון ברור, שיערו חתום כלהבה ומכוון מעלה, עיניו צהובות, וקשקשים על צווארו רק הדגישו את מוצאו. דם הדרקון מקאסטת האש הקרוי הירו שאל, "הגנרלית אג'אווה, מהו העניין?"
"מישהו הביס את שור הצפון לפנינו" ענתה לו הורד השחור "לקח את הדם הראשון על השור".
"זה דבר נהדר! בן ברית חדש לצרף לצידנו, מישהו שיסייע למטרה הצודקת שלנו. האויב של האויב שלי..."
הורד השחור קטעה את הנשגב הצעיר "לא, המשפט הזה הוא טעות מרה. יש זוועות יותר אפלות משור הצפון, גם אם אנחנו לא מכוונים אליהן כרגע את חרבנו. האיש הזה, מהמהם-סימפוניית-הלהבים-הבוכיים, אני אפילו לא מצליחה להבין מהו לעזאזל. המרגלים אצל שור הצפון תיארו אותו בעשר דרכים שונות, כול אחת יותר מאיימת מהשנייה. אל האבדון, אומן חרב שבתנועה אחת שופך נהרות של דם, מפלצת מרעידת עולמות שאפילו השדים העוצמתיים ביותר לא יוכלו לה. הדיווח מספר על כך שהוא הביס שדת מעגל שני, אבל הוא יכול להיות שווה לשדה או שווה לאחד משרי המוות בכוחו, זה לא מדויק מספיק."
"אז מה נעשה?"
"הירו, תנסה להיזכר במעט השיעורים שלמדת בבית הפעמונים לפני שנשרת. הדבר הבסיסי ביותר שצריך להשיג לפני הקרב הוא מודיעין, ועם זאת..."
עיניה של הורד השחור נצצו באותו הרגע עם רעיון, בעודה הולכת משם במהירות ומשאירה את הירו מבולבל. הוא בא לומר עוד משהו, אבל כבר לא היה לו למי לומר אותו.

=======
במדינה הצפונית הקטנה של שאנארה, האיש בשריון המלא והשחור התהלך לו במסדרון הארוך. המנהרה התת-קרקעית הוחזקה בידי קורות עץ רעועות, והסיבה היחידה שהיה ניתן לראות בה היא שכול החשכה נשאבה אל מצחו של האיש, אל תוך האנימה שלו.

המבט האלגנטי שעל פניו הופרע בידי הדברים שנאמרו לו בידי האיש שלידו. בלה בלה בלה סימפוניה בלה בלה בלה הצלחה בלה בלה בלה שור הצפון, ושביעות הרצון של המאהבת. זה כול מה שהוא שמע. המוח של פלאדין הנפראקים היה טרוד מידי בשביל להקשיב לפרטים של הדיווח. הוא היה המשרת האהוב ביותר של המאהבת, מעוור-עיני-צדיקים אולי חשב שהוא איזה יריב אליו, אבל הוא היה רק חרק שזיהה תבניות שלא קיימות בשביל לתחזק את האשליה שלמאהבת יש כול רגש אליו.

ונסיך הצללים? הוא היה אביר המוות האהוב ביותר של המאהבת. לפני שסימפוניה הופיעה, לאחר שביצע משימה בהצלחה, המאהבת נישקה אותו מול כול החצר שלה, והעונג של הנשיקה היה כה אדיר שנסיך הצללים לא הרגיש עוד עונג מאז, הדבר הכי קרוב לכך היה כאשר הוא שמע את צרחות האנשים שהוא עינה. הוא היה יד ימינה של המאהבת, המשרת האהוב שלה, אבל אז סימפוניה הגיע. סימפוניה היה יריב, מטרד, ונסיך הצללים שנא אותו שנאה יוקדת. סימפוניה לא היה מאוהב במאהבת, כך אמרו השמועות, ונסיך הצללים חשב שזוהי חוצפה בפני עצמה. בתחילה נסיך הצללים חשב שסימפוניה הוא רק בובה שהמאהבת משתמשת בה על מנת לגרום לו לקנא, אך כעת הוא הבין שיש יותר מכך. בביקור הקצר והאחרון שלו, הוא אפילו לא הצליח להתקרב לאהבה האמתית של סימפוניה, רוח רפאים עלובה בשם הארוקה, והשם הזה הוא המידע היחיד שהוא הצליח להשיג עליה. היא הייתה מוגנת בידי כול הכוחות של המאהבת, ואף מרגל לא שיתף שום דבר עליה.

"נסיך הצללים?" שאל האיש, שכבר כמה דקות הלך אחרי נשגב השאול בשתיקה, בעוד זה היה עסוק במחשבותיו. ההפרעה שלו נענתה במבט כועס.
"תביא לי מאה מהאסירים שלנו הלילה להיכל שלי, אני צריך לעשות מדיטציה היום ואני צריך מנגינה" הוא ציווה.
"מאה? זה הרבה מאוד אנשים ביחס למבחר שלנו אדוני, וגרוע מכך, הם ישימו לב" אמר השליח, שהיה אמור במקור להיות יועץ, אבל נסיך הצללים מעולם לא באמת שאל לדעתו.
"אלא אם בא לך להיות אחד מהם, אתה תביא לי אותם. אני צריך מנגינה, ויש לך מזל שיש לך עמדה פוליטית במדינה המגעילה הזו אחרת גם אתה היית מנגן היום למעני מתוך עלמת הברזל הפרטית שלי. מאה אסירים, הלילה, זה מובן?" הוא שאל בזעם וארסיות, והאיש הנהן ושתק.

ונסיך הצללים, הוא ידע שהוא צריך לפגוע ביריביו היכן שכואב להם, הוא צריך לעשות מדיטציה- על מה תהיה נקודת החולשה של סימפוניה. כמומחה באומנות העינוי, הוא ידע שלא משנה כמה אנשים מסתירים זאת, "נקודת תורפה אחת" היא מיתוס שלא באמת קיים. אם הארוקה מוגנת, על נסיך הצללים רק למצוא נקודת תורפה אחרת בסימפוניה, ונסיך הצללים מוכן להוריד שכבה אחר שכבה מהיריב שלו עד שיראה את כול החולשות שלו.
 
האתגרים מותאמים לשחקן, ותלויים במצב. לפעמים, אני מציב ׳אתגרים׳, סיטואציות שדי תואמות את היכולות של הדמות ואני יודע שהוא הולך לעבור אותן, גם אם יצטרך קצת להילחם על זה. לפעמים, כמו בקרב הזה, אני פתוח לאופציה של הפסד, ומציב אתגרים שגדולים מהשחקן- ואז זה כבר דורש ממנו למתוח את הגבולות של הדמות שלו. בקרב הזה, בגלל שהוא היה מורכב משלושה שלבים ארוכים, שיניתי במעט את המכאניקה (כמו שתיטרתי בתחילת הקרב) והכפלתי את כמות דרגות הבריאות שיש לשחקן לקרב הזה, כי ידעתי שאי אפשר לשרוד כול כך הרבה אויבים בלי תמיכה, בשיטה שאין בה ריפוי מיידי כמו במו״ד.

אביסאלים הם מאוד נוחים למשחק יחיד. יש להם תעצומות שמאפשרות להם לזייף את מותם, ונותנות לי את החופש לתת לאויב להביס אותם מבלי שהם ימותו. אם הפחד הוא שהשחקן ימות, זה מבחינתי פותר לי את זה, ויש לשחקן גם בני ברית. אם סימפוניה היה מתעלף ונופל באמצע שדה הקרב, מעוור-עיני-צדיקים היה מנסה להבריח אותו משם לפני שהוא ימות. אני לא מפחד במיוחד מזה שסימפוניה ימות, אני סומך על השחקן מהבחינה הזו לעמוד בכול שטות שאזרוק עליו :p

הדבר היחיד שעשוי להיות בעיה הוא אתגרים שבכלל לא תואמים את סט היכולות של השחקן. קרבות חברתיים או המוניים, לדוגמה, צריכים התאמת קושי בשביל שיהיה סיכוי לעבור אותם, כי אין בני ברית ״שיפצו עליך״ ביכולות שלהם. אבל אם יש יריב חזק, אני לא אחליש אותו בשביל השחקן. אתה לא הולך לריב מכות עם הטאראסק כלוחם דרגה 1, אתה לא הולך לקרב צבאי ישירות כנגג שור.הצפון כמפקד מתחיל, הקבלה זהה לדעתי.

האם הבנתי נכון את השאלה?
 
סימפוניה פוגש את הלה-סין-רו-זיא-ראן לאחר הקרב, היא שוכבת ליד חרבו באוהלו של המעוור, ידיה מרוסקות לחלוטין. סימפוניה זועם עליה, על כך שהיא הפרה את הצו שלו. הלה-סין בוכה, מלאת כאב, כול תזוזה של ידיה מכאיבה לה. סימפוניה סוטר לה, גוער בה, למרות שהוא יודע על המעורבות של הנפילים במעשה. ועם זאת, הוא לא יכול להיות רך איתה, לא יכול לתת לה לדעת את האמת. בסופם של הדברים, הוא אומר לה כי הוא יפסיק לאמן אותה.

לאחר מכן, סימפוניה מוצא רוח שתישא את גופתה של סמאה אל שור הצפון, כמחווה של כבוד, ביחד עם מכתב. הוא מביע את ההערכה שלו לנשגבת אותה הוא חיסל, ברשמיות, מבלי לציין את הסיבה מדוע הוא חיסל אותה. הוא כן מביע חרטה, ומציין את הקשר שהיה להם בימים עברו, בחיים אחרים, בעידן אחר.
לאחר מכן, הוא כותב גם מכתב בעבור לב המפסיק לפעום בשמה. העתק אותו היא העניקה לסימפוניה פעל רק כאשר גם היא וגם סימפוניה היו בבריאה, ולכן המכתב לוקח לו עמודים רבים לכתוב, והוא מפרט את כול המאורעות שקרו לו בזמן האחרון. הוא מקווה שגם לה יש מה לספר לו.

הוא מוצא ממנה תריסר מכתבים, הכוללים את החיפוש והסריקה שלה אחר כול אחת ואחת מההריסות שהוא שלח אותה אליהן בעקבות הרישומים מהעבר שהוא מצא. היא חושדת במעורבות של יריב שסימפוניה לא יודע עליו רבות- נשגבי הכוכבים.

הוא מחפש מידע על נרבו הסטור, איש קשר של הרוח הידועה כקלארה, שבגד וחיסל אותה בימי חייה. הוא מגלה את מקום מגוריו, את העסק בו הוא משקיע (קרקס להבות הקרח, מארצות הבוזזים, שהוא מאמין שיביא לו רווח רב בעיר המסכות החיה). סימפוניה מתקרב אל העיר ברכיבה, יוצא אל הבריאה מתוך העולם התחתון, אך צל אפל מופיע מולו בדרכו, וקולה של המאהבת נשמע מבעדו.

היא מבהירה לסימפוניה שזהו לא הזמן שהדבר יגיע, זהו לא הזמן שעיר המסכות תושמד, בגלל שסימפוניה לא יכול לפתוח יותר מידי חזיתות. למרות ההצלחה של סימפוניה, היא מבהירה לו את ההשלכות של מעשיו, ואת הבדל המעמד שעדיין נמצא ביניהם. היא מעניקה לסימפוניה שתי אפשרויות, על פי איזה נרטיב הם יספרו על מה שקרה בליל סימפוניית הדמים. הראשון, הוא שסימפוניה פעל על דעת עצמו- ולכן הצורך של שור הצפון בנקמה יהיה נגדו אישית, וסימפוניה יהיה משוחרר מהחובות של המאהבת לתקופה או שיספור כי הוא פעל תחת הוראות המאהבת, ולכן כעת האחריות שלו תהיה להגן על גראדפס, לקראת תגובת הנגד של השור, שלא יישאר חייב.

סימפוניה בחר לספר כי הוא פעל תחת הוראות המאהבת.

לאחר מכן, סימפוניה משנה את דרכו על פי ההנחיות החדשות. הוא עובר דרך אוכלי הדמעות, שמשנעים אלפי עבדים ממהלכי הקרח, ולוקח את הלה-סין, לא אומר לה דבר, לוקח אותה איתו פשוט, ומגיע אל הבירה של גראדפס המתה, אונט-וינדאק (לקראת סוף דרכו סימפוניה נכנס מחדש לעולם התחתון). שם, נערכת קבלת פנים גדולה למולו, בה רוחות לוחמים אדירים כורעות לו ברך, והוא מובל אל האפריון של המאהבת, שמבפנים הוא חדר עצום מימדים בפני עצמו. שם, המאהבת מבהירה לו שלמרות ההנחיות שהוא קיבל, היא מרוצה ממנו, ומבהירה לו את המעמד החדש שלו. היא אומרת לו שכעת, היא תשמע את מחשבותיו ותשקול אותן, שכן הוא הוכיח את עצמו מספיק בשביל להגיע לרמה הזו. באפריון, הארוקה גם היא נמצאת, והיא יושבת בשקט במהלך השיחה.

המאהבת מסבירה על המצב הנוכחי של סימפוניה, מקלה את רוחו כאשר היא מספרת לו כי השהות הממושכת שלו בעולם התחתון מנעה ממצוד הפראא מלהתחקות אחריו, ומספרת לו שהסיבה שהיא לא הורסת בעצמה את מצוד הלהבה היא שהיא סומכת על סימפוניה לעשות זאת בעצמו בצורה מרהיבה שרק תפאר את שמו (מצוד הלהבה הוא מצוד מחומה לבנה שיצא אחר סימפוניה לאחר הטבח שלו מיד לאחר השתגבותו. הוא לא עוצמתי כמצוד פראא רגיל, אבל הרבה יותר ממוקד מטרה). לבסוף, המאהבת מביאה את פסל הצל, מדברת עם סימפוניה על הטבע שלו, אותו היא לא הכירה בעצמה. היא טוענת שיש לחישול הצללים סודות רבים, אותם היא רק רוצה לגלות. סימפוניה אומר לראשונה את דעתו, לאחר שלא הביע דבר למעט נאמנות במהלך השיחה, אומר כי אם יעמיק את זיכרונותיו מן העידן הראשון הדבר יכול להיות שיגלה דברים רבים על העולם, ויוכל לעזור למאהבת הרבה יותר.

שרת המוות עונה כי למרות ההצלחות שלו, היא עדיין לא סומכת עליו לחלוטין. היא אומרת לו כי היא הכירה את האדם שהוא היה בעידן הראשון, אבל כעת הוא כבר לא הוא, הוא כעת המשרת שלה, הלוחם שלה. אך היא מחליטה לסמוך עליו, שואלת אותו אם יהיה מוכן לתהליך. סימפוניה מסכים, אך המאהבת צריכה אמצעי לוודא את בחירתו. היא מוציאה מתוך אלמקום מטבע שחור, עשוי פלדת נשמות, וברגע שסימפוניה אפילו לא יכול להגיב לו מרוב שהיה מהיר, מצמידה אותו למצחו של סימפוניה. נשגב השאול צועק בכאב בעוד שהאנימה שלו מתפרצת, והמטבע השחור שוקע אל תוך האנימה שלו, מרגיש כאילו הוא נמס אל תוך הבשר שלו. המטבע אמור להשפיע למשך חודש, על פי המאהבת, ואמור למנוע מסימפוניה מלהשתגע. רק בדרך זו, היא מסכימה לו לשקוע אל תוך הזיכרונות שלו מהעידן הראשון. היא אומרת לו שהוא יעמוד לצידה אל מול הנפילים פעם נוספת, לא כמו לאחר ההשתגבות שלו, אבל הם עוד הולכים לעשות זאת. סימפוניה נזכר ברגע האחד הזה, לפני שהוא פסע לפי האבדון, בו המאהבת אמרה לו להיזהר, כאילו משהו מהלב השחור שלה... ריחם עליו, במידה מסוימת.

לאחר השיחה, בקשתו האחרונה של סימפוניה היא להישאר עם הארוקה. המאהבת צוחקת, משאירה את האפריון בידיהם. סימפוניה שואל את הארוקה אם היא כועסת על המעשה שהוא עשה, והיא בתגובה מחבקת אותו, ודמעות מתחילות לרדת מפניה. הוא אומר שהוא לא ראוי לה, שהוא נטש אותה לאחר שאמר שלא יעשה זאת, הוא מביע את הפחד שלו שהנפילים יפגעו בה. אבל הארוקה לא כועסת. הוא שואל אותה כיצד היא יכולה. הארוקה אומרת לסימפוניה שהוא הדבר היחיד שמשאיר אותה בעולם הזה, היא מראה לו את טבעת האירוסין שלהן, שאת הרגע בה הוא העניק לה אותה הוא כבר לא זוכר. כול מה שנותר לה הוא הרגשות, אבל היא לא תוותר עליהם, היא לא מוכנה לוותר על סימפוניה ולתת לו לשקוע במשימה שלו להרוס את הבריאה. היא תחכה לו לנצח, תישאר כאן לזמן בו הוא יחזור מכול משימה, שכן בשבילה הנצח הוא לא זמן ארוך בכלל, רק על מנת לחבק אותו ולדאוג לו במעט הזמן שיש לה איתו. סימפוניה ההמום נשבע שהוא יגרום לה להיות מאושרת, שהוא לעולם לא יפגע בה או ייתן למשהו לפגוע בה. האוהבים נשארים אחד בזרועות השני זמן רב, מנשקים זה את זו. בסופו של דבר, לאחר הרגע מלא הרגש של הזוג שבנסיבות אחרות היה מאושר, סימפוניה רק צריך לשאול את דעתה של הארוקה בעניין אחרון...

==
סוף העדכון! בכנות, לא זוהר כמו האחרים, וגם העדכון הבא יהיה כזה. זו לא טעות, אחד מהדגשים הכי גדולים שלי ושל [mention]Qurrion[/mention] במשחק זה להתמקד ברגעים הקטנים של סימפוניה, בבחירות הקטנות, מה נותר בסימפוניה כאדם ומה לא. הנשגבים הוא עולם של גיבורים גדולים ורבי עוצמה, אבל כול הגיבורים האלו התחילו את דרכם כבני תמותה, גם השבורים והאפלים ביותר מביניהם. הקרבות האפיים והאדירים הם אירועים מיוחדים, ברוב הזמן, זוהי לא החרב שסימפוניה נלחם באמצעותה, אלא המילים והבחירות שלו.
 
עדכון חמישי! והפעם, עדכון שכולו התמקדות בדב"שים. הארוקה, לומייר, הנפראק, ויותר מכולם- הלה-סין-רו-זיא-ראן.
===

לפני עזיבתו אותה, סימפוניה שואל את הארוקה דבר אחד אחרון. הוא מבקש ממנה להחליט מה יהיה הדין של הלה-סין-רו-זיא-ראן. לאחר שהיא הפרה את הצו המפורש של סימפוניה, הוא לא ידע מה לעשות איתה. הארוקה מבקשת ממנו להשאיר אותה מעט זמן איתה, ולמרות שהגישה של הלה-סין להארוקה מאוד שלילית. סימפוניה משאיר את השתיים לבד, בעודו פוגש בלומייר, ששואל אותו על הקרב- שאלות שסימפוניה ממעט לענות עליהן- ומדווח לו כי הוא יצר לו רשת של אנשי קשר ברחבי האזור. הרוחות רואות את סימפוניה באור חיובי, לא כשאר אבירי המוות של המאהבת, והדבר משחק לטובתו של אביר המוות.

לומייר מספר לסימפוניה כי השם הזה הוא לא שמו האמתי, פרט שהוא שיתף עם למעטים בלבד, מספר לו שהמאהבת פשוט החליטה ביום אחד לקחת ממנו את שמו הישן. הוא מספר לסימפוניה מעט על כת מסתורית, שבעבר סימפוניה לחם בהם בעיר המסכות, והם מנסים ביחד להבין את המסתורין שמאחורי הכת הזו בחוסר הצלחה, אבל משיגים רסיסים של מידע. סימפוניה, צופה כבר מה שיקרה, מבקש מלומייר לקבוע לו פגישה דחופה עם המנתח הטוב ביותר באונט-וינדאק (עיר הבירה של גראדפס המתה, המקום בו הם נמצאים כעת), ולומייר עושה זאת.

כאשר השיחה של הארוקה והלה-סין מסתיימת, הארוקה מחליטה כמו שסימפוניה מצפה שלא יעניש וינטוש את הלה-סין, אך היא אומרת לו דבר נוסף. כי הלה-סין לא מבינה את המחיר שמגיע עם עוצמה. היא מבקשת ממנו ללמד אותה את המחיר הזה, לחזור עליו ולדרוש אותו ממנה. סימפוניה מקבל את דעתה, ואז הולך להלה-סין, ובלי הרבה מילים פשוט לוקח אותה משם, אל המנתח הטוב ביותר.

הם מגיעים ל"בית הניתוחים של דוקטור ג'רארד והאחות מוריטיה", נכנסים ופוגשים באחות. אישה נחמדה, עדינת נפש, שמקבלת את הצעתו של סימפוניה, שמשלם היטב על מנת שידיה של הלה-סין יתוקנו. כמובן, הסיבה שהן היו שבורות מלכתחילה הייתה זעמם של הנפילים, כך שלא יהיה כה פשוט לבטל את ההשפעה הזו, אבל זה אפשרי. האחות קובעת מחיר, וקושרת את הלה-סין-רו-זיא-ראן למיטה. היא לוקחת מזרק קטן, מזריקה לה, אך למראה טיפה קטנה של דם, פתאום היא נופלת אחורה בבהלה ברורה, עם מראה שהיא עומדת להקיא. ואז, מופיע דוקטור ג'רארד.

דוקטור ג'רארד לובש לו חלוק גדול ושחור, משנה את התספורת. מסתבר שהשניים הם פיצול אישיות החולק את אותו הגוף, כאשר הדבר שגורם להחלפה בין השניים הוא המראה של דם, שהאחות מוריטיה לא יכולה לסבול. כול המנתחים הטובים האחרים באזור הצטרפו לשורות מנתחי המתים שיוצרים את הצבאות של המאהבת, אך המצפון של האחות מוריטיה מנע מהאח ג'רארד לעזוב את בית הניתוחים שלו לטובת קריירה יותר מצליחה שכזו. הוא קר רוח, מתעלם לחלוטין מכאבה וצעקותיה של הלה-סין. הניתוח כה מחריד שאפילו סימפוניה נאלץ להסיט את מבטו, והוא נותן להלה-סין (דמת רפאים, כאמור) טיפה מדמו על מנת לעמעם את כאבה. הדוקטור פותח לחלוטין את הידיים שלה ומסדר מחדש את השברים במחזה גרוטסקי ואיטי יותר מכול קרב, ללא כול הרדמה. הוא מציע לסימפוניה שתי אפשרויות- החלמה איטית אך למשך זמן ממושך וארוך, ללא כאבים. או החלמה מהירה ומלאה בסבל וכאב. סימפוניה בוחר באפשרות השנייה, זוכר שבקרוב מגיע מבחן הבגרות של הלה-סין (שבשבילו היא ביקשה מסימפוניה לאמן אותה), וללא ידיה הוא חורץ את גזר הדין שלה למוות בטוח.

סימפוניה משאיר את הלה-סין לנוח עם הארוקה, לאחר שהכאב שלה היה כה גדול שהיא התעלפה ממנו. הוא פונה לנפראק, שמענה מוטאנט פראא מוזר במיוחד שהוא קנה מן הגילדה (שבתחילת דרכו, סימפוניה איפשר להם סחר מוגבל בתוך גראדפס). הנפראק מגלה לאביר המוות שהוא מודע לזיכרונות שיש לו מן העידן הראשון, שואל אותו על ההריגה של סמאה ושואל האם הוא צריך להיות זה שמעלה את החשדות לגביו שהמאהבת לא מעלה. סימפוניה עוזב את החדר, מתעלם מהנפראק בהפגנתיות, וחוזר לתלמידה שלו. הוא מתעלם מצעקות הכאב שלה בכול תזוזה, מהפחד שלה שהיא לעולם לא תעבור עוד את המבחן, וחוזר ללמד אותה את השיעורים הבסיסיים ביותר. הוא לאחר מכן מתאמן איתה, והלה-סין משמשת בכוח שלה ליצור פרצים של כוח אפל מידיה, שמסתבר שגורם לה לסבל נוראי, אבל סימפוניה לא מוותר לה. "הכוח שלך מגיע מפה" הוא אומר ומצביע על הלב שלה, ומשלב את האנימה שלו עם הכוח שלה, נותן לה להרגיש את הכוח, "אבל את צריכה להשתמש בזה קודם" הוא אומר ומצביע על המצח שלה. ואז עולה לו רעיון. לאחר הפסקה קצרה באימון- הוא מנסה לאפשר להלה-סין להתכוונן לדייקלהב שלו.

התוצאות גרועות, הדייקלהב דוחה את הלה-סין, גורם לכאב שלה להתגבר. הוא רגיל לאדם עוצמתי וחזק כסימפוניה שאוחז בו, לא מוכן לתת להלה-סין להיכנע. עם כול ההדרכה של סימפוניה. הארוקה מציעה לנסות לדבר עם הרוחות שבפלדת הנשמות, כאך סימפוניה לא מאפשר לה, זוכר כי הרוחות מהן נוצרה החרב הם חבריו לשעבר שפנו כנגדו והרגו אותו- ונתנו לו את ההזדמנות להפוך לאביר מוות. הוא פונה, בלית ברירה, לנפראק, מבטיח לו כי הוא נאמן עדיין ומבקש ממנו עזרה. אבל הנפראק לא קונה את העניין. הוא מספר לסימפוניה כי הוא צעיר מרוב הרוחות בטירה, אך כוחם של הנפילים חיזק אותו והעלה אותו למעמד שלו. הוא דורש מסימפוניה להעמיק את הלחישות בראשו, אך כאשר זה מסרב, הוא מקלל את הדייקלהב שלו. בכוח האבדון, הוא מחדיר שיגעון והורס את הנשמות שיצרו את הלהב מבפנים. הקללה הנוראית נועדה לסימפוניה, כמובן, אך מבלי לשים לב... הוא עשה בדיוק את מה שסימפוניה ביקש.

בהתחלה זה לא עובד, כמובן. החרב גורמת לטירוף בהלה-סין, שלא מצליחה להתכוונן אליה. סימפוניה מחליט ללכת לכיוון שונה, ומביא את אחד ממכשירי האימונים שהוא שחזר ממבנה מן העידן הראשון, מראה להלה-סין בדיוק את הדרך בה הוא נלחם עם החרב בקרב כנגד צללים אפלים. לאחר מכן, הוא נותן להלה-סין לנסות שוב להתכוונן אל החרב, ואחרי כול הניסיונות והכאב... זה מצליח. אבל הלה-סין רואה נבואה כאשר היא מסתכלת אל החשכה של האבדון. היא רואה חיזיון של אוכלי הדמעות קשורים, המתים האדירים לצידם של השאמאנים הגדולים, אל מול פי האבדון. את סימפוניה, שפצע אותם במו ידיו. פי האבדון כה גדול, בגודלו של הים הלבן, ואז סימפוניה מצביע על הלה-סין עם הלהב שלו, והיא זורקת אותם אל האבדון, משמידה אותם מן הקיום.

הקללה של הנפראק, העונשים והחזיונות של הנפילים. סימפוניה לא מוכן להיות כלי משחק בידיהם. אז ברגע אחד, הוא מחליט להרוס את כול החזיונות שלהם, ולהעניק לתלמידה שלו את היכולת לעבור את המבחן:

כאשר הוא מוותר לחלוטין על הדייקלהב שלו, מי סתיו צלולים, ונותן אותו להלה-סין.
 
עדכון שישי! והפעם, לבריאה!

===
לאחר שויתר על הנשק שלו, נשגב השאול פונה לדרך אחרת. הבחירה שלו להכריז כי הוא פעל תחת פקודות המאהבת תגרור פעולת תגמול משור הצפון, וזוהי האחריות שלו לסכל אותה. ויש עוד כמה דברים שהוא מחפש בבריאה, עוד תשובות...

הוא נפרד ממעוור-עיני-צדיקים, שמעניק לו 3 מטבעות. נשגב שאול הוא מתנקש מוצלח ובעל כישרונות רבים, אך הכישרון האמתי שלו הוא ניהול הכלכלה. כול מטבע צבוע בצבע אחר, ועל פי מעוור-עיני-צדיקים, הוא יגלה במהירות ברגע שסימפוניה ישלם במטבעות האלו על משהו באזור גראדפס. ככה הוא יוכל לקרוא לו.

הוא פונה אל הנפילים, ומבקש מהם לסייע לו בחיסול של סאייזו. סאייזו, כעת סוחר גדול שסימפוניה לא באמת זוכר לחלוטין, היה האחד שהוביל את בני בריתו של סימפוניה לבגוד בו כאשר הוא היה בחיים- האחד שנתן לו את ההזדמנות להפוך לנשגב שאול. סימפוניה השליך את עברו אל פי האבדון, ולכן הזיכרון שלו ממנו היה מטושטש בלבד, אבל הוא ידע שהוא צריך לחסל אותו. הוא הרגיש מרחוק כיצד הנפילים משתמשים בנשמות הכלואות בדייקלהב הישן שלו (שנמצא אצל הלה-סין-רו-זיא-ראן) על מנת למלא את הבקשה, שכן הוא הבטיח להביא הרס על האיש, ואין רגש חזק משנאה להרוס את הבריאה באמצעותו. סימפוניה כן מגלה שכעת, בעקבות השפעת המטבע השחור שבראשו, לחישות הנפילים כבר לא ברורות כמו בעבר.

בסופו של דבר, עם גישה לזיכרונותיהם, סימפוניה מקבל 4 מטרות בגראדפס. 4 אנשים חיים, שיש להם קשר- ולו הקלוש ביותר- לסאייזו. דרך בית הקברות של גראף-וינדאק, ארץ צללים קטנה ומפוקחת במיוחד ממנה מתנהל המעבר בין העולם החי והעולם המת של גראדפס, נשגב השאול יוצא אל הבריאה בשעת לילה, מניח על פניו את העתק הידוע כמסכה- שמשנה לחלוטין את מראהו, ויוצא בשעת השקיעה...

אחד אחרי השני, הוא מגיע אל בני התמותה המסומנים, משיג מידע ומחסל אותם. כול חיסול מראה לו מטרה נוספת, מחוץ לגראדפס, מטרה חדשה שקשורה לסאייזו. סאייזו הוא מלווה בריבית, בין היתר, וגם סוחר, וזה רוב הקשר שלו לאנשים הללו. אציל שהיה בשעת משבר לפני שנים, מסומם בשכונה ענייה שבעבר הגן על משלוח שלו (שגם מזכיר כנופיה שמאיימת על חייו בשם הרואים-ללא-עיניים), אב ובן ששימשו כמגשרים בינו לבין אציל קארני זועם. כול מקרה רצח הוסתר על מנת להיראות כמו משהו שהיה יכול לקרות באמת- אציל שיצא להליכת לילה מסוכנת ונפל בשדה, שוד שהדרדר, בית שנשרף על אנשיו... המטרות הבאות כבר נמצאות בראשו של סימפוניה, אך הן מחוץ לעיר. זוהי רק ההתחלה.

בבוקר, סימפוניה ללא המסכה מגיע לכאורה לגראדפס. מהומות קטנות מלוות את הרציחות שהתרחשו בלילה, אך אף אחת מהן אינה תעלומה- רק המקריות שהן קרו כולן בזמן כה קצר. הוא מתארח באחוזה האישית של המאהבת בעיר, השוכנת לצד ארמון הראם הלבן, ושם הוא מגלה על מה שקרה מאז הפעם האחרונה שהוא עשה עסקה עם הגילדה ונתן להם להיכנס לגראדפס. הגילדה והמאהבת משחקים במשחק בו המאהבת שמה הגבלות שרירותיות על הגילדה בניסיון להתיש את איש הגילדה גאראן סירפן על מנת לצאת מהעיר, בעוד שהגילדה כרגע מקשיבה לכול ההגבלות. בכול שבוע מחדש, המלך של גראדפס, אאולן גראף-דוקאט, מגיע אל האחוזה של המאהבת לקבל את ההגבלות החדשות שהיא הציבה על הגילדה מאנשיה. סימפוניה מחליט להציג את עצמו אל המלך, שמתגלה כאדם שמן שמפוחד לחלוטין מנוכחותו של אביר המוות ולא מקבל אף ביטחון מההבטחה של סימפוניה שהוא יגן על העיר.

סימפוניה מתיישב לנוח מעט, לאחר הלילה הלבן שלו, ממשיך לחפש תשובות. המטבע השחור מעמעם את קולות הנפילים, אך גורם לזיכרונות העתיקים שלו להיות ברורים הרבה יותר. הוא עוצם את עיניו למדיטציה קצרה, והזיכרונות עולים כאילו מעצמם.

בסוף העידן הראשון, הנשגב רב העוצמה עומד אל מול אחד מן האלים השמימיים, מתווכח איתו בזעם. האל זועם על כך שהוא נטש את אחד מהקרבות שתוכננו לחגיגת ליקוי העונות ביו-שאן. האל זועם על הזלזול שהוא מפגין, מצפה להתנצלות מנשגב השמש.

אבל הוא פוגש בתגובה שונה לחלוטין. במקום לקבל התנצלות, נשגב השמש מטיח בו שהוא לא הולך להיות לשעשוע לאלים של יו-שאן. בזמן בו האלים משמינים בעיר השמימית, הוא מציין כיצד הוא עמל על מנת לשמור על הבריאה מבהמות', מהנפילים ומהפראא. הוא אומר שהתוצאה של הקרב הייתה ידועה מראש.

האל ההמום אומר שהוא לא יצא מזה מבלי לשלם על חוסר הכבוד הזה, וברקים מגופו של האל מתפרצים מאחורה, אך נשגב השמש מבהיר לו שהוא יהיה מוכן להילחם גם בו אם יידרש לכך. האל עוזב, בעוד הנשגב צופה על הממלכה שלו. בת זוגתו, נשגבת הלבנה, מתקרבת, והוא מבטא את זעמו על האלים, תוהה במחשבה בוגדנית אולי היה עדיף לחסל את גאיה עם כול אחיה...

היא התקרבה, ונשגב השמש שאל מה קרה לשמלה שהוא הביא לה. "אני יוצאת לציד" היא אמרה, "ואני לא רוצה שהיא תתלכלך, אהובי".
"ולכמה זמן תיעלמי הפעם?" שואל נשגב השמש, "שבוע? חודש? שנה? עשור? עד העידן הבא? הברכה של לונה אולי מגנה על גופך ממוטציות הפראא, אך הוא עדיין משנה את מי שאת" הוא ניגש אליה וכורך את ידו סביב מותניה. "אני זקוק לך, אני רוצה שתישארי לצידי."
"עד כמה שהציד יימשך" היא אומרת, נותנת לנשגב השמש לחבק אותה לרגע, אך משתחררת מידיו בקלילות "למרות שאתה יודע שכבר אף חיה לא יכולה להעסיק אותי יותר מחודש. אין מספיק אתגר" היא אומרת בחוסר שביעות רצון. "אני לא יכולה להישאר כאן ולהירקב כמו החברים של המועצה הגבוהה. העצבים שלי נמרטים בזה אחר זה."
הוא נאנח וחוזר להביט בחלון. "אם כך, אני מציע לך להישאר כמה שיותר קרוב לפראא, לכמה שיותר זמן. יש לי הרגשה רעה מאוד לגבי ההולך להתרחש בקרוב."
"פראנויה היא תכונה שלא תואמת למלכי הבריאה. כול איום שיגיע, נקרע ונחסל עוד לפני שהוא יספיק לסכן אותנו" היא אמרה, והסתכלה עיניו לפני שהיא עמדה להתרחק. "נתראה אחר כך, אהובי, הרמוניה".


וכאשר שמו האמתי נאמר, שמו מהעידן הראשון, סימפוניה שחרר צרחת כאב והתעורר מהזיכרון, מרגיש את סימן הקאסטה שלו רותח, מרגיש את המטבע השחור. הזיכרון הזה היה הבהיר ביותר שהיה לו אי פעם, והכואב מכולם. אבל בפעם הראשונה, הוא למד את השם שהיה לו אז.

====
אני איזה 3 חודשים מאחורה ברשומות האלו, אבל אני כן אציין שבנוסף לעלילותיו של נשגב השאול סימפוניה, התחלתי 2 קמפיינים קצרים שמתרחשים במקביל בבריאה, והעדכון על עלילות הצד יגיע גם הוא בקרוב!
 
מתוך סקרנות, מכאנית יש לזה משמעות שהוא נזכר בשם המקורי שלו? לזכרוני אין תהליך של Redempation מאביסאלי לנשגב שמש, אלא אם שינו את זה מתישהו.
נ.ב. הפרק הזה הרגיש קצר יחסית / יבש.
 
מבחינת מכאניקה, ברגע בו הוא גילה את השם מהעידן הראשון שלו במקום העליתי לו את הרקע של Past Lives.

מגילת הארטה מדברת מכאנית על איך גאולה אביסאלית עובדת. הספר הבסיסי של נשגבי שאול מזכיר אותה, אך הדיבור על איך זה עובד מכאנית שמור למגילת הארטה. מדברים שם על העובדה שזה מסע אישי לחלוטין ואפילו השמש הבלתי מנוצח בעצמו לא מסוגל לתת לאביסאל את האפשרות לגאולה בכוחו, על כך שהדרך לגאולה עוברת בהבנה של המהות הסולארית וכול אחת מהמעלות, ושיעורים שנלמדים, ועל כך שהפיכה לנשגב שמש היא בבירור משהו שדורש ליצור קשרים אל החיים. אביסאל שעבר גאולה לעולם לא יחזור להיות נשגב שאול לפחות עד הפעם הבאה בה הוא נולד מחדש, הוא מסוגל להוריד ממנו את רקע הלחישות אלא אם הוא בוחר שהוא מעדיף להישאר איתו כצלקת מנטלית, ממיר תעצומות שונות לנק"נ בו הוא יכול לקנות תעצומות סולאריות, ואולי הדבר העיקרי ביותר- הוא חסר את הקללה הגדולה. נשגב שהגיע מתחתית הרוע אל הגבהים הנשגבים ביותר השתחרר לעד מאחיזתם של הנפילים בגורל נשגבי השמש.

לאביסאלים עם זאת יש שני רסיסים של תקווה שמצוינים בספרים- הקשר שלהם ללונארים שלהם, שמאז הארטה מתעלה על הגורל האפל אליו הם נידונו. אביסאל לעולם לא מקבל Resonance על להגן על בן הזוג הלונארי שלו, ולא משנה כמה הנפילים ישנאו אותו הם לעד לא יוכלו להעניש אותו על כך. בנוסף, יש לנשגבי שאול תעצומה (שלא נדרשת אגב למען גאולה) שמאפשרת להם להשיג גישה לתעצומות סולאריות.

ספוילרים לעתיד הקמפיין
בלי קשר לגאולה, ההשתגבות של סימפוניה כן שונה במידה מסוימת. הגישה שלו לרקע Past Lives, למרות שהוא לא יודע את זה, היא ייחודית אך ורק לו. הוא ניסוי מסוים של המאהבת, או טעות שלה, לא ברור, אבל הדבר נותן לו גישה שאין לאף אביסאל אחר לזיכרונות שלו מהעידן הראשון. המאהבת הזכירה זאת בעבר, היא אמרה לו "ההשתגבות שלך זוהרת הרבה יותר משהיא אמורה", אך היא לא אמרה לו שהיא ידעה שזה יקרה מהרגע הראשון.
 
מודה, הקמפיין הזה גורם לי לרצות ללמוד נשגבים.
נשמע כמו שיטה שמעודדת הרבה משחק תפקידים, לצד עושר מכאני מטורף וחוקים מסובכים (לפעמים גם זה נחמד, בד"כ לא)
קבל ח"ח, ומחכה בקוצר רוח להמשך!
 
סימפוניה מתעורר וכותב את זיכרונותיו על דף, ויוצא מרחבי האחוזה. האדם הראשון שהוא רואה הוא אדם שהוא לא פגש עד היום, ה'מלך' (אך בבירור לא השליט דה-פאקטו) של גראדפס, אלולאן גראף-צ'אני, אדם שמן ופחדן שמשתתק כאשר הוא רואה את סימפוניה, גם כאשר נשגב השאול מבהיר לו שהוא יסייע לו בכול מה שהוא יבקש. למרות הרציחות, המלך לא מבקש את עזרת סימפוניה, חושש מידי ממה יקרה אם יעזר באדם שכזה למשימה.

סימפוניה שולח מכתב אל הנפח מיצ'יהירו היירון, הנפח המת שבעבר הכין את חרבו, ומבקש ממנו כלי נשק חדשים, דייקלהב חדש ושריון. הוא משתמש במעמדו כאביר מוות רב עוצמה על מנת לארגן שהתשלום המתאים יינתן להיירון על עבודתו. הוא מחזיר את המסכה שהוא לקח לפני זמן כה רב לנציג של המאהבת, ובינתיים מקבל מכתב. מכתב המזמין את סימפוניה לבית הבושת "הורד הכחול", ומסתיים במילים "העבודה מחכה לך". זועם מאדם שמספיק חצוף על מנת להזמין את אביר המוות למקום כזה, סימפוניה פונה לשם, ולו רק על מנת לגרום לאיש הזה להתחרט.

שם, הוא פוגש באחת מהזונות, המציגה את עצמה בתור "האקרובטית המנופצת". האישה הלבושה בלבוש חושפני ומתירני מסבירה לסימפוניה שאם הוא רוצה להגן על גראדפס של עולם החיים, עליו להבין אותה, והמקום הזה- הורד הכחול- הוא מקום שבו כול אחת מהעובדות נאמנות לחלוטין לאדונית. היא אומרת שהמקום מנצל את האינסטינקט הבסיסי ביותר בכול האנשים החיים, ודואג כך שמידע יגיע במהירות ויעילות אל המאהבת. סימפוניה לעומתה טוען שהאינסטינקט הבסיסי ביותר ביצורים החיים הוא פחד. האקרובטית אומרת שהיא דווקא שמעה מהאדונית שלה שהאינסטינקט הזה הוא צחוק- גם אם היא מתקשה להבין זאת. היא מציגה מהיכן היא הגיעה ומי היא.

האקרובטית המנופצת היא חלק מקרקס מוריבאונד, קרקס אפל שמסתובב ברחבי הצפון ומלמד את אנשי הכפרים על ההנאות האסורות של הכאב והמוות, ואת הסודות המאיימים החבויים בתוך הבריאה. הקרקס הזה שייך למאהבת, אבל הוא לא מנוהל בידיה ישירות וגם לא מקושר לשמה, במקום זאת הוא מקושר לשם של "השוטה הצוחקת באדום", נשגבת השאול האהובה ביותר על המאהבת. סימפוניה מתעקש שהם יצאו כבר מהמקום ושהיא תסביר את עצמה, והיא מושיטה לו ברדס ובד שחור, שנועד לכסות את העיניים. לא באמת מבין מה לעשות עם הבד השחור, סימפוניה מניח על עצמו את הברדס ויוצא מן המקום איתה.

האקרובטית מספרת לו על כך שגראף-וינדאק, עיר הבירה של גראדפס, היא עיר משעממת, שהמאהבת היא הדבר היחיד שנותן לו צבע. היא מובילה אותו לשכונה חסרת ייחוד, ושם, היא מספרת לו על פרויקט של אביר מוות אחר שנותר כאן וננטש. היא נכנסת לתוך דלת לתוך מקום של חשכה, וסימפוניה נכנס אחריה...

"ברוך הבא, לביתם של הרואים-ללא-עיניים" אומרת האקרובטית המנופצת, לאחר שהם יורדים בגרם מדרגות ארוך וחשוך. קבוצה של אנשים עומדת שם, לצד אספקה של נשקים וציוד מסוגים שונים, ועל עיניהם יש את הבד השחור, כאשר באזור העיניים הבד בהיר יותר וחצי שקוף- מה שמאפשר להם לראות. מבלי ספק, סימפוניה מבין של מי הפרויקט הנטוש הזה. מעוור-עיני-צדיקים הוא בבירור ההשראה לקבוצת האנשים הזאת. האקרובטית מספרת לו כיצד המעוור הראה להם את הדרך והפך אותם ל"צבא" של מרגלים ואנשי מודיעין שמכירים את העיר כמו כף ידם, אך לאחר שעניינים אחרים משכו יותר את תשומת ליבו, הוא פשוט השאיר אותם בעיר לעצמם. סימפוניה מאתגר אחד מהם, אדם בשם צ'ירו, שכאשר הוא שם על עצמו את כיסוי העיניים הוא קורא לעצמו "מספר שתיים", לקרב, ולמרות שהוא מנצח עם מטה אימונים הוא כן מתרשם מהיכולת של צ'ירו לאלתר גם כנגד יריב החזק ממנו בבירור וללא טיפה של ספק.

הוא מספר להם שגראדפס הולכת להיהרס, ששור הצפון יתקיף אותה. האקרובטית מציינת שלפי הדיווח של המעוור, שור הצפון לא יתקוף את העיר ישירות כי הוא מפחד מידי מהמאהבת, אבל סימפוניה מאמין שהם עושים טעות כאשר הם מאפשרים לשור הצפון לבחור את תנאי וצורת הקרב. הוא מחליט שהוא ינסה להגן על גראדפס, למצוא כול פרצה בהגנות שלה ולסגור אותה, אך מהר מאוד סימפוניה מגלה כי הדבר לא אפשרי בגלל העובדה שגראדפס פשוט לא מוגנת. הנוכחות ארוכת השנים של המאהבת במדינה פשוט הבריחה משם כול צבא שחשב להתעמת עם המקום, וגם צבאות שהיו שוטים מספיק בשביל לעשות זאת נתקלו קודם כול באוכלי הדמעות. אם סימפוניה ירצה להגן על העיר, הוא יצטרך להקים את ההגנות שלה מאפס.

ולכן, סימפוניה פונה לאפשרות שלישית, הקשורה בארגון שהוא נתן לו גישה לגראדפס- הגילדה. גאראן סירפן, למרות הפקודות הדראקוניות שהמאהבת מניחה עליו, רוצה מקום בעיר הזו, ויש לו הרבה להרוויח. הוא יקנה מהגילדה את הניצחון, לא משנה מהו המחיר.

סימפוניה נכנס אל איש הגילדה גאראן סירפן, שבדיוק היה בארוחה. הוא מניח את הדג המבושל בצד, וקד קידה לסימפוניה, מציע לו כוס של יין דרומי לשתייה, שעבר מאות ליגות בדרכו לכאן, אך סימפוניה שופך את היין ומבהיר כי הוא הגיע לכאן לעסקים. גאראן מחייך, הוא איש גילדה כדבר ראשון, והוא רואה פה את ההזדמנות שהוא חיכה לה במשך חודשים.

כול השיחה עם גאראן הייתה קרב חברתי.

סימפוניה מבהיר, כבר בתחילת השיחה, שהוא רוצה קודם כול להבטיח שהגילדה לא תתמוך בשור הצפון. גאראן, שמאמין כי לגילדה יש משאבים רבים להציע לסימפוניה, מבהיר לו שהוא מבקש משהו יקר במיוחד. לא הוא מנהל את המסחר מול מהלכי הקרח, ולעצור את המסחר למשך תקופה עם כול השבטים של שור הצפון, מבלי לגלות לו שזה בעצם בגלל שהגילדה תומכת בך לקרב הזה זו בקשה מסוכנת. סימפוניה מבהיר שהאפשרות השנייה, אם הוא לא מוכן למכור זאת לו, הוא שסימפוניה יחסל את כול אלו מהגילדה שסוחרים עם מהלכי הקרח, דבר שמבהיר לגאראן את המקום שלו בשיחה הזו. גאראן מקבל את הדרישה, אך מציע בנוסף לה כלי נשק לסימפוניה, קללות שינצחו את השדים והיסודנים של שור הצפון, קורבנות אדם לצבאות המתים ותפילות בעבורו, ואפילו סמים משפרי לחימה לצבאות החיים שלו, אך סימפוניה לא רוצה דבר מכול זה. במקום זאת הוא רוצה מודיעין. גאראן סירפן חושף שהוא יודע מידע עמוק מתוך מהלכי הקרח, מודע כיצד מעוור-עיני-צדיקים חיסל את כול המרגלים של שור הצפון הקשורים לגראדפס ולאוכלי הדמעות, אך חושף גם שאת הידע החשוב באמת הוא לא נושא בעצמו- כך שסימפוניה יהיה חייב לשלם בשביל להשיג אותו. המחיר הוא גבוה, בנוסף לעצירת המסחר, והוא כולל את פתיחת כספות אוצרות המתים בפני הגילדה, והעובדה שבפעם הראשונה הגילדה תקבל גישה, ולו קטנה, לעושר האמתי של גראדפס. לעושר האמתי של המאהבת.

סימפוניה מסכים, חותם איתו את העסקה. גאראן מבטיח גישה למרגל שנמצא כאן והיה בעבר עם שור הצפון, וגם למרגל שנמצא כרגע בצבא של שור הצפון עצמו, אך הגישה למרגל השני היא משהו שסימפוניה עצמו יהיה חייב להשיג, קסם עוצמתי או יכולת תקשורת מיוחדת שיאפשרו לו את הגישה.

וכך, הקרב, שנראה אבוד בתחילה, כעת פונה לכיוון הצד של המתים.
 
קצת מוזר לי טכניקת האיום של סימפוניה כנגד הגילדה. הגילדה מראש בעולם של הנשגבים שורדת כשמכל עבר יש נשגבים, ולאיים עליה בכח ישיר כזה הוא די חסר משמעות. באותו אופן שור הצפון הרי יכול להכריז שהוא מחסל את כל נציגי הגילדה אם הם לא סוחרים עמו...
 
חזרה
Top