• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

לאורי הולך בנמרצות, עד כמה שרגלו הכואבת מאפשרת לו.
הוא סורק את סביבתו בקצרה. מאחוריו, ארבעת האנשים שצוותו לו לפריצה האחורית. במרחק מה ממנו, וילהלם והצוות שלו באים מהכיוון הנגדי. הם מנסים לעורר כמה שפחות חשד, כל צוות הולך במרחק מסוים אחד מהשני.
על ספסל סמוך, יושבים שני אנשים ומדברים ביניהם.
לאורי יודע שבתוך מעילי העור שלהם מסתתרים להם אקדחים, מחכים לפעולה בכל רגע. שני האנשים שקועים בשיחתם, אך מדי פעם אחד מהם מעיף מבט לחלון שממנו יכול לצוץ קנה של רובה.
לאורי מסמן לוילהלם את הסימן המוסכם, וחומק לתוך סמטה ליד המחסן. הצוות שלו חומק אחריו.
יש להם דקה להתכונן עד שוילהלם יארגן את הצוות שלו ויפרוץ דרך הכניסה הראשית. לאורי לא אהב את החלק הזה בתוכנית. הוא זה שהיה צריך להיכנס בדלת הראשית, להסתכן בירי מהצלף, אבל ויל התעקש שהוא יפרוץ מהצד, כי לאורי היחיד שיכול לפתוח פתח בקיר עם החרב שלו.
הדקה נמשכת נצח, ולאורי מהדק את אחיזתו בחרב, מתפלל חרישית שויל ואנשיו ישמרו על עצמם, ואחד על השני.
ואז קול פריצה נשמע, ואחריו יריות וצעקות.
באותה שנייה, באינסטינקט חייתי כמעט, לאורי משסף את הקיר הצדדי לרוחב, והוא ניתך ומותיר פתח רחב מספיק לצוות שלו.
"קדימה!", הוא צועק ומסתער לתוך המבנה.
 
גארט
מיד כשגארט אומר את זה, פתיחת דלת נשמעת מתחתם, ואז צלילי צעדים מהירים, ולאחר רגע מגיעות היריות. קלוד וגארט רצים לפלטפורמה שמשקיפה על המחסן, ורואים את הקרב שמשתולל למטה.

לאורי וגארט
רעמי היריות ממלאים את המבנה, מהדהדים בין הקירות והמדפים. להבי החופש מסתערים, חרבות בידם, מובלים על ידי שניים - את אחד מהם גארט מזהה בתור לאורי. אחד מהלהבים מצליח לדקור עורב לפני שכדור פוגע בו והוא נופל. בן כנף תופס חייל קרוב ודופק את ראשו נגד הקיר, אבל חייל אחר נכנס בו והשניים מתרסקים לרצפה. העורבים נצמדים לעמודי המתכת של המדפים, יורים על התוקפים.
וילהלם, אוחז במגן כסוף ועגול, מתקדם לעבר בני הכנף. הכדורים פוגעים במתכת, דוחפים אותו אחורה. ואז הקול של מתח גבוה נשמע, כשזרם חשמלי עוצמתי עובר במאות סלילי המתכת, והמגן המגנטי מופעל. היריות מוסטות הצידה, בכלל לא פוגעות במטרתן. שניים מאנשיו של ויל מתקדמים מאחוריו, השדה המגנטי חוסם את הכדורים.
איפשהו מחוץ למחסן, שתי יריות נשמעות, חזקות בהרבה מאלו של אקדח.
 
לאורי מחייך למראה היכולות של ויל, "מצאת לך צעצוע חדש אני רואה!", הוא קורא דרך צעקות הקרב.
עורב גבוה יחסית מצליח להגיע ללחיו עם סכין, משאיר חתך ארוך לאורכה, והוא חוזר להתרכז בקרב.
הוא צריך לסיים עם זה כמה שיותר מהר. בעוד ויל והצוות הממוגן שלו מתקדמים באיטיות ומהווים כוח מרכזי שידרוש את ריכוזם של העורבים, לאורי והצוות שלו משמשים כוח מאגף מימין, שיפרוץ את הגנות העורבים וייתן ללהבי החופש הזדמנות להגיע לחדר האחורי של המחסן.
 
מחסן:
"לכו מכאן, הביאו תגבורת, אנסה לעשות מה שאוכל על מנת לעקב אותם." אומר גארט לקלוד ושאר העורבים שלצידו, אך כאשר הם מביטים לעברו, הוא כבר לא שם. ברגע הבא, הוא נמצא בדיוק בין וילהלם ושני האנשים האחרים שעקבו אחריו. להב מתכתי מנצנץ בידו, הוא משסף בתנועה רחבה את ירכם של שני האנשים, ואז תוקע את הסכין בירכו של וילהלם, גבו אינו מוגן על ידי שדה מגנטי. הפגיון של גארט מותאם לבני-כנף ואינו משאיר פצעים רחבים או קשים, אך הם לא יוכלו ללכת יותר בנוחות, שלא לדבר על לרוץ.
אקדחו הקטן מחוזק בידו השנייה, מכוון אל עבר עורפו של וילהלם, והפגיון שלו עדיין תקוע בירכו.
"שלום לכם, ברוכים הבאים למחסן! כיצד אוכל לעזור לכם?" אומר גארט בנימה השובבה שלו.
 
"ויללל!", שואג לאורי, ואז מזהה את בן הכנף כגארט.
הוא ידע שגארט ניסה להסתנן לשורות העורבים, אבל בכל זאת הרגיש נבגד. אולי הוא באמת רצה להצטרף לעורבים, ולאורי רק שימש ככלי?
מרוב זעם הוא כמעט פונה לתקוף את גארט ישירות. אבל זה לא יהיה חכם. הוא יריב בלתי צפוי.
במקום זאת, הוא מניף את חרבו בקשת רחבה, יוצר הדף חזק של אוויר שמזעזע את העורבים שמולו.
"עכשיו!", הוא צועק, ומתחיל לרוץ לכיוון הכניסה לחדר האחורי של המחסן, שאר הצוות שלו מאחוריו בעוד ויל נשאר להסיח את דעתם של העורבים הנותרים.
 
מחסן
להב מבזיק משמאלו וגארט מתחמק רק בקושי, דקירה מחייל אחר מכריחה אותו להתרחק. יד תופסת את צווארו ובן הכנף נחבט במדף קרוב, כאב חד עובר בגבו כשהמתכת הקרה פוגשת בו. וילהלם מחזיק את המגן ביד אחת וחונק את גארט בידו השנייה.
אחד מהעורבים שלאורי הפיל שולף אקדח, אך להב קוטע את ידו לפני הירייה. שניים אחרים מסתערים לעברם, אחד מצליח להגיע ללאורי, אך סכינו נכשל לחדור את השריון. הוא כבר קרוב לדלת כשמשהו גדול, מתכתי וכבד כמעט מוחץ אותו. שידת המדפים חוסמת את הכניסה, ולאורי רואה את מי שהפיל אותה. עורב גדול יותר מהשאר, מחזיק חרב של חייל שהרגע הרג. קלוד.
 
גארט:
גארט אוחז בידו של וילהלם, מנסה לשבור את אחיזתו, אך כוח היה דבר שלא היה לו. הוא התפתל ובעט, אך לא יכל לשבור את אחיזתו. לא נשארה לו ברירה, זה היה מוות או התגלות.
גארט אחז בידו של וילהלם, וברקים פרצו מקצוות אצבעותיו, חולפים דרך גופו של וילהלם.
 
ריח הדם, הבשר החרוך של ויל, ואבק השריפה מחלחל לתודעתו של לאורי. זה הבית. זה מה שלמד לעשות בעשורים האחרונים, וזה מה שהוא עושה הכי טוב. הוא חייב- הם חייבים להגיע לחדר האחורי כמה שיותר מהר.
הוא מכביד את החרב, ומנחית אותה במכה על מדף הספרים, חותך אותו לשניים כך שתתפנה הדרך. הוא בועט את חציו לצד כדי לפנות עוד מקום, לא לפני שקלוד מצליח לשסף את רגלו השמאלית, הופך אותו לצולע בשתי הרגליים.
הוא מדדה פנימה במהירות, דואג ששניים מאנשיו יחסמו את צוואר הבקבוק.
 
גארט ולאורי
וילהלם נאנק בכאב כשהברקים פוגעים בו, זורמים בעצמות ובבשר, שריון המתכת שהוא לובש חסר תועלת. אחיזתו בגארט מפסיקה יחד עם השדה המגנטי כשהוא נופל לברכיו. אך היריות כבר לא מכוונות אליו, רוב העורבים נלחמים בקבוצה שלאורי הוביל. קלוד חוסם שיסוף עם חרבו ושולח אגרוף לבטן חייל, הוא בועט בפנים של אחד שמנסה לקום ודוקר אותו. אבל הלהבים רבים מדי, וקלוד נסוג לכיוון היציאה. שני להבים מעסיקים את גארט, תרתי משמע. התחמקות מדקירה גורמת לו להיחבט באחד המדפים, ההנפה שאחריה מתקרבת הרבה יותר מדי לצווארו. המסדרון הצר שבין השידות מגביל את תנועותיו, ושני החיילים שמולו דוחקים אותו אחורה, אל הקיר.
ירייה עוצמתית נשמעת והחייל שקרוב לגארט נופל, חברו מצטרף אליו כשירייה נוספת פוגעת בכתפו. בן כנף גבוה, מחזיק ברובה צלפים, עומד בכניסה. הלהבים מפסיקים להילחם כשהם רואים שהוא מכוון על וילהלם. אוון מביט בקלוד, ואז בגארט, ומסמן בראשו ללכת אליו.

לאורי
לאורי רואה את השבויים. הם בהכרה, ומבוהלים, מתכווצים בחשש כשהוא מתקרב. לאחר כמה רגעים, כשהיריות דועכות מאחוריו, הוא מצליח לשמוע חבטה עמומה. ואז עוד אחת, ועוד אחת. בן כנף שמנמן, שמנסה לפרוץ את הדלת האחורית, ללא הצלחה רבה.

רו
האיש מוביל אותו לתוך הספינה המפוארת, עד שהם מגיעים לאחד מסיפוניה הרבים של חן הסערה.
"חכה כאן," הוא אומר והולך, משאיר את רו להנות מהנוף לים מימינו, והנוף לעיר משמאלו.
עוברות מספר דקות לפני שסיראנית יפייפיה מגיעה אליו. עורה הוא טורקיז בהיר וחלק, חיוכה עדין, משועשע. היא לבושה בשמלה כחלחלה דקה, מעוצבת בהתאם לאופנה האחרונה, שמבליטה את כל החלקים הנכונים. נראה שהיא שמחה לראות אותו.
"תהיתי מתי תגיע, רו."
 
במהירות הגדולה ביותר שרגליו הפצועות מאפשרות לו, לאורי ניגש לבן הכנף, חובט בראשו עם קת החרב ומעלף אותו. הוא שובר את המנעול של דלת הברזל החלודה, וניגש לשבויים, משחרר אותם מכבליהם.
"קדימה", הוא צועק להם, "זה הזמן שלכם לברוח!", הוא מדדה חזרה לתוך המחסן, היכן שהקרב הגדול מתרחש, ומתחיל לצעוק, "לסגת! לסגת חזרה! הם חופשיים!".
 
מחסן
שומעים את פקודותיו של לאורי, הלהבים מתחילים לנוע לצד האחורי של המחסן. אחד מהם תומך בוילהלם, שעוד מתאושש מהשוק החשמלי. קלוד, מרחיק את החיילים הקרובים עם חרבו, הולך בזהירות לגארט ואוון. הוא היחיד שעושה זאת. שאר העורבים מסביבו חסרי הכרה במקרה הטוב, הקרב נגמר. שקט בולט שורר במחסן, עכשיו כשהיריות הפסיקו. הדבר היחיד שמפריד בין הלהבים למעט העורבים שעומדים בכניסה הוא קנה של רובה, שנע לסירוגין בין וילהלם ללאורי.
"יותר כמו לברוח מכאן," קלוד עונה.
אוון מהנהן. הוא נראה לחוץ מעט, אבל אחיזתו ברובה יציבה.

רו
ת'יריאל מחייכת. "לא, אבל תמיד יש פעם ראשונה. עלי לנצל אותה כדי להודות לך, יקירי. הנזק כבר נעשה, אבל הוא יכל להיות משמעותי בהרבה אם לא היית שם. הודות לך וללאורי, מוניטין האבטחה שלי לא נהרס לחלוטין." היא עוצרת לחשוב לכמה רגעים, ואז מנידה בראשה, כאילו מסלקת מחשבה טיפשית. "בכל אופן, נחמד לראות שאתה משתמש בכישוריך למטרות מעניינות יותר מהיאבקות עם פריקים."
 
רו
רו בוחן אותה פעם נוספת, מעכל את המידע החדש. ברור שהיא יודעת עליו הרבה....זה אומר שהיא מתעניינת בו. הוא מרכין את ראשו קלות ''שמחתי לעזור. אבל אם אני אפסיק להילחם בפריקים, אני עדיין צריך לאכול, והרכבת הזו בבירור הייתה יקרה לליבך...'' הוא מסיים את המשפט בטון של שאלה
 
לאורי מדדה באיטיות קדימה. פניו מעט נפוחות ומלאות חבורות מהקרב.
"אם יש לכם עוד טיפת כבוד, ממזרים, אתם צריכים לתת לנו לעשות את המטלה האחרונה שלנו - לקבור את מי שנפל היום, ולדאוג לטיפול למי שנפצע קשה", הוא מסתכל ישירות לאוון בעיניים, יודע שההחלטה האמיתית אם לירות היא שלו, גם אם את הפקודות שלו הוא מקבל מאחרים, "ואם אין לכם טיפה כזאת, לפחות תירו בי. אני היחיד שעוד יכול להרים נגד מישהו מכם נשק", הוא מסובב את חרבו כלפי הריצפה, כמוכיח נקודה.
 
גארט:
"אני מיד חוזר." אומר גארט ורץ לקומה השנייה, אל חדר המנהל, תחת המסווה שהוא בודק שאין אף אחד שמנסה להסתנן דרך החור בקיר. למרות שלמעשה, או מנסה לחטוף כמה שיותר מסמכים המספרים על הפעולה שלהם במחסן, ואז הוא מזנק דרך החור בקיר, ועולה על הגג של המחסן. מהגג, הוא סורק את הסביבה, מחפש במבטו את הפורצים. הם לא יכלו להתרחק יותר מדי, יש נוף רחב מאוד מגג המחסן, והם עוד מובילים שבויים משוחררים. הוא התכוון לעקוב אחריהם, ולמצוא את מקום המחבוא שלהם. כך יהיה לו דבר מה להביא לג'ק, ולהפוך את הכישלון הזה להצלחה כלשהי.
 
רו
"יקרה לכיסי יהיה ביטוי מדויק יותר. כבר הגענו לחלק הזה?" היא נותנת למעט אכזבה להתגנב לקולה. "חבל. אבל צפוי. אני יכולה לשלם לך עכשיו, או להבטיח טובה עתידית. חובות הם הרבה יותר מעניינים מכסף, אם תשאל אותי," היא מחייכת. "או אולי תעדיף פרס אחר. ציפור קטנה לחשה לי שאתה מתעניין בפרחים, רו. סוג ספציפי של פרח, ליתר דיוק."

לאורי
הצלף מביט בעורב שלידו, וזה מהנהן. שניהם יוצאים ללא מילים. לאורי שם לב שגארט נעלם.
"טפלו בפצועים, אזקו את העורבים ששרדו. אתם מכירים את הנוהל," וילהלם פוקד. מתעלם מהכאב, הוא הולך ללאורי, מהנהן לעברו. ויל שולף מבחנה קטנה מכיס מעילו, מלאה בתמיסה אדומה-כתומה, ומושיט לו אותה.
"לא הרבה השתנה, למרות השנים."

גארט
מחוץ למבנה, גארט רואה שני חיילים פצועים. הזרוע הימנית של כל אחד מדממת, ושני אקדחים מוטלים לרגליהם. עבודתו של אוון, ככל הנראה. לאחר רגע, שני עורבים יוצאים מהמחסן, קלוד ואוון. הם מתרחקים בזהירות, בן הכנף הגבוה ממשיך לכוון על הכניסה, עד שהם מגיעים לסמטה ונעלמים.
מבעד לתקרת הזכוכית של המחסן, גארט יכול לראות את הלהבים שמתחתיו. הם קושרים עורבים וחובשים פצועים, נשמעים לפקודות של האחד שלבוש במעיל עור, שכרגע מדבר עם לאורי. מספר שבויים מתחילים לצאת מהדלת האחורית, בהיסוס מסוים.
 
"הפרצוף שלך נראה כאילו אתה צריך את זה יותר", לאורי דוחה את המבחנה חזרה לויל.
הוא מביט מסביב בלוחמים הפצועים, "אולי עדיף שתשמור אותה לקרבות הבאים. היום הכרזנו מלחמה על העורבים".
"קשה לקרוא לתקופה האחרונה שלום, אבל אולי מלחמה זאת הדרך להשיג אותו. ביטחון אמיתי, לא הבטחה של המשמר, או תשלום דמי חסות."
"ריינהארט, הקצין הראשון שלי, נהג לומר ששלום אמיתי יגיע כשלא תהיה לו עבודה. שאלתי אותו בשביל מה הוא נלחם אם ככה. הוא ענה לי 'בשביל שלא תהיה לי עבודה'", הוא פולט צחוק מריר, "הוא נהרג לפני שזכה להגיע ליום הזה. כנראה אנחנו נסיים כמוהו".
"זה קודר מצדך. למרות שנשמע סביר, אם להיות כנה," נאנח ויל.
כמה רגעים שקטים עוברים. החיילים מסביב חובשים את הפצועים. אחד הלהבים חולף לידם, תומך בשבוי מבוגר בדרכו החוצה. אותו אחד שהוביל את גארט ולאורי לכאן.
"אני מקווה שהאנשים יראו את זה, שהם חייבים להילחם על החירות שלהם. לא הרבה תומכים בנו. האמת היא, לצערי, שמלחמות השליטה על הרחובות התגברו מאז שהלהבים קמו. אבל אולי עכשיו יבינו למה אנחנו חיוניים," הוא אומר, מביט בשבויים המשוחררים.
"אני אעזור לכם", אומר לאורי בביטחון, "כמו שאמרת, הביטחון הכי אמיתי שאפשר להשיג הוא דרך מלחמה, ואם ניתן לוורדים האלה להפוך לעניין שבשגרה, המלחמות יהפכו להרבה יותר מכוערות, יותר מאלה שאני ראיתי".
 
חזרה
Top