• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ילדי הקיסרות - עץ משחק (5/5) נסגר

[mention]ליזי[/mention]
בזמנו הם היו חביבים מאוד, אך היות והם גורשו מהעיר... אני חוששת שהם לא מחבבים בני אדם.
[mention]צייד[/mention]
הברברים מרימים את הארנבות והציפורים שצדו ומובילים אותך לכפר שלהם, אליו אתם מגיעים אחרי מספר שעות הליכה.
הכפר גדול למדי ובנוי מבקתות עץ וקש פשוטות, מוקפות גדר מכלונסאות עץ חדות. תרנגולות, חזירים, פרות, כלבים וברברים מסתובבים בו, עוסקים בענייניהם. ילדים משחקים בחרבות עץ, רבים מכות, מקפצים להנאתם או רוכבים על חזירים, שלא נראים מרוצים מהעניין; נפח מכה בפטיש על הסדן; חוטב עצים מבקע גזע לעצי הסקה. השעה היא לקראת אחר הצהריים, והכפר ער לחלוטין.

האם לג'ון יש שאלות, תהיות, מחשבות כלשהן?
[mention]אלישע[/mention]
OUT
אוקיי, אז ככה:
אין ערים של האימפריה שנמצאות באמצע הג'ונגל. הכי קרוב לזה הוא אחוזות העבדים הילידיים בלייקלנדס, ואתם כרגע במידלנדס.
לאן להריץ אתכם? או שאתה רוצה לדבר עם קורבנך לעתיד?
 
ליזי
''אני אוותר'', הוא מחייך, ואתם מתחילים להתגנב סביב הכפר.

META
זרוק התגנבות.
אלישע
OUT
שולח אותך לשבט השמשי הכי קרוב.

IN
אתם ממשיכים לעבר הג'ונגלים. יתושים מתקיפים אתכם ללא הרף, ולמרות שלוצ'יו לא נראה כאילו הוא שם לב, ללילה הם מאוד מציקים, והיא מתפללת לניקס שלא תחלה בקדחת. האוויר חם ולח, והגבעות הופכות אט אט לג'ונגל. את הכרכרה נטשתם בעיירה האחרונה, ועכשיו לוצ'יו מפלס לכם דרך במצ'טה ארוכה, כשאתם סוחבים את הציוד. לילה מרגישה מושפלת. היא בת אצולה, למען ניקס, לא איכרה שצריכה ללכת ברגל בבוץ לסחוב ציוד ואספקה. היא צריכה להתבשם במי ורדים, לא להריח כמו בוץ רקוב. היא לא אמורה להיות נתונה לחסדיו ולעזרתו של כוהן שמש.

זה הלילה השלישי שלכם בג'ונגל, המשמרת של לילה. היא מתפתה לנעוץ פגיון בלוצ'יו הישן, אבל בלעיו היא יודעת שתהיה אבודה בפרא. היא סוקרת בעייפות את הסבך. הודות לניקס היא יכולה לראות בחשיכה היטב, אך הג'ונגל הצפוף לא מאפשר לראות הרבה. לפתע, היא מבחינה במשהו זז בשיחים. לוקח לה זמן מה להבין שמדובר בפרווה מנומרת. היא מספיקה בקושי לתפוס את הסיף שלה כשהנמר מזנק לעברה מהשיחים...

META
זרוק התחמקות. לילה עומדת להבין מה זה הפרא האכזרי.
 
''תשכח מזה. קודם תהיה בן אדם.'' אומר אתיאס לשטן הקטן. ''אם אתה רוצה לבוא איתי תצטרך להתגייס לצבא, שיעשו ממך בן אדם ולא פרחח מופרע שיהרוג את עצמו ואותי באיזה בור באיים האלה. ובשביל להתגייס אתה צריך אישור מההורים.''
 
אביעד
''אז אני לא בא, מה?...'', הוא אומר בפנים נפולות. ''סתם באתי עד לכאן, אני מבין''.
צייד
הברברים מביאים את ג'ון לבקתה גדולה שעומדת במרכז הכפר. הבקתה מעוטרת מעט, מוקפת גדר, ובפתחה עומד שומר ברברי חמוש, מקועקע בכחול ושרירי, אוחז בחרב דו ידנית וגדולה. השומר מכניס אתכם.

אתם מגיעים לאולם גדול שבמרכזו בור ובו שרידי פחמים ישנים ואפר - כנראה אולם המשתאות של הכפר, אך כרגע הוא די ריק מלבד שולחן קטן יחסית. אישה נאה למדי, כבת 30, מקבלת אתכם בחיוך. היא לבושה שמלת משבצות ארוכה, וחוגרת פגיון ומפתח ברזל. קולר זהב מעטר את צווארה. הציידים מסבירים לה מי אתה, ואחרי שיחה קצרה היא משלמת להם תמורת שתיים מהארנבות שצדו, והם יוצאים מהבית.

''שלום, זר'', היא אומרת במדוברת טובה יחסית אבל עם מבטא כבד, ''אני ליאר, אשתו של ווסניוס, ראש השבט שלנו. אני מנחשת שאתה מהאימפריה, נכון? בוא, שב על אחד השרפרפים, ספר את סיפורך. עוד מעט תהיה גם בירה'', היא קוראת קצרות לנערה אדמונית צעירה, שמהנהנת ומוזגת לשניכם בירה לתוך קרני שתייה. ''ווסניוס יקירי בשדה עם הבחורים, בקציר, אז תזכה לפגוש אותו בערב. ספר!''.

OUT
מבטא כבד - דמיין אנגלית בניב סקוטי.
אלישע
לילה צורחת בכאב כשטפרי הנמר שורטים בכתפה השמאלית עמוקות, והיא נועצת בזעם מלובן את הסיף בצלעו של הנמר. הוא מתפתל מעט, ולוצ'יו שתופס במהרה פגיון משלים את העבודה ומשסף את גרון המפלץ. ''את בסדר?'', הוא שואל בדאגה, ומכף ידו בוקע לפתע אור חלוש, כמו נר או שניים. הוא סוקר את הפצע. ''לא טוב. נצטרך לחבוש את זה במיידי'', הוא אומר, וממהר לקחת תחבושת נקייה יחסית וכמה עלים בעלי ריח חריף שקטף בדרך, אותם הוא לועס לעיסה ומניח על הפצע, מהדק בחוזקה עם התחבושת. ''זה ישמור מזיהומים עד שנגיע לכפר הקרוב, ונדבר עם מרפאים שם. תזהרי עם היד הזו. בעזרת סול אינוויקטוס ואלאורה הרחומה, אני מקווה שלא תחטפי נמק או קדחת''.
ליזי
אתם מתחילים להתגנב סביב הכפר, אך במהרה שמים אליכם הקיקלופים לב. ''מי הולך שם?'', קורא במדוברת שוטפת אחד הקיקלופים - איכר שאוחז במעדר עצום - ורץ אליכם משדה הבטטה שלו.
שכחתי לומר לך שדיבורם של הקיקלופים תמיד נשמע מובן כאילו הם מדברים בשפת אמך. מרשים ויעיל, לא?
מה אלכסנדרה עושה?
הל
''אנחנו קבוצת מאמיני מילקומאס הגדולה ביותר בהיילנדס! מי אתה בכלל, מכשף מתחזה?'', קורא כוהן.
 
אלישע
OUT
אני מניח שהיא אומרת את זה מחר, כי לילה.

IN
''את תועילי בדרכים אחרות'', מעודד אותה לוצ'יו בחיוך, כורת שרך בדרכם. ''כאישה בת אצולה יש לך כוח סבל נמוך לעומת נער איכרים שכל חייו הזיע בשדות, ישן באבק והתאגרף עם חבריו בשעות הפנאי. בסופו של דבר את תיבני מהפציעות האלו. אני זוכר איך יבבתי כשנפצעתי בפעם הראשונה, זה היה במרד הגדול של העבדים, לפני 10 שנים בערך. יליד אחד שיסף לי את כל הטורסו בסכין. אני כמעט מתתי שם, אבל תודה לאלאורה שהצילה אותי. זה היה... לא נעים. בכל מקרה, אל תדאגי. יום אחד תוכלי להסתכל על הפציעה הזו ולצחוק''.
 
הח׳אן הטטרי
"אתה לא צריך לעודד אותי, עוד יאמרו שעזרת לשדים" היא מחייכת ואז פניה מרצינות "איך זה היה שם במרד? שמעתי עליו בעיקר הגזמות שכללו קורבנות אדם וקניבליזם, ואת 'הקופים הנחותים' מנוצחים על ידי 'הצבא האצילי" היא מביטה בו "איך זה באמת היה? מה הזעוות שנעשו במרד משני הצדדים?" היא מביטה בו "אדה נראה כמו אדם הגון שיכול לתת הסבר אמיתי"
 
אלישע
''המרד התחיל כשהעבדים התמרדו נגד האדונים הלבנים שלהם, ובצדק לדעתי, כי האדונים היו טיפוסים אכזריים. המרד התפשט ברחבי הלייקלנדס, עבדים תפסו כל דבר שהיה יכול לשמש כנשק והסתערו על האדונים שלהם. ביקרנו בכמה מטעים שהוחרבו בידי המורדים. גברים מרוטשי איברים, נשים מחוללות ומדממות, ילדים ממוסמרים לקירות. חפצי ערך לא מצאנו. המטעים נבזזו ונשרפו. חורבן כזה אני מאחל לך שלא תראי לעולם''. הוא משתתק לכמה רגעים. לילה די בטוחה שעיניו לחות.

''אבל העבדים היו פועלים, לא לוחמים. חלקם עשו בשכל ונמלטו לג'ונגל העמוק, אבל הרוב החליטו לגרש את הלבנים מהמחוז. הצבא שלהם היה אספסוף עצום ולא ממושמע של צמאי דם עם כלי עבודה. הם הצליחו להביס כוחות קטנים שלנו בכמה מארבים, אבל לבסוף ''בריגדת הנשרים'' של הקולונל פרנקו, בה אני שירתתי, הצליחה לפגוש את הכוח העיקרי של הפראים כמה עשרות מילין מפורט-יאגו. הם הסתערו עלינו בגלים, עשרות אלפי עבדים מול 5000 לוחמי אימפריה. הקולונל ערך אותנו על גבעה קטנה ליד אחד האגמים, כשמצד אחד היינו מוגנים בזכות המים והביצות. הוא ערך את נושאי הרומח ולוחמי גרזן-המוט בשיפולי הגבעה, היישר מול האויב, ומעליהם הציב את הארקבוזרים שירו באויב ללא רחם, ואת התותחנים. על ראש הגבעה הוא עמד עם פרשיו, סוקר ומפקד.

''לרוב כוהני סול אינוויקטוס לא היו כוחות מרשימים, וממילא הקיסר לא שלח את יחידות כוהני הקרב שלו לדיכוי המרד. אני נלחמתי עם לוחמי גרזן-המוט. דם. צעקות. פיצוצים. זה היה נורא, אבל גם מילא אותי במרץ. רבים מלוחמינו נהרגו, אך בסוף היום עשרות אלפי גופות פראים היו שרועות בגלים מולנו. ומי שנותרו בחיים, יחד עם הנשים והילדים שישבו באוהלים לא רחוק מהקרב... הקולונל פרנקו נתן לנו יד חופשית. נקמנו בהם על כל בית חווה שנחרב. בזזנו את כל מה שהיה להם, שחטנו את הילדים שלהם, אנסנו את הנשים שלהם, ערכנו את כל המתים שלהם בערימה אחת גדולה במרכז המחנה, ובראשה נעוץ דגל הקיסרות. אני... אני לא גאה במה שעשינו. זה לא היה הצדק אליו שואף סול אינוויקטוס. זה היה פשוט רוע''. לילה תוהה אם הוא השתתף במעשים האלו, ונראה לה שבהחלט כן.

''אחרי קרב פורט-יאגו המשכנו לכתוש את שאר העבדים, מחסלים את שארית המרד. מי ששרדו חזרו לחיי עבדות. הקולונל פרנקו הפך למרשל ולגיבור. כל מי שהשתתף במלחמה הוכתר כגיבור מלחמה. אני קיבלתי כמה אותות כבוד, וכמה צלקות. עכשיו... אני מניח ששמת לב שהקיסר אדוארדו משתדל לשקם את המחוז. מביאים עוד עבדים, מוכרים בזול חלקות למתיישבים חדשים. כולי תקווה שהעבדים למדו את הלקח, ושלא נצטרך לחזור על זה. לעולם''.
 
לוקה בתחפושת מילקומאס צוחק בטון לעגני ומחכה את הכוהן; " 'קבוצת המאמינים הגדולה בהיילנדס'. האם אתה יודע כיצד עובדים האלים? ככל שיש לנו יותר מאמינים אנו מתחזקים, ולמרות שבארץ הזאת יש לי רק מעט מאמינים מעבר לים ישנן אימפריות שסוגדות לי. עכשיו צייתו לי או שתישרפו."
 
הל
הכוהן מהנהן באיטיות, כשלפתע אחת הנשים מרימה את ידה בהתרסה. ''חכה רגע. תן לנו סימן שאתה באמת מילקומאס, ולא מתחזה עם יכולת קסם''.
ליזי
הקיקלופ מוצא את אלכסנדרה לבסוף. הוא בגובה 4 מטר, ובידו הגדולה הוא מרים בקלות את אלכסנדרה, מוחץ מעט את צלעותיה. ''בת אדם, אני רואה... פנייך לשלום, את אומרת? נו, את בהירה, אני מנחש שאינך מקרב אויבינו. שמעתי שיש רחוק מכאן ארץ ובה חיים לבני עור... אתם רעבים?''.
אלישע
כעבור מספר שעות אתם מגיעים לבסוף לכפר ילידים, נסתר בין העצים. אוסף בקתות קש ובוץ פזורות, וביניהן חלקות חקלאיות של שיחים מוזרים ותירס. לפתע אתם מבחינים שבפתח הבקתה הראשית - בקתה גדולה וארוכה במרכז הכפר - יש לוח עץ גדול ועליו מגולפת שמש צהובה ולה פנים חמורות סבר. ''ברוך השילוש הקדוש'', מחייך לוצ'יו. ''הגענו לכפר ידידותי''.

הוא מוציא את התליון שלו ומניף אותו באוויר, קורא לילידים בשפתם המוזרה. במהרה מגיעים אליכם כמה מהם, לבושים רק באיזורי חלציים, ומביאים אתכם להיכל הראשי. כל הכפר לוטש בזרים הלבנים עיניים.
באולם הארוך, המואר בחלונות צרים, יושבים רק כמה ילידים מבעלי צבעי גוף וכתרי נוצות, ולידם... איש לבן, בגלימה לבנה מלוכלכת, ותליון שמש גדול על חזהו. פניו חביבות, זקנו מאפיר וראשו קירח.
האם לילה תפנה אליו?
 
הח׳אן הטטרי
לילה נושכת את שפתיה, גאוותה אינה מותירה לה לבקש את עזרת כוהן השמש, אבל... היא פונת ללוצ'יו "אמור לו שאנחנו מעוניינים לשכור את שירותיו" העיניים שלה נעוצות בעניו של בן לביתה במבט קשה, גאוותה לא תניח לה לקבל צדקה מכוהן שמש שאינו בן לוויתה. התליון שלה נח חשוף על חזה, היא לא הסתירה אותו מאז שנכנסה ליער ואין לה כוונה להסתיר אותו כרגע, גאוותה היא נטל שיתכן שיוביל למפלתה יום אחד, אך עם קצת מזל זה לא היום הזה.
"אם הוא יסרב אמור לו שאנחנו במשימה משותפת שמשרתת את שתי אלי המאורות, אך אל תחשוף יותר מכך"
 
חזרה
Top