אלי בוהה בפיסת הלחם היבשה, ואז בכוס המים. היא לא ישנה טוב בלילה, ולמרות שהוא הספיק כדי לחדש את כוחותיה, היא עדיין עייפה. היא לא רגילה לתנאי שטח, ובטח שלא לשנה בבור כלא.
היא מסתכלת שוב על הלחם.
"אתם יודעים," אומרת אלי אחרי קצת זמן, "אם אתם יכולים להביא לנו מים, למה הלחם חייב להיות יבש? אתם לא יכולים להרטיב אותו או משהו?"
יש רגע של שתיקה מביכה.
"לא משנה," אומרת אלי, כשאף אחד לא צוחק. "אתם יכולים לשחרר אותנו בבקשה?"
אלי נשכבת על צידה על הרצפה/ערימת הקש שהייתה להם מיטה (השלם לפי העובדה הנכונה) ובמיטה לצד. היא מעמידה פני עייפה (וגם כזאת), אבל היא סוקרת את הקיר, בתקווה לגלות משהו שיכול לעזור להם לצאת.
META
תפיסה: [dice:453y8ocu]713546:0[/dice:453y8ocu]