• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

שינה מקשיבה לנאגאטו, ומהנהנת כאשר הוא מסיים לדבר. פונה היישר אל הרוזן שמולה.
"אני מתנצלת האדון קאן-פון," היא אומרת בחיוך, "אך כדאי שאשוחח גם עם אנשים אחרים. היה לי לכבוד להכיר אותך."

לאחר מכן, שינה ניגשת אל לאו ריי. "האדון לאו ריי." היא אומרת בהתעלמות מוחלטת מיופיו. "שמעתי עליך רבות. אך הדבר המפתיע ביותר ששמעתי הוא דווקא שנפגשת עם שומר הראש שלי בעבר." היא מהנהנת לעבר נאגאטו, מחייך בזווית פיה.
 
IN
בעודכם עולים כבר במדרגות, יוקו מפלרטט עם צ'אהו בכיפיות. עבר זמן רב מאז שהייתם יחדיו, ויוקו בהחלט התגעגע. הוא מדגדג אותך, מחייך, משחק ודואג בכול פעם שתמצאו את עצמכם קרובים למרחק נשיקה, אבל אז רק קורץ ומתרחק חזרה, מכריח אותך לרדוף אחריו. הוא פותח מהציוד שלו את הבגדים האישיים שלו לאירוע, שנראים כבגדים טיאניים כה מסורתיים שאת מתפלאת על סגנון הלבוש של יוקו ההרפתקני לרוב.
META
אם זה לא היה ברור מתיאור הסצנה הקודמת, גם חתול הברקת ניצל שימוש בערכת ההתחזות האישית שלך.
IN
חתול הברקת לא טורח לשנות את קולו. לא רק שהוא לא יצליח בדבר, הדבר מעט חסר טעם בהתחשב בכמות האנשים שמכירים אותו בעיר ושוחחו עימו. חתול הברקת חי לשמו, הוא באמת היה כחתול רחוב, שהרוב מתעלמים מקיומו, יפה ומפואר כפי שהיה- ההילה שהוא שידר מסביבו פשוט מענה מאנשים מלהתקדם ולפנות אליו.

בדרך אתם עוברים ליד מעונו של בית האצולה החדש שגשוג, אותו שקלת לשדוד. אתה רואה שהוא מאובטח מעט פחות מן הרגיל... לו רק זו הייתה ההזדמנות המתאימה...
IN
"אם כך, הנלכה? לחישוביי, נגיע אפילו לפני הזמן" אומר יאמאדיאן בחיוך.
IN
"אני מקווה כי רק טובות, כמובן" הוא אומר, וקד קידה מכובדת לכיוון שינה, כמומחה בעניין. "אני מתנצל על חוסר הנימוס, אך אני מאמין כי מעולם ראיתי אותך בעיר בעבר. האם אוכל לשאול לשמך?" הוא שואל, לא משתמש בכינוי על מנת לא להניח מראש את מעמדה של שינה, ולמרות התזכורת של שומר הראש הוא בבירור פונה קודם כול אל האצילה מן הקבוצה. הוא יודע לשמור על לשונו היטב.
 
IN
"כפי שאת יודעת, שמי הוא לאו ריי" הוא אומר, ומחייך חיוך כובש, אבל נראה שיש לו הערכה כלפי העובדה שאת לא משתמשת בתואר שלך כאשר את מציגה את עצמך לאצולה. זה איזשהו סימן לענווה.

"ומדוע הגעתם אל העיר?" הוא שואל "כול אחד מגיע לגוקה מסיבה אחרת, ולעיר שלנו יש הרבה להציע" הוא אומר, כמפתח שיחת חולין.
 
"העקבות אחריהם עקבתי הובילו אותי לכאן." שינה אומרת במיסתוריות, מחייכת לעצמה. "אני בטוחה שאתה מכל האנשים מבין כמה דוחפני הוא המרדף אחר האמת, וכיצד הוא מוביל אותך למקומות המשונים ביותר."
 
IN
"המרדף אחר האמת הוא מרדף יותר ראוי מכול האחרים, אם תשאלי אותי" אומר לאו ריי, "אבל אני בטוח שלמישהי המגיעה מארץ רחוקה, גוקה היא כתעלומה. מלאה בכול כך הרבה מכול דבר, שקשה לעקוב אחרי העיקר ולא התפל. האם אוכל להציע לך את עזרתי?" הוא שואל, ומחייך, מציע לשינה לפנות איתו למקום ישיבה.

נאגאטו זוכר את השיחה האחרונה שלו עם לאו ריי, ויכול להבחין בפסים הכסופים בשיערו, מוסתרים בידי איפור עדין על מנת להתאים לתלבושת הנוכחית שלו. הוא זוכר כי ללאו ריי יש עניין רב בעיר, והוא אמר כי הוא מחפש בה בני ברית. הוא איש מלא להט בנוגע לעיר הזו, מאמין בעיר ובאנשיה, אבל נראה שהוא מאפק את עצמו רבות בזמן במקום שכזה. 'שדה הקרב שלי שונה' הוא אמר לריוסקה.

זהו שדה הקרב שלו, גם אם הוא לא מראה שהוא כלל נלחם.
 
שינה ונאגאטו:
"לפעמים יש אמת אשר כדאי שתישאר קבורה עמוק." קולו של נאגאטו רועם מתחת למסכה אשר מעמיקה את קולו. הוא ניגש לכיסא שלאו-ריי מציע לשינה, בודק כי אינו ממולכד בצורה כלשהי, ולאחר מכן נעמד לצידה כאשר היא מתיישבת.
 
"אך הן מעטות." שינה אומרת בתגובה לדבריו של נאגאטו ומתיישבת על הכסא אשר הוצע לה. "העיר הזו אכן מציעה הרבה הסחות דעת, אך תמיד הייתי ידועה בריכוז שלי. כשרון שפיתחתי בזמן לימודי בהוואנגוט- אני בטוחה שהיית מופתע אם היית יודע כמה מעט מתלמידי האוניברסיטה אכן באו ללמוד."
 
IN
לאו מסתכל על נאגאטו בשקט, ומשהו כאילו מתחבר בראשו. לא, זוהי אינה האישיות הסודית של נאגאטו, אלא סוג של הבנה אחרת, חיבור של שני סיפורים שהוא פתאום מבין כי הם קשורים, ששינה מזהה הרבה יותר מידי טוב. אבל לאו הוא גם אציל מיומן, והוא לא נותן לדבר שכזה לגרום לו לעבור על כללי הנימוס וישר להתייחס לדבר.

"הוואנגוט, ארץ הפרחים" הוא אומר בהתפעלות "שמעתי הרבה שירים ממאמיניה של שיילין על היופי וההדר של הממלכה הזו, על הסיפורים האדירים המתרחשים בה. אך אם תסלחי לי על האמירה חסרת הכבוד, אינני רואה עלייך סממנים להיותך ממוצא ההוואן המכובד" הוא אומר בהתנצלות כנה.
 
"אם כך, הייתי אומרת שיש לך עיניים טובות." שינה אומרת, "אני בת טיאן-שו, נולדתי וגדלתי בפו-לי, היכן שהאימפריה חיה ונושמת בלבבות האנשים, אך למדתי בבגרותי בממלכת הפרחים. ומה בנוגע אליך?"
 
IN
"את רחוקה מהבית, אך עינייך אינן אבודות" מחמיא לאו לשינה, מחייך. נראה שיש לו עניין בשיחה כעת, והיא הפכה למעט יותר משיחת חולין בעבורו. "אני מגיע גם ממוצא טיאן-שו, על אף שיערי הכסוף. מעולם לא התרחקתי יותר מידי מגוקה, על הכאוס הארוג בסדר שלה, גוקה לעד הייתה ביתי. בבגרותי למדתי בלינגשן, בבית השמש והירח, שיעורים שעד היום מעצבים את חיי, אך לאחר מכן, מיד חזרתי אל עיר מאה הצריחים" הוא מספר על עצמו בצניעות.
 
IN
בית השמש והירח התחיל את דרכו כזוג מקדשים תאומים לאלים שיזורו וטסוקיו באימפריית ייקסינג העתיקה, האימפרייה הראשונה שאיחדה את רוב המדינות בטיאן-שיה ושלטה בארץ למשך 5576 שנים במדויק (על פי התיעודים העתיקים ביותר של לינגשן, זא הוי, קוואין וטיאנג'ינג ששרדו עד היום, דבר ששינה נחשפה אל העתקים שלו). המקדשים הללו לא היו מקדשים ראשיים במיוחד, אבל הם שרדו את הנפילה של אימפריית ייקסינג ואת העלייה והנפילה של אימפריית השו אחריה. למרות הרס והשפעתם שקטנה, הם עמדו בכך, אבל כאשר לנג-ווא עלתה ואיתה הקיסר הנצחי, לנג-ווא איימה לסגור את דלתות המקדשים לעד. כוהני המקדש במקום לצאת להתנגדות כנגד האימפרייה החדשה העולה, במקום זאת שינתה את צורת בית השמש והירח.

במהלך השלטון של לנג-ווא וגם לאחר נפילתה, בית השמש והירח המשיך את דרכו כבית ספר המלמד את התלמידים שלו את דרכי הכבוד והאמת, הוא היה ידוע כבית ספר לאצולה, וכמו המסורת האדירה של לינגשן הוא לימד קליגרפיה ברמות הגבוהות ביותר, אך לצד זאת בית השמש לימד את התלמידים את דרכי הקאטאנה והקרב, לצד תיאור של ההיסטוריה והגיבורים העתיקים של לנג-ווא, בעוד שבית הירח לימד אותם את דרכי הכלכלה והחצר, שכן טסוקיו הוא אל הכסף, לצד ידע על עולם היוקאי הנמצא לצד עולמנו. יש אגדה נפוצה שמתחת לבית הירח, מתקיים בית ספר סודי, בו מלמדות רוחות רפאים של המורים העתיקים ורבי העוצמה ביותר של בית השמש והירח, והם מלמדים את התלמידים כיצד לפנות לרוחות של הגיבורים העתיקים ולהשתמש בידע העל טבעי שלהם לכוח, אך הם גם מלמדים אותם לשלוט ולא להתפתות על ידי הכוח הזה.

בית השמש והירח הוציא מגוון רחב של תלמידים מומחים במשך השנים. ראש לשכת פנסי הנייר, אחת מראשי אגודת מגלי הארצות, אמארה לי. אחד מראשי היאקוזה בגוקה ידוע בכך שהוא למד שם בצעירותו. לאו ריי, כפי שהוא אמר לכם, למד שם, אך גם אדם נוסף שאת שמו שמעתם משאנג רן ושמו הולך לפניו בעיר ככוהן של טסוקיו, למרות שככול הידוע לכם, לא אחד מהטובים.

זי ניו, הקשור לפי שאנג-רן בקשר אדוק לליגה הזהובה, והוא היה איש הקשר בין הליגה הזהובה לאגודת הצפעים לפי דבריו של קונאט.
 
IN
"הסיפורים הם דווקא המדויקים, אם תשאל אותי, אלו האגדות שמסלפות את האמת" אומר לאו ומחייך "זהו בית ספר משובח, וכפי שסיפרתי, אני משתמש בכול יום בשיעורים שלמדתי בו. אבל לצערי, מעולם לא למדתי מברכיהם של הרוחות העתיקות של המורים האדירים כיצד לזמן את היוקאי האפלים ביותר. קליגרפיה, כלכלה ושיעורים בלהב הועילו לי הרבה יותר, ורדפתי אחרי המצוינות בהן" אומר לאו ריי בפשטות.

"אך כמי שלמד את דרכי הקאטאנה, עליי להתעניין בעצמי בנוגע לשומר הראש המכובד שלך, שכן מאז אומנות הקרב הקסימה אותי ממש כפי המשתמשים בה. היכן אתה למדת את דרכי הקאטאנה?" הוא שואל את נאגאטו בקול קליל.
 
שינה ונאגאטו:
"בעולם האמיתי, היכן שחרבות הורגות אנשים ובתי-ספר מפוארים אינם מסוגלים ללמד אותך דבר." אומר נאגאטו. בשונה משינה או לאו-ריי, הדבר היחידי שהסתיר אותו היו המסכה שלו וכמות המילים המועטה שדיבר. הוא לא טרח לכבד אף אחד מהם, אפילו לא את האישה עליה הוא אמור להגן.
 
IN
״העולם הזה אינו רחוק מכאן״ אומר לאו ריי בסוג של התפעלות ומתעלם מן הנימה הקשוחה של נאגאטו ״עולם של לוחמים הנלחמים ברוע ובשחיתות באישון לילה, בו החרבות מתנגשות בקול מצלצל. עולם של לוחמים שבכול תנועה קובעים חיים או מוות. אפילו על גבי הגגות של העיר, בלילות, העולם הזה מתקיים ממש מאחורי גבנו״ אומר לאו ריי, מסתכל על נאגאטו. נאגאטו תוהה אם הוא פשוט מנחש ממש טוב, או שהוא ראה אותו באותו הלילה. הראשון נשמע לו יותר סביר מזוג האפשרויות.
 
חזרה
Top