• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שער הצלמוות - עץ משחק (4/4) [מו''ד 4]

אלי ממורת'ון וראליין (לאביעד אסור להסתכל)
ראליין מביט באלף בהפתעה לשמע השפה הגבוהה, ואז אומר "האם וכל בבקשה לספר לנו את כל מה שאתה יודע על הקובולדים הללו?"

משאבים
נק"פ: 24
נק"פ זמני: 0
מדמם: לא
פרצי ריפוי (מתוך 7): 1
נקודות פעולה: 2
מצבים: אין

אבחנה פסיבית: 15
הבחנה פסיבית: 22
דרג"ש: 18
קשיחות: 11
תגובה: 14
רצון: 16

כוחות התקלות מנוצלים: אין
כוחות יומיים מנוצלים: אין

חפצים מתכלים:
אין
 
"כלום אינך יודע את ערכם של בני ערובה כקלפי מיקוח?" שואל לארונגאר את מורת'ון. "איני יודע ולו דבר על הקובולדים הללו, אך קרוב לוודאי כי הינם מונהגים בידי השקץ המקועקע, בן הגובלין שן ברזל, בן לשבט דגרברג הארורים. בני העוולה פושטים על דרך המלך ועל אדמות האלפים אשר למלכנו אלדווין קינטאיאן ירום הודו שביער הארקן, ולא נותרה לנו ברירה כי אם לשלוח צירים אל הלורד פדריג בבקשת עזרה, פן יבואו הקובולדים אף בהיכלותיו הוא. אך שרץ נתעב זה חבר אל הקובולדים, והם כורעים לרגליו ומצייתים לו, ואך נודע להם על דבר שליחותנו, הקימו כוח אורב ותפסונו במיצר." הוא עונה לשאלתו של ראליין. "לכשאברח מכאן, אכלה באותו שן ברזל את זעמו של האל האחד ולא אותיר ממנו פליטה."
out מצחיק
מובן שלא הסתכלתי בתגובה שלך הל, אני יודע את זה ברוח הקודש.
סתם כי שכחתי לציין את זה, כל החדר מואר בלפידים.
"לא, ילדה צעירה. אם אכן מדובר בהולו, למרות שאין זה סביר, אין מדובר בעניין של מה בכך. אין לנו כרגע את המשאבים להתמודד עם יצור כזה, וגם את נראית כאילו את צריכה לנוח בדחיפות. ההולו הזה לא ילך לשום מקום בזמן הקרוב, וגם אם כן, כדאי שנתכונן אליו כראוי." אומר הזקן, והשומרים מהנהנים בהסכמה. "בואי, עלי למגדל שלי ונשתה תה."
out מצחיק
כל הכבוד :D כמה כיף להתייחס לאנשים שרושמים משאבי דמות
אתה מתעורר באור ירוק עמום, לא יודע כמה זמן עבר. לאחר כשעה מגיעים אליך מספר יצורים דמויי אנוש קטנים, שנראים כמו פטריות, ומביטים בך. הם נראים מבולבלים. לאחר כמה דקות אחד מהם הולך, וחוזר עם עוד כעשרה מהם, והם מקיפים אותך, נרגשים מעט. אחד מהם, גדול במיוחד, עם גידולים מוזרים בכל גופו מעורר בך תחושה שונה מהתחושה ששאר אנשי הפטרייה מעוררים בך. סוף סוף התעוררת. נצר אחרון לשושלת אנשי האבן. כבר לא ידענו אם מישהו מכם יתעורר אי פעם. אתה רואה פסלים רבים, מתפוררים במשך שנים. את חלק מהפסלים הכרת באופן אישי, כחברים לשבט. אבל הם כבר לא יחזרו. רק אחד נשאר.
meta
אין לך ציוד כרגע. כלום.
 
אביעד
in
רד מביט סביבו מבולבל, הוא ניגש לאחד הפסלים של בני שבטו ומעביר עלו את ידו, מרגיש את מגע האבן תחת עורו, הוא מביט בהם וחש גירוד מחזהו, הוא מרים את חולצתו ומביט על חזהו אני די בטוח שלבשתי שריון והחזקתי נשק... וזה... קיסוס שם למטה?/i].
הוא מביט באנשי הפטריה ושואל "היכן שריוט?" לא נראה שמשהו אחר בסיטואציה מטריד אותו.
 
האנשים שלא הצטרפו באמצע
"אדוני," אומרת אלי, קוטעת את השקט האלוהי, "יש לי שאלה אליך. אני מבינה למה לשן ברזל והקובולדים האלה לקחת אותך בשבי, אבל הטבעת הזאת שלך ראית יקרה. כאילו, אני ראיתי שם ערימה של אוצרות שוכבת במערה שלהם, אז נראה שהם אוספים דברים יקרים, אבל הם השאירו אצלך את הטבעת הזאת, שנראית כאילו היא שווה כמו כל הערימה ההיא בערך.
בכל אופן, אתה פחות נפוח ממה שאמרו לי על השבט שלך, אתה יודע? המורה שלי סיפרה לי עליכם שאתם מסתובבים ביערות ונלחמים בגובלינים ומדברים בשפה גבוהה ושאתם נפוחים, אבל החלק האחרון לא נראה כל כך נכון לגביך. אולי קצת. כשחושבים על זה, המורה שלי אמרה לי שגם אני צריכה ללמוד לדבר כמוכם, ואני אמרתי לה שקשה לדבר גם מהר וגם יפה ושצריך לבחור, והיא אמרה לי שזה לא הולך ככה ושלדבר מהר זה לא טוב, ואז אני אמרתי לה שאם היא הייתה משקיעה בלדבר מהר ולא יפה היא אולי הייתה מצליחה ללמד אותי משהו, ואז היא יצאה מהחדר ואמרה שהשיעור נגמר. זה היה מאוד משונה, כי גם ככה היא כמעט לא מלמדת כלום, אז ככה לגמור שיעור באמצע בלי שהבנתי כמעט כלום? והיינו באמצע ויכוח מעניין! בכל אופן בשיעור הבא הגיע מורה חדש שדיבר פחות יפה אבל באותה מהירות. זה היה מ-ש-ע-מ-ם. בכל אופן, אז למה הם נתנו לך לשמור את הטבעת הזאת? הסתרת אותה מהם או שמשהו פה מוזר?"
OUT
יש על האלף עוד ציוד יקר?

[spoiler title=משאבי דמות]
24/25 חיים
4/8 פרצי ריפוי
נקודות פעולה: 0
כוחות מנוצלים:
התקלות:
יומיים: צעקה מעוררת.
[/spoiler]
 
עבר הרבה זמן. בוא איתנו, אחרון. אולי תדע יותר בעתיד. אנשי הפטרייה מסתכלים עליך.
out
tkhag1 אמר/ה:
רד מביט סביבו מבולבל, הוא ניגש לאחד הפסלים של בני שבטו ומעביר עלו את ידו
אתה לא נוגע בפסלים כי אין פסלים, נראה לי שהבהרתי לך את זה, בכל אופן חוזר על זה שוב.
 
רד הולך בעקבות אנשי הפטרייה דרך קצרה במנהרות שמתח לאדמה. האור מתעמעם לאורך הדרך, ויש קטעים בהם החושך מוחלט ואתה לא רואה כלום. הם לא מתרגשים מזה, ורד לא בטוח שהם מודעים לעובדה שאינו רואה בחושך. לאחר זמן מועט הם מגיעים למערה גדולה, מוארת גם היא בפטריות זרחניות. המערה מלאה באנשי הפטריה, עומדים במעגל מסביב לאבן עצומה, עליה ניצב אדם במסכה. האדם פונה אליך בשפה התחתית, ואינך מבין מילה. אז הוא פונה אליך במדוברת עילגת ורצוצה "שלום, הנשאר הא-חרונים. אני שמח ל-פגוש אותכם כבר. תבואו איתנו?
meta
בנוסף להמשך העלילה, תאר איך רד הסתדר בחושך במנהרות.
 
out
בהתחשב בכך שרד הוא כנראה היחיד מבני השבט שראה את השמש בעידן הנוכחי סביר יותר שתחתית תהייה השפה השנייה שלו (או אפילו הראשונה שלו) ולא גמדית או ענקית, אבל אני מניח שאתה מעדיף להיצמד לשפות הגזע ולכן אני אלך על גמדית למרות שכנראה תחתית תהייה שימושית יותר.
in
בעודם הולכים בחשכה רד זונח את חושי הראיה ומאמץ את חוש המישוש שלו, אך זה מחוויר לעומת שמיעתו, הוא שומע את מבנה האדמה, כאילו היא עצמה מדברת עליו, כמו אם המדריכה את בנה האהוב.
האדמה כמעט כאילו מנסה להתיישר באופן פעיל ולסלק מכשולים בדרכו, הד של קול הלוחש לו כמו אם הקורה לבנה הקטן לחזור לאוהל.
החשיכה אינה מפחידה אותו או מלחיצה אותו, הוא מרגיש בנוחות כמו תינק ברחם אימו.
כאשר הוא נכנס למערה הוא מביט מסביבו, המערה של שריוט הייתה לא יותר מחדר אחד גדול עם כמה כוכים, המקום משונה מאוד בענייו.
רד מביט אדם ואז אומר בגמדית "שלום לך זר" וחוזר על דבריו במדוברת במידה והוא רואה כי שליטתו הדלה של האדם במדוברת עולה על שליטתו בגמדית.
"היכן שריוט? מי אתה? למה כוונתך באחרונים?" הוא מביט בו "ומדוע רצונך שאילך איתך?"
 
אני, עצמי ואביעד
"תה?... סלח לי על חוצפתי, לורד-מג, אבל אין לנו זמן לתה כרגע! אלה אנשי עיירתך שנמצאים בסכנה - אחד מהם נקרע לגזרים ממש ברגע זה! תגייס את כל השומרים, אני בטוחה שביחד כולנו נצליח להביס את אותו משרתו של "קלארל הנכבד"!" ת'אלסירה אומרת, בתקווה שהשם יעלה משהו אצל הקוסם.
META
משהו שרציתי לעשות מקודם ושכחתי, זה לגלגל היסטוריה ולראות אם השם קלארל הנכבד מזכיר לי משהו.
היסטוריה: 19+12 = 31 (הוכחה שגלגלתי 19, כי הכמות גלגולים הטובים שהיו לי במשחק הזה מחשיד אפילו אותי)
כי אני אוהב שמתייחסים אלי
מצבים:
23\10 נקפ
7\5 פרצים
1\0 נק פעולה
לחש מוכן: ענן כפור

נוצלו (היתקלות): צעד פיה, פרץ ריפוי
נוצלו (יומיים): נק פעולה

כסף: 20 זהב
 
מא''ר
מורת'ון סוקר במהירות את האלף, מנסה לזהות חפצי ערך.

META
פשיעה: 1d20+12=31
משאבי דמות:
2 נקודות פעולה
22/22 נק''פ.
1/6 פרצי ריפוי.
2 צנצנות מסתוריות.
מנוצל - מטח מעוור (יומי).
4 מ''ז.
[spoiler/]
 
"כלום עוד לא הבנת כי אין הגובלין תר אחר חפצי ערך? זממו עוד אינו ברור, אך הזדון בלבבו נראה בעליל ואילולא יעמדו בדרכו מזימתו תצלח. שומה עלינו לנסות להימלט מכאן לאלתר, ולהתריע מפני האויב!" האלף מתעלם מפנייתו של ראליין בהפגנתיות, ונועץ בו מבט חודר. "נצר פיות צעיר, הפגן יתר כבוד לקשישים ממך."
out
פשיעה עוזרת לגנוב חפצי ערך, אבל לא כדי לראות אותם. בשביל זה יש תפיסה.
בכל מקרה, הבגדים של האלף כבר לא שווים הרבה, ואתם לא רואים עליו משהו בעל ערך.
"נקרע לגזרים בזה הרגע? פרטי" שואלים השומרים. הזקן לעומתם רגוע יותר: "עלייך לנוח. אין ביכולתך ללכת ולהילחם כך. הסבירי לנו את המצב בפירוט והשומרים שכאן ילכו לטפל בתקרית. בכל מקרה, אנחנו צריכים לדבר באריכות.
meta
קלארל הנכבד הוא לא דמות שמוכרת לך. ת'אליסרה שמעה פעם את השם הזה ולא בהקשר נחמד. (מציין - לא על כל אדם ספיציפי אפשר לגלות עם מיומנויות ידע.)
ואני מאמין לגלגולים שלך גם בלי ההוכחות העלובות שאתה מציג ושאפשר לזייף בקלות. :D
out
טוב אז כמו שסיכמנו רדסטון מבין תחתית.
in
"שריוט? מי זה? בכל אופן, האחרון, אתה בא איתנו. אתה יכול לבחור להישאר כאן, אבל אז תמות, ככל הנראה. שאלות?"
out
tkhag1 אמר/ה:
בעודם הולכים בחשכה רד זונח את חושי הראיה ומאמץ את חוש המישוש שלו, אך זה מחוויר לעומת שמיעתו, הוא שומע את מבנה האדמה, כאילו היא עצמה מדברת עליו, כמו אם המדריכה את בנה האהוב.
האדמה כמעט כאילו מנסה להתיישר באופן פעיל ולסלק מכשולים בדרכו, הד של קול הלוחש לו כמו אם הקוראת לבנה הקטן לחזור לאוהל.
החשיכה אינה מפחידה אותו או מלחיצה אותו, הוא מרגיש בנוחות כמו תינק ברחם אימו.
אתה בטוח שאתה לא דובר רוסית במקום תחתית? :D
ד"א ברכות לסוכנים החדשים - ת' ו-ר'.
 
ת'
ת'אליסרה פותחת את פיה להמשיך ולהתווכח עם הזקן, אבל לבסוף נכנעת. היא באמת תשושה, ועדיף שהיא תהיה במצב כשיר לקרב מאשר שההולו יקרע אותה לגזרים ברגע שתחזור למגורי המשמר. היא מהנהנת ונכנסת בעקבות הזקן למגדל.
 
אמ"ר
"אני עדיין לא מבינה למה לתת לך לשמור את הטבעת. אני מתכוונת, גם אם הוא רוצה מטרות זדון, תמיד קל יותר לעשות דברים אם יש לך יותר כסף, ואני בטוחה שבעיר הקרובה הוא יוכל למכור אותה בהרבה מאוד כסף. חוץ מזה, הקובולדים שלו בטוח רוצים את הטבעת הזאת. למה בכלל הקובולדים האלה מקשיבים לגובלין? הוא כאילו נחות יותר אפילו מהם. בכל אופן, אני אומרת שנישן עכשיו טוב בכלא הזה ואז נברח מפה ונהרוג את כולם. הם לא נחמדים ולא רוצים שלום."

[spoiler title=משאבי דמות]
24/25 חיים
4/8 פרצי ריפוי
נקודות פעולה: 0
כוחות מנוצלים:
התקלות:
יומיים: צעקה מעוררת.
[/spoiler]
 
השומרים לא נכנסים עם ת'אליסרה למגדל, ורצים לחפש את השומר שהותקף. ת'אליסרה מטפסת בעקבות הקוסם לקומה הרביעית במגדל. זה נראה כאילו הקומות הראשונות נעולות ואינן בשימוש זמן רב. "שבי" הקוסם מחווה בזרועו על כיסא. הוא הולך למטבח, ולאחר מספר דקות חוזר עם תה. "שתי" אומר הקוסם, ושותה מעט מהתה שלו. אז הוא אומר לת'אליסרה "אז את אומרת שראית הולו, שמשרת אדון בשם קלארל. תארי את ההולו בבקשה. כל הפרטים חשובים." הוא נועץ בה מבט, מוציא עט ופנקס מבגדיו.
"כדי שתעזור לנו, קווק יסביר לך." חיזיון לא נעים של זומבים קורעים לגזרים חבורה של אנשים פטריה. "כמו שראית, זה מה שאנחנו צריכים להתמודד איתו מאז שהמתים של העיירה שמעלינו מסרבים לנוח. גם ההתעוררות שלך קשורה לזה. אתה מחזיק בכוחה של האדמה, וגורלך קשור בגורלה, מכיוון שאתה האחרון מבני שבטך." אומר האדם במסכה.
out
Родина мать
"אין חפצם בטבעת. משאלתם האחת הינה הבאת חורבן על העמק. אין בלבבם דבר לבד מזדון. יתר על כן, מדוע עליהם לתור אחר זהב ותכשיטים, כאשר בקרוב יוציאוני על כל כספי וזהבי מבור זה הישר אל חדר העינויים? אז יוכלו בני השרץ לחלץ ממני את כל אשר יחפוצו." אומר האלף הנכבד. "תהרגו את כולנו?" הקובולדים השומרים צוחקים "בחיים לא תצליחו, לא כשששששששששן-ברזל נמצא כאן! הפסססדתם קודם ותפסססידו ששששששוב! אם רק תעזו לנססות!" ובנימה פסימית זו אתם פורשים למנוחת הלילה.
לאחר המנוחה, בבוקר, הקובולדים משלשלים אליכם לבור, באמצעות לוח עץ מחובר לחבלים (דרכו נכנסתם לבור) מעט לחם יבש ומים "ארוחת בוקר!".
meta
בצעו מנוחה ארוכה.
ראשית, במהלך השיחה עם האלף אתה מבחין במשהו מוזר בקירות הבור - הם חלקים מדי.
שנית, במהלך הלילה האלף הזקן מעיר אותך ולוחש "הוא לעולם והוא לתמיד. ולהבא אל תנהג בבורות בהכריזך את הסיסמא באזני כל חי!".
 
ת'
"הגעתי עם אחד החיילים למגורי המשמר. לחקור את נסיבות הרצח אתמול." ת'אליסרה לוקחת לגימה גדולה מהתה שלה וממשיכה. "כשבדקתי את זירת הפשע, שמעתי שאגה עמומה, כשלפתע ההולו יצא מהקיר והחל לתקוף אותנו. את פניו כיסתה מסכת עצם, וטפריו החדים היו... שחורים. כמעט בלתי-מוחשיים, עשויים מצל. הוא לא הפסיק לצעוק שהוא משרתו של אותו קלארל הנכבד, שבקרוב משימתם תושלמנה... לא הצלחתי להביס את היצור, והשומר שהיה עימי צעק לי לברוח, למצוא את הכוהנת לינורה."
 
"נשק תקבל בקרוב. ואני לובש מסכה מכל מיני סיבות, אחת מהן היא כי אני לא רוצה שיראו מי אני. אבל קודם בוא נשב ונדבר. למה בדיוק התעוררת ומי זו שריוט?"
כשת'אליסרה לוגמת מהתה, היא מרגישה תחושה מוזרה וחמימה. "זה תה מיוחד שיובא מרחוק, הוא בעל סגולות מרפא משניות. תשתי אותו, הוא יעזור לפצעים שלך." הזקן ממשיך לתחקר את ת'אליסרה, ונראה מוצה מהתשובות שלה לגבי מהותו של ההולו ואופן התנהגותו. "מאיפה רכשת את ההשכלה הנדרשת לזיהוי האל מתים? את לא נראית לי טיפוס דתי במיוחד. בכל אופן, הכהנת לינורה תחזור בערב, וזה לא משהו שאנחנו יכולים לזרז מכיוון שאנחנו יודעים איפה היא. בינתיים אנחנו צריכים לכנס את המשמר. את תלכי ישירות אל ביתו של הלורד פדריג ותמסרי לו מכתב ממני, שקורא לו להגיע מיידית אל המגדל שלי, ואז לכי לשער העיר ומסרי להם את המכתב השני, המיועד לכהנת לינורה." אז הקוסם סר לחדרו, וחוזר כעבור דקות מספר עם שני מכתבים חתומים בשעווה. אחד מיועד ללורד פדריג, ואחד למשמר.
meta
מנוחה קצרה, רענן כל כוחות ההתקלות ונצל פרצי ריפוי ככל שברצונך. כל פרץ ריפוי שתנצל כרגע ישיב לך 1 נק"פ נוספת.
 
חזרה
Top