קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

"אכן, אם תאדוס היה גועל שביקש לאיים עלינו, הוא לא היה מסתובב כאן לאור יום לבדו," גנובל מוסיף. בכל זאת, הוא שולף סמל קדוש, כאילו מהרגל, ומעביר אותו מיד ליד כשהוא מחכה לתשובת הגועל לשאן.

דרוגמאר מתקרב, מקשקש בזנב במבט תוהה וסקרני.
"אתה מקולל?"

"מקולל? לא, לא, מבורך! גבירה מויירה לברך ת'אדיוס עם חיים!" הגועל אומר ומחייך חיוך מעוות, בעודו מתרומם על רגליו. הוא עומד מולכם, גבו שפוף ולסתו שמוטה, אך אינו מתקיף. "גבירה מויירה לשלוח ת'אדיוס להביא חברים! ת'אדיוס מראה דרך! ת'אדיוס לחכות לחברים בשביל, ת'אדיוס לראות חברים, ת'אדיוס שמח! חברים לא מכאיבים לת'אדיוס!"

דרוגמאר מביט מסוקרן. "נשמע מעניין. מה דעתכם? שנלך לבקר את הגבירה מויירה?"

"אני חושב שהגיע הזמן." זוהאן הולך בעקבות הגועל.

העגלה מתגלגלת באיטיות בעקבות הגועל, הממלמל לעצמו שטויות לא ברורות. לאחר מספר שעות נוספות של רכיבה, אתם מגיעים אל העיירה באררטון, המוקפת בחומת עץ גבוהה.
כשהשומרים בשער העיירה רואים את ת'אדיוס, הם נכנסים אינסטנקטיבית למצב הגנה ומרימים את נשקיהם, אך נרגעים כשהוא מתקרב. "שלוווום!" ת'אדיוס אומר לשומרים ורץ דרך השער. "אני אומר לך, חיית המחמד של הנקרומנסרית הזאת מבהילה אותי כל פעם מחדש. הוא פשוט דוחה." אומר אחד השומרים לחברו ויורק על הרצפה. "כן, ומי אתם? העיירה סגורה עקב פעילות אל מתים באזור." הוא אומר אליכם, כשעגלתכם נעצרת אל מול השער הקטן.

"שלחו אותנו לכאן כדי לפתור את בעיית האל מתים. אנחנו אמורים לדבר עם מויירה."

"אנחנו נסתדר, אל תדאגו חברים."

"שאני אבין" ליילאני מתחילה בנימת שיחה, אך לאט לאט הארס בדבריה עולה, " כשיש אל-מתים באזור אתם סוגרים את העיירה בפני אורחים, משאירים אותם בחוץ כדי שהאל-מתים יתקפו אותם ולא אתכם?" מה לעזאזל הם חושבים לעצמם?

"הוראות של מפקד המשמר. הבן אדם פארנואיד שכתות כאלו ואחרות יצליחו להסתנן לעיירה." השומר עונה בהזדהות. "בכל מקרה, מויירה אמרה משהו לגבי שכירי חרב שבאים לעזור לה. תכנסו - אבל אנחנו פותחים עליכם עין." שני השומרים זזים הצידה ונותנים לכם להכנס. במהירות אתם מוצאים את ת'אדיוס, שקודם מראה לכם את האורווה המקומית בה אתם משאירים את הסוסים והעגלה. לאחר מכן, אתם עוקבים אחריו בין הבניינים השונים למערב העירייה - התנועה ברחובות דלה, ונראה כי רוב האנשים נשארים בבתיהם הערב. לבסוף, אתם מגיעים למה שנראה כמחסן ישן. אתם נכנסים בעקבות ת'אדיוס. חלל המבנה ריק ברובו, מלבד כמה ערימות של עצי הסקה, ושולחן עם ערימות ציוד ומגילות שכנראה הפך למפקדה זמנית.
על יד השולחן עומדים שני אנשים השקועים בשיחה - האחת נראית כמו גמדה, אך עורה שחור כאפר, ועיניה ושערה זוהרים בכתום דמוי להבה. זוהי דוראגאר, גמדית מעמקים, והיא לבושה בגלימות שחורות הדומות למלבושיהם של מת'ייאס ואלאניה. השני הוא בן אנוש בשנות ה30 לחייו. הוא לבוש במעיל עור ארוך, וחובש כובע עור המסתיר את עיניו. זקנו הקצר חום, ומקטורת תקועה בפיו. למותניו קשור רובה קשת בצד אחד, וחרב סיף ארוכה בצד השני.
"גבירה! ת'אדיוס להביא חברים!" הגועל רץ אל תוך המחסן בהתלהבות. גמדית המעמקים נאנחת. "עבודה טובה, יקירי. חזור לישון כעת." ת'אדיוס רץ לפינה בין ערימות עצי ההסקה ומתיישב. הדוראגאר מצביעה עליו ומלחששת כמה מילים, ורוח החיים עוזבת את האל-מת, משאירה אותו גופה דוממת מוחבאת בין העצים. "אז, אתם הסוכנים שמת'ייאס שלח לעזור לי, כן? מויירה סדן-ברזל, נעים להכיר." היא אומרת בקרירות, "וזה כריסטוף בראיירווד, ידיד וותיק שלי, וצייד אל מתים במקצועו. הוא עבר באיזור והסכים לספק את שירותיו בהגנה על העיירה." בן האנוש מהנן לשלום.
"לפני שנתחיל, עלינו ליישר כמה קווים. ראשית, מת'ייאס מינה אותי לנהל את המבצע הזה, כך שאתם תצייתו לכל הוראה שאתן לכם - אל מתים הם עסק נפיץ, ולא אתן לכם להכשיל את המשימה בכל שתסתערו הישר אל תוך היער רק כדי לחזור בתור שלדים מהלכים למחרת. בנוסף, עליכם להפנים את סיפור הכיסוי שלנו - כולנו שכירי חרב שגויסו על ידי הלגיון כדי להלחם באל מתים. כך שאם מישהו שואל, הבוס שלכם הוא איזה מפקד לגיון זוטר שאף אחד לא יטרח לבדוק אם הוא קיים או לא, ואני גמדית הרים רגילה לגמרי שבמקרה חקרה נקרומנסיה כדי להגן על אנשי האימפריה הטובים מהאל מוות. יש מבין?"

"מובן" אומר אייבל. הוא לא אוהב לשקר, אבל הוא יודע שלפעמים יש צורך בזה.

"ברור," גנובל משיב. בניגוד לאייבל, הוא אהב להתנסות בזהויות בדויות, במיוחד בכניסה הראשונה שלו למקום. "אז מה ההוראות שלך בשבילנו?" הוא שואל.

"מת'ייאס ביקש מאתנו לסייע לך ואנחנו מוכנים לעשות זאת, אבל אני לא מצייתת לפקודות בעיוורון. אפילו לא שלו, אז בטח שלא שלך." אפשר לראות שליילאני חושבת שכל הנקרומנסיה עיוותה למויירה את המוח מאחר שהיא חושבת שליילאני, אישה חופשייה, תיענה לכל הפקודות שלה...

"ובכן, זה חבל מאוד, ילדה, כי כפי שאני רואה את זה, אין לך הרבה ברירות כרגע." מויירה עונה בקרירות.
"הבה ניגש לעניין. אני מניחה שמת'ייאס סיפר לכם את הפרטים העיקריים - אל מתים מתקיפים את העיירה בהמוניהם, עשרות נוספים שורצים ביער, ובית האצולה המקומי נעלם במסתוריות, כשהדרך לאחוזתו אף היא מלאה באל מתים. המצב מחמיר, ובכל יום האנשים מוצאים את גופה מרוטשת נוספת של חוטב עצים או צייד. מת'ייאס חושד כי פועלת ביער כת של נקרומנסרים, אך אני אישית מאמינה כי יש לנו בעיה יותר גדולה - אתם רואים, אין מספיק גופות ובתי קברות ביער הזה בשביל שנקרומנסרים יעלו באוב כמות רבה כל כך של אל מתים, ובנוסף, חלק מהזוועות שנצפו ביערות הינן דברים שהנקרומנסר המצוי לא מסוגל ליצור. לא, כת אפלה היא לא מה שאנחנו מתמודדים איתו כאן - אני חוששת שמקום כלשהוא ביער דראסט מסתתר קרע צלמוות. מין שער הנוצר בנקודות בהן הצלמוות ועולם החומר נוגעים, או כזה שנפתח על ידי נקרומנסר חזק במיוחד. מן הקרע הזה, יצורי האלמוות זולגים אל תוך עולמינו."
היא עוצרת רגע לנשום בכבדות, וממשיכה. "אם התיאוריה שלי נכונה, האל מתים ימשיכו להתקיף את דראסטבאר עד אחרון החיים בה, ועלולים אף להמשיך מערבה לאחר שתושמד. עלינו למצוא את השער הזה בהקדם האפשרי, אך נראה כי לא ניתן להתקדם שני מטרים אל תוך היער בלי שחמישה גועלים יזנקו עליך. עלינו לטפל בבעיית האל מתים בחוכמה. יש כמה נקודות בהן אנו צריכים להתמקד."
"ראשית, עלינו לגלות עוד פרטים על קרע הצלמוות האפשרי ביער. חקרתי מעט בעיירה, ומסתבר כי משפחת ווייקראסט שולטים בשטחים הללו כבר מעל למאתיים שנה. בנוסף גיליתי כי בקרחת יער לא רחוק מהעיירה נמצא קברו של דרק וויקראסט, אחד מאבות המשפחה המייסדים. אם יש מישהו שיוכל לספר לנו אודות הקרע, זה הוא. הכנתי טקס שיאפשר לכם לזמן את רוחו של דרק מהצלמוות ולתחקר אותו בנוגע למצב, אך אני זקוקה לכמה רכיבים נוספים מהיער."
"שנית, עלינו להדוף חזרה את כוחות האל מתים שמתקדמים לעיר, ובתקווה, לדלל את אלו העומדים בינינו לבין אחוזת וויקראסט. כמה צעירים מהעיירה הקימו מיליציה ונלחמים בזוועות האלמוות, ומומלץ שתעזרו להם בקרב."
"בנוסף, בעיירה רצות שמועות אודות מכשפה שחיה ביער, אשר שולטת באל מתים ומנסה לרצוח את אנשי העיירה. אני מניחה כי אלו סתם שטויות שהאנשים מספרים, אך בכל זאת, כדאי לנו לחקור כל רמז שיש לנו. אחד מאנשי העיירה שרד "מפגש עם המכשפה" כביכול, וכעת שוכב בבית המרפא המקומי. דברו איתו בהקדם האפשרי וגלו מה הוא יודע."
"אתם יכולים להחליט באיזה סדר תטפלו בבעיות, אך שימו לב שככל שהזמן עובר, הסיכויים שלנו להשלים את המשימה צונחים. כריסטוף יעמוד לצידכם ויעזור לכם במה שתצטרכו, במיוחד אם זה כולל השמדת אל מתים." מויירה מחייכת.

"מה תוכניות ההגנה של העיר?" שואל אייבל.
OUT
יכול להיות שפספתי, אבל אפשר תיאור קל של העיר? אם יש חומה/גדר? דברים כאלה?

"בכנות? לקוות שהמשמר והמיליציה יחזיקו מעמד עד שנמצא את הקרע. אנחנו חייבים להשקיע את כל המשאבים שלנו בהתקפה על האל מתים, ולהשאיר את ההגנה על העיירה לאחרים."
OUT
כפי שאמרתי, יש חומת עץ. היא בערך בגובה שלושה מטרים, ויש כמה מגדלי שמירה מפוזרים עליה. העיירה עצמה פשוטה יחסית, רוב הבניינים בנויים מעץ כהה ומוצלים על ידי עצי היער, מה שנותן לעיירה תחושה קצת קרירה ואפלה.

"אז אין באמת איך להגן על העיר, רק להחזיק אותה עד שנוכל להסתער פנימה ליער ולנסות לסגור את מה שלא מחזיק אותם פה." אומר אייבל. "מה עם לפנות את העיר? או לפחות להעביר את כולם למקום שכל יותר להגן עליו?"

"הרשה לי להזכיר לך, שאנחנו בסך הכל חבורה של שכירי חרב - אין לנו סמכות לפנות אזרחים, ובמיוחד לא את הטיפוסים העקשנים שחיים כאן. אם אתה רוצה לפנות למפקד המשמר ואתה מאמין שהוא יקשיב לך, אתה יותר ממוזמן, אך כרגע אנחנו צריכים להתמקד במשימה - כל עוד אלו רק חבורות של געלים וזומבים שמגיעים לשערי העיירה, השומרים יכולים להגן על האזרחים מצויין."

"הממ.. טפלו בפרטים הקטנים. אני אדבר עם הניצול." אומר דרוגמאר פונה לכיוון הבית מרפא

"בואו נניח לרגע שהגורם לאל מתים הוא קרע. את יודעת איך אפשר לסגור אותו?"