[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

הסמוראי הלבן, השד של שוקורו פוגש את שינה בשתיקה. גם אחרי חצי-השעה שלוקח לשינה להתכונן, הוא לא עושה דבר מלבד לנקות את גופו על מנת שלא יריח רע. שריונו דהוי וסדוק במקומות מסוימים, המסכה שלו מפחידה ומאיימת, ולהב חרבו סדוק משימוש.
הוא לא שינה את מראהו, לא התאמץ להיראות מכובד או אפילו מתאים לזירת האצולה. הוא היה שם בתור שומר ראש, והמראה שלו היה מושלם. אנשים ידעו לכבד את שינה כאשר יראו כי אדם כזה עוקב אחריה.
הוא לא אומר דבר, רק מהנהן בראשו, מושיט את ידו כדי לעזור לה לעלות אל האפריון, וממשיך לעקוב לצידו ברגל.

צ'אהיו ממהרת ברגע שהיא יוצאת מהשוק, היא עוברת לרגע בפונדק של יוקו כדי להשאיר לו הודעה על ההזמנה, בתקווה שהוא כבר יחזור עד שהיא תחזור לאסוף אותו.
משם היא רצה לבית המלאכה הקרוב, היא רוצה לתקן את הנבל של סבסטאין, להחליף את העץ השבור מהנפילה, לתקן את המיתרים, לשפר את מייצבים, היא משלמת כסף טוב על לחדש את הנבל, אבל כשזה חוזר אליה, הוא מכוון ומדוויק יותר מאי פעם.
משם היא רצה בין רחובות העיר גוקה, מתמקחת, מתחננת, ומשתמשת בקסם שלה, הן האישי והן המאגי, כדי למצוא את המחירים הטובים ביותר, היא מצליחה למצוא את המגילות שחיפשה, וסוגרת אותם היטב בתיק הגב שלה.
לפני שהיא מספיקה לחזור לפונדק, היא מפנימה כי בגדיה בלויים, ישנים וקרועים, היא כמעט ומתביישת להאמין שהיא לא תיקנה אותם מרגע שיצאה למסע הזה.

בלית ברירה היא נכנסת לאחת החנויות בתקווה לתקן אותם, אולם היא מבינה מהר שמעבר לעובדה שהדבר יקח זמן רב, הבגדים שלה כבר כמעט מעבר לאפשרות תיקון. ובהבנה שהיא לא מסוגלת להגיע לערב של החברה הגבווה בלבוש הנוראי שלה, היא רוכשת לעצמה בגדים חדשים, מוודאת כי אלה הבגדים הטובים ביותר שתוכל למצוא, בתקווה שיהיה די בהם כדי להעניק את הרושם הראשני הנדרש. היא לא יכולה להרשות לעצמה שיתייחסו אליה כמו אל ילדה, לא עוד. לא עכשיו.

את הזמן הנותר לה, היא מבלה בפונדק, העטלף שלה לצידה. מזכיר לה מעט על אצולת העיר, על החיים בה. אבל היא לא חזרה בשביל זה. היא זוכרת את הדברים שהעטלף אמר לה, שהקסם שלהם מוגבל רק בידע שלהם. וכל מקור ידע. יחזק אותם עוד.
היא שולפת את המגילות שקנתה, והעטלף והיא מתאחדים במחשבה שלהם, בכוח שלהם, בקסם שלהם. שניהם יחדיו מרגישים את העוצמה שהמגילות עולות לאוויר, מרחפות אחת אחר השנייה במעגל מסביבים, הטקסטים העתקים נעלמים מהקלף, הופכים לעוצמה מאגית פראית אשר נקלטת לתכום, לתוך העלטף. נבלעים בהם, מתאחדים איתם.
כשהטקס מסתיים. המגליות חסרות תועלת, הן לא יותר מפיסות קלף שרופות. אבל הידע שהיה בהם, הקסם שהיה בהם נבלע בתוכם.

צ'איהו מבחינה בשעה ויוצאת במהרה מהפונדק, ברור לה שהיא תצטרך הרבה יותר זמן להגיע ליוקו מאשר רגליה יוכלו לקחת אותה.
אבל בשביל זה היא התכוננה. היא מביטה הצידה בעוד עגלת סוסים עוברת לידה, סוסיה צועדים בעוז בעוד הרוכב מצליף בהם להזדרז.
היא מרגישה צביטה בליבה, אבל היא כן הייתה זקוקה לזה, היא ניגשת למקום בו הכרכרה עברה, מרימה את אחת שערות הסוס שנפלו. היא מרגישה את העוצמה שלה בוערת. את הכוח זורם בה.
היא משליכה את הסערה על הרצפה כשהצהלה נשמעת. כאשר אור בוקע מהשערה. וכעבור שנייה בודדת, סוס לבן ומרשים נעמד במקום בו השערה הייתה. מאוכף ומוכן לרכיבה.
צ'איהו לא מוכשרת ברכיבה, אביה אסר עליה ללמוד, אסר עליה להתאמן בזה. אבל היום, היום היא מרגישה אחרת, היא מרגישה חזקה יותר, אמיצה יותר. מוכנה יותר.
היא מאחסנת את הבגדים החדשים, מוכנה להחליפם כבר אצל יוקו. היא עולה על הסוס ורוכבת לפונדק שלו. משאירה את הספקות שלה מאחוריה.

OUT
קונה את המגילות, מבצע את הטקס הנדרש כדי להעביר אותם ליציר הסוד.
קונה בנוסף נבל מ"א ולבוש אציל.
META
מטיל "רמך" למשך 10 השעות הקרובות.

אשיגה מהנהן.
"אז לפחות עוד שתי קצוות חוץ שיהיה ניתן לחקור, זאת התחלה."
הוא מעיף מבט מסביבו.
"אבל עכשיו זה הזמן לחקור את קצה החוץ הראשון שלנו, נצטרך למהר חזרה כדי להספיק לעבור לבגדים יפים יותר, עבור מקום מסוכן יותר."

IN
אתם יוצאים על גבי האפיריון היקר שהזמנתם, אל המקום המיועד. אך כאשר הנהג רואה את ההזמנה שבידך ושומע את הכתובת, הוא לא לוקח מחיר. ליידי שינה הואנג המלווה בנאגאטו פוג'יבייאשי, הסמוראי הלבן, מראה לפחד ממנו.

אתם מגיעים אל הצריח ברובע כתר הפרחים. צריח גבוה ומפואר, ממנו בוהקים אורות המבליטים אותו על רקע השמש השוקעת. הבניין אדיר ביופיו, וצבעים של כתום מעטרים אותו. צריח הלבנדר, כך קרא לו האיש שבנה אותו, והבניין מעוטר אכן בצבעים המסמלים זאת.

בכניסה, עומדים ארבעה שומרים, כולם עם קסדות המכסות את רוב הפנים שלהם, ונראים כמו סמוראים מכובדים. נאגאטו מזהה את המראה שלהם, הם בבירור סמוראים שקשורים לאדון, שהוא ככול הנראה מבין האצילים שנמצאים בפנים. שינה מראה להם את ההזדמנה, והם מתעכבים מעט על הסימן של הלוטוס על גבי ההזמנה, ואז מכניסים את שניכם כאשר הם משפילים את עיניהם לכבוד.

כאשר אתם עוברים את דלת הכניסה המכוסה עיטורים של צמחים יפיפיים, אתם נכנסים פנימה. קומת הכניסה היא הקומה בה רוב האנשים נמצאים כעת, והיא מלאה בחפצים יפיפיים המצביעים על עושרו של בעל הבית, שולחנות ארוחים מלאים במאכלי ים ומאכלי גורמה שונים מן התרבות הטיאנית, שכולם יקרים והאדם הממוצע לא יטעם בימי חייו. אצילים שונים מתכבדים, כאשר שומריהם עומדים מן הצד ובוחנים את הקהל, מוודאים כי אין מי שמרעיל את האדון שלהם.

בקומה השנייה, אליה תגיעו מאוחר יותר, יש מקום נוח לשבת ולשוחח, ומקום לרקוד בו- זהו נשף, אחרי הכול. זוהי רק קומת הקבלה, וצריח הוא מבנה הבנוי לגובה.

אתם בבירור שמים לב שיש מעט אנשים ביחס לגודל המסיבה, ולא נדרש חוקר על מנת להבין שבעוד שתחילת הנשף הזה הוא מפגש של הלוטוס המנופץ, ההמשך שלו יהיה מפגש כולל יותר לשאר אצילי העיר, על מנת לא לשמוך תשומת לב לא רצויה ללוטוס המנופץ.

הראשון שפונה אלייך, מלווה בבן ברית בעל מראה זר בבירור, הוא הרוזן יאמירו לשושלת קאן-פון, האחרון לשושלת שלו. חבר ידוע, גם אם חברותו סודית, בלוטוס המנופץ, הרוזן יאמירו בן ה-40 הוא הבן האחרון לשושלת קאן-פון, ומסיבה טובה. רוב השושלת שלו נהרסה בנפילת לנג-ווא, לאחר שהם נטשו את העיר שהייתה ידועה כקאמיקובו, וברחו אל עבר וואנשו בתקווה למצוא שם מקלט. הם נהרגו בזה אחר זה, ורק אבי המשפחה שרד. לאחר שקאמיקובו נכבשה בידי הכוחות מהמדינה הרחוקה טאלדור שבים הפנימי, ושינתה את שמה לאמאנאנדאר, אביו של יאמירו חזר אל המדינה בניסיון לדרוש את נכסי העבר שלו, אך נאלץ להעניק את כול אוצרות המשפחה העתיקים לגנרלית אמאנאנדאר על מנת לזכות במעמד הנמוך שלא ידוע כלל בטיאן-שיה של רוזן. כיום, הבן היחיד שלו, יאמירו, הצטרף ללוטוס המנופץ בתקווה שקאמיקובו תחזור לצורתה העתיקה, והוא נושא את השם והמראה המערביים כסימן של חוסר כבוד על עצמו, שהוא מקווה להוריד ממנו בעזרת מעשיו.

״ליידי שינה הואנג״ הוא אומר וקד קידה ״הסיפורים על הגעתך אכן היו נכונים. אנחנו זקוקים לאנשים בעלי כוח כאן בגוקה״ הוא אומר, ואת תוהה לגבי הנוכחות שלו בעיר דווקא.

IN
כאשר היא קונה את המגילות, 2 חנויות מושכות את תשומת ליבה.

הראשונה, כאשר היא קונה את המגילה של הלחש ״תוויית שפתיים״, היא מזהה כוהנת של האל אבאדאר שמוכרת לה אותו, עם התג של אגודת מגלי הארצות. עם זאת, היא מדברת היטב בסלנג והמבטא המקומיים, מה שגורם לצ'אהו לשאול את עצמה קצת לגבי הפעולות של אגודת מגלי הארצות ביבשת. גם אשיגה הוא מן האגודה, ייתכן שכמה מן המטרות שלה והשאלות שלה יוכלו לקבל תשובה מן האגודה.

ההתקלות השנייה היא זו שמעסיקה אותה יותר. כאשר היא קונה מדוכן של וואיאנגית מבוגרת, המתרחב לחנות קטנה. היא עוברת בין מדפי החפצים בגוונים, ובסופו של דבר היא מבקשת אחרי מספר שאלות את המגילה. עוזרת וואיאנגית מביאה לה אותה, מסתירה את פניה. ״הנה לך צ'אהו״ היא אומרת ומחייכת, ואז לפתע מסתירה את הפה שלה. לפני שאת אפילו מספיקה לשאול מה, את מזהה את טווילאקה מתחת לברדס, והיא תופסת את פיה, ואז מזנקת לברוח. שני נחשים של עשן עולים מגופה, פעם נוספת, והיא בורחת ממך פעם נוספת. מה שכן, היא בהחלט מוצלחת בלעקוב אחרייך... את מתשאלת אחר כך את המוכרת, משתמשת עליה בכוחותייך הקסומים, אך היא טוענת שהיא לא מכירה אף טווילאקה, ואת לא מוצאת שקר בדבריה.

בסופו של דבר, את עולה על הסוס הלבן שנוצר מן הלחש, ודוהרת בעיר. אנשים וריקשות בורחים לצדדים כאשר הסוס עובר, מנסים להימלט ממך ומכך שתדרסי אותם, והסוס עוצר וכמעט מפיל אותך כמה פעמים כאשר הוא מרחק פרסה מלרסק ילד, וואיאנג, ננס או בן מחצית תחת רגליו. מזל שהלחש הזה מעניק אוכף, את חותמת בליבך, בעודך ממשיכה ברכיבה המסוכנת לכיוון הפונדק.

״רגע, אהובה, תירגעי עם הסוס הזה!״ אומר יוקו שעוצר ממש מול הסוס ומגן על עצמו בידיו, רגע לפני שהסוס מתנגש בו ״יש לי חדשות נהדרות, אבל אני צריך להיות במצב כדי לספר אותן״ הוא אומר ומחייך את החיוך הכובש שלו.

META
המוכרת הוואינגית נכשלה בהצלה כנגד הקס ההקסמה.

IN
אתם מהנהנים, מתכוונים לצאת משוק-תחתית. פעם נוספת, אתם הולכים דרך היציאה של להבי הפרפר, הדרך הבטוחה ביותר שלכם לצאת משוק-תחתית, גם אם היא מעט רחוקה מזירת הפשע שלכם.

בדרך אתם מדברים מעט, ויאמאדיאן קורא הרבה, עד שאתם מגיעים למבנה של להבי הפרפר. בדרככם בפנים, מצטרף להליכה שלכם להב פרפר בדרגה בינונית- מספיק גבוהה על מנת לתת לו כבוד, אך לא כמו הקפטן, ומבקש בכבוד רב ביחס למפגשים הקודמים שלכם עם להבי הפרפר, את כול הפרטים מהחקירה שלכם. הוא מבהיר שלהבי הפרפר לא ייתנו הפעם פרטים מעצמם.

בעודה יורדת בזהירות מהסוס, "קיבלת את ההודעה?" היא שואלת אותו תוך כדי.

IN
״קיבלתי, אבל הייתי מאוד עסוק... ענייני עבודה...״ הוא אומר, בבירור מסווה את דיבורו כי אתם בציבור. לא שמישהו מתעניין, הרוב רק מתעצבנים על זה שמישהי רוכבת על סוס באמצע גוקה.

״את בסדר? בואי, ניכנס פנימה, תספרי לי את מה שרצית״ הוא אומר ומציע לך את ידו.

"אני מצווין." אומרת צ'איהו והולכת אחריו, "יש לנו הזמנות לנשף הערב." היא מוסיפה. משהו בה קצת השתנה, הפגישה עם הערפד כמעט והעניקה לה ביטחון שהיה כל כך חסר לה.

שינג מבקש שהכסף יעבוד ישירות לחשבון על שם צ'או-צ'ן בבנק דרך הקיסר - זו הדרך הכי פשוטה מבחינתו והוא לא אוהב להסתובב עם המון מזומן. לאחר שהוא נפרד מצ'אהיו הוא פונה לחזור לפונדק ולהתגנדר. מעט לפני הפונדק הוא משנה לצ'או-צ'ן ועולה ישירות לחדרו, לובש את מיטב תכשיטיו, מתגנדר כראוי ומוצא את אשליית הלבוש המושלמת למאורע. את מראה הוא מסווה כצמיד זהוב פשוט למראה אותו הוא עונד על ידו הימנית, ואת השוריקנים שהוא "החרים" מהנינג'ות בלילה הוא מסווה בבגדיו האמיתיים תחת האשליה.

אשיגה מעביר לסוכן להבי הפרפר את הפרטים החשובים, כלי הנשק הלא נפוץ בו השתמשו התוקפים והעובדה שהם לקחו חלק מהגופה.
את העובדה שהוא מכיר את שמו האמיתי של הסמל צין אשיגה שומר לעצמו. הפרטים שהוא מסר יאפשרו אולי ללהבי הפרפר להשיג עוד מידע (או יגלו כי האחראי לרצח יקבל בדרך זו או אחרת כל מידע שהוא יעביר ללהבים). זהותו האמיתית של הנרצח היא עניין שונה, אם להבי הפרפר היו מודעים לזהותו האמיתית של הסמל צין החשיפה כי אשיגה השיג את הידע הזה לא תעזור לו. ואם הם לא היו מודעים לכך.. זה כבר הפוך את הסיפור למעניין יותר.

כשהוא מסיים להעביר את המידע, אאשיגה ויאמדיאן ממשיכים לבניין לשכת פנסי הנייר/אגודת מגלי הארצות, שם אשיגה שומר חליפת בגדים שתתאים יותר לאירוע מהמעמד הגבוהה מאשר בגדי המסע אותם הוא לובש כעת.

"הרוזן קאן-פון. אני מופתעת לראותך כאן." שינה אומרת וקדה קידה קלה מנימוס, "מדוע שתזדקקו לאנשים כמוני, אם יש לכם אותך?"

IN
״רגע, גם לך יש הזמנות לנשף?״ שואל יוקו בבלבול. הוא מוציא בעצמו הזמנה לנשף, ממקור אחר, ותוך כמה רגעים של בדיקה אתם מגלים שההזמנות של שניכם זהות.

IN
בעודך מתארגן לנשף, אוושה של רוח על אדן החלון מושכת את תשומת לבך. וכאשר אתה פותח, אתה רואה אותו פעם נוספת.

חתול הברקת נשען על הגג בקלילות, לבוש באותם הבגדים המכובדים והכה אופייניים לו שהוא תמיד לובש, ומלקק מעט את ידו במחווה חתולית ברורה. לאחר רגע בו הוא ממשיך במחווה, הוא מסתכל עליך. ״ריי, איזו הפתעה״ הוא אומר בזיוף ברור של רגש, ומחכה לראות את תגובתך.

IN
להב הפרפר מקשיב, כותב זאת לעצמו על דף עם נוצת נייר במהירות, אך אתה יכול לראות כי למרות שהוא ממהר, הכתיבה מלאת חן ודיוק על האותיות. הוא לא מתרגש מדבר אותו אתה מספר, ולא אומר דבר שמראה שהוא יודע כי השמטת את המידע על היותו של הסמל צין ופוגוהארה אותו האיש. אך הדבר עשוי להיות פשוט שהוא מסתיר את הפתעתו מפניך- הוא לא חושף אף סימן על פניו. אך הוא עדיין לא נותן לכם להמשיך.

״ולאן אתם הולכים עכשיו?״ שואל להב הפרפר, כשאלה שהיא יותר למען הפרוטוקול.

יאמאדיאן מנצל את העצירה הזמנית לקריאה.

IN
המילה רוזן פוגעת באישה כמו חץ מכוון אל לבו, אך הוא לא מתנגד לדבר. הוא נושא את שמו לפניו, גם אם זהו שם המבייש אותו, ולא משנה כמה פעמים יקראו לו כך, כאבו לא יישכח.

״המילים שלך נוגעות ללבי, ליידי שינה, אך הסיפורים מהללים אותך בימינו. כיצד עמדת בגבורה כנגד היורש, ביום שבירת דרך הזהב״ הוא אומר, והחושים של נאגאטו ושינה מתחדדים כאחד כאשר אוזניים שונות ומבטים מופנים לכיוונכם. ישר וחד אל הנושא שמעניין את כול האנשים במקום.

"בבקשה, הייתי אומרת שהייתה זו חובתי כמאמינה לעמוד בפני משיח השקר." היא עונה, "בהופעתו הוא רק הוכיח את צדקתנו- חברי הלוטוס המנופץ ינצלו את כוחם על מנת לעזור לאימפריה ולאזרחיה החפים מפשע כאשר הם בסכנה, בעוד ה'יורש' המלא חשיבות עצמית ישתמש בכוחו כדי לגנוב את אוצרותיהם של האזרחים הללו." שינה לוקחת כוס משקה מאחד המלצרים המסתובבים ולוגמת כאשר היא מסיימת לדבר. נרגעת מעט, אך נזהרת שלא לחשוף יותר מדי.
כאן, היא מרגישה בבית. במשחק הפוליטי של חצאי אמיתות וזריקת פתיונות לאוויר. בזווית עינה, היא צופה בנאגאטו עושה את עבודתו. בתקווה, הוא לא יצטרך להוכיח את היכולות שלו כאן. בשבועות האחרונים היא חוותה די והותר שפיכת דמים וצלצול חרבות,.

IN
שומר הראש שלו, האיש המערבי, מדבר. סימן ברור של אי הבנת הגינונים, והעיוות הקלה ביותר בפניו של הרוזן קאן-פון מוכיחה כי למרות שהוא הכיר את שומר ראשו, הוא לא היה שמח מן הדבר.

״האם זה נכון, שהוא נושא חרב וואקיזאשי שרק הוא יכול לה? האם ראית את חרבו בעינייך, הליידי?״ הוא שואל. החרב של האיש בנדנה, אבל שניכם יכולים לזהות שאינה מתוצרת טיאנית, אלא בעיצוב וסגנון שונים לחלוטין. אומני חרב רבים נדדי אל טיאן-שיה בחיפוש אחר האומנויות והמאסטרים העוצמתיים ביותר של החרב והקרב, והאיש נראה מתאים לתבנית זאת.

"חתול, מה כל כך מפתיע? אני כמעט תמיד בחדר הזה כשאני בגוקה. ." שינג משיב ומרים גבה.

"זה מעניין." אומרת צ'אהיו ליוקו. "למעשה זה קצת מפתיע, אבל פירוש הדבר..." היא חושבת לרגע. "אנחנו יכולים להביא איתנו 2 בני ברית נוספים." היא מסיקה. "יש אנשים שאנחנו רוצים לדחוף לאירוע?" היא שואלת אותו

IN
״נראה שבאמת, היום החתול המתאים לי ביותר הוא חתול המזל״ אומר חתול הברקת ונכנס בקלילות לחדר לאחר שהוא מסיים לנקות עצמו.

״שמעתי כי נפגשת עם המאסטר הגבוה, ונראה שכעת אתה הולך לאנשיהו... לאן?״ שואל חתול הברקת. למרות שאתה יודע את הידע שקיבלת מהמאסטר אתה לא חייב לשתף איתו, חתול הברקת הוא הנינג'ה שמעליך בהיררכיית הצללים, ועליך לציית לו.

IN
״עוד... שני אנשים?״ אומר יוקו באכזבה ברורה ״ואני רציתי לעשות את זה מיוחד בעבורך״ הוא אומר ואוחז בידה של צ'אהו. ״את מי היית מביאה חוץ ממני?״ הוא שואל במבט מודאג. ולאחר חודשים בהם צ'אהו הייתה רחוקה ממנו, גם לאחר המפגש האחרון שלהם, היא יכולה להבין את חששו.

"הו, אנחנו נהיה יחד, אבל אולי יש לך אנשים שאתה רוצה שיכנסו גם הם למסיבה... אנשים ששותפים לדעה שלנו?" היא רומזת לו.

"יש נשף הערב והמאסטר סבור כי הוא השלב הבא בדרכי. רוצה להצטרף? אתה תיראה טוב בשמלה." שינג משיב ומצביע על ההזמנה המונחת על השולחן.

נאגאטו עומד בנוקשות מאחורי שינה, בדממה מוחלטת, אפילו את נשימתו אי-אפשר לשמוע. פעולה אחת זאת אומרת יותר מכל נאום, ארוך ככל שיהיה. המטעמים המפוארים נראים כמו שאריות לכלבי-הרחוב עבורו, המשקאות המבעבעים כמו שתן ורפש, אך הוא לא עושה דבר על מנת לתקן זאת. הוא כנראה היה מתעקש לטעום מכל צלחת ולרחרח כל כוס לפני ששינה תיגע בה, בדיקה לרעל, אך אף אחד לא ינסה להרעיל צלחת שכל אדם, גם מי שלא מנסים להתנקש בו, יכול לאכול ממנה. הוא היה גם די בטוח כי שינה, עם מיומנותה עם שיקויים, תדע לזהות רעל יותר טוב ממנו. הוא יתעקש לבדוק אוכל או משקה רק אם מישהו יציע אותם אישית לשינה.

כאשר הנוכרי מדבר, נאגאטו מביט בו דרך חרכי המסכה שלו, וסורק אותה. תנוחתו, עמידתו, ומבנה הנשק שלו. סגנונו של הנוכרי סיקרן אותו, אך יותר מכל הוא בדק האם הוא מהווה איום.

"לבניין האגודה, לדון כיצד להמשיך בחקירה ולבדוק אם מישהוא אחר מצא עוד קצת חוט." אשיגה עונה קצרה.