"לא, אתה לא מבין. אתה איימת עלי, אני הפכתי את האיום הזה לעסקה." ריקי נאנח. "בגלל כאבי ראש כאלה אני מעדיף להתמקח עם אידיוטים. בואו נעבור למקום יותר מתאים."
העורב מוביל אותם עמוק יותר לתוך הפאב, לאחד מהחדרים הבודדים במבנה שנותרו שלמים. בפנים, נחים על מתלים שמקובעים לקירות, השניים רואים כלי נשק רבים. תערובת של אקדחים ורובים בעלי קנים באורך ומספר משתנה, כמו גם גיל ושימוש. בזמן שרובם נראים משומשים, מספר מהם חדשים לחלוטין, וגופי המתכת והעץ כנראה היו מבריקים אם המקום היה מואר כראוי.
ריקי זורק את האקדח הרעוע לתיבה קרובה ושולף אחד אחר במקומו. אחד שלא נראה כמו הונאה.
"קטן מספיק בשביל לשאת בנוחות, מכיל מספיק כדורים כדי להרוג כל דבר שזז." הוא מסובב את תוף הרבולבר, מציג להם את ששת התאים שהוא מכיל.
"אבל, אם אתם זקוקים למשהו עם טווח מרשים יותר..." ריקי מניח את האקדח ומרים רובה עם קנה ארוך מאחד הקירות. הוא מניע את ידית הנשק וקול דריכה מספק נשמע. "יש לנו דגמים שיכולים להחזיק בתוכם 12 כדורים. לא שתצטרכו יותר מאחד עם העוצמה של הדבר הזה." העורב מחזיר את רובה הוינצ'סטר למקומו.
"אחרון אך בהחלט חביב, המפלצת הזאת מחפה על מספר מועט של יריות בדי והותר כוח אש." ריקי מציג להם רובה קצר בעל שני קנים עבים. "למקרה בו איזה פריק עם קשקשי פלדה או אביר משוריין מעצבנים אתכם."
