גשם מעל חורבות לימה. האנשים מברכים על הגשם שממלא את דלייהם ובקבוקיהם הריקים, חלקם אפילו מתרחצים, ילדים משחקים בגשם...ואז הברק מבזיק, וריח משונה, רקוב עולה באוויר. ההורים מתחילים לצעוק לילדיהם שישובו הביתה, המתרחצים רצים חזרה לבקתותיהם, ורק שלושה אנשים עומדים ברחוב. שני לוחמים אוחזים בחניתות פלדה ולובשים את הגלימות של אדון השבט הגדול באיזור, מבטם רציני בעוד הם סוקרים את השמים, והבעת גועל קלה על פניהם. האדם השלישי הוא הומלס, זקן, רעב, ומטונף. הוא מרים את קערת הפלסטיק המלוכלכת שלו ומצחקק "זמן לארוחת ערב"
הברק מבזיק שנית, והגשם מתחזק. רעמים מרעימים ברקע, ובינות לטיפות, ניתן לראות משהו...אחר. פיסות מתעוותות ורוטטות של חומר אורגני, בוהקות באנרגיה חשמלית, מרחפות לרגע באוויר ואז צונחות כלפי מטה. המבול מתחזק, ועוד ועוד גידולים משונים ומעוותים צונחים מן השחקים. חלקם לתוך קערתו הממתינה של הזקן, שמיד מתיישב ומתחיל לבלוס ברעבתנות, חלקם אל השקים אותם מחזיקים שומרי השבט, ורובם נוחתים על הרצפה, מתפתלים לרגע, ואז מתמוססים לאבק אפור.
ואז, מבין לגידולים ולעיוותים, צונח משהו גדול יותר, מעוצב יותר. אחד השומרים מזנק ומנסה לתפוס את הגוש בעודו באוויר, אבל מפספס ונוחת על הקרקע בעוד הגוש נופל בינם לבין הזקן. הגוש מסתובב, וניתן לראות צורה מעוותת של פה ושתי עיניים זעירות שנפקחות, ואז קול בכי קלוש, ודמעות זולגות מעיניו של היצור המעוות בעל העור השרוף ומתערבבות עם הגשם השוטף. הזקן מביט לרגע בתינוק, ואז בשומרים, ואז שוב פעם בתינוק. החנית המשספת את חוט השדרה שלו קוטעת את הזינוק שלו בשיניים חשופות לעבר הגוש באיבו. השומר השני ניגש, מרים את הגוש הקטן, ומחייך "עשינו את זה, תפסנו אחד, מצאנו חרוך חי" הוא מחייך אל חברו "בוא נחזיר את זה לבוס, יש לי תחושה שהוא ישמח לראות את זה"
כאשר הרבולשיוניסטים (RE-EVOLUTIONISTS) הפעילו את המכשיר שלהם ושלחו לתוך האטמוספרה כמות אדירה של תאים בלתי ממוינים לשימושם האישי, הם יצרו כמה תופעות לא צפויות. הביזארית מכולן היא סופת הבשר (flesh, לא meat).
השחרור של תאי הגזע לאוויר גרם ליצירתם של כמה חלבונים שהתערבבו בגז שבאטמוספרה, חלבונים שאחראיים לשכפולם והתפתחותם של התאים. אך כדי שאילו יפעלו, דרושים מספר תנאים שיתקיימו-הבזקים קצרים וחזקים של חום, לחות מרובה, ומטען חשמלי פעיל שיזניק את אותם אנזימים לפעולה. שלושת התנאים האילו מתקיימים כאשר סופה מתחשרת.
בזמן סופה, יתכן שיווצר מצב שבו החלבונים שבאוויר יוצרים תגובה ביוכימית ייחודית עם תאי הגזע, והופכים אותם לסרטניים. גידולים מתחילים להיווצר יש מאין ולנשור אל האדמה בגושים רוטטים וחרוכים שמפיצים ריח מבחיל באוויר. הגידולים מופיעים במגוון צורות, צבעים, וגדלים, ולעיתים אף מתחילים לפתח איברים של ממש בגדילתם המואצת. אך ללא ספק, התופעה המעניינת מכל היא "החרוכים". גזע של גידולים שנוצרו במהלך הסופה, שהחשמל והחלבונים שקיבלו הספיקו להם בכדי שיפתחו מערכת עצבים מורכבת, ויקבלו מודעות ראשונית הדומה לזו של תינוק.
ראשי השבטים ובני השבטים הגדולים נהגו להתעלם מהחרוכים, אותם תינוקות מוטנטיים ומזוויעים שנשרו מהשחקים, והניחו להם לגווע ברחובות. בני המעמד הנמוך ואנשי הרחוב בדרך כלל יתעלמו מהם, ולפעמים הם יאמצו/יאכלו אותם אם הם נואשים מספיק לצאצא/ארוחה. וכנסיית הסליל עושה את מה שהיא עושה בדרך כלל כשמשהו מוזר קורה בעקבות הטעויות של המייסדת שלהם-התווכחו הרבה, ולא עשו דבר בעניין. אבל הכל השתנה כאשר ראש שבט קטן בפרו עלה לגדולה בזכות החרוכים. הוא החליט לאסוף לביתו כמה מהם, והחל לעשות ניסויים, להתעניין, ולחקור, עד שלבסוף הצליח להביא את אחד מהם לגיל בגרות, ואז הוא גילה שהרווח שקיווה להשיג מהם כעבדים זולים היה פעוט בהשוואה למכרה הזהב שהתגלה בפניו.
בעקבות המבנה הפיזיולוגי הייחודי שלהם, החרוכים מסוגלים לשנות את צורתם כרצונם, ללא הזדקקות למטען גנטי ייחודי ולתאי הכפלה מתאימים. בתהליך שמוגבל רק בכוח הדמיון שלהם, הם מזינים את גופם בתאי הגזע מהאוויר ישירות, ומעצבים את עצמם לכל מה שעולה על דעתם. הוא ניסה לשמור על כך בסוד, אך לבסוף השמועות התפשטו על ראש השבט שאימץ לביתו תינוקות מפלצתיים, ועל המיתות המסתוריות של כל מי שהרגיז אותו יותר מדי. הוא כינה את מכרה הזהב שלו, הילדים שלו, מתנקשי העל שלו, בשם "הסלילים הבוערים", ואיגד סביבו תת זרם בכנסייה שטען כי הם היורשים האמיתיים של משיחת הסליל.
ובינתיים? שאר בני השבטים צופים בחרדה הולכת וגוברת בעוד חייליו הבלתי מנוצחים של ראש השבט מחסלים אויב אחר אויב ומקרבים אותו למעמד של ראש שבט עליון, מנסים בכל כוחם למצוא דרך לעצור את עלייתו המטאורית, ומנסים שלא להרגיז את אדונם של הסלילים הבוערים
הברק מבזיק שנית, והגשם מתחזק. רעמים מרעימים ברקע, ובינות לטיפות, ניתן לראות משהו...אחר. פיסות מתעוותות ורוטטות של חומר אורגני, בוהקות באנרגיה חשמלית, מרחפות לרגע באוויר ואז צונחות כלפי מטה. המבול מתחזק, ועוד ועוד גידולים משונים ומעוותים צונחים מן השחקים. חלקם לתוך קערתו הממתינה של הזקן, שמיד מתיישב ומתחיל לבלוס ברעבתנות, חלקם אל השקים אותם מחזיקים שומרי השבט, ורובם נוחתים על הרצפה, מתפתלים לרגע, ואז מתמוססים לאבק אפור.
ואז, מבין לגידולים ולעיוותים, צונח משהו גדול יותר, מעוצב יותר. אחד השומרים מזנק ומנסה לתפוס את הגוש בעודו באוויר, אבל מפספס ונוחת על הקרקע בעוד הגוש נופל בינם לבין הזקן. הגוש מסתובב, וניתן לראות צורה מעוותת של פה ושתי עיניים זעירות שנפקחות, ואז קול בכי קלוש, ודמעות זולגות מעיניו של היצור המעוות בעל העור השרוף ומתערבבות עם הגשם השוטף. הזקן מביט לרגע בתינוק, ואז בשומרים, ואז שוב פעם בתינוק. החנית המשספת את חוט השדרה שלו קוטעת את הזינוק שלו בשיניים חשופות לעבר הגוש באיבו. השומר השני ניגש, מרים את הגוש הקטן, ומחייך "עשינו את זה, תפסנו אחד, מצאנו חרוך חי" הוא מחייך אל חברו "בוא נחזיר את זה לבוס, יש לי תחושה שהוא ישמח לראות את זה"
כאשר הרבולשיוניסטים (RE-EVOLUTIONISTS) הפעילו את המכשיר שלהם ושלחו לתוך האטמוספרה כמות אדירה של תאים בלתי ממוינים לשימושם האישי, הם יצרו כמה תופעות לא צפויות. הביזארית מכולן היא סופת הבשר (flesh, לא meat).
השחרור של תאי הגזע לאוויר גרם ליצירתם של כמה חלבונים שהתערבבו בגז שבאטמוספרה, חלבונים שאחראיים לשכפולם והתפתחותם של התאים. אך כדי שאילו יפעלו, דרושים מספר תנאים שיתקיימו-הבזקים קצרים וחזקים של חום, לחות מרובה, ומטען חשמלי פעיל שיזניק את אותם אנזימים לפעולה. שלושת התנאים האילו מתקיימים כאשר סופה מתחשרת.
בזמן סופה, יתכן שיווצר מצב שבו החלבונים שבאוויר יוצרים תגובה ביוכימית ייחודית עם תאי הגזע, והופכים אותם לסרטניים. גידולים מתחילים להיווצר יש מאין ולנשור אל האדמה בגושים רוטטים וחרוכים שמפיצים ריח מבחיל באוויר. הגידולים מופיעים במגוון צורות, צבעים, וגדלים, ולעיתים אף מתחילים לפתח איברים של ממש בגדילתם המואצת. אך ללא ספק, התופעה המעניינת מכל היא "החרוכים". גזע של גידולים שנוצרו במהלך הסופה, שהחשמל והחלבונים שקיבלו הספיקו להם בכדי שיפתחו מערכת עצבים מורכבת, ויקבלו מודעות ראשונית הדומה לזו של תינוק.
ראשי השבטים ובני השבטים הגדולים נהגו להתעלם מהחרוכים, אותם תינוקות מוטנטיים ומזוויעים שנשרו מהשחקים, והניחו להם לגווע ברחובות. בני המעמד הנמוך ואנשי הרחוב בדרך כלל יתעלמו מהם, ולפעמים הם יאמצו/יאכלו אותם אם הם נואשים מספיק לצאצא/ארוחה. וכנסיית הסליל עושה את מה שהיא עושה בדרך כלל כשמשהו מוזר קורה בעקבות הטעויות של המייסדת שלהם-התווכחו הרבה, ולא עשו דבר בעניין. אבל הכל השתנה כאשר ראש שבט קטן בפרו עלה לגדולה בזכות החרוכים. הוא החליט לאסוף לביתו כמה מהם, והחל לעשות ניסויים, להתעניין, ולחקור, עד שלבסוף הצליח להביא את אחד מהם לגיל בגרות, ואז הוא גילה שהרווח שקיווה להשיג מהם כעבדים זולים היה פעוט בהשוואה למכרה הזהב שהתגלה בפניו.
בעקבות המבנה הפיזיולוגי הייחודי שלהם, החרוכים מסוגלים לשנות את צורתם כרצונם, ללא הזדקקות למטען גנטי ייחודי ולתאי הכפלה מתאימים. בתהליך שמוגבל רק בכוח הדמיון שלהם, הם מזינים את גופם בתאי הגזע מהאוויר ישירות, ומעצבים את עצמם לכל מה שעולה על דעתם. הוא ניסה לשמור על כך בסוד, אך לבסוף השמועות התפשטו על ראש השבט שאימץ לביתו תינוקות מפלצתיים, ועל המיתות המסתוריות של כל מי שהרגיז אותו יותר מדי. הוא כינה את מכרה הזהב שלו, הילדים שלו, מתנקשי העל שלו, בשם "הסלילים הבוערים", ואיגד סביבו תת זרם בכנסייה שטען כי הם היורשים האמיתיים של משיחת הסליל.
ובינתיים? שאר בני השבטים צופים בחרדה הולכת וגוברת בעוד חייליו הבלתי מנוצחים של ראש השבט מחסלים אויב אחר אויב ומקרבים אותו למעמד של ראש שבט עליון, מנסים בכל כוחם למצוא דרך לעצור את עלייתו המטאורית, ומנסים שלא להרגיז את אדונם של הסלילים הבוערים
