מבוכים ודרקונים מתרחש בעולם דמוי ימי הביניים ולכן ההנחה הראשונית היא שלא יהיו בו עיתונים ותקשורת המונים (או רמה גבוהה של אוריינות באוכלוסיה) אבל העולם הוא רק דמוי ימי הביניים, לא ימי הביניים באמת, ככה שבהחלט אפשרי שיהיו בו לוחות מודעות או אפילו עיתונים - ואם אנשים לא יודעים לקרוא, עדיין עשוי להיות בו כרוז שמגיע בשעה קבועה לאזורי התכנסות וצועק את החדשות החמות.
מו"ד גם מקבלת השראה אווירתית מסיפורי המערבונים - עיירות קטנות, גיבורים קשוחים שיושבים בפאבים, שבטים פראיים... ככה שלוח מודעות עם "מבוקש, בוריס השובר, חי או מת" עם ציור של המבוקש הנ"ל נשמע מתאים לגמרי בתור התחלה של הרפתקה. גם אם הולכים לכיוון שיותר דומה לימי הביניים, שווה לזכור שלמשל בארצות הסקנדינביות היה אפשר "להוציא מישהו מחוץ לחוק" בגלל פשע חמור (כמו בגידה במלך) ואז לכל מי שראה אותו היה מותר להרוג אותו. חלק מהאנשים ש"הוצאו מחוץ לחוק" הסתתרו ביערות וחיו משוד, בעוד שאחרים יצאו לגלות. לחלקם גם הייתה אפשרות לשלם כופר-נפש (אם הם הרגו מישהו) או קנס וככה לחזור לחיק החברה.
ההרפתקה הקבוצתית שמופיעה כדוגמא בחוברת האדומה לשה"מ של מו"ד בקופסאות (גרסה של מו"ד משנות השמונים) אפילו מתחילה בכך שהדמויות שומעות כרוז מודיע כי מנהיגי העיירה מציעים פרס כספי על ראשו של בארגל, קוסם-עבריין שגנב כסף ורצח אנשים, ביניהם כוהנת פופולארית מהעיירה (שמוצאת את מותה בהרפתקת-יחיד לדוגמא שנועדה ללמד את כללי המשחק) - ככה שכן, יש מבוקשים במו"ד.