• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

גארט
"הבחורים בחליפות הם האנשים שלי," סארטוג אומר בקולו העמוק. "עוד כשנכנסתי לעסקי הבילויים שמתי לב שהבריון המתאים, עם מספיק ניסיון בקרבות רחוב, מהווה שומר יותר טוב מזה של שאר המתחרים. כמובן, הוא גם זול יותר. הבחורים מספקים לי הרתעה, הם מבריחים עושי צרות ודואגים לסדר. במוסדות מהסוג שאני מנהל, לא נדיר לראות אנשים מאבדים את העשתונות, או למצוא מישהו שהרשה לעצמו לבלות יותר מדי זמן עם בחורה מסוימת. בתמורה, אני משלם להם יותר ממה שכל כנופיה או מפעל הולכים להציע. התפקיד השני הוא אבטחה מפני כנופיות אחרות. אנשים לא יוצאים לבלות הרבה אם מס הקיסרות שואב להם את הכסף מצד אחד ומס הכנופיות מהצד השני.
"זה מה שהצית את הסכסוך בין העורבים לחליפות," סארטוג מסביר. "לי ולג'ק יש אינטרס לשלוט על אותם שטחים, כאלו שמתגוררים בהם אנשים עם כיסים עמוקים מספיק כדי לייצר רווח. תוסיף לזה את ההיגיון השבטי של בריון הרחוב הטיפוסי וקיבלת סכסוך מדמם. חוץ מסחיטות, העורבים מרוויחים את כספם בהברחות. נשק ותרופות בעיקר, מהמעט שידוע לי. עם המתחים שמתגברים בין זיירוט לארדוגן לא חסרים לו לקוחות.
"על העורב הלבן בעצמו אני לא יודע מספיק. רק שהוא רעב לכוח, וחכם מדי בשביל להיות עורב," סארטוג מגחך. "תבין, ראשי הנוצה לא תמיד היו כל כך עוצמתיים. ג'ק הוא הסיבה היחידה לכוח שלהם. רק כשתפס שליטה הם הפכו למאורגנים."

לאורי
אליסיה מחייכת לשמע כוונותיו של לאורי. "טוב, בהחלט יש איפה לעזור בעיר. אני חושבת שגם המלון עוזר לאנשים בדרכו שלו. אנחנו תמיד משתדלות לשמור על מחירים הוגנים ו-"
"אלי!" קול שמגיע מלמטה קוטע אותה. "תפסיקי לפטפט עם כל אורח שמגיע, יש מנות שצריך להגיש!"
"זאת אמי," אליסיה מסבירה. היא ממהרת להראות ללאורי את חדרו ופונה לרדת במדרגות.
 
גארט:
גארט מהנהן ורושם הכל במחברת שלו. סה"כ הוא תופס כעמוד וחצי ומשאיר כמה שורות ריקות כדי שיוכל למלא מידע נוסף. הוא לא האמין למילה שיצאה מפיו של דון סארטוג, הוא לא היה אובייקטיבי, אך המידע הזה ישמש אותו לטובה.
"אם כך, נשאר לנו רק דבר אחד לכסות." אומר גארט וסוגר את המחברת שלו בקול חבטה קל, ומזנק על מסער הכיסא, וממשיך לעמוד על רגל אחת, מתאזן בשובבות, ידיו פרושות לצדדים. "כפי שכבר הבנו, אני לא השכיר הטיפוסי שלך. כסף לא ממש מעניין אותי, אז אתה גם יכול להיות בטוח כי ג'ק לא יצליח לשכנע אותי לבגוד בך. במקום זאת, אני המחיר שלי פשוט מאוד: אני רוצה דבר אחד אשר בעל ערך בעינייך, משהו יקר לך שלא היית מסכים להיפרד ממנו בשום מצב אחר."
 
לאורי נכנס לחדר, סורק אותו במבט מהיר. עציץ חמוד על השידה, מיטה עם מצעים מזמינים. נחמד.
הוא נשכב על המיטה בחבטה, פולט אנחה שמשחררת את כל המתח שהצטבר בשרירים שלו היום. הוא נותן לעצמו להתרפס על המיטה כמה דקות, והוא קם. קודם הוא ניגש למנורות הגז בפינות החדר ומצית אותן. לאחר שווידא שכולן סגורות, הוא פותח את חלון חדרו, נותן לחדר להתאוורר.
הוא מביט ברחוב, בפועלים ששבים הביתה, בסוחרים שהולכים עם עגלות הסחורה, ומתחיל לשיר.
I believe in fires at midnight
When the dogs have all been fed.
A golden toddy on the mantle
A broken gun beneath the bed.
Silken mist outside the window.
Frogs and newts slip in the dark
Too much hurry ruins the body.
I'll sit easy, fan the spark
Kindled by the dying embers
Of another working day.
Go upstairs, take off your makeup
Fold your clothes neatly away.
Me, I'll sit and write this love song
As I all too seldom do
Build a little fire this midnight.
It's good to be back home with you.
 
רו
רו משתנק בהפתעה כשהוא שומע את החדשות, והוא מרגיש פרץ מיידי של לחץ ופאניקה מהוורדים, שגורמים לו להיכנס למצב התקפי ומפוחד. במאמץ, הוא מחלץ את המילים מפיו ''זה...יהיה נפלא, תודה רבה לך. אתה צריך שאשיג את הדגימה?"
 
גארט
"אני מארח אותך בקזינו שלי, נותן הזדמנות לממש את הכישורים שלך מעבר לגניבות עלובות, וככה אתה מגיב." סארטוג לא מסתיר את כעסו, אך גם לא נותן לו להתפרץ. הוא מתבטא רק בטון המאיים של קולו, אחד שרגיל למלא את האיומים וההבטחות שהוא נותן. "קודם שומר ממני סודות, עכשיו זה. אתה יודע, אדון קל-צעד, שאתה בן הכנף היחיד שאי פעם היה בחדר הזה? אל תגרום לי להתחרט על ההחלטה להזמין אותך."

לאורי
לאורי נרדם במהירות על המיטה המוצעת. היא נוחה בהרבה ממקומות אחרים בהם נאלץ לישון. הלילה חולף ונקישה קלה בדלת מעירה את לאורי משינה נטולת חלומות. מבעד לחלון הוא רואה את אותם פועלים שחזרו בערב, כעת יוצאים ליום עבודה נוסף. עגלות שנושאות אנשים עמידים יותר עוברות בין האנשים. ביחד עם השמש הזורחת, עשן המפעלים מתחיל לעלות גם הוא. בוקר שגרתי באברלייט.
הוא יורד מטה ואליסיה מגישה לו ארוחת בוקר, יחד עם העיתון היומי. הכותרת המרכזית כתובה באותיות בולטות: אנדרו מכה פעם נוספת - רכבת נוסעים הושמדה כחלק משוד. לאורי ממשיך לקרוא ומוצא ראיון עם פקיד בנק שנסע ברכבת, שמו פרנק. מילותיו של האיש מתארות את השוד, לעיתים באופן מוגזם ממה שקרה באמת. הוא שם לב שפרנק לא הזכיר את בן הכנף בכלל. שמו של לאורי דווקא כן כתוב, מספר עדויות נוספות מספרות על האיש שהוביל אותם לקרונות הקדמיים. הכתבה ממשיכה, מדברת על הנזק למוניטין האבטחה של מישהי בשם מוראו וסוקרת מעט מהמבצעים הקודמים של אנדרו.

רו
"זו התוכנית," גאנת' משיב. הוא שם לב לטון של רו ופותח את פיו לדבר, אך קול זמזום כנפי שפירית קוטע אותו. העכבר המשודרג שעד עכשיו הציץ בהם טס מעלה. הוא מסתחרר ומאבד שליטה לפני שמגיע לתקרת הארון והיצור המזמזם כמעט מתנגש ברו, אבל גאנת' מצליח לתפוס את העכבר לפני שיפגע באיש מהם. המכרסם מתפתל בידו של הביולוג ללא הועיל.
"סוף סוף," הוא נאנח. "אני צריך לזכור לכלוא את כולם. גם ככה עכברים בורחים בקלות, לתת להם כנפיים לא עוזר במיוחד. כמובן שניסיתי להמציא שיטות לתפוס אותם, כמו הזיקית העצומה, אבל אל תשאל איך זה הסתיים." גאנת' שוקע במחשבות על הניסוי, כהרגלו. לוקח לו מספר רגעים להיזכר בשיחתם.
"אה, כן, הדגימה. חשבתי שתתלהב יותר מהרעיון. פעם אחרונה שבדקתי אותך, הורדים עשו לך כאבי ראש נוראיים. כמובן, יש גם את הצורך להזין אותם. נתת להם לשאוב רק ממי שכבר מת, אני מקווה."
 
"תודה, אליסיה", הוא ממלמל כשזו מגישה את ארוחת הבוקר.
הוא קורא כמה פעמים את סיקורי המבצעים של אנדרו, לומד את דפוס הפעולה שלו. זה חשוב להכיר את מי שעשוי להיות האויב העתידי שלך.
הוא ממהר לסיים את ארוחת הבוקר, ומתחיל ללכת לכיוון שטחי הכנופיות, במטרה לחפש את להבי החופש.
 
גארט:
גארט מזנק ממסעד הכיסא ונוחת אל מול הדון בחינניות, גמד לעומת קומתו. הוא לא מאוים, או לפחות מאוד טוב בלהסתיר זאת.
"אתה שוכר אותי להשיג לך מידע, לא להתנגד כמו אחד השפוטים לך. אם אתה רוצה שאעזוב, כרצונך. אך לכל דבר יש את המחיר שלו. אני לפחות לא מסתיר את הסטיות שלי מאחוריים דלתיים סגורות וצבא של רפי-שכל חמושים."
גארט מזנק אחורנית ונוחת על הכיסא הנוח בחבטה קלילה. "ואיני מסתיר ממך דבר." הוא אומר ומשעין את מרפקיו על ברכיו, ומניח את ראשו על כפות ידיו, פולט אנחה כבדה. "זה חלק מהעיסוק. ככל שתדע פחות, כן ייטב לך ולי."
 
לאורי
"באמת התכוונת למה שאמרת אתמול," אליסיה מוסרת כשהוא יוצא. היא כבר הספיקה לקרוא את העיתון ולמצוא שם את שמו של לאורי.
הוא יוצא מהמלון, נבלע בהמולת האנשים שממהרים לעבודה. השכיר לשעבר מתקדם לחלק המוזנח של העיר. הוא נעזר במספר הכוונות ממי שמתגוררים באזור הזה. חלקם שמחים לשמוע את שם הלהבים, אחרים מזעיפים פנים.
לבסוף הוא מגיע למבנה שלא ברור אם כעת נמצא בשלבי בנייה, או הרוס. לצד לבנים מתפוררות מוצבות קורות תמיכה. המבצר, החלק ממנו שנותר עומד, נראה ישן. אך חלונות חדשים מבצבצים מקירותיו. מסביב למבנה מפטרלת קבוצה קטנה של אנשים חמושים, לבושים במה ששואף להיות מדים. לבושם פשוט אך אחיד, רצועת בד תכולה קשורה לכתפם. הם נדרכים מעט כשלאורי מתקרב אך נרגעים, לפחות חלקית, כשהם מבינים שהוא לא חבר כנופיה.
"אתה חדש," אחד מהם אומר לו, שומר על מרחק בטוח. "מה אתה מחפש כאן?"

גארט
"אני מקווה בשבילך שאתה צודק," סארטוג משיב. הוא נשמע כנה. "תקבל את התשלום שאתה רוצה, רק אחרי שאדע מה ג׳ק מתכנן. כמו שכתבתי, שיתוף פעולה ישתלם לשנינו." האיש הענק קם מכיסאו.
"אני חושב שסיימנו כאן. אחד הבחורים ילווה אותך החוצה ויספק לך מקום ללילה." סארטוג פותח את הדלת, פונה לצאת.
 
גארט
אחד מהאנשים בחליפות הלבנות מוביל אותו לאזור יוקרתי בעיר. בן הכנף מגלה שהוא רק צריך להצביע על מלון כדי לקבל שם חדר. אחרי ארוחה מפוארת ושינה במיטה נוחה להפליא, הבוקר מגיע. נוף לנמל העיר מברך אותו כשהוא מתעורר. השמש זורחת על פועלי נמל וספינות קיטור שיוצאות מהרציף.
עיתון נלווה לארוחת הבוקר שמוגשת לגארט. הכותרת המרכזית כתובה באותיות בולטות: אנדרו מכה פעם נוספת - רכבת נוסעים הושמדה כחלק משוד. גארט ממשיך לקרוא ומוצא ראיון עם פקיד בנק שנסע ברכבת, שמו פרנק. מילותיו של האיש מתארות את השוד, לעיתים באופן מוגזם ממה שקרה באמת. הוא שם לב שפרנק לא הזכיר את בן הכנף בכלל. הכתבה ממשיכה, מזכירה את האיש בשם לאורי ואת המפלצת שנלחמו בזמן השוד. היא מדברת על הנזק למוניטין האבטחה של מישהי בשם מוראו וסוקרת מעט מהמבצעים הקודמים של אנדרו.

לאורי
"אה, כן." האיש עונה. "עבר זמן מאז שמישהו רצה לעזור. שמישהו יקח אותו לויל," הוא אומר לקבוצה, ואחד מהם נפרד מהשאר.
לאורי מובל לתוך המבצר הישן. הם עולים במדרגות האבן ומגיעים לחדר שנראה חדש מדי בשביל מבנה כזה. בתוכו, נמצא איש שלאורי מזהה. הוא לובש את אותו מעיל ארוך שלבש כשנפגשו לראשונה, לפני שנים. עיניו תכולות, כמו רצועת הבד שכעת קשורה לכתפו. וילהלם וורמונד מרים את עיניו ממפת העיר שפרוסה על שולחנו.
"קארפינן!" הוא קורא, על פניו חיוך מופתע. לאורי נלחם לצדו, לפני שנים, עוד כשהיה שכיר חרב. וילהלם היה חייל ביחידה זיירוטית. ביחד הם מנעו מספר לא קטן של פיגועים מצד מחתרות בביילור. הוא ניגש ללאורי, לוחץ את ידו בחום. "טוב לראות אותך. כמה זמן עבר? עשר, שתיים עשרה שנים? שמעתי שעזבת את הקבוצה שלך."

רו
"קיוויתי שאתה תדע," הביולוג אומר. ואכן, בזכות הניסיון שלו בעולם התחתון, לרו עולים מספר רעיונות. המרכזי בהם הוא ביקור בפאב "המקור השיכור", מקום שנמצא תחת שליטת העורבים. כשמדובר בהברחת סחורות, קשה לחשוב על כנופיה שמעורבת יותר מהם בתחום.
 
לוקח זמן עד שלאורי מוחק את המבט המופתע, ומחליף אותו במבט של שמחה, "וורמונד! טוב לראות אותך!", לאחר שהוא נרגע מההתרגשות הוא מוסיף, "ארבע-עשרה שנים לפחות, אם הזיכרון שלי עדיין חד כמו החושים שלי".
וילהלם היה אשף בטקטיקות פגע וברח, מה שהפך אותו למצביא כמעט אידאלי לשטח עירוני.
 
גארט:
גארט בוחר במלון ממוצא יחסית. הוא לא רצה לתפוס תשומת לב יתרה. השינה במיטה הנוחה חידשה את כל הכוח שאיבד ביום לפני על הרכבת, והוא הרגיש נהדר.
כאשר קרא את העיתון, הוא שלף את פגיונו וחתך את הכתבה על אנדרו, וגילגל אותה. הוא רצה להתחיל לאסוף מידע על אנדרו, הוא נשמע כמו צרות, וזו הייתה דרך טובה להתחיל.
הוא מתמתח, ויוצא מהמלון, עם כוחות מחודשים ומביט סביבו. הוא היה צריך להתחיל לחפש את העורבים, והוא לא התכוון לעשות זאת ברובעים הטובים של העיר.
 
לאורי
"אני אשאר עם שתיים עשרה, אנחנו לא כאלו זקנים," הוא אומר בחיוך. "מה מביא אותך לעיר הגדולה?"

גארט
גארט הולך ברחובות הומי האדם, מתקדם לכיוון בו הבניינים נעשים פחות מזמינים. כמו המבנים שנמצאים משני צדדיו, גם האנשים שמתגוררים בהם נראים עניים יותר, עלובים יותר. ככל שהוא מעמיק לתוך הרחובות הצרים, כך הוא מתאמץ יותר למצוא פטרולים של אנשי המשמר. ועם איך שהרחובות האלו נראים, זה לא מפתיע במיוחד. פחד, או מניעים עלובים יותר, כמו עצלנות ושחיתות, דואגים להרחיק את ידי החוק מהאזורים הללו. אלו שכונות העוני של אברלייט, תושביהן הם הלבנים עליהן בעלי הכוח דורכים.
גארט מוצא בן כנף בפינת הרחוב הקרובה. נוצותיו אפורות, אבל לא ברור אם זה הצבע שלהן או שהוא פשוט מלוכלך. הוא נשען על קיר, מדבר עם שני בני אנוש ומציג להם דבר מה. נשמע שהם מדברים על עסקה כלשהי.
 
גארט
"'ני אומר לך, איכות כזאת לא תמצא בשום מקום אחר," בן הכנף אומר. הוא מחזיק בידיו אקדח. גארט לא בדיוק מומחה בעניין, אבל גם מהמרחק שהוא נמצא בו הנשק נראה קצת מוזר. "רק אתמול הגיע משלוח, זו סחורה חמה. אם לא תקנו עכשיו, מישהו אחר כן."

"לא יודע ריקי," אחד הבחורים עונה לו. "חשבתי שאקדחים מהסוג הזה אמורים לירות שישה כדורים. אני רואה פה רק שלושה."

"אתה לא מבין, זה הדגם הכי חדש של המהנדסים. בגלל שהאקדח יורה פחות, כל כדור הרבה יותר מדויק ועוצמתי. חוץ מזה, אני יכול לסדר לכם שניים לכל אחד, ולא תרגישו את ההבדל. בשטחי ההתיישבות זו הצעקה האחרונה מאז שהגיע אליהם אבק שריפה, ושם הם נלחמים בנולים כל היום. אתם רק רוצים הרתעה."

"כע, הרתעה..." הבחור ממלמל. הוא פונה לבן האנוש השני, "מה 'תה חושב?"

"שכדאי לנו לקחת אותם לפני שיגמרו," הבחור השני עונה. הוא נשמע משוכנע.

"ידעתי שנגיע להסכמה," בן הכנף אומר בסיפוק. "אז, היום בשקיעה, אותו מקום. שניים לכל אחד?"

הם מהנהנים ונפרדים מבן הכנף. ריקי מתחיל ללכת גם הוא, שורק בעליזות. השריקה שלו דווקא נעימה.

לאורי
"קשה להאשים אותם בחשדנות. התקופה האחרונה לא הייתה קלה עבורנו," הוא נאנח. "לא שמלכתחילה המצב שלנו היה מוצלח במיוחד. מה שאתה רואה מסביבך אמור להיות בסיס. זה מבצר של איזה לורד שחי פה לפני מאתיים שנה. היו נסיונות לשיקום ולהפוך אותו למוזיאון, אבל הם ננטשו. לא המבנה הכי יפה שיכולנו להתמקם בו, אבל יש כאלו גרועים יותר. והמיקום מתאים למטרות שלנו," הוא אומר. השנים לא שינו את ויל בצורה משמעותית. אבל לאורי מבחין בעייפות בעיניו, ואולי במשהו נוסף. רגש שהוא מנסה להסתיר.
"אולי כדאי שאסביר מי אלו 'אנחנו'. הלהבים קמו ככוח עצמאי, נפרד מהמשמר, שמטרתו להיאבק בכנופיות ולספק הגנה. ליותר מדי אנשים נמאס מהשחיתות והעצלנות של משמר העיר. אנחנו מקבלים מעט עזרה מהכנסייה, אבל תמיכה יציבה זה דבר מסובך. הרשויות לא אוהבות כשמישהו אחר מנסה לעשות את העבודה שלהן.
"חוץ מזה, יש את הכנופיות עצמן. זה מצחיק," וילהלם אומר, "העוצמה של כנופיית העורבים דווקא עזרה לנו בהתחלה. עכשיו כשג'ק מסיג את האנשים שלו, הרוח יודעת למה, כוחות אחרים מנסים להשתלט על השטחים שלנו. החליפות של סארטוג מצד אחד, הפריקים של היילי מצד שני."
 
גארט:
גארט מזנק בקלילות מגג לגל בעודו עוקב אחרי ריקי. מדי פעם הוא נאלץ להקטין את משקלו או להשתגר מרחק קצר כדי לא ליפול אל מותו, אך הוא לוקח את הזמו שלו ולא ממהר לזמן את הכוח, כך שהוא לא מרגיש כמעט את המאמץ ולא מתעייף.
הוא עוצר לרגעים קצרים כדי לשרטט לעצמו היכן פגש את ריקי, ולאן הוא מתקדם. הוא היה צריך למצוא את ג'ק, ובן-הכנף הזה יעזור לו למצוא את המחבוא שלהם.
 
חזרה
Top