• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

גארט
גארט מוצא חבורה שלהם במהירות. לא קשה לזהות אותם, הם הבריונים היחידים שמתלבשים יפה. אבל לפי הדרך שהם הולכים, הבדיחות שהם מספרים, אפשר להבין שלא מדובר בג׳נטלמנים. הארבעה הולכים לכיוון האזור היוקרתי של העיר, איפה ששכונות האצולה ובתי העינוגים נמצאים.
 
תחנה
רו מתחיל להזעיף פנים ''אני לא יל-'' ונעצר לרגע, ואז מצחקק לעצמו "טוב, מי יודע, אולי אני כן ילד. בכל מקרה, אני מתכנן להשתקע חזרה בעיר, לפגוש חברים ישנים, לקחת כמה עבודות...אבל כמו שכבר ראית, אני לא הכי יציב שיש'' הקול שלו רועד לשבריר שניה, ואז מתקשח ''אני אשמח אם מישהו כמוך ישמור לי על הגב, אני אוכל לעזור לך בתמורה.''
 
גארט
בן הכנף עוקב אחריהם למבנה רחב ומרשים. הכניסה העשויה שיש מעוטרת בעמודי תמיכה כסופים, מעליה מתנוסס השם התלתן הכסוף באותיות גדולות ומעוצבות. קזינו, כנראה. מול הדלתות הכפולות ניצב תור קצר של אנשים ממעמד גבוה עד בינוני. הלילה יורד עכשיו על העיר, וביחד איתו מגיעים הבילויים.
גארט מצליח לראות את הקבוצה אחריה עקב. שניים מהם מחליפים את השומרים בכניסה, השאר נכנסים פנימה. לרגע בו הדלתות פתוחות, הוא יכול לשמוע את קולות הצחוק והמוזיקה - טעימה ממה שמתרחש בפנים.
 
גארט:
גארט מעלה את צווארון מעילו כך שיחסה את פיו ואפו מפני קור הלילה היורד, ומתחיל להתקדם אל עבר שערי התלתן בקו ישר, מתעלם לגמרי מהתור. הוא לא היה לקוח שבא עבור מזל מבוים ואלכוהול מהול. הוא היה איש-עסקים שבא לפגוש לקוח אפשרי. הוא לא היה צריך להוכיח דבר, הלקוח הזמין אותו לביתו, משמע שמו הולך לפניו. ללקוח היה כדאי להרשים את גארט.
"גארט קל-צעד, דון סארטוג מצפה לי." הוא אומר לשומר בכניסה, מעבר לשאון ההמון המתרעם על בן-הכנף החצוף אשר עקף את כל התור.
 
תחנה
רו מביט בלאורי בזעף ומושך בכתפיו ''איך שתרצה.'', ומתחיל לצאת מהתחנה, נזכר תוך כדי הליכה בדרך אל הבית הישן שבו התחיל בחייו החדשים, ונזהר להימנע ממבטיהם של אנשים עד כמה שהוא יכול בעוד הוא צועד לכיוון האיש שהציל את חייו
Meta
הולך לבית של הביולוג
 
גארט
השומר כמעט אומר לו להתחפף, אבל כשבן הכנף נותן את שמו הוא עוצר ונאלץ לבדוק את הרשימה שבידו. הפתעה נראית בפניו כשהוא מוצא בה את השם של גארט. השומר ממלמל משהו על נוצות ומשתדל לא להראות את התסכול שהוא מרגיש.
"אני מתנצל אדוני, בני כנף לא נוהגים לבוא לפה. אלווה אותך אל הבוס," האיש אומר ופותח לגארט את הדלת. האולם הגדול שהוא נכנס אליו כמעט מסנוור, האור הבוקע מנברשות עצומות ומנורות גז יקרות מציף את המקום, משתקף מהרצפות המצוחצחות ומעניק זוהר יוקרתי לאנשים. נגינת הלהקה וקול מכונות ההימורים משלימים את האווירה, אבל קריאות הצהלה והאכזבה עולים עליהם.

השומר מוביל את גארט בין שולחנות מהמרים עד שהם מגיעים לקבוצה קטנה של מספר אנשים עמידים למדי, אם ניתן לשפוט לפי הלבוש והטון המתנשא. האיש שעומד במרכז הקבוצה הוא טיפוס גדול. הבריון שליווה את גארט די גבוה, אבל אותו אדם עוקף אותו בראש. הוא לובש חליפה לבנה בעלת עיטורים כסופים, אך למרות זאת קל להבחין בשרירים העצומים שלו. האיש טופח על כתפו של האדם מימינו.

"יוהאן, טוב לראות אותך," הוא אומר. "אני מבין שהבחורות שהזמנת היו מוצלחות?"
"כמו תמיד, דון," יוהאן עונה.
"אה, בוס?" השומר קוטע את השיחה לפני שדון ממשיך לדבר. "זה קל-צעד. הזמנת אותו."
סארטוג מברך את בן הכנף בחיוך ולחיצת יד עוצמתית. "שמח להיפגש. אני מקווה שלא עשו לך בעיות בכניסה?"

לאורי
כשהוא יוצא מהתחנה, לאורי רואה שהלילה כבר הספיק לרדת על העיר. עוד יש אנשים שנכנסים ויוצאים, אבל הקהל כבר פחות צפוף בשעה הזאת. השכיר לשעבר רואה את שני אנשי המשמר גוררים את הבחור אותו תחקר מקודם. הוא יוצא אל הרחוב שכבר מתחיל להתרוקן מאנשים. חוץ ממספר כרכרות הנעות על הלבנים ומעט רכבות מאחוריו, הלילה שקט. לאורי שם לב שהפועלים שעוזבים את התחנה הולכים ימינה, לכיוון בו נראה שהבניינים נעשים יותר ויותר מוזנחים.

רו
רו הולך ברחובות המוכרים, קול צעדיו מהדהד קלות בין הבניינים הישנים, חודר את הדממה. זה לילה קריר, אבל העננים מועטים. לא נראה שהולך לרדת גשם בקרוב. אחרי רבע שעה הוא מגיע לביתו של הזקן. זה לא בניין יוקרתי במיוחד, אבל הוא נמצא בחלק טוב של העיר. המתאבק עולה במדרגות לדירה של הביולוג, אותה אחת בה התעורר בפעם הראשונה עם הורד מחובר לגופו. הוא דופק על הדלת, ואחרי כמה צעדים ובדיקה בעינית היא נפתחת. גאנת' מושך אותו פנימה בזריזות וסוגר את הדלת.
"מזמן לא ביקרת!" הזקן החביב מברך אותו. "סלח לי על ההכנסה המהירה, זה קשור לפרויקט שהתחלתי לאחרונה. לא תאמין כמה עכברי מעבדה טובים בלברוח."
רו מבחין בעכבר קטן שמציץ בהם ממתחת לארון קרוב. מה שנראה כמו זוג כנפי שפירית עצומות מחוברות לגבו.
"איפה היית? אתה עדיין משתתף בקרבות הרחוב האלו?"
 
לאורי נושם עמוקות את אוויר הלילה, ומעווה את פניו כשנזכר שזה אוויר עירוני מפויח ולא אוויר צלול.
דבר ראשון צריך למצוא מקום לישון. את השוטטות ברחובות אפשר לדחות למחר. הוא הולך לחפש מקום ברמה טובה לישון בו.
 
גארט:
גארט לוחץ את אצבעו של האיש, יותר מכך הוא לא יכל להחזיק בידו הקטנה. הדון יכל לשבור את ידו של גארט כמו קיסם, אילו רצה בכך.
הוא מושך בכתפיו. "לא." הוא עונה, מזנק מעלה ונעמד על השולחן הקרוב, כדי להגיע לגובהו של הדון.
"ובכן? מדוע הזמנת אותי?" הוא ניגש ישר לעניין.
 
לאורי
אחרי כמה הכוונות ומעט הליכה, לאורי מוצא מקום שלא מסריח משיכורים או שצחוק קולני בוקע ממנו. המלון של אליסיה הוא מבנה צנוע ומטופח. בניגוד לבניינים המוזנחים שממוקמים משני צדדיו, נראה שהוא מטופל במסירות. החום וריח האוכל שמגיעים ממנו מזמינים את לאורי להיכנס. בפנים, אישה צעירה מקבלת את פניו.
"ברוך הבא למלון של אליסיה, יוקרת האיש הפשוט!" היא מדקלת. אכן, אנשים פשוטים הם מי שלאורי רואה. רובם פועלים, אם כי בחלק הטוב יותר של המעמד הנמוך. על רצפת העץ פרוסים מספר שטיחים. כמה שולחנות, מעט רהיטים, לא הרבה יותר. שני רדיאטורים הנמצאים בקצוות החדר נלחמים בצינת הלילה.
"לכמה זמן תישאר?" האישה שואלת.

גארט
"על עסקים נדבר במקום שקט יותר," סארטוג אומר. "סלחו לי," הוא פונה לקבוצה שמקיפה אותו, "עלי להתפנות לעניינים אחרים. אל תהססו להנות מהלילה בלעדי." הקבוצה צוחקת וגארט שם לב לכמה אצילים שבבירור מזייפים גיחוך.
הם הולכים לחלק אחורי של בית ההימורים. סארטוג לוחץ על כמה כפתורים בקיר בסדר שגארט לא מצליח לראות, קול פתיחת מנעול נשמע. האיש הענק פותח את הדלת לחדר מפואר. פסלים וציורים מקשטים את הקירות, מציאות יקרות ערך ניצבות על שידות זכוכית.
"תרצה לשתות?" סארטוג שואל ושולף בקבוק יקר ממדף קרוב.
 
לאורי מחייך לקבלת הפנים והביתיות של המלון.
"לילה אחד יספיק לי לעכשיו", הוא עונה. כסף לא חסר לו, אבל מי יודע לאן עיסוקיו יובילו אותו בעיר הזאת. הוא לא רוצה למצוא את עצמו נוסע דרך כל העיר לאותו המלון.
 
גארט
"כרצונך," סארטוג אומר ומחזיר את הבקבוק למקומו. "ניגש לעניין. הספקת ליצור לעצמך שם מכובד ביחס לזמן הקצר בו אתה פועל, גארט. התכשיטים של אדה וידאל, אוסף השעונים של סטילטון, מהנדס בכיר. יש לך מנהג לגנוב מאנשים עוצמתיים, חלקם אפילו נמצאים בבניין הזה." הוא מתבונן במיצג זכוכית שקרוב לגארט. בתוכו נחה רונה, חקוקה בלוח אבן. "אני חייב לדעת, איך אתה עושה את זה? רונות, נכון? אי נראות, אולי אפילו המסה ואיחוי של קירות. מה הטריק שלך?"

לאורי
"לילה אחד," היא מהנהנת. "אם תרצה משהו, כל דבר, אתה מוזמן לבקש ממני. שמי אליסיה. לא, לא האליסיה שבשלט, זאת סבתי. בוא, אוביל אותך לחדר בזמן שמכינים לך את האוכל." בזמן שהם עולים, אליסיה לא יכולה שלא להציץ מעבר לכתפה. נראה שהמראה של לאורי תפס את עינה.
"אתה לא מכאן, נכון?"
 
רו
"ביילור" רו עונה קצרות, ומחבק את הביולוג בזריזות אבל בחום "כן, לצערי אני עדיין בזה. אני צריך לאכול, אתה יודע...ואני עוד צריך למצוא את הממזר שעשה לי את זה" הוא פורש את ידו קדימה והקנוקנות מתפתלות החוצה מורידיו ומתנענעות לרגע, ואז נשאבות חזרה. הוא משפשף את נקודת הפציעה המקורית בין הצלעות, ונאנח "בכל מקרה, יקח לי זמן להיכנס חזרה לקרבות, אז אם אתה צריך את עזרתי לכל דבר שהוא, אני יותר מאשמח לעזור לך. כל דבר כדי להחזיר את מה שאני חייב לך"
 
לאורי
"הייתי שמחה לצאת מחוץ לעיר, לראות את החומה המפורסמת של ביילור," אליסיה אומרת. "אבל אמא לא יכולה לנהל את המקום לבדה. מה מישהו כמוך עושה בבירה? אתה לא נראה כמו טיפוס שמנסה להשיג עבודה."

גארט
"תראה, אדון קל-צעד. אני אוהב להכיר את מי שאני עושה איתו עסקים." סארטוג מצמצם את עיניו, שוקל משהו. "בסדר, אסתפק במוניטין שלך בינתיים. לא יכול לצפות ממך לסמוך עלי בלי שאסמוך עליך." האיש העצום מתיישב בכיסא שמאחורי שולחנו, מחווה לבן הכנף לשבת באחד ממולו.
"אתה לא מהאזור, אז אסביר לך את המצב בקצרה. לאברלייט לא חסרות כנופיות, אחת מהמרכזיות בהן היא העורבים, שמונהגת על ידי ג'ק הלבן. כפי שניתן להבין מהשם, החברים בה הם מבני מינך. במשך יותר מדי זמן הם הפריעו לתוכניות שלי. אבל בחודשים האחרונים, הפעילות שלהם ירדה. עם כל יום שעובר, ראשי הנוצה נסוגים מרחובות נוספים. ג'ק מרכז את הכוחות שלו לפרויקט חדש, ואני מעוניין לדעת מה הוא מתכנן. הייתי שולח את הבחורים שלי לרחרח, אבל החליפות והעורבים חולקים... היסטוריה מדממת, נגיד ככה. אף אחד לא ידליף לאנשים שלי. כאן אתה נכנס לתמונה." סארטוג מצביע על גארט. "מישהו שיכול להיכנס למקומות בקלות, ללמוד על הפעילות של העורבים ולדווח לי. והחלק הכי טוב? אתה אחד מהם. בן כנף. הם לא יחשדו בדבר."

רו
גאנת' נאנח. "כמה מתאגרפים אתה מכיר שהגיעו לגיל שלי? ועוד כאלו כמוך? לא, אתה צעיר מדי בשביל להקשיב להטפות." כשרו מדבר על החזרת טובה, הביולוג רק מניד בראשו ומחייך. "אתה היית בצרה, אני עזרתי. אין כאן עניין של טובות, זה פשוט מה שנכון לעשות." לאחר מעט מחשבה, הוא ממשיך. "למרות... שיש משהו שתוכל לעזור לי בו." גאנת' הולך לחדר אחר, האחד בו נמצאת המעבדה הביתית שלו. הוא חוזר עם עלה כותרת של ורד, צבעו אדום להחריד.
"השגתי את זה מחבר ותיק בסיעה," גאנת' מסביר. "מסתבר שורדי הדם חזרו לשוק. רו, זו ההזדמנות שלנו לחקור את המצב שלך! אם רק אוכל להשיג דגימה של שורש, לראות איך התאים שלך מגיבים למגע ראשוני עם הצמח, אולי אוכל להבין מה קרה לך. עם יותר מידע, אולי אפילו נוכל לרפא אותך."
 
גארט:
"אצלי זה בדיוק ההפך. אם היה לי אכפת עבור מי אני עובד, לא היינו מדברים כעת, בלי להעליב."
הוא מזנק על הכיסא שהוקצה לו ומתיישב על המסעד, ומניח את רגליו על המושב. "זה לא משנה כיצד אני משיג את המטרות של הלקוח, כל עוד אני משיג אותן, וכל עוד האמצעים שלי לא ישאירו סימנים שיפגעו בלקוח שלי בעתיד. זו לא שאלה של אמון. ככל שתדע פחות, כן ייטב לשנינו."

גארט מקשיב להסברו של הדון, ומוציא מחברת קטנה המלאה בקישקושים מוזרים עד חצייה, ומתחיל לקשקש שוב, מתעד את השיחה שלהם ואת המידה שהדון נותן לו. ג'ק הלבן, העורבים, כנופיית בני-כנף, פרוייקט גדול, היסטוריה עקובת-דם עם החליפות. הכל מקודד כמובן.
"ספר לי על החליפות, ועל מה שידוע לך על פעולות העורבים בעבר, המטרות שלהם, ועל ג'ק הלבן." גארט אומר, בקושי מרים את ראשו מהמחברת. הוא אפילו לא דיבר עם הדון לגבי תשלום, או אם בכלל יסכים למשימה, אך הוא גורם לזה להישמע כאילו הידיים כבר נלחצו.
 
חזרה
Top