הטרובדור מסים את השיר והקהל מוחה דמעה, דמות בברדס בקצה החדר שלא זזה במהלך כל השיר מתנתקת מברכת הצללים שעמד בה יוצא החוצה. הדמות מטה את ראשה כאילו היא שומעת קול מרוחק, לחישה קטנה, הד של הד.
הדמות נאנחת ומתחילה ללכת, היא עוצרת ליד ילד קרוע בגדים שיושב הרגלים מושכלות ומסתכל עליו, הלילה ירד מזמן והילד יושב שם במבט חלול, הדמות מטה את ראשה כאילו היא מקשיבה לקול מרוחק "את בטוחה?" הפנים שלו מביעות הבאה לא ברורה בעודו יורד למול הילד ומושיט לו ביד עשויה קריסטל סכין פשוטה, דם יבש ישן ושחור מכתים אותה ונראה שהיא לא נוקטה זמן רב "קח את זה" הילד מושיט את ידו לעבר הסכין ואוחז בה.
הדמות מביטה בוא ואז מכייכת "כאשר הייתי ילד אמרו לי שאין לי זכות לחיות, לאחר מיכאן ניסית לקחת את ההחלטה הזו על חייהם של אחרים" הוא מביט בילד "הבחירה היא שלך" הדמות הולכת משם משאירה את הילד מביט במבט מבולבל בסכין.
הוא נאנח בעודו מגולל בראשו את השורה האחרונה של הצל, הוא זוכר אחרי שהצל הלך פריטיגר הכל להרהר על חוסר המשמעות של חייו, הוא זוכר שהוא שאל את חברו היחיד "אמור נה לי, האם היא נלחמה עבורכם או עבורכם?" הוא לא ידע אם הוא הבין אותו, הוא לא ידע בכלל אם הוא שמע אותו.
הוא נאנח בעוד הד הקול מדבר עליו שוב, קול נשי שלחש באוזנו מאז אותו יום גורלי, קול שהוא הכול וכלום, רעש ודממה, הוא לא יודע אם הוא יצא מדעתו או שמעולם לא היה שפוי, אבל הוא שומע אותו בכל פעם מחדש.
הוא נאנח וממשיך ללכת "מי היה מאמין שהאדם שנקרא צל ישרת אותך" הוא מאזין לשניה מחייך כאילו למשמע צחוק על בדיחות וממישך ללכת.
הוא יהיה הצל שלה על העולם, הוא יהיה קאגה.
Out
ברכותי לכולם אל המשחק הנהדר! נהנתי מאוד ולא מצאתי דופי בסיפור. כולכם הייתם נהדרים, הן אילו שנשארו עד הסוף והן אילו שהזמן והנסיבות הרחיקו.
ניצן אתה רוח של השראה, ניצן של אומנות ועזות של דרקון.
ח'אן, דמותך בעלת מבט אבן ולב של זהב, אני נהנתי מהקשר שדמויותינו פיתחו, על תהרוג את יצירת האומנות שלך.
הדמות נאנחת ומתחילה ללכת, היא עוצרת ליד ילד קרוע בגדים שיושב הרגלים מושכלות ומסתכל עליו, הלילה ירד מזמן והילד יושב שם במבט חלול, הדמות מטה את ראשה כאילו היא מקשיבה לקול מרוחק "את בטוחה?" הפנים שלו מביעות הבאה לא ברורה בעודו יורד למול הילד ומושיט לו ביד עשויה קריסטל סכין פשוטה, דם יבש ישן ושחור מכתים אותה ונראה שהיא לא נוקטה זמן רב "קח את זה" הילד מושיט את ידו לעבר הסכין ואוחז בה.
הדמות מביטה בוא ואז מכייכת "כאשר הייתי ילד אמרו לי שאין לי זכות לחיות, לאחר מיכאן ניסית לקחת את ההחלטה הזו על חייהם של אחרים" הוא מביט בילד "הבחירה היא שלך" הדמות הולכת משם משאירה את הילד מביט במבט מבולבל בסכין.
הוא נאנח בעודו מגולל בראשו את השורה האחרונה של הצל, הוא זוכר אחרי שהצל הלך פריטיגר הכל להרהר על חוסר המשמעות של חייו, הוא זוכר שהוא שאל את חברו היחיד "אמור נה לי, האם היא נלחמה עבורכם או עבורכם?" הוא לא ידע אם הוא הבין אותו, הוא לא ידע בכלל אם הוא שמע אותו.
הוא נאנח בעוד הד הקול מדבר עליו שוב, קול נשי שלחש באוזנו מאז אותו יום גורלי, קול שהוא הכול וכלום, רעש ודממה, הוא לא יודע אם הוא יצא מדעתו או שמעולם לא היה שפוי, אבל הוא שומע אותו בכל פעם מחדש.
הוא נאנח וממשיך ללכת "מי היה מאמין שהאדם שנקרא צל ישרת אותך" הוא מאזין לשניה מחייך כאילו למשמע צחוק על בדיחות וממישך ללכת.
הוא יהיה הצל שלה על העולם, הוא יהיה קאגה.
Out
ברכותי לכולם אל המשחק הנהדר! נהנתי מאוד ולא מצאתי דופי בסיפור. כולכם הייתם נהדרים, הן אילו שנשארו עד הסוף והן אילו שהזמן והנסיבות הרחיקו.
ניצן אתה רוח של השראה, ניצן של אומנות ועזות של דרקון.
ח'אן, דמותך בעלת מבט אבן ולב של זהב, אני נהנתי מהקשר שדמויותינו פיתחו, על תהרוג את יצירת האומנות שלך.
