• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בני המפלצות -עץ משחק [3/3] (חופשיטה,פנטזיה) - גמרנו

קאגה נכנס לחדר ומסתכל על הגופה של בת הסירנה ועל בעלה הזועם.
המחושים שלו נשלחים לארבע כיוונים, אחד מהם מנגב את דמו שלו בעוד האחרים אוספים מהריצפה את הדם של מונה פריטיגר ואינגילמור, הם חורטים ביחד תבנית מורכבת בריצפה שמזכירה כוכב מחומש.
הוא מביט בבן המדוזה "זמן אותי, אתה יודע מה המילים"
מילים
"אני מזמן את אדון הלהבים, צופה הפגמים, הילד בגשם, מגשים השנאה, אני קורא לרצח לצדק לנקמה לכבוד ולדמעה.
אני מקדיש את הכול ושורף את הכול, אני חותם על חוזה בחיים ובדמי.
הנענה לבקשתי והגשם את שליחותי! אני קורא לך קאגה ריו!"
Out
שה"ם
קאגה משתמש הזימון הזה כדי להפוך למשהו מושלם, לא שד לא אדם ולא בן מפלצות... משהו חדש...
 
פריטיגר היה נרתע בנסיבות אחרות. מסרב. אבל עכשיו, כשהזעם, הצער והריקנות מערפלים את חושיו ומחשבתו, הוא לא מהסס.
''אני מזמן את אדון הלהבים, צופה הפגמים, הילד בגשם, מגשים השנאה, אני קורא לרצח, לצדק, לנקמה, לכבוד ולדמעה. אני מקדיש את הכל ושורף את הכל, אני חותם על החוזה בחיי ובדמי. ענה לבקשתי והגשם את שליחותי! אני קורא לך קאגה ריו!''.
 
תכתוב לי הודעה פרטית של מה שאתה מצפה שיקרה מזה. אני עדיין חושב מה לעשות עם מה שזה לא יהיה...
סליחה על שנתקעתי. תכתוב לי בפרטי את מה שאתה חושב שיקרה, ואני אחשוב מה לעשות.
 
קאגה מחייך בעודו מתחיל להתפורר, ונעלם, האבק שלו עולה באש סגולה וכך גם המעגל.
כאשר האש שוכחת קאגה עומד שם בחיוך, ובמבט ראשון לא נראה שדבר השתנה. אבל מי שהסתכל עמוק יותר, רואים שמשהו בו השתנה.
הוא נראה כמו הצורה השדית הקודמת אך מאמצע הגב שלו נפרשים ארבעה דברים עבים בצורה שמזכירה פריחה של פרח, כל אחד מהדברים הללו בצורה כללית של המחושים של קאגה אך כל אחד מהם עשוי ממשהו שונה, הראשון עשוי מנוזל שאיך שהוא אתם יודעים שהוא דמעות, השני מדם, השלישי מגחלים לוחשות שמדי פעם פורצת בהן אש והאחרון ממה שנראה כמו זהב מותך.
ומשהו בו מרגיש שונה. עוצמתי יותר. מפחיד יותר. קטלני יותר.
יש פעימה של קסם מקאגה, גל של אנרגיה סגולה כהה שיוצא ממנו בכיפה סביבו.
כל קסם שנפגע מהגל מתבטל. זנב הנחש של פריטיגר. האש מהפיצוצים של גאמור. הכפילים של אינגילמור.
הקירות של האולם שבו אתם נמצאים.
ואתם מגלים את החדר הזה באמת נראה. זה לא חדר יפה ומסודר, בעל כיפת שיש וקירות מנוקים.
זה חדר שדומה למעבדה של מדען מטורף שעובד בשביל כת. גופות חתוכות, בקבוקים מלאים בדם, מגילות עם סמלים אפלים, מעגלי זימון שונים ומשונים.
קופסא עם מטות שנראים כמו מטות גלאים, אבל שלא יוצא להם אור מהקריסטל.
צללים מזדחלים על הקירות, צללים של שדים שבאמצע תהליך הזימון שלהם. מעגל הזימון, הפנטגרמה שעל הרצפה זוהרת באור אדום עז.

"זה מתחיל," לוחש אינגילמור מהקרקע, לאחר שקסם התעופה שלו נגמר. "זה מתחיל."
OUT

ועכשיו, הגיע הרגע שכולכם חיכיתם לו.
אני נותן לכל אחד מכם לתאר פעולה שהיא... מעבר למה שהוא אמור להיות מסוגל. הזעם של פריטיגר, הכח החדש של קאגה, שניכם מסוגלים לעשות מעל ומעבר.
פעולה אפית, מגניבה, מעניינת, פעולה שסוגרת את הסיפור של הדמות שלכם. אני אתן לכם לכתוב אפילוג גם אחרי מה שהולך לקרות, אבל זה הזמן שלכם להיות גיבורים.

[spoiler title="קאגה"]
ברגע שאתה מפעיל את הקסם, אתה מרגיש משהו שונה עובר בך. כאילו יש אנרגיה חדשה בתוך גופך. וקול חדש בתוכך.
למרות שהקול הזה מרגיש... אפל, הוא דוחק בך להרוג את אינגילמור. מה שממילא תכננת לעשות.
[/spoiler]
 
שוב, אין צורך לזרוק קוביות. תתארו. אני רוצה לראות פעולות מרשימות, הרואיות. מה שעשית הוא מגניב - אבל אתה לא חושב שאתה יכול להיות יותר הרואי מזה?
 
קאגה מסתכל על בן הגרוגרונה ועל מאד הזימון, על המלך ועל הזוועות סביבו, הוא מסתכל מסביב ומרגיש.... ריק חלול, כל זה לא בסדר, כל זה לא טבעי, כל זה לא אמור להיות.
והוא מבין, הוא מבין שהמוות של המלך רק ישחרר את השד, הוא מבין כי החלק בתוחו שדוחק בו להרוג את המכשף הלבן הינו השד ששואף להרס, והוא מבין שאי אפשר כבר לעצור את בן הגרוגרונה.
"אני מתחנן מפני העולם עצמו, כלוב הקריסטל, ערבעת המישורים והקיום עצמו" המחושים שלו יוצרים סביבות תבניות מורכבות סביבו יוצרים כך כדור של לחשים ורונות "אני מקדיש את חיי ונותן את כולי, אני מעניק את קיומי ואת חותמי, אני מתחנן" הוא מתחיל להתמוסס שוב אך הפעם נראה שהוא לא עומד לחזור "תחזירי את הראשונה, את היוצרת, זו שנגע באדמה ובשמיים באחת, זו שהייתה הרע והטוב הכול והכלום" כאשר הוא מתמוסס לחלוטין הוא אומר "בבקשה תחזרי אלינו את אחת היצירה" קאגה נמוג לחלוטין ולא נשאר ממנו דבר, הכדור של מעגלי הזימון פועם, מכיל כוח עבור זו שנקראה.
 
OUT
לדעתי זה הרואי - פחות בסגנון האביר מוביל את אנשיו בהילוך איטי מגניב להסתערות, יותר הסצנה שבה הגיבור מאבד את זה ומתרכז כל כולו בנקמה וברגשות עזים אחרים. ואני לא רוצה לגנוב לאחרים את המוות של אינגילמור. החלק הכי הרואי שאני מתכנן לפריטיגר הוא (ספוילר, מי שרוצה הפתעה לא חייב לקרוא):
אחרי הקרב, האהבה שלו למונה והריקנות שהוא מרגיש יובילו אותו להתאבד. אני דמיין משהו כמו קפיצה מצוק גבוה אל הים כשמילותיו האחרונות הן ''אני אוהב אותך'' או משהו בסגנון. סוף כזה שהטרובדורים ישירו עליו גם בעוד אלף שנים.
עריכה: רגע, עכשיו זה כאילו הסוף הסופי, רגע השיא? אם כן אני אערוך למשהו מגניב באמת.
 
ואז כדור הזימון קורס, וקאגה מופיע מחדש. הקסם... נכשל.
אבל לא בדיוק.
הזימון נכשל. הקסם מתבטל. קאגה שורד, אבל יצירה לא זומנה.
ולרגע, שניכם רואים מספר תמונות בראשכם. מסר מיצירה, תמונות שנקרעו מתוך הזמן והמרחב, תופעה שקרתה כשאדם מנסה לזמן אל, אינכם יודעים.
אבל מה שזה לא יהיה, אני ממליץ לכם לזכור את המידע הזה היטב.
עמק שרוף. הוא נראה כמו פצע באדמה, כאילו פיצוץ עצום השמיד את האדמה שם. הוא חסר חיים, אבל באחד במרכז העמק קבועה אבן חן ירוקה, נוצצת.
אורק נאבק בגלאי. הוא שובר עם חרבו את המטה של הגלאי, והגלאי נופל, חסר רוח חיים. לפתע רוח שחורה בעלת עיניים אדומות עוטפת אותם, והאורק נופל, מת לחלוטין.
קוסם זקן יושב בראש מגדל גבוה. הוא מביט בספר עתיק, כמעט מתפורר. זקנו הלבן ארוך ומדגדג את הרצפה. הוא מעביר עמוד, ועיניו נפערות באימה.
חבורה של ננסים עובדים על מכונה חדישה. משהו שנראה כמו סירת קאנו, עם גרזינים גדולים מקדימה ומנוע משונה מאחור. לפתע, קריסטל ההפעלה של המכונה נדלק באור אדום, והמכונה מתחילה לפעול, גרזיניה מסתובבים קדימה ומרטשים את שולחן העבודה עליה נחה ואת אחד הננסים, עד שננס אחר מכה בה עם פטישו והיא עוצרת.
דם זורם ברחובות אילהארה. התמונה עולה ללמעלה, ופתאום נראה כאילו יש סדר משונה ברחובות - כאילו העיר כולה היא פנטגרם אחד גדול.
ארץ שחורה, שוממת. עשב שחור זז ברוח. חבורה של אנשים בעלי עור כחלחל מרימים את חרבותיהם כנגד שד משונה למראה, מעיין אימפ קטן שצללית גדולה עומדת מאחוריו, עיניים אדומות זורחות במרכז ראשה.
ואז נשמע קול.
עליכם לעצור אותו. לצערי, לא אוכל לעזור לכם. אתם התקווה האחרונה של האנושות... לא, של כל היצורים החיים. עליכם לעצור את הזימון עכשיו. כל רגע שעובר מקרב את הקץ. חפשו אותי. שחררו אותי. אני נמצאת...
יש לרגע רעש לבן, והחזיון נפסק.
OUT
קאגה, אני מצטער שנכשלת, אבל ממילא נתתי הרבה מידע שלא הייתי אמור לתת. תזכרו היטב את המידע הזה, לאור זה שהוא יהיה רלוונטי בעיקר להרפתקה הבאה.
קדימה. מהלך הרואי אחרון כל אחד, ואז יקרה מה שיקרה.
אני סומך עליכם.
ח'אן - כן. זה הסוף הסופי. זה הזמן שלכם להוציא את כל הכוח, את כל המגניבות שלכם על אינגילמור.

פריטיגר
אם אתה חושב להתאבד, תעשה את זה כדי להרוג את אינגילמור. או שאתה שומר את זה לאפילוג? לבחירתך.

[spoiler title="קאגה"]
אתה כבר לא מרגיש את הקול שהיה בתוכך.
[/spoiler]
 
OUT
אני משנה את המהלך הקודם, תתעלמו ממנו.

ניצן
אני מעדיף לשמור לאפילוג, כדי להדגיש את האהבה למונה.

IN
חלקי הגופות במעבדה הם כמו תוספת עצי הסקה לזעם הבוער של פריטיגר. גופתה של מונה מביטה בו, חיוכה יפהפה ונעים כבחייה, אך עיניה חלולות, מתות.

הקסם העז בחדר והרגשות העזים עוד יותר של פריטיגר קורנים. אתם שומעים קולות בכי, צרחות זעם, את שירתה הנפלאה של מונה - אבל דבר מאלה לא אמיתי.

אור ירוק ארסי קורן סביב בן הגורגונה, שנותן לחלקים החייתיים והאכזריים ביותר בירושה שקיבל מסבתו הקדמונית להתפרץ. זעם, צער, נקמה ואהבה גועשים בתוכו, אך עיניו מביעות רק שנאה רצחנית. שמכוונת לאדם מאוד ספציפי.

בשאגה נוראה, הוא מסתער על אינגילמור. ''זה'', הוא בועט במפשעתו של אינגילמור בצורה שללא ספק מחקה כל סיכוי ליורש, ''כי חיסלת את הסיכוי שלי להקים משפחה עם האישה אהבתי. וזה'', אגרופו שובר כמה מצלעות הרודן, ''כי לקחת את מי שהיתה כמו אוויר לנשימה בשבילי. וזה'', הוא נועץ את חרבו בלבו של העריץ, ''כי בגללך נשבר לי הלב''.
 
אינגילמור צוחק.
"אי אפשר לעצור את זה כבר. הצל יזומן, והוא יטהר את העולם. העולם הזה מזוהם. מזוהם בבני מפלצות, באורקים, בפושעים. הצל יטפל בכל אלה. חתמתי איתו על חוזה, שאני אזמן אותו והוא יטהר את העולם.
אתם מבינים, הוא היה תחת שליטתי כל הזמן הזה. אני שלטתי בצל, גדול השדים, ועל כן אני הוא גדול הקוסמים. לא, שלטתי באל, ועל כן אני אל!
אבל מועצת הקסמים, הטיפשים הארורים הללו, לא הקשיבו. הם אמרו שאני מטורף. אבל אני לא מטורף. אני חכם יותר מכל הטיפשים האלה במועצה ביחד!
"ראו. כל זה:" הוא מנחה בידו לעבר החדר המעוות, "לא, כל מה שקורה, יצרתי את הכל. האורקים - הם מתקיפים בגללי. אני תימרנתי אותם להתקיף היום. אני אסטרטג גאון, מנהיג גאון, קוסם גאון. הצלחתי לשלוט בשדים, להביס אלים, לתמרן את כולם. תושבי אילהארה מתים כעת, אבל הקרבת היא למטרה טובה. זימון הצל דורש קורבנות, אבל ברגע שהוא יזומן הרוע יושמד.
אנשים טוענים שהצל הוא רע, אבל איני רואה סיבה להאמין בכך. הצל הפסיד, לכן הוא זכור כרע. אני אנצח, ולכן אני אהיה זכור כטוב. הקרבת עיר שלמה נשמע הרבה כעת, אבל לעומת מה שהיא תביא זה יהיה מעט. הסוף של העידן הזה קרב. הטוב הולך לנצח."
ואז פריטיגר מסתער קדימה. אינגילמור מתחיל להגיד משהו, אבל בעיטתו של פריטיגר משתיקה אותו.
אגרופו של פריטיגר משתק אותו.
חרבו של פריטיגר מפילה אותו ארצה.
הדם של אינגילמור מתערבב עם דמעותיו של פריטיגר.
אינגילמור קם על רגליו.
"אתם לא יכולים לעצור אותי. אני בלתי מנוצח." הוא נופל שוב על הרצפה, ומתנודד ללמעלה, נשען על מטה הגלאים שלו.
"הצל יתעורר. האופל ימחק. אני - "
סכינו של קאגה חולף דרך בטנו של אינגילמור.
"הדרך הפשוטה ביותר היא היעילה ביותר," הוא לוחש.
אינגילמור נופל מטה, מת.
ניצחון!
אבל זה לא הסוף.
הקריסטל במטה של אינגילמור מתנפץ.
צל עולה ממנו ללמעלה, מתאחד עם הצללים שסביב הקירות. צורה של דמות נוצרת, דבר שמזכיר אדם מעוות, גבוהה ורזה שגופו משתנה כל הזמן. הוא עשוי מצל, ובמרכז ראשו יש שני עיגולים כהים יותר אפילו משאר השחור.
תודה לכם.
הקול מהדהד בראשכם. הוא קול עמוק, עייף מעט, אבל נראה שמשהו מסתתר מאחוריו.
בזכותכם אני הצלחתי להשתחרר ממנו.
הוא בועט בגופתו של אינגילמור. החלק בו רגל הצל פוגעת בגוף המת מתפורר לאפר.
במתנה אני אשאיר אתכם בחיים.
ואז יש פעימת אנרגיה. גל של אנרגיה שחורה, ששורפת לאפר כל מה שהיא עוברת דרכו. אתם שורדים, אבל הארמון מתפורר לאבקה שחורה. לאט לאט כל אילהארה, כולל המעטים שנשארו בה, הולכים למדבר שחור צחיח לחלוטין. הגל מכלה את גופתה של מונה, את הארמון, את העיר, את האורקים והתושבים הלוחמים בה. את המעטים שנותרו מהמרד שלא הצטרפתם אליו בסופו של דבר, את האדמה, את הצמחייה.
גשם של אפר יורד מהשמיים, והצל נעלם.
אתם עומדים, לבד, במדבר שחור וחלק.
וזוהי, חברי, ההתחלה של הסוף.
סוף הרפתקה!

דברי סיכום אכתוב מאוחר יותר. מוזמנים לשלוח אפילוגים, גם אלו שלא שרדו את המשחק עד הסוף.
 
IN
פריטיגר קורס על ברכיו, דומע.
הכל היה לשווא.
הוא איבד את הרכוש שלו.
את העיר שלו.
את מונה.
הוא איבד הכל.
הוא הקריב את הכל, ולמרות זאת העיר נהרסה. גברים, נשים וילדים שהפכו לחול ולאבק.
הוא נזכר בתוכניות שהיו לו ולמונה לעתיד, עליהן דיברו בשעות הקטנות של הלילה. הם תיכננו להתחתן סוף סוף. להביא ילדים. להקים משפחה. לפרוש לפינה שלווה ורחוקה ולחיות באושר.
חול ואבק. חול ואבק.
''למה?!''.

- - - - - - - - - - - - - - - - -

הטרובדור הצעיר והנאה כיוון את מיתרי הלאוטה השעונה על ברכו. הקהל סביבו ישב בציפייה, מחכה בשקיקה לשירתו הידועה ביופייה. תמיד שר הטרובדור את השירים הרגילים - שירי רועים, שירי כפר, בלדות ורומנסות. כשהחל לפרוט על הקתרוס את המנגינה הנוגה והמוכרת, שתמיד העלתה חיוך ודמעות אצל שומעיו, השתתק הקהל מיידית.

''השמש זרחה אז בבוקר מוקדם
ופני השמיים האדימו כדם
האוויר נח כבד, אך העיר אילהארה
כרעה מרוטשת, מוכת סערה
הרחובות התמלאו בגופות חיילים
אורקים מבעיתים ובני אנוש נעלים
אך בלב הסופה, בארמון הצחור
התכנסו גיבורים לסלק את השְחור.

גאמור הבוער, אפוף להבות
זרועותיו מוצתות באלפי שלהבות
קאגה ''הצל'', קטלני הוא מאש
רוצח שכיר, עוצמתי, מתנקש
הלנה המרפאת, כחולת העור
רפואתה הקדושה נאווה כקרן אור
מונה המזמרת, יפת הפנים
שיריה היו כל אוזן מהפנטים
פריטיגר האמיץ, אדון הנחשים
שבשבילו מונה היחידה בנשים.

אך מולם נעמד העריץ הלבן
הוגה ומבצע מזימת השטן
אדירים כקסמי בראשית הם כשפיו
אך לא הרוו צמאונו כוחותיו
הוא זמם לזמן את השד הגדול
המשאיר רק חורבן באשר יעבור
וכשיצאו להביסו אותם גיבורים
ברא אשליות, רוחות וכפילים.

הקרב סער קטלני ונורא
רוחות, אש וקסם הוטחו בסערה
קרני האור הטמאות רוצצו עצמות
אש ולהב קטלו כפילים ואשליות
אך כשפי ושל אינגילמור אל מונה הוטחו
את לבה ההולם באכזריות הם פילחו
ונפלה היא מתה, מחייכת אל הארוס
שעולמו היה ריק, חרב והרוס
וזעמו כשריפה נוראה אז בער
לנקום נקמתה במכשף האכזר.

חרבותיו הצליפו בעוז מחודש
בארס נורא, קטלני, של נחש
אז לפתע ניסה קאגה קסם מוזר
ומעטה האשליה הלבן אז הוסר
וראו הם גופות, רעלים, מסורים
זעמם על הרוע לא ידע מעצורים
מחץ פריטיגר מפשעה וצלעות
וקאגה נעץ פגיונו ביעילות
ולפתע השתחרר השד עם מות הרודן
ויצא לזרוע הרס וחורבן
את העיר אילהארה הפך הוא לאפר
שדות וכרמים השתתקו אז כקבר
נשים וילדים פורר לאבק
לשווא, אם כך, היה המאבק.

זעם פריטיגר על מר הגזירה
ומצב רוחו היה קודר ונורא
הלך למדבר הוא, בודד ומר-לבב
כי את מונה עדיין אהב
סיפר סיפורנו לאיש אחד, אי שם
והלך אל תוך המדבר - ולא שב
מספרים כי נטל הוא נפשו בכפו
כדי שבגן עדן יתאחד עם אהובתו
ומספרים שלמעלה, בגנים הנצחיים
אוהבים הם ביחד לנצח נצחים...''



OUT

וואו.
זה.
היה.
אדיר.

בני המפלצות נמשך במשך יותר משנה, וזו היתה שנה של תענוג צרוף. אבל השנה הזו מספרת סיפור. סיפורנו מתחיל עם ילד אידיוט ומאוהב בסוף כיתה ו' שזה היה משחק התפקידים הראשון שלו, ושדף הדמות שלו היה תמונת מראה שלו עצמו - בחור אידיוט ומאוהב. אותו הילד הפך לזייניק מנצ'קין ואידיוט (אם כי בצורה אחרת לגמרי), שתחת ידיו פריטיגר היה לתככן מיקיאווליסט חסר לב. אבל המטומטם ההוא התבגר, למד והשתפר, והפך לנער מאמין, אופטימיסט וחרוץ, האדם שהפך את פריטיגר למה שהוא היום.
והילד הזה, הילד הזה, הילד הזה הוא אני.
ומהרגע שפריטיגר הפך למה שהוא היום, המשחק הפך להיות מהנה כפליים. בין אם זה הדיאלוג המרגש מול קאגה בביוב, המוות קורע הלב של מונה או האפילוג הזה, נהנתי והתרגשתי מכל רגע. התעצבתי כשפריטיגר התעצב, ושמחתי כששמח.
ואני די משוכנע, שזו ההגדרה למשחק תפקידים טוב באמת.

המון תודות לאלישע, מי ששיחק לצדי בחלק השני של ההרפתקה. למרות שלפעמים עלית לי על העצבים, היית שחקן אדיר, ויחד איתך יצרנו כמה מהרגעים הכי מרגשים במשחק. אז, המון המון תודה, ואני מאוד מקווה שאזכה לשחק לצידך בהרפתקת ההמשך.

ל[mention]המגדל הבודד[/mention], אם תקרא את זה - המון תודה על הזמן בו שיחקת לצדי. אמנם הייתי אז משהו בין וו'ניק מטומטם לזייניק מפגר, אבל אני זוכר את הזמן בו שיחקנו יחד, בזמן המרד והקרב מול הגלאי, כתענוג. אני מקווה שפגישתם האחרונה של פריטיגר וגראנהאר מצאה חן בעיניך, ומקווה שתחזור אלינו לפורום.

ל[mention]don VT[/mention] - אני מודה, קולך לא נשמע הרבה במשחק. לא הגבת הרבה, ונראה שהיית מהוסס לגבי משחק הדמות. בקרבות - ובכן, ניצן הפך אותך לחסר תועלת רוב הזמן בגלל גלגולים כושלים, וזה מבאס. אבל תזכור, יש לך פוטנציאל אדיר כשחקן מ''ת, ואם אני הפכתי לאחד טוב (מספיק להסתכל על הזוועה שכתבתי בתחילת המשחק) אתה בהחלט יכול. אז המון בהצחלה בהמשך הדרך!


וכמובן שמירב הכבוד והברכות מגיעים לניצן. היית שה''ם מעולה, מעניין, מוכשר, שידע לרגש את השחקנים ולגרום להם להתאהב במשחק. למרות הדפ''ד המטומטם שהגשתי קיבלת אותי למשחק, ואלמלא זאת כנראה לא הייתי הופך לשחקן שאני כיום. אז אני אומר לך, המון המון המון תודה, המון המון המון בהצלחה במשחקים הבאים שלך, וחסר לך שאתה לא שומר לי מקום בהרפתקת ההמשך!!!
 
דבר ראשון, לשניכם יש מקום מובטח בהרפתקת ההמשך.
דבר שני, תודה שלא הרגת רשמית את הדמות שלך. זאת אומרת שהיא תמיד תוכל לחזור כדב"שית :).
דבר שלישי, אני שמח לשמוע את זה. אחכה לאפילוג של אלישע ואז אפרסם את האפילוג שלי.
והאמת, ממש אהבתי את השיר. הוא כתוב נהדר.
 
היי היי היי, מדבר המוות מלא בשדים מסתובבים שיכולים להשתלט לך על הדמות. תתמודד. אתה נטשת אותה ולכן אני תובע עליה בעלות. לפריטיגר לא יהיה כלכך קל להתאבד כשכל הדברים החדים/רעילים/יעילים להתאבדות בהיקף של כמה עשרות ק"מ סביבו הפכו לאפר.
 
חזרה
Top