• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שיהום, דמוקרטיה או דיקטטורה?

אחרי מחלוקת קטנה אם אחד השחקנים שלי גיליתי כי שנינו רואים את הסמכות של השה"ם קצת אחרת, קצת הופתעתי מכך ולכן החלטתי לפתוח את העץ הזה

על פי מה שידוע לי יש שתי שיטות עיקריות לשה"ם:

1 "דיקטטורה" שבה בעל המילה הסופית במחלוקות בחוקים הוא השה"ם והשחקנים מביעים עמדה בלבד ואינם יכולים לקבוע את ההחלטה הסופית, אישית אני חוש בשזו השיטה הנפוצה והיעילה יותר כל עוד אין הגזמה ונעשה דיון לפני ההחלטה כדי לקבל את כל הדעות ולשקול אותם.

2 "דמוקרטיה" בה במקרה של מחלוקת נעשת הצבעה, יש רמות שונות בחלקם יש להשה"ם יותר קולות בעוד באחרות אין לו בכלל, הרוב יכול לקבוע את הכל בסופו של דבר.


אני כפי שאמרתי לרוב משתמש בשיטה הראשונה אם כי לפעמים אני משתמש קצת בשנייה.

מה שיטת השיהום שלכם?
 
אם זה נגיד לאן לפנות או מה לעשות אני חושב שזו צריכה להיות החלטה קבוצתית(נגיד לפנות להרי הייטים או ליער פנדורה)
אם השחקן רוצה לעשות משהו ששונה מנתיב ההרפתקאה צריך לתת לו לנסות, אבל אפשר להוסיף לו חסרון/יתרון או כל מיני פרטים אחרים.
 
אומרים שהמילה האחרונה היא של השה"מ רק חשוב שהוא יוודא שהוא אומר אותה בחדר עם עוד שחקנים חוץ מעצמו.
כן, המילה האחרונה היא של השה"מ אבל לשחקנים צריך להיות הזכות להציג טיעון ושה"מ צריך לסתור אותו בתשובה שהיא לא "החלטתי כך" או "בא לי". גם למען ההגינות, וגם למען האפשרות שהשחקן ירצה לשחק עם אותו שה"מ.
המקרה בו לשה"מ אין זכות בכלל, הוא במקרה בו הוא לוקח חוק כתוב, ומחליט לעדכן את השחקנים שהוא שינה אותו בדיעבד בלבד. כמו מצב נגיד שרשום שמיומונות עושה X, אבל השה"מ אומר חצי שנה לתוך המשחק "כן, היא עושה X, אבל אצלי היא עושה Y, חבל שלא שאלתם מראש". -במקרה כזה, השה"מ צריך לבחור בין האפשרות לשתוק ולסבול בשקט את העובדה שהוא לא משנה את החוקים, או לחטוף סטירה מהשחקן שלו ואז לסבול בשקט שהוא לא משנה את החוקים. כמו בחוקים שתקפים לגבינו, גם במו"ד ומשפחתו אין חקיקה בדיעבד.
 
בסופו של דבר, בוויכוחי חוקים, המילה האחרונה היא של המנחה. ואם יש בעיה, עדיף לפתור אותה אחרי הסשן ולא במהלכו, ככה שזה לא יפריע למהלך התקין של המשחק. לפחות, זו הדעה הנפוצה שמופיעה גם ברוב ספרי החוקים שקראתי.

מבחינת חוקים, יש עוד כמה צורות- נגיד לתת לשחקן אחד את הסמכות להחליט בנושא חוקים, כי הוא זה שמכיר את השיטה הכי טוב. זה די מוכר.

בסופו של דבר, אין כאן הרבה מקום לדיון. ההיכרות עם החוקים וההחלטה עליהם היא רק אחד מתפקידי המנחה, וכשאתה שואל על שיטת הנחייה, בדרך כלל לא מדובר בתפקיד אחד בלבד אלא במכלול כל התפקידים, או ה"כובעים" כפי שהם מכונים מדי פעם. כמובן, אין באמת הסכמה כוללת על מה הם כל התפקידים/כובעים של המנחה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
 
קודם כל אני רק רוצה להגיד שלהגיד שהנושא של העץ הזה זה "שיהום" זה כמו להגיד שהתפקיד של נשיא המדינה מסתכם בלחנון אסירים.
שיהום זה הרבה יותר דברים שהם לא מכניקה מאשר דברים שהם כן מכניקה. ובסופו של דבר יש ספר מלא חוקים בעיקר כדי שלא יהיה צורך בויכוחים על חוקים מסביב לשולחן שאותם המנחה צריך לפתור.

במקרים הנדירים שזה כן קורה, צריך להגיע לפתרון שמיטיב עם הקבוצה והמשחק. במקרה הזה הייתי אומר שלשה"מ יש יותר זכות וטו מאשר מילה אחרונה. אין בעיה לפתור דברים בצורה דמוקרטית ככה שהקבוצה תחליט בכללי מה הגישה שהכי עובדת בשבילה, אבל אם המנחה רואה שהדבר הזה ייפגע באספקט כלשהו של המשחק, שיכול להיות גם אספקט שהשחקנים לא מודעים אליו, הוא יכול להטיל וטו ולהחליט מה שצריך להחליט כדי שהמשחק יוכל לממש את הפוטנציאל שלו כפי שהמנחה חוזה אותו.
אבל צריך גם להגיד שהזכות הזאת לא ניתנת למנחה בגלל שהוא המנחה, אלא בגלל שהוא יודע יותר מהשחקנים על מה שהולך להתרחש ומה יהיו ההשפעות של החלטות מכניות מסוימות על המשך ההרפתקה.

מה שכן, דיקטטורה מוחלטת ולא מנומקת של המנחה זה אף פעם לא דבר טוב. אף שחקן לא אוהב החלטות שרירותיות.
 
אלישע, שיהום לא כולל רק את שתי השיטות שהבהרת. יש יותר מהחלטה של המנחה או הצבעה דמוקרטית (1). ההחלטות מתחלקות גם לכמה סוגים: שיטה, עלילה ושחקנים הם הסוגים העיקריים של הבעיות הדורשות הכרעה.
שיטה: כל עוד לא משחקים בחופשיטה, יש חוקים. מהרגע שבוחרים את השיטה, החוקים קובעים אלא אם השה"ם והשחקנים כולם מסכימים על חוקים חדשים (2). מהרגע שהוחלטו החוקים החדשים לא ניתן לחזור מהם למקוריים עד שכולם מסכימים. אם שחקן אחד לא מסכים אפשר לכפות אותו, השאלה היא כמה משמעת קואליציונית יש לכם בקבוצה ואם הוא לא ירגיש חוסר הוגנות (אחד הדברים הנוראים שיכולים לקרות במשחק תפקידים. החוקים באו, בין היתר, למנוע הרגשה כזו בדיוק), אולי אפילו במידה שתספיק כדי לגרום לו לפרוש. אתה יכול תיאורטית כשה"ם להגיד פתאום "לא מאשר את החוק הזה" אבל השחקנים יתעצבנו כשזה בא לרעתם, ובמידה רבה של צדק. כנ"ל לגבי אישור של ספרי הרחבה ודומיהם - צריך לסכם מראש מה מאושר ומה לא, ולא מומלץ לסגת מאישור באמצע, אלא בהסכמה מכלל השחקנים. כן, גם אם זה אומר לשבור את הראש כששחקן שובר לך את המשחק מבחינה מכאנית (3). אם יש מחלוקת לגבי פרטי החוק - כנ"ל.
עלילה ושחקנים: כמו שיטה בעצם, אם השחקנים לא רוצים לשחק בקו העלילה שהתווית, או שחקם בעייתי שהורס לכולם את חויית המשחק הם יפרשו, (או שיעיפו את השחקן הבעייתי).
אתה יכול בהחלט להחליט שתיערך הצבעה, למסור את הענין להכרעה חיצונית, להכרעת השחקנים עצמם, או לומר את המילה האחרונה, אבל אתה צריך לזכור שכולם באו ליהנות, גם אתה וגם השחקנים (4).
אם יש לך שחקן בעייתי, אתה תמיד יכול לדבר איתו ולהסביר לו מה אתה רוצה ממנו. אם אתה צודק סביר להניח שהוא ישתכנע ויחזור למוטב די מהר.

1. מה גם שכשאתה מחליט שמצביעים אז אסור להימנע. לא ממש דמוקרטיה.
2. מובן שהשה"ם יכול לשבור את החוקים בלי שאף אחד יראה, אבל לא באתי לדבר על זה.
3. פשוט תשתמש במה שהוא מצא נגדו, ותבנה לו מפלצת שבורה במיוחד נגדו. גועלי אבל יעיל.
4. עכשיו אני מסתכן - אם יש שחקן שהורס לך את הכיף באופן קבוע אתה יכול לומר לו ללכת. זה לגיטימי. רק תוודא שאתה באמת מעדיך לשחק בלעדיו מאשר איתו.

(נ.ב. למה הנושא הזה בפורום מו"ד ולא בפורום מ"ת כללי?)
 
דיקטטורה נהוגה בעיקר כשהמנחה בעל ידע רב מהשחקנים, ואז הוא המראה של השחקנים לספר החוקים
ודמוקרטיה נהוגה כשכולם רוצים להביע את הדעה שלהם, או לקבוע לשחק "איך שהם רוצים".

אצלנו נהוג כרגע-
דמוקרטיה- לא בזמן המשחק. כלומר אילו חוקים נקבע, מה מותר לשחק ועל העולם באופן כללי -חשוב שתהיה הסכמה ושלכולם יהיה כיף.
דיקטטורה- in game. כלומר אם יש דילמה או בעיות השה"ם מחליט ומתקדמים, אחרת יהיה דיבייט והמשחק יעצר.

בעבר- דיקטטורה.
 
ממה שאני מבין הדיון הזה תקף רק למקרים מאוד מאוד מסויימים בהם ישנו מצב שהתיאור של החוקים לא ברור מספיק ודרושה פרשנות או שאין חוקים לאותו מצב. לדוגמא האם אפשר להשתמש בלחש יצירת מים כדי ליצור קו"ב מים בתוך ראש של מישהו וככה להרוג אותו בסיבוב אחד ?
בשני המקרים לדעתי עדיפה הגישה הדיקטטורית מכמה סיבות.
סיבה ראשונה במידה ואין חוקים או שהחוקים לא ברורים מספיק, ברוב הקבוצות האדם היחידי לדעתי שיכול ליצור חוק בית למצב שלא ייתן לשחקנים כוח מוגזם הוא המנחה.
נוסף על כך , המנחה יכול ליצור חוק בית שדווקא ייתן עניין רב יותר בהתרחשויות שקורות במשחק גם לאורך זמן וזה בגלל שהוא היחידי שיודע לאיזה כיוון העלילה מתקדמת.
 
אתה מציג פה מצב קיצוני שהחוקים אוסרים במפורש. ובו אין גישה דמוקרטית את דיקטטורית שקובעת. אלה החוקים.
גם אם השחקנים היו מוצאים שימוש ממש שבור ללחש שלא נאסר בחוקים לא הייתי ממליץ להם להשתמש בו, כי השה"ם יכול להעתיק אותו בקלות.
 
מאגוקרטיה סוציאל-קומוניסטית.

ברצינות, אין עניין לקבוע שיטה ספציפית לאיך להכריע מחלוקות בחוקים. בתור התחלה, זה לא קורה כל כך הרבה, אלא אם כן אחד השחקנים ממש מנצ'קין ומנסה לשבור את השיטה כל הזמן, ואז זו כבר בעיה אחרת. דבר שני, לא צריך להסתכל על זה כעל תחרות. בסך הכל, כל השחקנים אמורים להיות אנשים הגיוניים, וזה לא משחק סכום אפס - לכולם יש מטרה משותפת, והיא לגרום למשחק להצליח. הצודק הוא מי שדעתו הופכת את המשחק ליותר מאוזן וכיף. בדרך כלל זה יהיה שה"מ, בגלל שהוא יודע מה הוא רוצה שיקרה בהרפתקה ולא משוחד לטובת כוח של שחקן אחד, אבל זה לא כלל אבסולוטי. זו לא מדינת לאום, זה קבוצת משחק תפקידים. לא צריך לקבוע שיטת ממשל.
 
nav566 אמר/ה:
לא אם כן אחד השחקנים ממש מנצ'קין ומנסה לשבור את השיטה כל הזמן, ואז זו כבר בעיה אחרת.
למה זו בעיה? המנחה יכול לשבור אותו בחזרה בשימוש באותם הכלים שלו בדיוק (אלא אם מו"ד 4 או 5, שאז בניית שחקנים שונה מבניית דב"שים). זה ילמד אותו שלא כדאי להילחם במנחה.
בכל אופן, אתה לגמרי צודק, אבל לכל קבוצה יש דרך שיותר מתאימה לה ודרך שהיא יותר נוטה אליה. אם הדרכים האלה תואמות מה טוב. אם לא העץ הזה יכול לעזור להן.
 
[mention]tkhag1[/mention]
ברור, עדיף לפתור הכל בדרכי נעם. אבל אף אחד לא אסר על המנחה להעתיק בילדים של שחקנים ולבנות בניות נגד. כשזה בא במידה זה נחמד מאוד. וכשאני בונה היתקלויות מותאמות אישית אני מתחשב בכוחות של הד"שים כפרטים וכקבוצה ומשתדל להדגיש אותן.
 
הח׳אן הטטרי אמר/ה:

יובל סול-בוקר לנצח אמר/ה:
מה זה זה ואיך עושים את זה במו"ד?

קבוצת משחק לא דומה למשטר, אבל היא כן התאגדות של אנשים שווים זה לזה על בסיס וולנטרי שחולקים בבעלות על משהו (במקרה הזה - העלילה, המשחק, המפגש). המנחה הוא לא בוס ולא מנהל ולא שליט - הוא אחד מהקבוצה ושותף לחוויה, והסמכות היחידה שלו היא זו ששאר חברי הקבוצה נותנים לו לצורך הצלחת המשחק והשגת הנאה ממנו.

במידה מסויימת, קבוצת משחק דומה קצת ל"אזור אוטונומי ארעי":
https://he.wikipedia.org/wiki/T.A.Z:_אזור_אוטונומי_ארעי
 
חזרה
Top