הבדולח היוקד [מו''ד 4] (4/4), עץ משחק

"גברים" אומרת ביטארי בספק תסכול. היא עוקפת את דורן וניגשת לדלת, פורץ המנעולים שלה כבר בידה. "רק תוודאו שאף אחד לא מפריע לי"
פשיעה
[dice:qjflin33]709972:0[/dice:qjflin33]

ארכיון מתכופף לצידה של ביטארי ופותח קשר טלפתי פרטי ביניהם.
"זה מנעול ישן, אך מדגם מתקדם." קולו נשמע בראשה ביחד עם זרם של תמונות המציגות גדמים שונים ואת הכלים הדרושים לפתיחתם. כמובן שביטארי יודעת כבר את כל מה שארכיון יכול לספר לה בנושא, אך הדיבור שלו ממקד, עוזר להתרכז. כמו שלכל צלף יש בן-ברית שצופה עבורם ומסמן מטרות, ארכיון תומך בעדינות במלאכה.

META
פעולת תמיכה בבן-ברית: 15 בקובייה ועוד 4 פשיעה, סה"כ 19. הצלחה. ביטארי מקבל תוסף +2 לגילגול שלה.

המנעול נפתח בנקישה קלה, והדלת סבה על ציריה בדממה. הדלת מובילה למסדרון עם שטיח פשוט אך איכותי, ותמונות על הקירות, עם מנורה מאגית פשוטה שאורה הכחול המרצד חושף בפניכם את מה שבעבר היה מקום יפה, אך כעת...הוא הרוס. התמונות מרוסקות ובקושי תלויות מציריהן, השטיח מקומט ומלוכלך, הקירות מלאים בכתמים אדומים דהויים, ושברי זכוכית וחרס זרוקים על הרצפה. בעוד אתם פוסעים קדימה, הקבצן צועק מאחוריכם "חכו! לא כדאי שתיכנסו! אתם לא רוצים לפגוש אותה במצב הרוח הזה שלה! תאמינו לי, זה יגמר מאוד רע בשבילכם!" הוא מדבר מהר, ונשמע מעט נואש למנוע מכם את הכניסה לבניין.

סקיי מתחיל לאבד את הסבלנות, הוא הולך לכיוון האיש הזקן, חושף את הניבים שלו. "תקשיב לי טוב" הוא אומר בגיחוך עצבני "אין לנו זמן למשחקים ולאזהרות מעורפלות על גורל איום ונורא" הוא עוצר רגע, מלקק את שפתיו "או שתשפוך עכשיו כל מה שאתה יודע על האישה הזאת או שאני אשפוך אותו ממך"
Meta
איום [dice:32ckgjw0]710017:0[/dice:32ckgjw0]

הקבצן מרים גבה ''אתה יודע, אתה מזכיר לי מישהו, מישהו שעבדתי איתו לפני הרבה שנים. אתם לא נורא דומים, אבל לשניכם הייתה תכונה משותפת-דחפתם את האף שלכם למקומות שלא הייתם צריכים'' הוא מסיט את אחת השמיכות המלוכלכות שעליו, חושף פגיון עשויה מתכת כתומה-זהובה עם ניצב כרוך בעור, ומכוון אותו לכיוון סקיי ''אל תנסה לאיים עלי, בחור, ואל תפריע לה''

"זה בסדר, אני מכיר אותה, והיא מכירה אותי." קולו של הילד נשמע בראשו של האיש, אך בבירור בוקע מארכיון. הוא לא היה בטוח שהאיש יקשיב לו אם ידבר בצורה רגילה. "הנח את נשקך, אין ברצוננו לפגוע בך, או באישה."

"היי" סקיי אומר ומחייך "אנחנו התחלנו את השיחה הזאת ברגל שמאל. מה דעתך שתעזוב את הסכין, אני לא אשתמש בנשק שלי ונוכל לדבר?"
Meta
דיפלומטיה [dice:1jby3iho]710771:0[/dice:1jby3iho]

הקבצן חושב לרגע, מעביר את מבטו על החבורה, ואז מהנהן באיטיות. הוא נשען על הקיר ומתחיל להתרומם באיטיות, השמיכות נופלות ממנו בעוד הוא מחזיר את הפגיון לחגורתו, וחושפות שריון מלוכלך וחלוד, סמל עמום על החזה, שריון שמוכר לכם למדי, והוא חושף שיניים בחיוך רחב מעט יותר מדי ''מצטער ששלפתי עליכם פגיון...אבל היא אמרה לא להפריע לה. היא קיבלה חדשות על חברה טובה שלה שמתה לפני מעט זמן, והיא לא רוצה שיפריעו לה באבלה'' הוא צועד קדימה צעד רועד, ואז שולח יד ללחיצה ''אבל אני יכול גם לעזור לכם. לא קיבלתי את השריון הזה על שום דבר, אתם יודעים''

״באנו מטעם החברה הטובה, זה למה אנחנו מתעקשים להיפגש איתה״ מסביר דורן, שלא רואה סיבה ללכת סחור סחור. ״או שאתה גם הכרת אותה ויכול לעזור לנו להבין מה היא נתנה לנו?״.

הקבצן מביט בדורן לרגע בחוסר הבנה, ואז מחוויר וממלמל משהו "בשם אדון החימר..אתם החברים של לאורה? לא תיארתי לעצמי שמישהו שרד...ואם אתם שרדתם..." הוא מצמיד שלוש אצבעות למפרק כף היד המלוכלך שלו, וכשהוא מסיר אותן נחשף סמל מעוגל קטן שמזכיר בצורתו כוכב "הכוכבים חייכו אלינו. יש עוד תקווה!" הוא מחייך, הפעם חיוך אמיתי וכנה "אני לא יודע מה לאורה הביאה לכם...אבל זה בוודאי חדשות טובות!" הוא מסתובב אל הדלת, מצמיד את מפרק כף היד המקועקע שלו לשריטה במרכז כף הדלת, והיא נפתחת בחריקה חרישית "היכנסו! יש לנו הרבה על מה לדבר..." הוא מצחקק לעצמו "אז לא הכל אבוד..."
הוא מוביל אתכם דרך מסדרון אפלולי וקטן, ואז ניגש לדלת צדדית ועומד לפתוח אותה...עד שהיא נפתחת מבפנים בסערה, ואלפית לבנת עיניים, שיערה השחור-כסוף פרוע, והיא לובשת שמלה מלוכלכת ומקומטת, מביטה בכם בזעף, ידיה שלובות על מותניה "ג'אנדר! אמרתי לך לא להכניס אף אחד בשום-" ואז היא כושלת לאחור, ומחווה בידיה באופן דומה למה שהקבצן עשה קודם, בעוד עיניה מתמקדות על שני בני הצללים שבחבורה "אתם?!" היא נושמת עמוק לרגע, ואז מדברת בשקט "אתם אמורים להיות מתים..."

"אנחנו שומעים את זה יותר מידי פעמים בזמן האחרון"

ארכיון מתקרב שני צעדים ומדבר פעם נוספת בקולו של הילד מהזיכרון שלו.
"שלום. את... זוכרת אותי, נכון?" הוא שואל ומרים את ידו, אינו בטוח לגמרי מה לעשות, אך הוא נותן לזיכרון להוביל אותו. "אני די בטוח שנראיתי אחרת, ועברו כבר שנים מהפעם האחרונה שנפגשנו."

"תקשיבי, מי שלא תהיי. במהלך הימים האחרונים עברנו לא מעט. הגענו לכאן בשביל לקבל תשובות על מה שקרה לנו, והצהרות מעורפלות לא יעזרו לנו. אם את יודעת משהו, דברי ברור"

האישה מצחקקת למשמע דבריו של ארכיון "אם היית יודע כמה ילדים הכנסתי לכאן, לא היית שואל אותי את השאלה הזו..." אבל אז פניה מתעננות, והיא מביטה בכם ומניחה את ידיה על לוח ליבה "כל כך צר לי...אבל אם אתם כאן, ואתם לא יודעים מי אני...זה אומר שלי אסור עדיין לגלות לכם. בואו שבו, היכנסו פנימה, אני אכין תה, ותספרו לי את כל מה שקרה...יש לי תחושה שלמה שעשיתם יש חשיבות רבה מאוד, ושבזכותכם...עוד יש לנו סיכוי, בואו, היכנסו!" היא מסמנת לכם לבוא לתוך החדר, ומשוטטת לכוך צדדי, ובתוך דקה נשמעת שריקתו החרישית של קומקום, ואדים ריחניים מתחילים לעלות מהכיוון שבו היא עומדת. היא חוזרת עם ערימת כוסות ועם קומקום ארד מעוטר ומעלה אדים, ומסדרת עבורכם מגוון של כיסאות משונים סביב שולחן עץ כבד, כהה, ומעוצב ביד אמן. היא מוזגת לכל אחד מכם תה, והריחות העולים נוגעים בביטארי...ומזכירים לה משהו. ...והחיזיון נגמר. האישה מבינה בה במבט בוחן, ואז מעבירה את עיניה עליכם. ובמבט כה קרוב, כה חודר, אתם מבינים שכל אחד ואחד מגינוניה של האישה, דרך הדיבור וההליכה שלה, מבנה הגוף שלה, מזכירים לכם את לאורה.
היא גומעת מכוס התה שלה, מורידה אותה, ומתחילה לדבר "שמי הוא דריאה פונת'אר, בת שביעית לשבט עטלפי האלון. אני הייתי אחותה לנשק של לאורה. בקרב האחרון שלנו ביחד, לאורה החביאה סוד גדול מאוד, סוד שיש לו חשיבות לגורל המערכת כולה. סוד שיש לי תחושה שאתם יודעים מהו....אז למה שלא תתחילו מההתחלה?"
META
אם מישהו רוצה להתנגד\להגיב תגובה חשובה, זה הזמן. אחר כך, אנחנו הולכים לעשות טיים-ג'אמפ לשבוע אחד קדימה, וזה יתנהל בצורה הבאה. אני אשלח הודעה לכל אחד שמכילה דברים שהוא היה צריך לעשות בשבוע האחרון, ושיתאר לי איך הוא עשה אותם, אולי אפילו ננהל מיני-התקלויות. בנוסף, לכל אחד יהיה דאונטיים לעשות דבר אחד בזמנו הפנוי, אם הוא רוצה בכך. חוץ מזה, אני אשלח הודעה אחת משותפת שמסבירה מאוד בקצרה מה עבר עליכם בשבוע האחרון, ומה המידע שדריאה הביאה לכם, ומשם נקפוץ ישר לאקשן. בהצלחה לכולם.

ארכיון מתיישב על אחד הכיסאות ומקרב את כוס התה המבהיל לפיו, וכל הנוזל נשפך על סנטרו, ומשם לגלימתו, שכן אין לו פה, אך הוא מבצע את תנועת השתייה כמעט באינסטיקטיביות מוחלטת, ואז מנקה בעזרת קסם קטן את כל הנוזל שנשפך.
"אנחנו ארכיון." הוא אומר, כרגיל משתמש בלשון רבים כדי להתייחס לכל-כולו. "אחד מאיתנו, ילד, זוכר אותך, כך ידענו לבוא הנה. חברתך לאורה נתנה לנו בית, מקום לגור בו, מספר חודשים לפני שמתה. ניסינו להחזירה לחיים, אך גופה לא עמד בנטל. אנחנו מצטערים על כישלוננו."

דורן מתיישב אבל לא שותה מחליטת הצמחים, הוא היה מעדיף משהו אלכוהולי. ״נלחמנו בארגון הזה שתקף אותה, ניסו להשיג איזה להב בדולח. הברחנו את היתומים ופיזרנו אותם. הותקפנו עוד איזה פעם אחת, ראינו שיש להם צבא. היה כיף סך הכל. עכשיו את מוכנה להסביר מה הקטע של הלהב?״.

דריאה מהנהנת לכיוון ארכיון ''כן...היא מתה בשיבה טובה, אין לך סיבה להצטער. אמרת ש'אחד מכם הוא ילד שהכרתי'? אני חוששת שאני לא כל כך מבינה'' ואז מביטה בדורן ''אני חוששת שאני יכולה רק לנחש מה הסיפור מאחורי הלהב. כשהיחידה שלנו נפרדה, נדרנו נדרים שנסתיר את הידע שגילינו ואת הסודות שנתנו לנו לשמור. ''
''לעניות דעתי, לאורה בחרה להוציא את הזכרונות מראשה, ולהחביא אותם בתוך הלהב הזה. המידע שאותו נשבענו להסתיר הוא מידע...מסוכן. אנשים רבים יתעניינו בו, אז אני מניחה שחברי אותו הארגון רצו להשיג את הידע לעצמם.''
היא מקמטת את מצחה ''מה שאני לא מבינה, זה כיצד אנשי אותו הארגון ידעו על הלהב, העובדה על הסודות שקיבלנו לא הייתה אמורה להגיע לאף אחד אחר...''

"אנחנו אוסף של מאה נשמות מחוברות לישות אחת בקריסטל המהווה את גופנו." ארכיון מפסיק לדבר בקולו של הילד וחוזר לקולו המלאכותי, הנשמע כמו פעמוני רוח. "אחת מהנשמות המרכיבות אותנו שייכת לילד אשר פגש בך לפני מספר שנים. הוא ברח מבריונים והגיע אלייך עבור הגנה. כך הצלחנו למצוא את ביתך, על ידי כך שעקבנו אחרי הזיכרונות הטבועים בגוף הזה."
ארכיון מסובב את מבטו אל עבר ביטארי. הפגיון היה ברשותה אחרי שנתן לה אותו בספרייה.

ביארטי שולפת את הפיגיון ומציגה אותו

כשהוא שומע את ההערה של האישה על כך שהיא לא מבינה איך חברי הארגון ידעו על הלהב, סקיי מסתובב אל האישה בפנים תמהות. "ובכן, לא חסרות דרכים" הוא אומר, בטון של אדם שמסביר את המובן מאליו "עינוי, קריאת מחשבות, בגידה של אדם מהארגון שלכם או סתם קסם אקראי שהראה להם את הלהב". העיניים של סקיי מצטמצמות מעט "אלא אם כן נקטתם באמצעים מיוחדים לשמור על הלהב בסוד, כמובן."