• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שיר של אש ושל קרח, פרק ג' [ הסתיים ]

סטטוס
נעול לתגובות.
דזמונד מצחקק לו, "אולריק," הוא אומר, "כדאי שתתפוס את הזקן. שהוא לא יברח לנו..."
לא ממש אכפת לדזמונד שהזקן שומע אותו, ממש לא אכפת בעצם.
דזמונד, לא בטוח במה שיש בשיקוי הזהוב, נוגע בו עם קצה חרבו, אולי יש מלכודות...
לאחר מכן (בהנחה שאין מלכודות), דזמונד לוקח את השיקוי, ואומר לזקן לשתות ממנו.
"ככה נדע שזה לא רעל," הוא מסביר לחבריו.
 
אולריק תופס את הזקן. "טוב חבר, אתה גורם לי לעשות את זה. אנחנו רוצים נוגדן אחד לשיקוי שיכחה..." הוא מחוויר פתאום. מה אם הזקן לקח את השיקוי בעצמו... "חכה דזמונד, אל תתן לו לשתות מזה עדיין, בוא ננסה לתחקר אותו..."
 
'לכל מקום נדחפים הסטארקים האלה' חושב לעצמו האריס כשהוא מסתכל על החרב.
"אם את מתעקשת הליידי" הוא אומר וחייך אליה ואז פונה אל הנפח בארשת פנים רצינית "כמה עולה החרב אם ראש הזאב?"
 
עכבר זקן ומפוחד...לא ככה מעשי אבירות אמורים להתרחש דיאנה חושבת לעצמה "אורליק, תעזבו אותו" היא אומרת "שום דבר לא יצא ממנו ככה." האריס צדק, אני לא כל-כך אוהבת את הרעיון... למה שנהרוג כזה אדם מפוחד ופטתי? "אתם לא הולכים להרוג אותו נכון? בואו, בואו פשוט ניקח אותו איתנו ונברר את השאר אחר-כך." היא מתקדמת ליציאה "אתה לא תעשה צרות ופשוט תלך איתנו, נכון?" היא חצי שואלת חצי מצווה פונה לאלכימאי.
 
ooc: התגובה הנוכחית היא להאריס בלבד. תגובה בחזית השניה תבוא אחרי שאקבל תגובה נוספת מדזמונד ואולריק.

---- האריס ----

הסוחר דורש ארבע-מאות דרקוני זהב על החרב. לפני שאתה מספיק להתערב, סנדרין מוציאה מאמתחתה אבן אודם קטנה, שגורמת לסוחר המאושר לרוץ לחלקה האחורי של החנות ולצרף חולצת שיריון תואמת ועשויה היטב, מגיני ברכיים וידיים, קסדה וגלימה אפורה תואמת.
סנדרין שולפת באיטיות את החרב, ומניפה אותה, כך שהלהב יזהר באור; עיניו של זאב הבלהות על הניצב בוהקות קלות, כאשר סנדרין מבצעת תמרון קליל של הטעיה ושיסוף מעושה.
"החורף קרב ובא" היא ממלמלת לעצמה, נראית מרוצה כמו ילדה שקיבלה צעצוע יקר ויפה במיוחד. עיניה הירוקות בורקות, ולרגע היא נראית מאושרת פחות.
'הם יחזרו...' היא ממלמת 'אבל הפעם, אני אלחם בהם...'

קול צחוק משסע את הרהוריו של האריס. במאוחר, הוא מסתובב ומגלה חבורה של אנשים חמושים בגלימות אפורות, שסמל הזאב מתנוסס עליהן.
"ובכן, לאניסטר" מגחך אחד מהם, ברנש צעיר שנראה כקצין או מנהיג החבורה "לעלמה יש טעם טוב, הלא כן?" הוא מתקדם, בוחן בעניין את תנועותיה של סנדרין.
"וגם כשרון" מחזיר חייל אחר "מפתיע יחסית לאשה"
"ובוודאי יחסית ללאניסטר" מלגלג אחר.
 
"ניקח אותו איתנו?" דזמונד שואל, "השתגעת?! בהזדמנות הראשונה היא יברח, או ינסה להרוג אותנו!
"אם את לא רוצה לראות אותו מת," דזמונד ממשיך, "או שתצאי החוצה, או שנקשור אותו פה, ונחזר אחר כך. אני לא לוקח אותו איתנו!"
נראה שבלי ראיניס, דזמונד חושב לעצמו, אנחנו שברי כלי.
 
הזקן מוסיף להאבק, באורח פטתי מאד, כשריר זב משפתיו והוא ממלמל קטעים מובנים אך בקושי על כך שפיסל הכריח אותו, דמעות של משהו, וג'ון ארין, וששום דבר מזה לא היה באשמתו.

אולריק מתגרד במבוכה, מביט בשיקוי הזהוב-עכור שבידיו.
"לא נראה לי שנצליח להוציא יותר מהטיפוס הזה" הוא אומר "וכל המקום הזה מסריח כמו מחראה. מה אנחנו עושים?"

--- דיאנה (ורק דיאנה) ---
כשאת יוצאת החוצה, את לא בטוחה, אבל משום-מה, עולה בך תחושת דריכות, או חשש כי משהו רע עומד לקרות. מישהו, או משהו, נמצא במבוא הסמטה (במקום ממנו אתם נכנסתם לסמטה, שהיא מעין מבוי-סתום)

והוא מתקדם...

ooc: מיציתם את הויכוח והדיבורים, ודיאנה יצאה החוצה. עכשיו שכל אחד פשוט יתאר את הפעולות הבאות שלו.
 
"פשוט תחזיק אותו או משהו..." דיאנה אומרת בזמן שהיא מתחילה להתקדם, ידיה על ניצביי חרבותיה. היא נושכת את שפתה, זיכרונות מהאי צפים בה איזה שטויות. באמצע העיר?! אוי, מה עם האנשים מאתמול?. היא נעצרת לרגע ומביטה אחורה, לראות מה השאר עושים, אך בלי להתחשב בכך ממשיכה קדימה אל עבר פתח הסימטה מביטה לצדדים בחשש. כאשר היא מגיעה לפינה היא מציצה במהירות ובזהירות אל עבר הרחוב.
 
"טוב, אמרו לנו לקחת שיקוי שהמלומד יביא לנו נכון? והוא הצביע על השיקוי הזה נכון? אז ניקח את השיקוי ואת המלומד לפיסל שבטח ידע מה לעשות עם שניהם. בוא כבר נצא מפה, קח אותו איתך" אולריק לוקח את השיקוי, חופן עוד כמה בקבוקים שאותם הוא מניח בתרמיל/שקיק/מה שיש לו, ויוצא החוצה
 
דזמונד תופס את הזקן בכוח, (אם יש לדזמונד חבל) וקושר את ידיו של הזקן מאחורי גבו.
לאחר שסיים את המלאכה הזאת, הוא יוצא בעקבות אולריק.
הוא יורק בפעם האחרונה בזועמה של החנות, "ואתה יושב פה כל היום?" הוא שואל את הזקן.
 
דיאנה, שיוצאת ראשונה, מצליחה להתקדם כמה צעדים לאורך אחד מקירות האבן של הסמטה, ואולריק מתחיל לצאת אחריה, כאשר חושכות עיניכם:
דיאנה לא מספיקה להגיע אפילו למחצית הסמטה בדרך אל הרחוב, כאשר הסמטה כולה (בחלקה הקרוב לרחוב) נמלאת הלמות צעדים וקריאות מזוהמות, כאשר אנשים חמושים נכנסים לתוכה בזה אחר זה.
דיאנה סופרת כמעט עשרים מהם, כל אחד מהם נראה טינופת משפל-מדרגת הביב האנושי: דותארקים, איבנים שערים, כמה בריונים שחורי-עור מאיי הקיץ, ליסני פרוע אחד או שניים, ועוד כמה וכמה טיפוסים אחרים... נדמה לדיאנה, כי היא מזהה ביניהם את הדותראקי השמן. הם מחזיקים שפע של חרבות וגרזינים, ולכמה וכמה מהם ישנם קשתות.
"קדימה, קדימה, טפסים מטופסים שכמוכם!" נשמע קול עילג, שנראה כאילו הוא מדבר מפה מלא ברוק "אני רוסה שתהרגו את כולם, את הסקן המסריח במיוחד, סלא יקסקס יותר.."
"את כולם?" מגרגר הדותארקי השמן בכול מלא תקווה.
"אתה סתוק זולו, ועל תעסה לי חכם פתאום" צועק המנהיג, ברנש עם מסכת פנים של עז, שקרניה מוכתמות בדם.
"תהרגו את כולם, רעים אמיסים, חוץ מהאיסה... היא סווה סק עם עסרת-אלפים דרקוני סהב!"

החלאות רצות קדימה בצעקות פרועות, מסתערות במהירות במעלה הסמטה. הקשתים דורכים את קשתותיהם, מוכנים לירי.

ooc: לא אמרתי שהחמצתם מידע חשוב :twisted: ?
בתגובה הבאה, שכל אחד יכלול את כל הפעולות שהוא עושה. מי שיכתוב רק הגיגים או דיבורים עם דמויות אחרות, פירוש הדבר שהוא פשוט עומד במקום ומחכה שיגיעו אליו.
 
דיאנה שולפת את חרבותיה לא נצליח להתגבר על כולם... היא צועקת "אני לא בת האצולה היחידה!" עשרים... אוי... היא נוסגה כמה צעדים אחורה ושואלת את חבריה בקול מלא חשש "שניתן להם את הזקן?" ואז נסוגה לחנות אחריי דזמונד.
 
"לתת להם אותו?!" דזמונד שואל, "על גופתי המתה!"
הסיכוי היחידי הוא ...."לברוח!!"
דזמונד מתיח לרוץ לכיוון החנות המעופשת, עוד שמחזיק את הזקן, הוא עוצר לפני מדפי השיקויים, "יש לך פה משהו שיעזור לנו? אש-פרא אולי? משהו?!"
בינתיים, דזמונד שולף את חרבו.
יותר מדי הסתבכויות בשנה האחרונה!
 
זמזום החיצים ממלא את האוויר. דזמונד שומע אנקה, וחש כיצד הדם מטנף את כולו, כאשר ספג הזקן פגיעה ישירה של שני חיצים, אחד מהם לתוך גרונו, ומחרחר את חרחוריו האחרונים. ברגע הבא, דזמונד ודיאנה חשים כאב קל, אולם למזלם, הם עוטים שיריון, והחיצים רק שרטו אותם
(9 נקודות נזק לדזמונד, 7 לדיאנה).
אולריק משחרר חץ אחד ונסוג אחריכם; נראה שמישהו נפצע בסמטה, אבל לא פגיעה חמורה.
מבחוץ, אתם שומעים את קולו מלא הריר של המנהיג בעל מסכת העז צורח.
"תסיסו את עסמכם מהר יותר, טפסים! חיסי אש! חיסי אש, עכסיו!"
פעם נוספת, האוויר בחוץ נמלא זמזום, ולפני שאתם מבינים להספיק להבין מה מתרחש, גג העץ היבש והמטונף מעליכם נדלק בלהבות, לא עצומות עדיין, אבל מתפשות בקצב מפחיד. מבחוץ, אתם שומעים צעקות גסות והלמות מגפיים.

הם באים...
 
"הדלת האחורית!" אולריק צועק, "אבל נשאיר להם הפתעה קטנה" הוא תופס את מדף השיקויים, מפיל אותו ועל ידי כך שופך את תכולת הבקבוקונים. "נקווה שהשארת שמה משהו דליק זקן" הוא אומר, ורץ לדלת האחורית
 
דזמונד גורר את גופתו של הזקן לדלת האחורית, ומחכה שדיאנה תעבור, ברגע שזה קורה, הוא זורק את הגופה בתור מכשול בדרך.
הוא יורק בפעם האחרונה בחנות ורץ גם הוא דרך הדלת האחורית.
 
אתם נמלטים בריצה, ממש שניות ספורות לפני שנשמע פיצוץ גדול מבפנים, והלהבות מזנקות למעלה, מלוות בעשן ירוק, סמיך ומחניק; אתם שומעים צעקות מאחוריכם, אבל קשה לדעת אם מישהו באמת נפגע, או שמדובר רק בצעקות זעם.
כעת, אתם מצויים בחצר אחורית קטנה ומטונפת, חסומה בידי גדר עץ מטונפת. בעוד אתם סוקרים את האיזור, אתם שומעים את "הרעים האמיצים" שועטים לעברכם, עוקפים מימין ומשמאל את הבקתה הבוערת. חץ או שניים טסים אחריכם, אבל נראה שהעשן הסמיך מפריע לקשתים לדייק;
דיאנה, שרצה ראשונה, מוצאת ברגע הבא משהו שנראה כמו תקווה קלושה: פשפש קטן, שמספר מכות חרב פותחות אותו לרווחה, אתם עוברים בו, כאשר החיצים נופלים קרוב יותר. אולריק מחזיר יריות, ומישהו צורח בכאב.
כעת, גדר העץ הגבוהה מגינה עליכם מן החיצים; אבל בכך מסתכם המזל שלכם, משום שאתם מוצאים את עצמכם ברחבה החסומה לגמרי בידי קיר אבן טחוב וגבוה, המגיע לגובה של שמונה או שבעה מטרים לערך; שני הפתחים היחידים שיש בו הם צרים מאד, מגירים מי ביוב, וחסומים בידי סורגים עבים.
באותו הרגע, מגיעים גם האויב; השוטה הראשון שמנסה לעבור בידי הפרצה משוסף בידי דזמונד מלמעלה עד למטה לפני שהוא מספיק אפילו לצרוח, אבל אחרים באים בעקבותיו. איבני שעיר וגדול פורץ קדימה, מחפה על עצמו במגן גדול ועשוי היטב. תנופה של החרב הוליריאנית של דזמונד חותכת את המגן לשניים, אולם האיבני מצליח להתחמק מן המהלומה, מעביר את גרזן הקרב שלו לשתי ידיים, ומשמיע גידוף מכוער, כשהוא מניף אותו בכדי לפצח את ראשו של דזמונד.
הזעה והמהירות גורמים לחיציו של אולריק להחטיא, ושני אויבים נוספים באים דרך הפרצה: שחור-עור זועם ומצובע מאיי הקייץ, עם עטרת נוצות ירוקה, וחנית ארוכה ואכזרית, וליסני בעל שער בלונדי מפורעש, והבעה אכזרית על פנים מלאות זיפים בהירים, שמנופף במעין מ'צטה ענקית.
שחור העור מסתער על אולריק, הודף חץ נוסף בתנופה של המגן שלו, ומתכונן לשפד אותו בתנופת החנית שלו. הליסני בא אחריו, וצלצול מתכתי עז נשמע, כאשר הוא מתנגש עם דיאנה.
בינתיים, עוברים בפרצה שני יריבים נוספים: זולו, הדותראקי השמן, מתנשף וסמוק, מנופף באראח שלו בפראות, מגדף בשלוש שפות מטונפות ונראה כמהסס את מי לתקוף קודם... למרות שריאנה נראית בחירה הגיונית, לפי הבעת פניו כשהוא רואה אותה.
"אולי אני אשכח שוארגו הזקן רוצה את זות'י בחיים" הוא יורק, שולח בה מבט מרושע ומתקדם לקרב.
אחריו מגיע מירי בגלימה אדומה, נעצר בפרצה ודורך את רובה הקשת שלו, מחכה להזדמנות להכניס באחד מכם חץ מטווח אפס, ברגע שתקרה בפניו הזדמנות טובה לכך.

ooc: תמצות המצב
יריב אחד מסתער על אולריק עם חנית משוננת
יריב אחר עם גרזן גדול נלחם בדזמונד
יריב אחד חמוש במצ'טה נלחם בדיאנה
יריב רביעי עם אראח ענקית, שנראה מסוכן במיוחד, מהסס את מי לתקוף, אבל נראה שיתקיף את דיאנה.
יריב חמישי עומד בפרצה עם רובה-קשת דרוך, מחכה להזדמנות לירות באחד מכם מטווח אפס.

בהצהרת הכוונות, תארו מה אתם עושים. אל תתעכבו על שמות טכניים של מכות, אלא פשוט תארו, בצורה הציורית ביותר שתוכלו, את טקטיקת הקרב שלכם.

וטאנגלווגד, תגובה גם ממך. זה שהקרב לא אצלך, לא אומר שאתה צריך לחכות עד שהוא יגמר
 
'כבר אי אפשר להסתובב פה בלי להתקל בכלבים הארורים לבית סטארק' חושב לעצמו האריס כשהוא שומע את לעג החיילים. 'היא הייתה חייבת דווקא חרב של סטארק...'.
הוא מתייפח "או שלום לכם" הוא אומר וקד קידה "אני יכול לעזור לכם במשהו?"
'נקווה שיש לכם קצת שכל בראשים הקפואים שלכם, לטובתכם.'
 
---- האריס -----

חיילי סטארק נעצרים, מביטים בסר האריס ובסאנדרין לחליפין.
לבסוף, עושה המנהיג צעד קדימה.
"ברכות גם לך, סר" הוא אומר "אתה מדבר עם ג'ורי קאסל, מפקד משמר הימין ו..." נראה, שהוא מנסה להראות יותר רציני ופחות משועשע "אני מתנצל בשמו של פורתאר על הערב אתמול... הוא עושה שטויות כאשר הוא משתכר"
"בטח" רוטן חייל אחר "אפילו לא עלה על דעתנו להעליב את אנשיה של הוד-מלכותה הטובה והנאמנה" את המילים האחרונות, הוא כמעט יורק מהפה.
ג'ורי קאסל שב ומביט בהאריס ובסנדרין.
"אולי אני טועה, סר... אבל האם לא ראיתי אותך בוינטפרל בעבר?" הוא תוהה "כך או כך, לא רצינו אלא לברך את הגבירה על טעמה המשובח"
סר קאסל קרב אל סנדרין ונוטל את ידה, במחווה שגורמת לה להסמיק מעונג מתחת לברדס שלה.
"ברכות, גבירתי הטובה והיפה על..." הוא מתחיל לומר כאשר הוא מתכופף קלות לנשק את ידה
ואז, משתנים פניו לחלוטין; פיו נפער בתדהמה, כאשר הוא נסוג לאחור, חיוור ומבולבל.
"אהה... הוד מלכותה....?"
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top