• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[DND 4] שער הצלמוות - עץ הרשמה (4/5)

אופס, חשבתי שצריך להיות סמוך, כמו לחשי ריפוי וכזה...
פשוט לא היה לי את הספר..
מילת השראה נותנת לנצל פרץ ריפוי ולהשיב 1ק6 נק"פ נוספות, משום מה חשבתי שזה 1ק6+כריזמה...
 
דף דמות (פלף)
שם: שולדרד סיינסט.
גזע: שאדאר קאי
מקצוע: כושף (תוהו)
גיל: 19.
מין: אני לא בטוח מה יתאים יותר זכר או נקבה... לעט אתה זה עדיין לא נקבע. הסיפור הוא בלשון זכר למען הנוחות.
למרות שלמען האמת אני נוטה לחשוב שהוא יתאים יותר לנקבה.

רקע:
שאדאר קאי ידועים בכך שנוהגים לקבוע את ביתם במקומות מסוכנים אפילו יחסית למישור שלהם, מיושר הצלמוות, אבל רק מעטים מעזים לבקר בהואקו-מונדו אחד החלקים המסוכנים ביותר של הצלמוות, אל אחת כמה וכמה להתיישב שם.
אחת מההתישבויות הלא שפויות האילו הייתה "מסכת אבק" מבצר באיזורים האמצעים-חיצוניים של הואקו-מונדו.
מסכת אבק היא מבצר-עיר של שאדאר קאי שהגיעו לאיזור לפני כ200 שנה ובנו את "חומת הפרצופים" שמקיפה את המבצר, החומה נקראה כך משום שנבנתה ממסכות הולואים.

שולדרד סיינסט נולד וגדל במסכת אבק וגודל כמו כולם על ברכי האמונה באלת העורבים וצייד ההולואים למען האלה והתהילה, הוא כמו כל הילדים הצעירים למד במבצר את על ציידי מסכות וחלם להיות צייד מסכות הגדול מקולם, כולם חלמו להיות צייד המסכות הטוב ביותר בעל ההישגים הגבוהים ביותר, שכן אצל השאדאר קאי אתה נשפט על מי ההשגים שלך.

עקב האופי של העיר כאשר שאדאר קאי מגיע לגיל שש הוא מתחיל ללמוד את אחת מדרכי הצייד כאשר הוא בן 16 הוא יוצא כחניך עם אחד מהציידים הבוגרים שמש שמש לו כמורה ומנטור ומשמש כשוליה עבורו, כאשר הוא מגיע לגיל 18 קבוצה של חניכים כמוהו בפיקוח אחד הציידים יוצאת לצייד אמיתי אחר הולו, לאחר מכן במידה ושרדו הם נחשבים לציידים מן המניין.

שולדרד בחר בנטיב הידעוני, אחד מנטיבי הצייד הקשים ביותר ששולט בכוחות המוות עצמם, למרבה הצער הוא לא התגלה כמצטיין מיוחד ורמתו הייתה מתח לממצא, אך הוא המשיך על אף חוסר כישרונו לדבוק בנתיב זה.
כאשר הייה שולדרד בן 16 הוצמד לידעונית וותיקה בשם אלרייס וולדרוג. שולדרד היה מופתע ונלהב מכך שהוצמד על אף חוסר כישרונו לאחת מהידעוניות החזקות ביותר, אך עד מהרה התלהבותו שכחה.
אלרייס לא נהגה לצאת למסעות צייד רבים, וכאשר יצאה הם היו אחרי טרף גדול בלבד ותפקידו של שולדרד הסתכם בעיקר בבניית המחנה בישול הארוחות, אלרייס צדה מרחוק את ההולואים כך שאפילו ניסיון קרב הוא לא הרוויח מכך, למעשה הודות לה הוא מעולם לא ראה מקרוב הולו חיי.
גם כמורה אלרייס התגלתה כחסרת כישרון או רצון, רוב יומו של שולדרד היה עמוס במטלות ועבודות בית, "השיעורים" שלו הסתכמו בספרים שהיא נתנה לו לקרוא ולא טרחה להסביר או הפגנות קסם ללא הסבר.
השאר שלו ידעו על טיבה הקלוקל של אלרייס ראו תלמיד חסר כישרון שנכשל אפילו כאשר הוא מודרך על ידי עילויי, מיותר לציין שהוא פיתח טינה למורתו.
כאשר הגיע היום המיוכל של הצייד שמח שולדרד להיפטר סוף סוף ממורתו חסרת התועלת ולצד סוף סוף לשטח.
באותו מחזור צייד היו כשבע נערים שהודרכו על ידי צייד בשם וולגרון, הם יצאו לשטח בביטחון עצמי רב, על אף שהקבוצה התמרמרה על הנוכחות של שולדרד, אך הוא האמין כי זה יהיה היום בוא יוכיח את עצמו ויזכה בתהילה, אף אחד מהם לא ידע שזה יהיה היום בוא יפגשו את מותם.

הם צדו כמה הולואים חלשים והתקדמו עמוק יותר וותר, הם לא שמו לב כי לצללים ההולכים ומתרבים עד שזה היה מאוחר מדי.
שולדרד קפא באימה כאשר הולו ענקי זינק וחטף את וולגרון ההמום, הולואים נוספים צללו לעבר הקבוצה הקטנה ברעבתנות.
שולדרד שרעד באימה כאשר ראה לראשונה הולו אמיתי במלוא תפלצותו ניסה לשלח בו את אש המוות שהייתה כו יעילה בידי מורתו, אך זו החליקה מידו ללא השפעה בעודו אוחז בצייד הצורח וקורע אותו לגזרים, חברי הקבוצה צעקו וצרחו בעודם נאכלים בחיים, שולדרד המבועט ניסה לברוח אך לא היה לאן, הוא היה מוקף מכול עבריו אך הוא ראה חור קטן, סדק גבעה והיסתתר שם בעוד הצרחות מהדהדות.
כאשר הצרחות פסקו וקולות הלעיסה שחכו הוא העז לצאת, מולו ניצבו השאריות של הנערים "ידעתי שהיה כאן עוד אחד" הוא הסתובב לאחור באימה וראה את ההולו הענקי, זה שאכל את וולגרון "הוא התקרב לעיטו לעבר הנער המשותק מאימה "אתה הפרחח ששלח את האש נכון?" המסכה העצומה מעצם התעקמה בחיוך מחריד בעודו מרים את ידו השלמה לרוואה "זה לא עשה כלום, אתה עד כדי כך חסר כישרון" הוא צחק ונעץ את הטופר הענקי שלו בנער "על תדעג" הוא אמר לשולדרד בעודו הדם זורם מגופו "אני לא אוכל אותך, אתה לא שווה את הטירחה" הוא צחק בעוד הנער נופל ל הקרקע אם חור מחזהו "אתה תהפוך לאחד מאיתנו, או..." סכין החליק לעברו "תהרוג את עצמך לפני כן, תהנה פרחח!" ההולו צחק בעודו הולך ומשאיר את שולדרד לבדו.

באותו רגע על הקרקע שולדרד למד על עצמו שתי דברים שלו ידע, או אולי לא רצה להכיר בהם, הוא פוחד מהולואים אך פחד גם מהמוות.
הוא היסס, לא הצליח לבחור מבעד למוחו האדום מכאב, ואז הוא הרגיש את זה, הטלטלה החזקה בעוד החור בחזהו מקבל צורת עיגול מושם וחומר דמוי עצם מתחיל להיווצר על פניו, באותו רגע הוא בחר.
הוא בחר לא ממוות ולא במסכה, הוא בחר באופציה השלישית.
הוא שלך את נשמתו ואחז במשהו, רסיס כאוס? נשמות הולאים? כוח אלוהים? אולי לעולם לא נדע.

הוא היה בקף מעשרה דמויות עצומות, בצבעים שונים ולא וצורה לא ברורה, אבל דבר אחד היה ברור המסכות שהן עטו, מסכות הולו, כל אחת שונה מהשניה.
הם אממרו משהו אך הוא לא הבין, אבל הוא שמע אותם צוחקים, אחדם מהם, השחור הסתער לעברו והוא התעורר בבהלה.

כאשר הביט לחזהו הוא ראה כי החור נאטם בגבו וכעט יש גומחה קטנה בחזהו, בתוך הגומחה ריחף משהו... כוח שחור, הוא הרים את ידו ופרץ של אנרגיית מוות יצא מידו.
הוא הליט לעזוב את המקום המישור הארור הזה ואת העיר מאחוריו, בעודו צועד במשך ימים אותם דמויות נגלו עליו בחלמותיו שוב ושוב, לעיטים שותקים לעיטים בדברים ולעיטים נלחמים, שום פרט לא היה ברור חוץ מהמסכות שלהם, ותמיד אחד מהם הסתער עליו בסוף החלום, בכל פעם שאחר "השתכן" כפי שלמד לקרוא לזה השתנה כוחו.
בעודו מתגנב בשממה הוא מצא את אחד משערי הצללים ויצא על עולם החומר, הוא מצא את עצמו באזור של גבעות אפורות שחרבות נעוצות בהן, לימים הוא ילמד כי שם המקום הוא "תל החרבות".
הוא התאמן על קסמו באותו מקום עד שנעשה יציב יחסית והסיכוי כי ישרוף מישהו בטעות ירד באופן משמעותי, לאחר מיכן נדד בדרך שנשקפה לו מהגבעות והגיע פסגת מפל, הוא מחר שם את החרבות שעסף בת חרבות ומצא שם עבודות מזדמנות בעודו ממשיך לפתח את כוחו, הוא תמיד שמר על החור בחזהו מוחסה ולא הרבה להשתמש בלחשים חזקים, כאשר הטיל אותם הוא הרגיש מגע של חפץ לעורו... מסכה...
 
כמו שאמרתי לך קודם, אני לא מאשר את הרקע הזה והמקום החמישי שמור כרגע, אז יש לך עוד זמן. אבל הרקע הזה מגניב לגמרי!
אתה לא מבין כמה אתה מעתיק מבליץ', חכה חכה לסאגת הארקאנקאר.
 
דף דמות (פלף)
זה הולך להיות די דומה לקודם עם כמה שנויים.

אב "עצי ברק" הם תופעה אמיתית והוספתי בסוף גם תמונה וקישור

שם: שולדרד סיינסט.
גזע: שאדאר קאי
מקצוע: כושף (תוהו)
גיל: 19.
מין: זכר
רקע:
שאדר קאי יודעים בחייהם העזים, הם סוגדים לאלת העורבים ומקדשים את ההנאה על כל צורותיה. יותר מכל הם מאמינים בהשגים אישיים, הדרך אצל שאדרקאי להשיג תהילה אינה על ידי יחוס או ממון, היא על ידי פעולות.
על סמך זה נבנתה "מסכת אבק" עיר בצלמוות שהכילה בתוכה שער מסוכן להואקו-מונדו.
השער הזה לא היה שער צללים רגיל, הוא היה שער שנוצר בקסם אפל שאומרים כי הוא נוצר על ידי אלת העורבים בעצמה עבור בניה, השאדר קאי. בין אם זו אמת או בדיה יתכן שזו הסיבה שרק שאדר קאי יכולים לעבור בו.
צייד הולואים היה הכול במסכת אבק, בתים היו מקושטים במסכות הולואים בדומה לבתי ציידים שקושטו בפוחלצי חיות.
הצייד


שולדרד סיינסט נולד וגדל במסכת אבק וגודל כמו כולם על ברכי האמונה באלת העורבים וצייד ההולואים למען האלה והתהילה, הוא כמו כל הילדים הצעירים למד במבצר את על ציידי מסכות וחלם להיות צייד מסכות הגדול מקולם, כולם חלמו להיות צייד המסכות הטוב ביותר בעל ההישגים הגבוהים ביותר, שכן אצל השאדאר קאי אתה נשפט על מי ההשגים שלך.

עקב האופי של העיר כאשר שאדאר קאי מגיע לגיל 6 הוא מתחיל ללמוד את אחת מדרכי הצייד כאשר הוא בן 16 הוא יוצא כחניך עם אחד מהציידים הבוגרים שמש שמש לו כמורה ומנטור ומשמש כשוליה עבורו, כאשר הוא מגיע לגיל 18 קבוצה של חניכים כמוהו בפיקוח אחד הציידים יוצאת לצייד אמיתי אחר הולו, לאחר מכן במידה ושרדו הם נחשבים לציידים מן המניין.

שולדרד בחר בנטיב הידעוני, אחד מנטיבי הצייד הקשים ביותר ששולט בכוחות המוות עצמם, למרבה הצער הוא לא התגלה כמצטיין מיוחד ורמתו הייתה מתח לממצא, אך הוא המשיך על אף חוסר כישרונו לדבוק בנתיב זה.
כאשר הייה שולדרד בן 16 הוצמד לידעונית וותיקה בשם אלרייס וולדרוג. שולדרד היה מופתע ונלהב מכך שהוצמד על אף חוסר כישרונו לאחת מהידעוניות החזקות ביותר, אך עד מהרה התלהבותו שכחה.
אלרייס לא נהגה לצאת למסעות צייד רבים, וכאשר יצאה הם היו אחרי טרף גדול בלבד ותפקידו של שולדרד הסתכם בעיקר בבניית המחנה בישול הארוחות, אלרייס צדה מרחוק את ההולואים כך שאפילו ניסיון קרב הוא לא הרוויח מכך, למעשה הודות לה הוא מעולם לא ראה מקרוב הולו חיי.
גם כמורה אלרייס התגלתה כחסרת כישרון או רצון, רוב יומו של שולדרד היה עמוס במטלות ועבודות בית, "השיעורים" שלו הסתכמו בספרים שהיא נתנה לו לקרוא ולא טרחה להסביר או הפגנות קסם ללא הסבר.
השאר שלו ידעו על טיבה הקלוקל של אלרייס ראו תלמיד חסר כישרון שנכשל אפילו כאשר הוא מודרך על ידי עילויי, מיותר לציין שהוא פיתח טינה למורתו.

כאשר הגיע לגיל 18 התברר לו כי ללא אישור של המדריך שלך אינך יכול לעבור לשלב הבא, אלרייס מפאת חוסר כישרונו או פשוט מתוך הרצון לשמור את המשרת שלה סרבה לתת לו את האישור הנדרש תחת התירוץ "עדיין יש לך מה ללמוד".
באותו יום הטינה של שולדרד הפכה לתיעוב.

אחד מהחקרים של אלרייס עסק בכאוס, היא הקדישה את עצמה לכך ויום אחד היא הגיע לפריצת דרך, היא הצליחה למצוא רסיס כאוס.
השגת הרסיס היה אחד האתגרים הגדולים ביותר עבורה, היא נאלצה ליצלול ללב כבשן היסודות ולהרבק על חייה כדי להעסיק את זה.
היא חזרה מוטשת רצוצה אך מרוצה עם הרסיס.

באותו לילה כשמורתו קרסה מותשת לאחר שחזרה לביתה והחביא את רסיס הכאוס בכספת שלה היתגנב שולדרד ופתח את הכספת.
הכספת הייתה מוגנת היטב אף אחד חוץ אלרייס לא ידע כיצד לפתוח אותה ולעקוף את הקסמים והמלכודות שהוצבו עליה, אף אחד חוץ משולדרד שצפה ולמד מתוך שאיפה לנקמה וכוח.

כאשר הוא פתח את הכספת הוא ראה את הרסיס נך על מעמד והושיט את ידו לקחת אותו, הוא ראה את מורתו נוגעת בידיים חסופות ברסיס ולכן לא ציפה להשלכות של פעולה זו.
כאשר נגע ברסיס זה התפוצץ ברעש עצום ושלך בשולדרד גלים של עוצמה שצילקו את גופו, הצלקות נעו בתבנית מוזרה האופיינית לצלקות ברק, שידועות כ"עצי ברק", מאוחר יותר כאשר יבחן את גופו ישים לב כי 10 עצי ברק נמצאים על גופו.
כאשר הצליח לצאת מההלם של המכה ראה כי הבית כולו הרוס ובמקום שהייתה הבספת עומד שער בלתי יציב שמתוכו עפים אנרגיות קסומות ומחריבות את מה שנשאר מהבית, מהחור שנפער בחדר השינה יצאה אלרייס הזועמת כשאש שחורה בוערת בידיה.
היו לשלודרד שתי אפשרויות, להתחנן לסליחתה של מורתו או לקפוץ לשער שיתכן מעוד כי יקרע לגזרים את עצם ישותו, זו הייתה בחירה קלה.

שולדרד זינק לשער ועבר בוא, הוא הרגיש את גופו נמתח ומתעוות ואת נשמתו צורחת, ואז בפתאומיות שזה התחיל זה נגמר, הוא מצר את עצמו מביט בשמיים כחולים ושמש צהובה, הוא מצא את עצמו במישור החומר.

מראה חיצוני:
לשולדרד יש אפור בהיר "עצי הברק" שלו בעלי גוון אפור כהה, העיינים שלו שחורות ושערו לבן-מלוכלך.
כאשר הוא מטיל לחשים עצי הברק שלו נוטים לזהור קלות בצבע הזהה לזה של היסוד שמאפיין "נשמת תוהו" מעניקה לו.

https://en.wikipedia.org/wiki/Lichtenberg_figure

AT4OCLG.jpg
 
אני בהתלבטות כרגע לגבי אפשרות לעריכת הודעות.
משתף אתכם כאן כדי שנוכל להגיע להסכמה שתהיה מקובלת על כולנו (לפחות רובנו)
העקרונות שמנחים אותי במדיניות העריכות שאני רוצה להנהיג, כדי להפיק הנאה מהמשחק, הם:
1. סדר ובהירות. המשחק צריך להתנהל בצורה מסודרת וקלה להבנה, כדי שנוכל ללמוד ממנו.
2. אפשרות לתיקון טעויות. יש כאן שחקנים מתחילים, צריך לאפשר להם לתקן את הטעויות שלהם. גם אני טועה לפעמים.
3. הוגנות. אם פספסת איזה משהו בגלל טעות של השה"מ מגיע לך לקבל אותו.
4. זרימה של המשחק. לא הגיוני ולא כיף להתעכב שבוע על עריכה תגובה.
לכן לדעתי אם אני כשה"ם שם לב לטעות שעשה אחד השחקנים, אני אעיר לו, ואתן לו זמן לשנות את התגובה. זאת כדי שתקבלו את היתרונות שלכם כמו שצריך. תוכלו לשנות את התגובה כל עוד לא הגיע תור של מישהו אחר. אם הגיע תור של מישהו אחר בן ברית או אויב, לא תוכלו לערוך פעולות שביצעתם. אבל אם לא שמתם לב ליתרון קרבי או משהו דומה, שהשפיע על פעולה קיימת, אז תוכלו לערוך אותו. כנ"ל לגבי. אם פספסתי כוח של מפלצת שהייתי אמור להשתמש בו - הרווחתם. אפילו אם פספסתי (באשמתי) איזה יתרון שהיה למפלצת בפעולה קיימת - לא אערוך. אבל אם בטעות נתתי יתרון לא הוגן - אערוך כדי לתת לכם את מה שמגיע לכם. בנוסף, לי מותר לערוך בספוילרים שלי, מכיוון שזה לא משפיע על זרימת המשחק שלכם - אתם לא רואים אותם.
בנוסף, כדי שיהיה ברור מה נערך ומה לא, העריכות יהיו בצבע אדום.
אם מישהו לא מבין את המדיניות שאני רוצה לקבוע, או רוצה לחלוק עליה, או רוצה להסכים איתה, אשמח מאוד לדעת, כדי שנוכל להגיע למצב שאני לא אוסר עליכם לערוך איזו טעות שלכם ואתם מתאכזבים (מצטער על זה ניצן, כבר הבטחתי שתקבל את חפץ הקסם הראשון ואני אעמוד בזה. רק תזכיר לי מה החפץ שרצית)
 
דף דמות
שם דמות: רד-סטון (Red stone) מכונה לרוב רד או סטון.
.
גזע: גוליית
מקצוע: נותר
שם שחקן: אלישע

רקע:
"האבן תכתיב את גורלו", אילו היו המילים הראשונות ששמע סטון הצעיר כשהגיח לעולם, אנשי השבט הסתכלו על התינוק שבניגוד לכל גוליית אחר נולד ללא סימנים שחורים על גופו, כולו היה בצבע אפור וגם גידולי העצם דמויי האבן שלו היו אפורות כהות.
שמני השבט התווכחו ביניהם על משמעות חוסר הסימנים, כולם ידעו כי סמני הגוליית מעידים על חייו ועל גורלו, בין אם הוא קצר וחסר חשיבות או ארוך ומפוער. אך מה אומר היעדר הסימנים? הם אין לו גורל? או שמע גורלו כו עצום עד כי אין לסמן אותו?
שמאני השבט התווכחו ביניהם באשר לתינוק, האם יש לנטוש או אף להורגו? או שמע הוא נבחר לשמש ליעוד ויש לטפחו?

בסופו של דבר הוחלט כי "האבן תכתיב את גורלו", השבט חיי מתחת לפני הקרקע במשך עידנים וסגד לרוחות האבן והאדמה, השמנים הדריכו את השבט בנדודים אין סופיים בעקבות "לחישת האבן" שהדריכה אותם במעמקי האדמה, בעקבות פריחת הפטריות שהזינו את השבט או הרחק מסכנות טבעיות ושאינם טבעיות.

השמנים הניחו את התינוק הקטן בתוך אחת מהמנהרות הצרות והקטנות שרישתו את המעמקים, במידע וקול האבן ידריך אותם בחזרה עליו הם ידעו כי יש לו מקום בשבטם אך במידה ולא גורלו אינו איתם.

השבט נדד במשך שלושה ימים ולא ראה את התינוק, האם התאבלה כמכובל, אך פתאום מבין אחת המנהרות נשמע בכי וסטון הצעיר זחל מתוכה לתוך המחנה.
הם לא ידעו אם האבו הובילה אותו עליהם או שמע דבר אחר והחליטו לגדל אותו לעט אתה.
בעודו גודל סטון שוטט במנהרות לעיטים קרובות לבדו, עוקב אחרי תחושת בטן יותר מאשר ידיעה הוא תמיד מצא את דרכו חזרה לשבט, כאשר עמד להגיע לגיל 16 הוחלט להעביר אותו לרשות שמני השבט, אך אירוע שיבש את תוכניות אילו.

יום אחד השבט נכנס למערה הלא נכונה, אולי השמנים לא שמעו היטב את לחישת האבן ואולי משהו אחר קרא. כך או כך כאשר החלו להקים את המחנה התמוטטה התקרה, סטון הצעיר רץ כדי לו להימחץ ועיבד קשר עם השבט, יתכן שהוא היה היחיד ששרד.

הוא נדד במשך ימים בעודו משתמש בבפטריות זרחניות כדי להעיר את דרכו ועורב אחרי התחושה שהדריכה אותו, בסופו של דבר הוא אכל את הפטריות הזרחניות מרוב רעב ונדד בחושך במשך שלושה ימים בלי שהגיע דבר לפיו, אך ביום השלישי הוא ראה אור, אור חזק ומסנוור שהכאיב לעניו הרגישות, כאשר התקדם ןעבר דרך עיגול האור הוא גילה שהוא במקום מוזר ושבו כדור ענק וצהוב מאיר מערה גדולה וחסרת גבולות שתקרתה כחולה, הוא ידע לפי סיפורי השבט היכן הוא, הוא בחוץ.

הוא נדד וחש את הלחץ שהשמיים הפתוחים שמו מעליו, בסופו של דבר הוא מצע מערה נוספת וחש את אותה משיכה משונה שהדריכה אותו עד כו, בתוך המערה ניצבו פסלים משונים של יצורים משונים, לחלקם היה אוזניים מחודדות בעוד לאחרים מעוגלות ואף למעטים קרניים, מגע הפסלים היה קר וחלק.
"גם אתה כאן בשביל לצוד אותי? בקרוב תצטרף עליהם" הוא פנה לאחור וראה אישה מוזרה, עורה היה בגוון לבן חום מוזר והיה הייתה נמוכה מנשות השבט, גילה לפי דעתו לא עלה על 20 אך הוא לא יכל לדעת בבירור, שיערה היה סבך של נחשים מתפתלים בצבע אדום וענייה היו מוזרות, נחשיות אך גם לא נחשיות באותו הזמן...
הוא הביט בה בסקרנות ואז עצר כשהוא מרגיש את האבן של הפסל תחת ידו, ואיך שהוא הוא ידע מה האבן מספרת לו.
"זה הוא ארליוס שפרד, הוא הגיע לכאן במטרה לצוד אותך לשם התהילה" הוא העביר את ידו לעבר פסל אחר "וזו שרליו רילד קוסמת שנשכרה כדי לחסל אותך" הוא המשיך לנקוב בשמות הפסלים אומר את שמו ומטרתו של כל אחד מהם, לראשונה, לפרק זמן קצר הוא שמע את לחישות האבן.
הוא הביט בה "אבל איך הפחת אותם לאבן? ולמה כולם רצו לצוד אותך?" היא הביטה בו בתדהמה המומה, הוא באמת לא ידע מה היא.

בסופו של דבר שנייהם מצאו את עצמם מספרים אחד לשני את סיפורם, היא סיפרה לו כי שמה הוא שריוט וכי היא מדוזה, יצור בעל יכולת לאבן במבט וכי אנשים רבים באו בעקבותיה, הוא סיפר לה את סיפורו וכיצד בגיע לפני השטח.
סטון שהוקסם מכוחה המאבן החליט להשאר לצידה למשך תקופה, היא שהייתה משעוממת מהבדידות וסוקרנה מעט מהגוליית המוזר החליטה לאפשר לו לשהות לצידה, התקופה הלא מוגדרת התארכה לשנים בעודו נשאר לצידה לומד את סודות האבן לא הכיר ואת קול האבן המסטורי, עט עט עקב מבטה המרוסן של שריוט וקול האבן שהדהד בעוזנו הוא למד לעטות צורת אבן והחל להילחם לצידה בפולשים שהטרידו מדי פעם את שלוותם.
כאשר היה בן 18 הם הדפו חבורה גדולה של לוחמים, או ליתר דיוק היא איבנה אותם בעודו עוזר מעט וחוסם אותם, בסוף הקרב הוא היה חבוט מרוט ושרוט למדי אך בכל זאת חיי, היא הביטה בו במבט עצוב כאילו היא מחליטה החלטה קשה ואמרה לו "אני מצטערת, אבל אני חייבת לעשות את זה" הוא הרגיש את עורו מתקשה תחת מבטה והשיר את מבטו לעבר, הפסל שלו עמד אם מבט ששואל "למה?", לא למה כואב ומיוסר של אדם שנבגד עילה אותה שאלה תמימה כמו בים שהגיע למערתה.

הזמנים חלפו וקיסוס הכל לגדול על פיסלו, מתחבר לגוף ברשת ירוקה דקה וסודק קלות את חזהו.
כעבור זמן רב האבן נשברה והוא מצע את עצמו על הריצפה כשהצמח הופך לחלק מעור חזהו.

זמן רב עבר, הייכן הוא? והייכן שריוט? למה היא עשתה את זה? הגיע הזמן לחפש תשובות.

מראה:
סטון נראה כמו גולייט רגיל אך ללא הכתמים המאפיינים של גזעו, הוא בצבע אפור בהיר וגידולי האבן שלו בצבע אפור מעט יותר כהה.
בנוסף כאשר בתקופה שהיה מאוהן קיסוס ירוק התפשט על חלק מגופו והפך לחלק ממנו, בדומה לטפיל.
הקיסוס מועט ומרשת את חזהו השמאלי ומטפס עד לעיני.
קישור לדף הדמות
https://docs.google.com/spreadsheets/d/1aZL8kNXXey6I2jEzoHAQS4rElORf7xiTZhc9C0UG0Ps/edit?usp=sharing
 
אפולו רינלוס
פלף
גזע: דרו
מין: זכר
גיל: 18
נטייה: סוג של טוב/תוהו (חוקית טוב).
רקע:
הלדרינד רינלוס היה אביר קודש אלף שהקדיש את חרבו לקורלון לרת'יאן אל האלפים השירה היופי הקסם והאומנות. הוא האמין בטוב וביופי ונהג לומר ש"יופי לא מוצאים. יופי יוצרים" אולי זה היה המשפט שגרם לאר לאמץ תינוק מקרב הדרו...

הלדרינד רינלוס היה נשוי לאלפית בשם הלנה והוליד שתי בנות ובן אחד הלניס, ולדרוד וארטמיס.
כאשר היו הלדרינד והלנה הי בני 170 ו167 והילדים היו בגלאי 8 (ה) 5 (ו) ופחות משבוע (א) יצא הלדרינד מביתו בפסגת מפל בשביל לטהר קבוצת גובלונואידים שהתמקמה בקרבת מקום ונטרידה את התושבים המקומיים ואף חטפה כמה מהם.
הלדרינד הוביל את הפשיטה בהצליח למחוק את הגובלונואידים ואף להציל את רוב החטופים.
כאשר פינה את אחרון הניצולים ששרדו פנה לטפל בגופות של אילו שמזלם לא שפר עליהם, אך אחת הגופות שהייתה עטופה החלה להתנוענע כלות, והתברר שהיא אינה גופה, היא עוד חייה למרות שהיא הייתה פצועה אנושות.
הדמות התעוותה וצרחה בכאב, ואז נפלה, ומתוך גלימותיה נשמע קול בכי, בכי של תינוק.
הלדרינד מיהר להניעה את הגליצות המחוספסות וחשף... גופת אישה ותינוק שחורים בעלי אוזניים מחודדות, דרו.
חברי החוליה החיסול שהיו רובם הגדול אלפים הסתכלו על התינוק בקור, מוכנים להשאיר אותו למות, אחד מהם הגדיל לעשות והתקרב לתינוק מרים את חרבו בלי היסוס ו... מועף לרצפה על ידי האגרוף הזועם של הלדרינד, זה הוכיח את האחרים על התנהגותם הקרה וחסרת הרגש ולקח את התינוק לביתו, עטוף בגלימות של הלדרינד שנושאו את סמל פטרון האלפים.
כאשר הציג את התינוק בפני הלנה זו כמעט התעלפה, הם הניחו את התינוק מולם וראו אותו בבירור, עורו היה שחור בוהק כמוט אובסידיאן ושערו היה לבן כשלג, על גבו העליון היה סימן לידה בצחורת עכביש מושלם לבן כמו שערו, עינו היו כחולות-חשמליות כמו יין חלש ומהול.
הלנה סירבה להתקרב ל"יצור" שבעלה הביא הביתה, באותו יום הביחת רעש מהבכי של התינוק המורעב, הרעש גרם לביתה, ארטמיס שהייתה דגולה ממנו בארבע ימים בלבד לבכות גם לא משנה כמה היא ניסתה להרגיע אותה, למחרת בעוד הבכי של התינוק השחור החל לגוועה מחולשה הבכי של האלפית רק גבר, בסופו של דבר מתוך השלמה היא הרימה את התינוק השחור והאכילה אותו, בעודה צופה בתינוק הקטן אוכל ונרדם בידיה כאילו זה מקומו הטבעי הבינה שהוא לא יצור מסוכן ולא סכנה הוא... תינוק, יצור חסר אונים בדיוק כמו ביתה ארטמיס, היא הביתה בתינוק הקטן ישן בידה וזה הניע משהו בליבה. היא הניחה את התינוק לצד ביתה הקטנה באריסה, וזה נראה מקומו הטבעי בעולם, באותו רגע קיבל התינוק מהלנה את השם אפולו.
לבית רינלוס היה ילד חדש.

לילדים מלבד ארטמיס היה קשה לקבל בתחילה את אפולו אך עד שכבר היה אפולו מודע לעצמו הם היו משפחה לכל דבר.
אומנם רוב האלפים והאלדרינים לכל הפחות נרתעו מעט, אך שאר עיירת מפל הכירה אותו בחיבה זעופה קמת כחציא מ"הצרה השחורה והלבנה" שהייתה אפולו וארטמיס הצעירים שכאשר לא משכו צרות הן מצאו אותם בעצמם, והם בדרך כלל חיפשו אותם.

שתי הילדים שהתפללו לאל האלפים והקסם הלכו בדרכו במהרה, בעוד ארטמיס השתמשה בשכלה החריף כדי ללמוד את רזי הקסם אפולו העדיף גישה משוחררת יותר לקסם והחזיק בקסם הטבעי והעוצמתי של הסערה.
כאשר היו בני 17 עזבה ארטמיס את הבית למען התמחות במגדל אשפים הרחק מהבית, מה שהשאיר את אפולו בודד למדי ללא החצי "הלבן" של הצרה.
הלניס הייתה ממשיכת דרכו של אביהם בדרכי האבירות והדעת בעוד ולדרוד עקב אחרי אימו שניהלה עסק אומנות שמחר פרטי אומנות וחן ויצר ציורים בתמונות ובתים על פי בקשת בעלי האמצעים.
העובדה הזאת גרמה ל"צרה השחורה" לנסות להסתבך בצרות כפולות בשביל לפצות על החלק הלבן, חיפוש זה הוביל אותו לאצירת שוד שהסתבכה, היא שם לב לשודד שודד אחת מאנשי העיר בסמטה אפלה בעיר התחתונה, אפולו שחונך על ידי אביו לא לעמוד מנגד במצבים שכאלו התערב במהרה, הנשדד מיהר להימלט על חייו כאשר המצב הסלים והשודד שלף פגיון והסתער לעבר אפולו, הנשדד מיהר להזעיק את הלדרינד כדי לעזור לבנו אך כאשר הגיע גילה כי השודד היה האחד שנזקק לעזרה, ובדחיפות.
אפולו עמד שרוט קלות מעל השודד, שהתפתל על הרצפה צורח ומתחנן בעוד אפולו אוחז בראשו ומשלח בו זרמי חשמל פעם אחר פעם, משאיר את האדם צורח על הריצפה, מתחנן לרחמים שלא באו.
באותו יןם הוא הוכיח את בנו קשות על מעשיו אך הבין שעקב הבדידות של בנו טבעו הקלוקל של גזעו הכל לפרוח.
הוא התחיל לשלוח את בנו למשימות כדי להשאיר אותו עסוק ולנטב את טבעו למטרה טובה, זה שיתף פעולה כדי להפיג את השיאמום והבדידות שחש וכדי להיות שווה בכוחו לארטמיס כשתחזור, הוא לא מוכן לתת לאחותו להשאיר אותו מאחור.
קרנץ'
https://docs.google.com/spreadsheets/d/1QIPWJlvGDoyEdTRnEpBGIaIuq6vauBgnCBVtdt9gRSU/edit?usp=sharing

https://docs.google.com/document/d/1tC3dn10BKffHi6aBAC2MRUj478_iWei69JSA3wbW7YI/edit?usp=sharing
 
חזרה
Top