• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

גארט:
גארט מביט בשלושת האנשים, וסקרנותו גוברת. הוא ראה אנשים אחרים אשר עשו כפי שהוא עשה, אך לא יצא לו לדבר עם אף אחד מהם פנים אל פנים. הוא שמר על מרחק, ולאט לאט זחל קדימה ועקב אחרי האנשים לאורך תקרת הרכבת. למרות משקל גופו המוגדל ע"י קסם, גארט עדיין לא שקל יותר משלושים קילוגרמים, ולכן נזהר לא לנוע מהר מדי, תמיד להישאר גחון בצמידות לרכבת, וכל הזמן להחזיק במאחז מזדמן. תנועה אחת לא נכונה והוא יביט למוות בעיניים. הלב שלו פעם, אישוניו התכווצו, דמו רתח וזרם במהירות. הוא הרגיש את האקסטזה למענה הוא חי.
 
קרון
קול הפסיעות השקטות מעורת את רו. הוא נזכר בפעם הקודמת שבה צעדים שקטים באו אליו בשנתו, ומשפשף באינסטינקטיביות את האיזור הצורב בחזהו. הוא נעמד, וניתן לראות שהוורידים שלו מתבלטים ו....מוריקים. הוא פוסע ומסתכל כלפי מעלה, ואז מסכל על לאורי "מה בדיוק הולך שם?"
 
גארט
נראה שהשלושה מרכיבים דברים מסוימים על כל קרון לפני שהם עוברים הלאה. רק כשהם מתרחקים מספיק גארט מסוגל להתקדם ולהתבונן מקרוב. הידע ההנדסי של בן הכנף לא מרשים במיוחד, אבל הוא יכול לזהות כבלים שעוברים בין כל החבילות. אך לפני שהוא מספיק לחקור עוד, גארט שומע קול מאחוריו.
"אנדרו לא אמר לי שאנחנו עובדים עם בני כנף," אומר האיש. קל-צעד לא שמע אותו מתקרב, אבל זה לא כל כך מפתיע עם הרוח ששואגת באוזניו. "'תה לא אחד מהחבר'ה של ג'ק, נכון?"

לאורי
מהלכלוך, לאורי מסיק שהוא כנראה עירוני, ולא מחלק טוב של העיר. הבגדים חמים מדי בשביל התחנות שהם עצרו בהן עד כה. מגיע מאברלייט, אולי? ידו של הבחור נעה לכיסו, אך הוא עוד לא שולף את מה שנמצא שם.
"כדאי'ך לחזור לשבת, תאמין לי." נשמע שהוא ניסה להישמע מאיים.
 
לאורי:
לאורי מרים גבה, לא מתרשם במיוחד מהאיום.
"כדאי שתלך לחפש מישהו בגודל שלך להציק לו, ילד. אני לא במצב רוח לשטויות", הוא אומר בזלזול, אך בפועל הוא דרוך. לעולם אין לזלזל ביריב שלך, ומוטב לגרום לו לחשוב שאתה כן. הוא ממקד את עיניו בגשר האף של הבחור.
אנשים מיומנים מספיק יכולים לדעת לפי זה מתי האיש שמולם יפעל, גם אם לא יודעים באיזו דרך.
 
גארט:
גארט מסתובב על מקומו כך שגבו כעת צמוד לרכבת ופניו מופנים כלפי האיש.
"זה נכון." גארט מחייך בחביבות וסורק את האיש, אומד אותו בעיניו, "אני רק נוסע על הרכבת. שמעתי צעדים מלמעלה, עליתי, ועכשיו אני מתעניין. מה אתם עושים בדיוק? אני מקווה שלא משהו שימנע ממני להגיע לאברלייט עם כל גפיי מחוברות לגופי."
 
לאורי
הבחור בבירור מתלבט. ידו כמעט מגיעה לכיסו, רועדת, כמו אקדוחן שעומד לירות בדו-קרב הראשון שלו. אך הוא לא מעז לפעול. עיניו נורות לקדמת הקרון בציפייה. הוא מחכה למשהו, או מישהו. הוא מצליח לסבול רק מספר רגעים נוספים ולאורי חושב שהאיש עומד לפעול, אבל אז צלצול נשמע מקדמת הקרון.

קרון
הצליל של סכין שנוקשת קלות על כוס יין נשמע מקדמת הקרון, מסב את תשומת הלב של הנוסעים לאדם שמחזיק בהם. הוא בלונדיני ולובש חליפה פשוטה אך יקרה.
"שלום חברים," האיש הצעיר אומר בחיוך. "קוראים לי אנדרו, ואני שמח להכריז שאני אהיה המלווה שלכם לשוד הזה." הקול שלו בטוח וכריזמטי, גובל על מעצבן. "מימינכם, יש יער. משמאלכם, טוב, עוד קצת יער. אבל האטרקציה האמיתית היא ממש כאן בתוך הקרון. כרגע עוברים ביניכם אנשים נחמדים, שעלולים להיות פחות נחמדים אם לא תשתפו פעולה." ואכן, שני בריונים עוברים בין התאים, ביחד אחת שק, בשנייה אקדח.
"שמעת אותו," הבחור אומר ללאורי ושולף סכין.
"ארנקים, תכשיטים, שעונים, אנחנו מקבלים הכל," אנדרו ממשיך. "תעשו כמו שאמרתי, בלי מעשי גבורה טיפשיים, ויהיה לכולנו הרבה יותר קל."

גארט
האיש נראה בשנות השלושים לחייו. מצולק מעט, שיניים במצב רע, לא מחזה יפה. הוא שוקל אם להאמין לגארט.
"לא אם תשתף פעולה," הוא עונה לו ושולף סכין, חודה מצביע אל פניו של בן הכנף. "עכשיו, תחזור לקרון שבאת ממנו אם אתה אוהב להישאר בחתיכה אחת."
 
גארט:
"היי, הקופסאות הללו נראות מעניינות!" קורא גארט בחדווה, משתמש בארבעת גפיו כדי להקפיץ אותו לאוויר, והרוח ישר תוספת אותו וזורקת אותו אחורנית, בין רגליו של האיש, עד שהוא נתפס במוט ברזל ועוצר את מעופו, ליד אחת הקופסאות שהאנשים השאירו על הקרון הקודם.
הוא מוציא פגיון קטן מהמעיל שלו, בקושי כלי נשק מאיים עבור בן-אדם גדול, אך הוא מכוון את הפגיון אל עבר הקופסה המסתורית והכבלים המחברים בינה לבין שאר הקופסאות.
"תגיד, מה אלו הקופסאות הללו? מה יקרה אם אנתק את הכבלים?" הוא שואל ודוקר בשעשוע את הכבלים, לא מספיק כדי לחדור אותם, רק מספיק לגעת בהם בעדינות.
 
גארט
עיניו של האיש נפערות. "אל תיגע בזה!" הוא צועק לגארט. במהרה, הפחד בעיניו מתחלף בכעס. הוא מתקרב אליו באיטיות, צעד צעד, גם בגלל הרוח וגם בגלל האיום של בן הכנף. "נעשה עסקה," האיש אומר לו. "'תה לא תיגע בפצצות, ואני בתמורה אהרוג 'תך רק קצת. מה אתה אומר?"
 
גארט:
"פצצות, הא?" חיוכו של גארט מתחלף משובב לממזרי. הוא מצמיד את סכינו לכבלים ומתחיל לחדור את הציפוי שלהם. "זה יהיה מאוד חבל אם אפעיל אותן בטעות לפני שאתה וחבריך יספיקו לרדת מהרכבת. מה דעתך לקחת כמה צעדים לאחור? אני מרגיש את היד שלי מתחילה לרעוד מפחד."
 
קרון
רו מגחך לעצמו שוד? אם הם רוצים למצוא מטבעות בכיסים שלי, אני אעזור להם לחפש
ואז הוא מביט בבריון מצמיד את הסכין שלו לגרון של מישהו, מאיים עליו. הצריבה בחזהו חוזרת במלוא העוצמה, ועמה מגיעים הזכרונות...
האיש הזקן מחייך לרו, כוסות תה משכך כאבים שעוזרות להתמודד עם הסבל הנורא. לרו יש את הכוח לעצור את זה....הזקן היה רוצה שרו יעצור את זה. הוא נאנח ופוסע מאחורי המושב ככה שגם אם יכוונו אליו יריה, יהיו לה פחות סיכויי פגיעה.
הוא מתרכז, חושק את שיניו מול הכאב, ומזמן את בעל בריתו, אויבו הגדול ביותר, הוורד. חור קטן נפער בכף רגלו של רו, וקנוקנה ירוקה דקיקה מתחילה להזדחל לאורך הצד המוצלל של הקרון עד שהיא בטווח הצלפה מהבריון. הוא נושם עמוק וצועק ''הי, מכוער! זה הפרצוף שלך שם למעלה, או שהצוואר שלך פשוט הקיא?"
 
קרון:
"אמרתי לך, ילד", נוהם לאורי בחוסר סבלנות, "תמצא מישהו בגודל שלך להתעסק איתו".
הוא מתחמק בזריזות מפתיעה מתנועת הסכין, וחובט בראשו של הבחור בעזרת המרפק. יש לו עצמות חזקות, והן יותר כואבות מסתם אגרוף.
הוא רץ מהר חזרה לתא שלו, במטרה להספיק לקחת את החרב והשריון לפני שמי מהבריונים האחרים מספיק להגיב.
 
גארט
"בסדר בחור, בסדר," האיש אומר, תסכול נשמע בקולו. הוא לוקח מספר צעדים אחורה, אבל הסכין לא עוזבת את ידו. "ניצחת. עכשיו מה?" לפני שגארט מספיק לענות, הרעמים של יריות אקדח נשמעים, מגיעים מהקרון אותו בן הכנף עזב.

קרון
"אז בחרתם במעשי גבורה," אנדרו אומר. "כמה חבל."
הבריון הראשון מסתכל אל הבוס שלו, כאילו מבקש רשות להרוג את רו. הרשות ניתנת. הוא מרים את אקדחו ויורה לכיוון המתאבק, הכדור חודר את גב הכיסא ושורק ליד ראשו, מנפץ את החלון מאחוריו. צרחות ממלאות את הקרון.
לאורי רץ, כבר מושיט יד לחרבו כשאגרוף מוצא את לסתו וזורק אותו אחורה. הוא מספיק לראות את הבלונדיני משסף גרון של שומר לפני שהבריון מולו שולח בעיטה לצלעותיו.
 
גארט:
"רק עכשיו הבנת את זה? קצת מאוחר מדי." אומר גארט ומניח את ידו על הכבלים החשופים, כעת כאשר מעט מהציפוי שלהם הורד. ניצוצות בוקעים מקצוות אצבעותיו, ולבריון אין מספיק זמן תגובה כדי לעצור אותו. הוא שולח ברקים אל תוך הכבלים, משחרר זרם חשמלי חזק שעובר אל הקופסה הראשונה שמולו, וממנה אל כל השאר לאורך הרכבת. הוא מקדיש כמעט את כל כוחו שנשאר בגופו, משאיר רק מספיק להשתגרות אחת אחרונה חזרה לקרון שלו במידה ויישאר בחיים.
גארט עוצם את עיניו ולוקח נשימה עמוקה. הוא קיווה לאחת מ-2 אפשרויות כרגע. או שהפצצות יתפוצצו והוא ימות לפני שיספיק להרגיש דבר, או שהחשמל ייצור קצר והבריון יהרוג אותו במהרה. כך או כך, הוא הרגיש סיפוק עצמי, וחיכה למוות לבוא אליו.
 
קרון:
לאורי מנסה להתאושש מהבעיטה המפתיעה. גם הלסת שלו עוד כואבת. אבל הוא חייב להגיע לחרב שלו אם הוא רוצה לצאת מהסיטואציה הזאת בחיים.
הוא "שואל" את אחת מצלחות הסועדים, שבדיוק בורח בריצה, ושובר אותה על ראשו של הבריון. לא מספיק כדי להוציא אותו מהמשחק, אבל מספיק כדי להמם אותו לכמה שניות, שאותן הוא מנצל להגיע לחרב.
"אהא!", הוא צוחק כשהוא שולף אותה, "נראה אם יש לכם מה שצריך כדי להפיל אותי עכשיו!"
 
קרון
רו מתכופף ומתגלגל, בעוד הורד התלפף סביב רגלו של הבריון, חודר את עורו, ומתחיל לשאוב את הנוזלים מגופו. רו רץ קדימה בעוד פרץ הכאב הראשוני מסיח את דעתו של ההריון לרגע, ומתנגש בו בכל הכוח. הוא מצמיד אותו לקיר, ולוחש באוזנו בעוד הוא מנסה להחזיק אותו מבלי שיזוז "כרגע אתה מרגיש רק צריבה חזקה ברגלך. בקרוב, הצריבה הזו תיעלם ותוחלף באופוריה, ואז בשיתוק. כשזה יקרה, הדם יישאב לחלוטין מהרגל שלך, והקנוקנות יתפסו את מקומו בכלי הדם ויתחילו להגיע לשאר הגוף שלך...ואז אתה תמות. בייסורים.'' הוא דוחף אותו יותר צמוד לקיר ''ואז אתה תמות''
 
גארט
האיש ממהר להגן על פניו, שניהם מחכים. שניות ארוכות ומייגעות חולפות, אבל שום דבר לא קורה. לא פיצוץ, לא אור מעוור או רעש נורא. רק שאגת הרוח וצעקות נוסעים מבוהלים. זה, ותקתוק, גארט שם לב. הוא והבריון פוקחים את עיניהם. עוד בחיים, אבל לא בהכרח לעוד הרבה זמן.
"אוי לא," נפלט מפיו של האיש. הוא מתחיל לברוח לכיוון הקטר. גארט שם לב שהפצצות מחוברות רק לחלק מהרכבת. הקרון שממנו יצא, ושאר הקרונות שקרובים לקטר, נראים נקיים ממטענים.

קרון
כתגובה ללאורי, האיש שולף את אקדחו ויורה ירייה ממנה קארפינן מצליח להתחמק רק בקושי. עבור פרנק, שמתחבא מאחוריו, הנסיעה רק נעשית יותר ויותר גרועה. רעמי האקדחים לא משפרים אותה. כעת עם חרבו, לאורי מצליח לגבור על הבריון. בקרון הצפוף אין מקום להתחמק מהלהב. הוא עומד לסיים איתו כשכאב חד פוגע בירכו השמאלית. הוא מסתובב ורואה את הילד שטיפל בו קודם, הסכין שלו עוד תקועה בלאורי. הבחור נראה מפוחד.
גם לרו יש עם מה להתמודד. הוא קולט תנועה משמאלו ופונה בזמן כדי להיתקל במרפק של אנדרו. ברך לבטן ממהרת לעקוב ורו מרגיש את האוויר יוצא מראיותיו. "אתה יודע כמה החליפה הזאת עלתה, פריק?" הבלונדי ממטיר אגרופים לעבר המתאבק. נראה שכמו רו, הוא לא זר לקרבות. "תכננתי לא ללכלך אותה היום."
 
גארט:
חיוכו של גארט חוזר לפניו, והוא משחרר אנחה ארוכה. הוא לא מת כרגע, זו התחלה טובה. הוא מתחיל לזחול בחזרה אל הקרון ממנו הגיע על גב הרכבת, על מנת לבדוק מה קורה שם למטה. נשאר לו כוח רק לעוד שיגור אחד אחרון, והוא היה חייב לשמור עליו למקרה חירום אמיתי. הוא היה קופץ בזה הרגע מהרכבת, אך גם אם ישתגר לקרקע, עם המהירות בה הרכבת נוסעת כעת, הנפילה עדיין תהרוג אותו בקלי קלות. הוא נזהר יתר על המידה בעודו יורד בשלבי הסולם שבתחילת הקרון, ומציץ מעבר לדלת.
 
גארט
בתוך הקרון מתרחשת סצנה אלימה למדי. בין הנוסעים המבוהלים, גארט רואה את האיש שהציג את עצמו כלאורי נלחם בשניים, סכין תקועה בירכו. לצידו זרוק שק שחור, תכולתו - ארנקים ותכשיטים - נשפכת לרצפה. בן הכנף מצליח לראות את פרנק מציץ מאחורי לאורי, מבוהל כרגיל.
מעבר להם, גארט רואה את הטיפוס השרירי שהעיר מקודם. הוא מצמיד אדם אחד לקיר הקרון, אבל אחד אחר - בלונדיני עם חליפה יפה - מתערב. המהירות שבה הוא חובט בטיפוס השרירי גורמת לגארט לרצות להישאר מחוץ לקרון.
 
קרון:
לאורי שואג בכאב, ושולף את הסכין באיבחה אחת מהירך. האדרנלין של הקרב, זה שהוא אוהב ומכיר כל כך טוב, עוזר לו להתגבר על הכאב.
"אתה יכול להיות חופשי, אתה יודע", הוא מתיז לכיוון הילד, "מה שהוא לא עושה כדי להשתמש בך, יש דרך לעקוף את זה".
את הסכין הוא מכניס למגף שלו, "באמת הייתי צריך סכין", הוא אומר. אם לא יהיה לו נשק, זו דאגה אחת פחות בשבילו. הוא פונה לאנדרו שנאבק בבחור המוזר עם הגפנים, או הקוצים, או מה שזה לא יהיה.
 
חזרה
Top