OUT
לניקס יש חוש הומור מוזר.
IN
אלכסנדרה חולמת שהיא עומדת באמצע ערפל שחור ומחניק, ומעליה פרוסים שמי כוכבים מרהיבים. קריאות טרף של ינשופים וצבועים מהדהדות כמו זעקות וצחקוקי שדים סאדו-מזוכיסטים. לפתע, מתגבשת האפלה לדמות אישה ענקית ושחורה, שנראית כאילו גופה בולע כל אור. עיניה מבהיקות כמו כמו זוג ירחים חיוורים ותואמים. שוט של כוכבים עוקצניים ומרושעים למראה נשפך מידה.
ניקס.
''אלכסנדרה יקירתי'', היא אומרת בקול מסתורי ואפוף אפילה, שנימתו לא ברורה. ''אני משוכנעת שהתגעגעת לבתי לילה... החלטתי להראות לך אותה...''.
החלום שתנה. אלכסנדרה נמצאת בחדר עבודה מפואר וחשוך. היא מזהה את לילה ישנה עם הפנים בתוך גיגית דיו שחור. מגילות, שרטוטים וחישובים פזורים ברחבי החדר - חישובי מסים, תכנוני התנקשויות, מידע מודיעיני סודי של כנסיית ניקס, דיוקן מדויק להפליא של אלכסנדרה מחייכת ומעליו כתוב ''אהובתי, אני מתגעגעת, אהובתי...'' בצירוף לבבות אדומים להפליא. לפתע לילה מתרוממת מגיגית הדיו, פניה מלוכלכים בצורה מגוחכת, והיא ניגשת אל אלכסנדרה ומנענעת אותה בחוזקה. ''אלכסנדרה... אלכסנדרה!''.
היא מתעוררת ורואה את אדריאן רוכן מעליה. ''לקחתי שתי משמרות, ואני עייף מת. תורך לשמור''.
