• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הבדולח היוקד [מו''ד 4] (4/4), עץ משחק

כאשר הסייף משתגר על מנת לאגף את ארכיון, החיוך שלו נמחק כאשר הוא מגלה כי הוא הישתגר אל מקום אחר ולא מוכר לו. הוא עומד על אדמת אבן שחורה, מוקף צוקים משוננים אשר מובילים אל נפילה לא ארוכה במיוחד אל ים זפת גועש, והזפת עולה בלהבות סגולות אשר עולות אל עבר השמיים המכוסים בפיח.
הסייף מסתכל סביבו בבלבול מעורבב במעט פחד מהמקום הלא מוכר הזה אשר שולח את הצמרמורת הנוראה ביותר שהוא חווה עד כה במורד גבו. עמידתו נדרכת כאשר דמות אפלה ונמוכה מתקרבת אליו מקצה הצוק הקרוב אליו. כאשר הדמות מתקרבת מספיק קרוב על מנת שהוא יוכל לתקוף אותה, הסייף שלו נופל מידו כאשר הוא רואה את הילדה הקטנה שלו, דם מדמו, מתקרבת אליו בנינוחות מלאה למרות המיקום המזוויע בו הם נמצאים.

"אבא'לה, למה אתה כל-כך אכזרי אל האנשים הנחמדים הללו?" היא שואלת אותו בעודה מחייכת חיוך מקסים ותמים, מרימה את הסייף שלו ומסובבת אותו בידיה. הסייף לא מאמין לעיניו, הוא לא ראה את ביתו בזמן כה רב, והנה היא נמצאת כאן, איתו. הוא כל-כך התגעגע אליה, הוא רץ לחבק את ביתו רק כדי לגלות כי הסייף שלו כעת ננעץ על ידה במרכז חזו.
דם אדום סמיך נוזל מהפצע בעוד ביתו ממשיכה לחייך בתמימות. "זה לא טוב שאתה רשע, אבא'לה. צריך להעניש אותך."
במשך השעות הבאות, הילדה לקחה את הסייף בחזרה לידיה והמשיכה לדקור את הסייף פעם אחרי פעם, אך הוא לא מת. הפצעים דיממו וכאבו, אך כעבור כמה דקות כל פצע החלים מבלי להשאיר צלקת. עד כמה שהוא רצה להתנגד, הוא לא יכל להרים יד כנגד הבת שלו, משהו בו מנע ממנו זאת.

כאשר הסייף חוזר למציאות, הוא רואה כי הוא אכן השתגר אל מאחורי ארכיון, אך ארכיון זז מהמקום בו הוא עמד קודם לכן. הוא כעת עומד במרחק של מטרים ספורים ממנו, מביט בו ישירות מאחורי גבו של סקיי. עינו הימנית החליפה את צבעה וכעת זוהרת באור ירוק בהיר, אשר גורם לסייף כאב ראש חזק בעוד איש הקריסטל רואה את כל מחשבותיו ותכניותיו כאילו היו שלו.
"הבחירה שלך להילחם בי ישירות היא הטעות הנוראית ביותר שתבצע היום." קולו של ארכיון רועם בעמקי תודעתו של הסייף בעוד שברים מהאשליה הנוראית שהוא בדיוק עבר דקה עדיין מהדהדים בזיכרונו, כל אותם פצעים שהוא ספג עדיין מורגשים על עורו.

META
פעולת תנועה: אני משתמש בכוח גזע Shard Swarm על מנת לגרום לכל אויב בטווח 1 ממני להעניק לי ייתרון קרבי עד סוף תורי הבא, ואני משתגר 3 משבצות אל E3.
פעולה משנית: אני מפעיל כוח תכלית Emerald Eye על הסייף, מה שנותן לי עד סוף תורי הבא תוסף +2 להתקפות נגדו ותוסף +5 לבדיקות תובנה נגדו.
פעולה רגילה: אני משתמש בכוח היתקלות Grasping Shadows על מנת לתקוף את הסייף ממשבצת מוצא H2 (מסומן על המפה).
התקפה:
[dice:32bx4unz]705508:0[/dice:32bx4unz]
נזק:
[dice:32bx4unz]705508:1[/dice:32bx4unz]
ובפגיעה הסייף מואט עד סוף תורו.
בנוסף, אזור הפרץ כעת מלא בצללים אשר תוקפים כל יצור אשר נמצא בשטחם עד סוף תורי הבא. כל יצור הנכנס לאזור, מתחיל או מסיים את תורו שם סופג 11 נזק תודעה ומואט עד סוף תורו הבא.
 
סקיי מסתכל שוב על שדה הקרב. אחרי מבט חטוף ומודאג בארכיון ובנזק שברור שעשה לסייף, ומבט חטוף ומודאג יותר בדורן אחרי שהוא מתפרץ על הקשר בין שני האחים, הוא עובר להתמקד על ביטארי. לצערו של סקיי, אין לו הרבה זמן לבצע טקסי ריפוי או מנוחה ממושכת, אז הוא הולך על פיתרון זמני. העיניים שלו נצבעות בלבן בעוד הוא ממלמל תפילות בקול חלש וצללים מתחילים להימתח לעבר ביטארי. הם ממשיכים להתארך עד שהם מכסים את כל הפצעים בגוף שלה, מקלים על הכאב ומספקים הגנה זמנית. לאחר מכן סקיי עובר להתקפה. השרשרת הבוערת מעל ראשו נכרכת מסביב לבריון שצועק בכאב. לאחר מכן סקיי פשוט מסובב את השרשרת שלו מסביבו ומצליף בבריון, בזמן שטיפות הדם שלו נמשכות אל ביטארי ודורן, מגיעות אל פצעיהם ומרפאות אותם.

In
פעולת תנועה- פסיעה לG4
פעולה משנית- מילת מרפא
על ביטארי: ביטארי יכולה לנצל פרץ ריפוי, לקבל 4+ לכל ההגנות נגד ההתקפה הבאה נגדה שמתרחשת עד סוף תורו הבא של סקיי. בנוסף, סקיי משיב 4 נק"פ לעצמו ונותן לביטארי 2ק6 נק"פ נוספים.
[dice:2a7g4g9f]705657:0[/dice:2a7g4g9f]
פעולה רגילה- חיזוק המאמינים
נגד הבריון:
התקפה נגד דרגש [dice:2a7g4g9f]705657:1[/dice:2a7g4g9f]
נזק [dice:2a7g4g9f]705657:2[/dice:2a7g4g9f] וכל מי שסמוך לבריון יכול לנצל פרץ ריפוי ולהשיב עוד 4 נק"פ נוספים.
נקודת פעולה- נשק של אש אסטראלית
נגד הבריון:
התקפה נגד תגובה [dice:2a7g4g9f]705657:3[/dice:2a7g4g9f]
נזק אש [dice:2a7g4g9f]705657:4[/dice:2a7g4g9f]
 
הסייף מחזיק בבטנו, המום לגמרי מההתקפה של ארכיון, ונראה שהוא עומד להתעלף. הזאב שוכב על הרצפה, כמעט מחוסר הכרה, ופצוע קשה. הכוהן מעיף בכם מבטי שטנה, מרים את ידיו, והצללים מתאספים סביב שלושתם. הוא ממלמל "הקרב בינינו עוד לא נגמר, אנחנו עוד נחזור אליכם...." ואז הצללים עוטפים אותם והם נעלמים, בדרך שמוכרת לביטארי וסקיי באופן מוזר מאוד...
אחרי שהצללים מתפזרים סופית, ניתן לראות כי המאבק גרם להם להפיל כמה מחפצי הערך שלהם, והם השאירו אותם על הקרקע מאחוריהם. עכשיו, אחרי הקרב הזה, ברור שהאדם בעל העין הלבנה ימשיך לנסות להגיע אליכם בכל מקום שבו תהיו. ואם עד עכשיו התקפותיו נהדפו בהצלחה...מי יודע מה ילד יום?
META
עליתם דרגה
לוט ישלח בקבוצת הווצאפ, ביחד עם הודעת סיכום עד כה
אני מקפיא את המשחק מכיוון שאני נוסע היום לחו"ל והאינטרנט שלי לא יהיה מספיק זמין כדי לענות בקצב שהייתי רוצה
 
"אויב נסוג מעבר לטווח מעקב-קב-קב-קב." מציין ארכיון את המובן מאליו ומשחרר את הקסם מהאוויר, גורם לכל האשליות שיצר להיעלם כלא היו. הקרב לא היה קשה, אך הוא נפגע מהתקפתו של הכוהן, וייקח לו זמן מה לחדש את גופו.
"התנשאות האויב-יב-יב-יב והביטחון-העצמי מעידים על חוסר-ניסיון מעשי בקרבות." אומר ארכיון ומביט סביבו, מוודא כי לא תגיע תגבורת עוינת, "זה יהיה מעשה נבון להסיק כי השלושה היו גששים, אשר נשלחו על מנת להעריך את כוחנו עבור היתקלויות עתידיות. עין-לבנה ישלחו לוחמים חזקים יותר-תר-תר-תר אחרי הפגיון, עלינו לסיים את עניינינו בעיר במהירות האפשרית ולעזוב את המקום לפני שנשאיר יותר מדי-די-די-די עקבות."
 
״לא, גששים לא היו נלחמים בנו״ דורן בוחן את החפצים שהאויב השאיר מאחוריו בבריחה החפוזה שלו. ״את במידת כוח שלנו הם יודעים מהקרב בבית היתומים. בפשטות, הם זלזלו בנו״ חיוך נפרס על פרצופו של דורן. ״אבל זו העבודה שלי לזלזל באויב, אז הגיע להם שהם חטפו בהתאם. יאללה חברה, קחו מה שאתם יכולים, עדיין יש לנו דברים לעשות״.
 
שטפון של מידע עובר במוחו של ארכיון. מאה תקופות חיים מאיימות להכריע אותו. ואז, מתוך שטף האינפורמציה, וזכרון צף במוחו...
הילד הקטן רץ ברחובות, בורח מפני חבורה של בריונים. חזהו החשוף מדמם וחבול, ועיניו דומעות בכאב ופחד. הוא רץ ימינה ושמאלה, מזגזג ברחובות, ואנחת הקלה נשמעת מפיו כשלעיניו נגלית דלת עץ ישנה. הוא רץ פנימה במהירות ונאחז בסינרה של האישה שעומדת בכניסה. יד רכה מונחת על כתפו, ודוחפת אותו פנימה בעדינות. ואז נשמעות צעקות ואיומים, והבריונים שכבר הגיעו עד סף הדלת נסוגים. בעוד האישה פונה חזרה פנימה, עיניו של הילד מבזיקות אל השלט, שעליו מצוירת רונה בשפה בלתי מוכרת...
עוד ועוד זכרונות מגיעים למוחו של ארכיון, עשרות מקומות מסתור ומאות תקופות חיים. יותר מחצי מהן מתמקדות בשלט עם הקונה העתיקה, בית המסתור הטוב בעיר, ''עין השחקים"
 
עיניו של ארכיון מפסיקות להבהב. הוא מצא את מה שחיפש. מה היה שמו של הילד ממנו הוא קיבל את הזיכרון? לא חשוב, יהיה לו זמן להיזכר בפעם אחרת.
"עין השחקים." עונה ארכיון, מרים את כף ידו, והיא מתחילה לזהור באור זהוב רך, אשר יוצר את הרונה העתיקה שראה בזכרונו, והוא מראה אותה לאחרים. "המקום אשר מסומן על ידי הרונה הזו."
 
לאחר זמן מה של חיפושים, אתם מוצאים את הפונדק. מקום קטן ועלוב, מפואר ומואר הרבה פחות מבזכרונו של ארכיון. אך בלי ספק, זה המקום-הדלת החבוטה נמצאת שם, וכן הרונה הנוצצת מבעד לשכבות הלכלוך שבסמטה בה הפונדק נמצא. אתם ניגשים לדפוק על הדלת, ושומעים קול צרוד ומריר, חולני וקודר, מצד הסמטה "עזבו את זה. היא לא תעזור לכם". מקור הקול הוא קבצן זקן לבוש סחבות, ששוכב עם הגב מושען על ערמת זבל, וזבובים מעופפים סביבו. הוא מניד בראשו בגיחוך, שחושף אוסף לא מקסים במיוחד של שיניים שחורות ושבורות "ואילו עסקים יש לכם לעשות עם הגברת?"
 
״למה שאני אענה לך, איש זקן? אתה לא יודע לכבד שלדחוף את האף שלך לעסקים שלך אחרים לרוב עושה אותו שבור?״ דורן עצבני על העובדה שהאויב ברח ממנו מקודם וזה בבירור נראה שהזעם עוד לא חלף ממנו.
 
הקבצן מצחקק "הגברת הייתה פה כבר הרבה שנים. באה מאחד הכוכבים האחרים, הקימה כאן פונדק, והתחייבה לעזור לאילו שזקוקים לעזרתה. כמו שאתם רואים, אני זקוק לכמה שיותר עזרה, אז היינו חברים מצוינים כבר מההתחלה...בכל מקרה, לפני בערך יום, היא יצאה החוצה, עיניים נפוחות ואדומות, בקבוק ירוק ביד שלה, סימנה חריטה משונה על הרונה, נכנסה, ונעלה אחריה את הדלת. עברו פה כבר כמה מהילדים הרגילים, אף אחד מהם לא הצליח להיכנס. כנראה שמשהו רע קרה...אבל מה אני יודע? אני רק קבצן מסכן" הוא חושף את מה שנשאר מהשיניים שלו בחיוך לא ממש מלבב, ואז מתמקם מחדש בין השמיכות שלו ומתחיל לתופף מקצב משונה על המרצפות, מתעלם מכם לחלוטין.
 
ארכיון מקשיב לדברי האיש, אך מסתובב אל עבר הבית ועולה במדרגות הקטנות המובילות אל דלת הכניסה, ודופק בדלת.
"תפתחי, זה אני." הוא אומר בקול של ילד קטן, הילד מהזיכרון שלו. הוא לא ידע את שמו, או את שם האישה, אך קולו היה צריך להספיק לעורר משהו.
 
אין אף תגובה מבפנים, אף לא צליל אחד נשמע לאוזניכם. הקבצן, לעומת זאת, מפסיק לתופף, ומביט בארכיון בעניין "איך אתה עשית את זה, בחורצ'יק? זה היה מעניין...מאוד מעניין" עיניו מתמקדות בארכיון, והוא רוכן קדימה, סורק אותו במבט ממוקד יותר "אני מכיר אנשים שישלמו כסף בשביל כישורי חיקוי כאילו..."
 
ארכיון לא עונה לקבצן, אלא רק זז מהדרך ומביט בדורן, אשר היו לו את השרירים הדרושים לפתוח את הדלת בכוח.
"היה עדין." הוא מבקש, יוצא מנקודת הנחה כי הבריון המגודל מבין למה הוא מתכוון, "אנחנו נצטרך עוד לסגור את הדלת מאחורינו.
 
״אתה בטוח? אין לי כוח לתקן דלתות אחר כך, גם אני מעדיף שאם כבר אני שובר דלת אני משתמש בה כנשק אחר כך, זה מוסיף המון לאווירה בקרבות. לא עדיף כבר להיכנס מחלון או לפרוץ את המנעולים ו... טוב על מה אני עובד, יש לכם עשר שניות להגיד אם יש לכם תוכניות אחרת או שאני מעביר את היד שלי דרך המנעול״ דורן שם את אחד האגרופנים שלו על היד ומתקרב לדלת, מוכן לשבור את המנעול.
Meta
בדיקת כוח: 17+6= 23. ההתקפה תקרה רק אם לא עוצרים בעוד דורן.
 
חזרה
Top