אם יותר נוח לך -
דוק עם אפשרויות עריכה והערות
נלתנרה, אלפית (ניצולת סלה-קלה).
השתייכות - חופשיה.
אין הרבה מה לתאר על ילדותה של נלתנרה מאחר שמדובר על ילדות אלפים טיפוסית למעמד הביניים בסלה-קלה. היו לה הורים אוהבים, אח גדול תומך, דודים מפנקים ואפילו בת דודה בת גילה שהייתה חברתה הטובה ביותר ושניהן היו קשורות אחת לשנייה מאוד. אולם, כל זה השתנה לפני עשרים שנה כאשר הפיות שרפו את סלה-קלה.
נלתנרה לא זוכרת הרבה מההתקפה, גם לא כשהיא מנסה להיזכר בכוח. המקסימום שהיא זוכרת באופן מודע זה את אחיה תופס בידה, צעקות מהבית השכן (בית בת-דודתה) ואת אחיה גורר אותה אחריו. הדבר הבא שנלתנרה זוכרת זה את התעוררותה בספינה לנאו-גאנה כשאחיה ישן לצידה וסביבם עוד עשרות פליטים אחרים, אולם בחלומותיה היא זוכרת יותר… מאז ועד היום נלנתרה מתעוררת באמצע הלילה כשגופה מכוסה זיעה, לעתים אחיה מעירה לאחר שצעקותיה העירו אותו ולפעמים היא מתעוררת בגפה לאחר שהסיוטים לא גררו צעקות. מדי פעם היא זוכרת חלקים מהחלום ולפעמים היא אינה זוכרת דבר. היא אפילו לא בטוחה שהחלום זהה בכל אחד מהפעמים שכן הדבר המשותף לכל הזיכרונות הוא הלהבות, להבות גבוהות שמקיפות אותה מכל הכיוונים, חלק מהפעמים היא זוכרת צרחות איומות הבוקעות מהלהבות ולפעמים היא זוכרת את הוריה נשרפים בלהבות או את בת-דודתה. בפעם היחידה שהיא העזה לשאול אחיה על החלום זה קרה אחרי הפעם הראשונה בו היא זכרה שבחלומה בת-דודתה נשרפה, אך הוא פתר את החלום כסיוטים והתעקש שהם לא ראו את בת-דודתם נשרפת, אך הוא עדיין לא יודע מה עלה בגורלה ובגורל הוריהם.
מיותר לציין שבנאו-גאנה לא היו ערוכים לטפל בכמות הפליטים שהגיעו אליהם בבת אחת ולכן בשנים הראשונות לאחר ההתקפה נלתנרה ואחיה התגוררו באוהל פשוט יחד עם פליטים צעירים נוספים באחת מהמעברות שהוקמו ברחבי האי. החיים במעברות היו חיי עוני, האוהלים נבנו בחיפזון ולעיתים היו בהם חורים, השינה לרוב הייתה על הרצפה, האוכל חולק במשורה והמים בקושי הספיקו לשתייה, כך שקשה להזכיר מקלחות או ניקיון. הדיכאון היה נפוץ בקרב רוב הדיירים הן בשל המצב במעברות והן בשל הדאגה לקרובי משפחתם שלא הצליחו להגיע לאותה מעברה על האי (או להגיע לאי בכלל). התאורה הכמעט יחידה בשעות הערב הייתה מדורה די גדולה במרכז המעברה וכצפוי נלתנרה לא הייתה מוכנה להתקרב אליה או אל אש בכלל, אך באופן מפתיע נלתנרה מצאה את עצמה מסוקרנת מהאש ולא יכלה להימנע מלהביט בה מרחוק. לאט, לאט היא גם התחילה ללמוד עליה וכיצד ליצור אותה וכך היא גילתה את כשרונה באלכימיה.
במהלך השנים במעברה נלתנרה ביקשה מאחיה לצאת ולחפש את הוריהם ואת בת דודתה, אך הוא סירב בטענות שונות, היא צעירה מדי, הוא לא יכול להשאיר אותה לבד, הפיות יהרגו אותם, אין להם מספיק כסף כדי לאכול כל שכן לשלם על הפלגה בספינה. כשאחיה לא נענה לדרישתה היא החלה להאשים אותו במה שקרה לקרובי משפחתם, גם אם לא בצורה הכי רציונלית והיחסים ביניהם החלו להידרדר למרות כל מה שאחיה עשה והעבודות הבזויות והנלוזות שהחל לעבוד בהם כדי לספק להם אוכל ואף לשלם עבור הלימודים של נלתנרה.
עם הזמן המצב במעבורות השתפר, האוהלים שופרו, הצפיפות ירדה והאוכל כבר לא חולק במשורה. וכך גם מצבם של האחים השתפר, האח גילה כישרון מפתיע במוזיקה, בידור ותמרון אנשים וכך הצליח להתחיל לברור את עבודותיו ואילו האחות השקיעה בלימודיה והתחילה לחסוך כסף לאחר שהתחילה למכור כמה חומרים ושיקויים אלכימיים. אולם, בראשה של נלתנרה עדיין בער הצורך לברר מה קרה להוריהם ולבת דודתם ולכן לאחר שהיא חשבה שלמדה מספיק וצברה מספיק כסף כדי לקנות ציוד היא רכשה מעבר בספינה לעבר גלקוס.